ריבונות זה קודם כל אחריות ואחריותיות

מתנחלים מתבצרים על גג הישיבה בהתנחלות חומש ומתעמתים עם כוחות צה"ל המפנים את המקום במהלך ההתנתקות, 23 באוגוסט 2005 (צילום: פלאש90)
פלאש90
מתנחלים מתבצרים על גג הישיבה בהתנחלות חומש ומתעמתים עם כוחות צה"ל המפנים את המקום במהלך ההתנתקות, 23 באוגוסט 2005

פרשת הישיבה בחומש מזכירה לנו את דבריו של זאב ז'בוטינסקי, האב המייסד של התנועה הפוליטית הגדולה ביותר במה שמכונה היום "המחנה הלאומי". הכוונה למשפטו המפורסם "יותר קל יהיה להוציא את העם מהגלות מאשר את הגלות מהעם".

פרשת הישיבה בחומש מזכירה לנו את דברי ז'בוטינסקי, האב המייסד של התנועה הפוליטית הגדולה ב"מחנה הלאומי": "יותר קל יהיה להוציא את העם מהגלות מאשר את הגלות מהעם"

מדוע פרשת חומש מזכירה לנו, או אמורה להזכיר לנו, את המשפט הזה. לב הפרשה אינו הפיגוע שהיה שם לפני שבוע, כאשר מחבלים רצחו תלמיד ישיבה שם, אלא הדרישה של אותו מחנה שהממשלה תיתן גושפנקה רשמית להפרת חוק.

נזכיר למי ששכח, שישיבת חומש הוכרזה מספר פעמים כלא חוקית, הואיל ונבנתה ללא היתר על שטח שממשלת ישראל הריבונית החליטה לסגת ממנו. לאורך השנים כוחות הביטחון פירקו אותה מספר פעמים, אך בכל פעם – מי שמתיימר להגן על, ולקדם את הריבונות היהודית (המושג ריבונות ישראלית פחות שגור בפיהם) בכל שטחי א"י, צפצפו על הריבונות שהם מתיימרים לקדם ולקדש.

العربية بعد العبرية ????בואו נדבר על ההתנחלות/מאחז 'חומש' שהפכה לאחד המוקדים האלימים ביותר של טרור מתנחלים בגדה המערבית….

Posted by ‎כרם נבות كرم نابوت‎ on Tuesday, December 21, 2021

אין דרך אחרת לתאר הפרת חוק כה בוטה, קל וחומר כשהיא נעשית כאקט של התרסה פוליטית. עכשיו, לכאורה כתגובה "ציונית הולמת" לפיגוע האחרון, הם דורשים מהממשלה לא רק שלא לפרק את הישיבה הלא חוקית, אלא לתת פרס למפירי חוק בכך שתכשיר אותה.

ראיון עם ח"כ אבי מעוז בשער "שחרית"
ראיון עם ח"כ אבי מעוז בשער "שחרית"

אין דבר יותר אנטי ריבונות מהדרישה הזאת. הרי אבן היסוד של ריבונות הינו היכולת להטיל את חוק הריבון על שטח הנתון לשליטתו. זה המבחן האולטימטיבי של ריבונות. מי שלא מסוגל, בין אם כי לא יכול, או שלא רוצה להתאמץ קצת בשביל לכפות כיבוד החוק שלו על שטח הנתון לשליטתו, מצהיר בריש גלי שאינו הריבון בפועל, כי אינו מסוגל למלא את השליחות הכי בסיסית של ריבונות.

אילו היינו שומעים קריאות למשלה לוותר על הטלת ריבונותה מצד מנהיגי ציבור ערביים, או אפילו חוגי שמאל קיצוניים, זה היה עצוב. אך כשקריאות כאלו באות דווקא ממי שמכנה עצמו המחנה הלאומי, זה אפילו לא מצחיק, אלא פארסה הזויה.

מי שלא מסוגל לכפות את כיבוד החוק שלו על שטח הנתון לשליטתו, מצהיר בריש גלי שאינו הריבון בפועל. הוא הרי אינו מסוגל למלא את השליחות הכי בסיסית של ריבונות

זה אינו מקרה יחיד של חוסר הבנה בסיסת של משמעות המושג ריבונות בישראל. נהפוך הוא, למרות שמדינת ישראל קיימת כבר יותר משבעים שנה, ההתנהלות שלנו מזכירה יותר שטעטליזם מאשר ריבונות.

ההבדל בין ריבונות לשטעטליזם הוא שהראשון מבוסס אחריות ואחריותיות,  מושגים שלא היו קיימים בשטעטל. זאת מהסיבה הפשוטה שהאחריות הייתה של  מישהו אחר, שהוא היה הריבון. מה נשאר לשטעטל לעשות? להתחכם ולהתקמבן כל פעם שהיה צריך להתמודד עם בעיה. כי לקחת אחריות לא יכלו, משום שחוסר ריבונות פוטר מאחריות.

אחרי פטור של 2,000 שנה, התרגלנו, ופיתחנו תרבות שלטונית-ארגונית  שטעטליסטית, שלא האחריות עומדת במרכזה, אלא ההתחכמות. תרבות השטעטליסטית הזאת, שהיא אנטיתזה לתרבות של ריבונות,   לא נעלמה עם הכרזת המדינה, ולכן עד היום היא מאפיינת את ההתנהלות השלטונית של מדינת ישראל, על כל מוסדותיה השלטוניים והממלכתיים.

התרבות השלטונית האנטי-ריבונית היא ההתרגלות לחוסר אחריות, והיא ממשיכה לאפיין את התנהלותה של מדינת ישראל עד היום. היא האחרית לחוסר האחריות והאחריותיות של המדינה כלפי אזרחיה, כפי שבאה לידי ביטוי ביחס המזלזל ואף הנלוז של הביטוח הלאומי, המשטרה ויתר מוסדות המדינה כלפי אותם אזרחים, שהמוסדות הללו להיות אחראים לשרתם.

