פרשת הישיבה בחומש מזכירה לנו את דבריו של זאב ז'בוטינסקי, האב המייסד של התנועה הפוליטית הגדולה ביותר במה שמכונה היום "המחנה הלאומי". הכוונה למשפטו המפורסם "יותר קל יהיה להוציא את העם מהגלות מאשר את הגלות מהעם".

פרשת הישיבה בחומש מזכירה לנו את דברי ז'בוטינסקי, האב המייסד של התנועה הפוליטית הגדולה ב"מחנה הלאומי": "יותר קל יהיה להוציא את העם מהגלות מאשר את הגלות מהעם"

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מדוע פרשת חומש מזכירה לנו, או אמורה להזכיר לנו, את המשפט הזה. לב הפרשה אינו הפיגוע שהיה שם לפני שבוע, כאשר מחבלים רצחו תלמיד ישיבה שם, אלא הדרישה של אותו מחנה שהממשלה תיתן גושפנקה רשמית להפרת חוק.

נזכיר למי ששכח, שישיבת חומש הוכרזה מספר פעמים כלא חוקית, הואיל ונבנתה ללא היתר על שטח שממשלת ישראל הריבונית החליטה לסגת ממנו. לאורך השנים כוחות הביטחון פירקו אותה מספר פעמים, אך בכל פעם – מי שמתיימר להגן על, ולקדם את הריבונות היהודית (המושג ריבונות ישראלית פחות שגור בפיהם) בכל שטחי א"י, צפצפו על הריבונות שהם מתיימרים לקדם ולקדש.

אין דרך אחרת לתאר הפרת חוק כה בוטה, קל וחומר כשהיא נעשית כאקט של התרסה פוליטית. עכשיו, לכאורה כתגובה "ציונית הולמת" לפיגוע האחרון, הם דורשים מהממשלה לא רק שלא לפרק את הישיבה הלא חוקית, אלא לתת פרס למפירי חוק בכך שתכשיר אותה.

ראיון עם ח"כ אבי מעוז בשער "שחרית"

אין דבר יותר אנטי ריבונות מהדרישה הזאת. הרי אבן היסוד של ריבונות הינו היכולת להטיל את חוק הריבון על שטח הנתון לשליטתו. זה המבחן האולטימטיבי של ריבונות. מי שלא מסוגל, בין אם כי לא יכול, או שלא רוצה להתאמץ קצת בשביל לכפות כיבוד החוק שלו על שטח הנתון לשליטתו, מצהיר בריש גלי שאינו הריבון בפועל, כי אינו מסוגל למלא את השליחות הכי בסיסית של ריבונות.

אילו היינו שומעים קריאות למשלה לוותר על הטלת ריבונותה מצד מנהיגי ציבור ערביים, או אפילו חוגי שמאל קיצוניים, זה היה עצוב. אך כשקריאות כאלו באות דווקא ממי שמכנה עצמו המחנה הלאומי, זה אפילו לא מצחיק, אלא פארסה הזויה.

מי שלא מסוגל לכפות את כיבוד החוק שלו על שטח הנתון לשליטתו, מצהיר בריש גלי שאינו הריבון בפועל. הוא הרי אינו מסוגל למלא את השליחות הכי בסיסית של ריבונות

זה אינו מקרה יחיד של חוסר הבנה בסיסת של משמעות המושג ריבונות בישראל. נהפוך הוא, למרות שמדינת ישראל קיימת כבר יותר משבעים שנה, ההתנהלות שלנו מזכירה יותר שטעטליזם מאשר ריבונות.

ההבדל בין ריבונות לשטעטליזם הוא שהראשון מבוסס אחריות ואחריותיות,  מושגים שלא היו קיימים בשטעטל. זאת מהסיבה הפשוטה שהאחריות הייתה של  מישהו אחר, שהוא היה הריבון. מה נשאר לשטעטל לעשות? להתחכם ולהתקמבן כל פעם שהיה צריך להתמודד עם בעיה. כי לקחת אחריות לא יכלו, משום שחוסר ריבונות פוטר מאחריות.

אחרי פטור של 2,000 שנה, התרגלנו, ופיתחנו תרבות שלטונית-ארגונית  שטעטליסטית, שלא האחריות עומדת במרכזה, אלא ההתחכמות. תרבות השטעטליסטית הזאת, שהיא אנטיתזה לתרבות של ריבונות,   לא נעלמה עם הכרזת המדינה, ולכן עד היום היא מאפיינת את ההתנהלות השלטונית של מדינת ישראל, על כל מוסדותיה השלטוניים והממלכתיים.

התרבות השלטונית האנטי-ריבונית היא ההתרגלות לחוסר אחריות, והיא ממשיכה לאפיין את התנהלותה של מדינת ישראל עד היום. היא האחרית לחוסר האחריות והאחריותיות של המדינה כלפי אזרחיה, כפי שבאה לידי ביטוי ביחס המזלזל ואף הנלוז של הביטוח הלאומי, המשטרה ויתר מוסדות המדינה כלפי אותם אזרחים, שהמוסדות הללו להיות אחראים לשרתם.

אך נזקי התרבות השטעטליסטית הזאת לא נגמרים ביחס מחפיר של המדינה כלפי אזרחיה. התרבות הקלוקלת, האנטי-ריבונית הזאת, הובילה למצב שהמדינה אפשרה לשלוש קהילות מתבדלות-שבטיות בקרבנו  לכונן לעצמן אוטונומיות פיראטיות, בהן הסמכות אינה המדינה, אלא רבנים או שייח'ים, והציות לחוק זה אופציה, לא חובה.

אחריות ואחריותיות הם מושגים שלא התקיימו בשטעטל, כשהאחריות הייתה של  מישהו אחר שהיה הריבון. מה נשאר להם לעשות? להתחכם ולהתקמבן. חוסר ריבונות פוטר מאחריות

במשך שנים המדינה אפשרה לתהליך ההרסני הזה של כינון אוטונומיות, המכרסמות את ריבונותה והופכים אותה לחוכא ואטלולא, לצבור תאוצה ותעוזה.

באוטונומיה החרדית והחרד"לית-מתנחלית, שלטון הרבנים החליף את שלטון המדינה. אצל החרד"לים-מתנחלים זה בא לידי ביטוי בצפצוף אחד ארוך על חוקי תכנון ובניה. לא המדינה מחליטה איפה יקומו ישובים אלא האוטונומיה.

אצל החרדים זה בא לידי ביטוי באי קבלה גורף של חוק שרות לאומי והחוק המחייב לימודי ליבה במוסדות חינוך.

בשני המקרים לא רק שהמדינה קיבלה את זה בלי להניד עפעף, אלא המשיכה לתקצב את המוסדות של אותן אוטונומיות. התוצאה, האוטונומיות הללו תפסו יותר ויותר תעוזה.

האוטונומיה החרדית מרשה לעצמה היום לסכל פרויקטים חיוניים של תשתיות לאומיות כגון הרכבת הקלה והמטרו, כי העבודות מתקיימות גם בשבת.

האוטונומיה המתנחלית מרשה לעשבים השוטים לכאורה שלה לתקוף שוטרים וחיילים שמעיזים לנסות להכפיף אותם לחוק, וזה עובר ללא תגובה שלטונית כלשהי. זו כבר קריסת מערכות של ריבונות.

האוטונומיה השלישית, נקרא לה הבדואית, אומנם חסרת כח פוליטי, אך זה לא עצר בעדה לדחוק את רגלי המדינה החוצה משטחים רבים. היא הבינה שיש לה עסק עם מדינה בעלת תרבות שלטונית שהינה אנטיתזה לריבונות, וניצלה זאת היטב כדי לדחוק את רגלי המדינה החוצה מהאוטונומיה שכוננה.

גם באוטונומיה החרדית וגם במתנחלית, לא רק שהמדינה קיבלה אותן בלי להניד עפעף, אלא המשיכה לתקצב את מוסדות אותן אוטונומיות. כתוצאה, הן תפסו תעוזה

ההבדל העיקרי בינה לבין שתי האוטונומיות האחרות הוא, שבעוד שהמדינה טיפחה את שתי האוטונומיות היהודיות, היא נתנה לאוטונומיה הלא יהודית לצבור עוצמה בכך שפשוט התעלמה ממנה והזניחה אותה לחלוטין. מעשה אולטימטיבי של חוסר אחריות ואחריותיות.

חוקים נגד ביגמיה. הצחקתם אותם, הרי ריבוי נשים זה ערך תרבותי מקודש אצלם. המדינה, ברוב טימטומה והיעדר התרבות הריבונית שלה, עוד המשיכה לתקצב את המשפחות שנולדו כתוצאה מהפרה בוטה של חוקיה באמצעות קצבאות הילדים.

תחת צלה המלטף והמטפח של הזנחה שלטונית פושעת מתמשכת, פרחו ארגוני פשע שידעו לממן עצמם באמצעות פעילות פלילית כגון הברחת סמים, סחר בכלות פלסטיניות ותעשיית פרוטקשן ענפה. בהיעדר כל ניסיון מצד המדינה לסכל אותה, התעשייה הזו פרחה ושגשגה.

חוסר המשילות של המדינה הגיע למצב, בו אותן כנופיות יכולות היו להסתובב בבסיסי צה"ל במרחב, במיוחד בצאלים, כבתוך שלהם. ראו כי טוב, ופשוט הצטיידו במיטב הנשק הצה"לי שגנבו מאותם בסיסים באין מפריע. מצויידות במיטב הנשק ובתעוזה בלתי נדלית, הכנופיות הפכו למיליציות מסוכנות, שמהר מאוד פרצו מחוץ לשטחי האוטונומיה שלהן, תוך הטלת אימה על ציבור ערבי ויהודי בשטחים נרחבים של המדינה.

תעשיית הפרוטקשן הפכה לרשות מיסים מקבילה, הגובה סכומי עתק מקבלנים, חקלאים ותעשיינים. רק שלמיסים הללו קוראים "דמי שמירה". הכספים הללו אפשרו להם להשתכלל עוד יותר, והיום הם כבר חודרים עמוק לשלטון המקומי, כולל בערים יהודיות. באמצעות תפירת מכרזים, הם מסמנים טריטוריה מסוימת, ואף גורם לא מעז להגיש הצעה מולם. התוצאה היא שהם מצליחים לעשוק את הרשות המקומית ולהעמיק את אחיזתם בפוליטיקה המקומית.

תחת צלה המלטף והמטפח של הזנחה שלטונית פושעת מתמשכת, פרחו ארגוני פשע שידעו לממן עצמם באמצעות פעילות פלילית כגון הברחת סמים, סחר בכלות פלסטיניות ותעשיית פרוטקשן ענפה

זה חייב להסתיים, כאן ועכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי. חומש זה המקום בו סוף סוף צריך למתוח קו אדום, ולאכוף אותו, כי רק כך אפשר להתחיל לשקם את הריבונות הישראלית הקורסת.

לאלו שישאלו למה להתחיל דווקא בחומש, מול היהודים, התשובה פשוטה. כפי שכבר צויין מספר פעמים במאמר הזה, ריבונות מתחילה מאימוץ תרבות שלטונית מבוססת אחריות ואחריותיות.

חוק הלאום, שהמחנה הלאומי הוביל את חקיקתו, קובע שישראל הינה מדינת הלאום של העם היהודי, ורק ליהודים יש זכויות לאומיות בה. המשמעות היא שהאחריות לשמירתה וביצורה של תרבות שלטונית ושל ריבונות רובצת קודם כל על הכתפיים שלנו. זה תמצית ההבדל בין שטעטליזם לריבונות. בשטעטלים מתעסקים בחלוקת פריבילגיות, בריבונות עוסקים בלקיחת אחריות ואחריותיות.

אפשר לצפות מתומכי ישיבת חומש, שללא ספק שמחו ורקדו כשהתקבל חוק הלאום, שיבינו את זה. אי אפשר מצד אחד להלל את הריבונות הישראלית, או כפי שהם מכנים אותה, היהודית, ומצד שני לזלזל בה ולכרסם בה כשהמדינה מחליטה משהו שלא נראה להם.

חומש היא פרשת הדרכים שלנו. דרך אחד מובילה לשיקום הריבונות, תוך התנערות מהתרבות השלטונית השטעטליסטית שעד עתה אפיינה אותנו. הדרך השנייה מובילה לשחיקה הולכת וגוברת של הריבונות שלנו, עד לקריסתה המוחלטת.

למה להתחיל בחומש היהודית? כי חוק הלאום, שהמחנה הלאומי חוקק, קובע שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ורק ליהודים זכויות לאומיות בה. לכן האחריות לשמירת תרבותה השלטונית רובצת עלינו

ישנן קהילות בהן הבית השני של תפילת שמע ישראל הינו חלק מפרק ל' של ספר דברים, פסוקים טו-כ. להלן הפסוקים המרכזיים של אותו בית:

"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע" (פסוק טו). "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות, נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך" (פסוק יט).

בחומש החברה הישראלית צריכה לבחור בין ברכת הריבונות לקללת השטעטליזם.

עיתונאי במשך כשני עשורים (עורך כלכלי ג'רוזלם פוסט, עורך ראשי מעריב בינלאומי, עורך חדשות מקור ראשון, עורך ראשי אתר אינטרנט אנגלית של חדשות ערוץ 2). קצין מודיעין לשעבר ב-ANC המחתרת שפעלה נגד משטר האפרטהייד בדרא"פ, אחרי זה עבד עם מנדלה. מנכ"ל CISec - http://www.cisec.info חברה העוסקת בעיצוב תודעה ולוחמת שיח.