אך נזקי התרבות השטעטליסטית הזאת לא נגמרים ביחס מחפיר של המדינה כלפי אזרחיה. התרבות הקלוקלת, האנטי-ריבונית הזאת, הובילה למצב שהמדינה אפשרה לשלוש קהילות מתבדלות-שבטיות בקרבנו  לכונן לעצמן אוטונומיות פיראטיות, בהן הסמכות אינה המדינה, אלא רבנים או שייח'ים, והציות לחוק זה אופציה, לא חובה.

אחריות ואחריותיות הם מושגים שלא התקיימו בשטעטל, כשהאחריות הייתה של  מישהו אחר שהיה הריבון. מה נשאר להם לעשות? להתחכם ולהתקמבן. חוסר ריבונות פוטר מאחריות

במשך שנים המדינה אפשרה לתהליך ההרסני הזה של כינון אוטונומיות, המכרסמות את ריבונותה והופכים אותה לחוכא ואטלולא, לצבור תאוצה ותעוזה.

באוטונומיה החרדית והחרד"לית-מתנחלית, שלטון הרבנים החליף את שלטון המדינה. אצל החרד"לים-מתנחלים זה בא לידי ביטוי בצפצוף אחד ארוך על חוקי תכנון ובניה. לא המדינה מחליטה איפה יקומו ישובים אלא האוטונומיה.

אצל החרדים זה בא לידי ביטוי באי קבלה גורף של חוק שרות לאומי והחוק המחייב לימודי ליבה במוסדות חינוך.

בשני המקרים לא רק שהמדינה קיבלה את זה בלי להניד עפעף, אלא המשיכה לתקצב את המוסדות של אותן אוטונומיות. התוצאה, האוטונומיות הללו תפסו יותר ויותר תעוזה.

האוטונומיה החרדית מרשה לעצמה היום לסכל פרויקטים חיוניים של תשתיות לאומיות כגון הרכבת הקלה והמטרו, כי העבודות מתקיימות גם בשבת.

האוטונומיה המתנחלית מרשה לעשבים השוטים לכאורה שלה לתקוף שוטרים וחיילים שמעיזים לנסות להכפיף אותם לחוק, וזה עובר ללא תגובה שלטונית כלשהי. זו כבר קריסת מערכות של ריבונות.

האוטונומיה השלישית, נקרא לה הבדואית, אומנם חסרת כח פוליטי, אך זה לא עצר בעדה לדחוק את רגלי המדינה החוצה משטחים רבים. היא הבינה שיש לה עסק עם מדינה בעלת תרבות שלטונית שהינה אנטיתזה לריבונות, וניצלה זאת היטב כדי לדחוק את רגלי המדינה החוצה מהאוטונומיה שכוננה.

גם באוטונומיה החרדית וגם במתנחלית, לא רק שהמדינה קיבלה אותן בלי להניד עפעף, אלא המשיכה לתקצב את מוסדות אותן אוטונומיות. כתוצאה, הן תפסו תעוזה

ההבדל העיקרי בינה לבין שתי האוטונומיות האחרות הוא, שבעוד שהמדינה טיפחה את שתי האוטונומיות היהודיות, היא נתנה לאוטונומיה הלא יהודית לצבור עוצמה בכך שפשוט התעלמה ממנה והזניחה אותה לחלוטין. מעשה אולטימטיבי של חוסר אחריות ואחריותיות.

חוקים נגד ביגמיה. הצחקתם אותם, הרי ריבוי נשים זה ערך תרבותי מקודש אצלם. המדינה, ברוב טימטומה והיעדר התרבות הריבונית שלה, עוד המשיכה לתקצב את המשפחות שנולדו כתוצאה מהפרה בוטה של חוקיה באמצעות קצבאות הילדים.

תחת צלה המלטף והמטפח של הזנחה שלטונית פושעת מתמשכת, פרחו ארגוני פשע שידעו לממן עצמם באמצעות פעילות פלילית כגון הברחת סמים, סחר בכלות פלסטיניות ותעשיית פרוטקשן ענפה. בהיעדר כל ניסיון מצד המדינה לסכל אותה, התעשייה הזו פרחה ושגשגה.

חוסר המשילות של המדינה הגיע למצב, בו אותן כנופיות יכולות היו להסתובב בבסיסי צה"ל במרחב, במיוחד בצאלים, כבתוך שלהם. ראו כי טוב, ופשוט הצטיידו במיטב הנשק הצה"לי שגנבו מאותם בסיסים באין מפריע. מצויידות במיטב הנשק ובתעוזה בלתי נדלית, הכנופיות הפכו למיליציות מסוכנות, שמהר מאוד פרצו מחוץ לשטחי האוטונומיה שלהן, תוך הטלת אימה על ציבור ערבי ויהודי בשטחים נרחבים של המדינה.

תעשיית הפרוטקשן הפכה לרשות מיסים מקבילה, הגובה סכומי עתק מקבלנים, חקלאים ותעשיינים. רק שלמיסים הללו קוראים "דמי שמירה". הכספים הללו אפשרו להם להשתכלל עוד יותר, והיום הם כבר חודרים עמוק לשלטון המקומי, כולל בערים יהודיות. באמצעות תפירת מכרזים, הם מסמנים טריטוריה מסוימת, ואף גורם לא מעז להגיש הצעה מולם. התוצאה היא שהם מצליחים לעשוק את הרשות המקומית ולהעמיק את אחיזתם בפוליטיקה המקומית.

תחת צלה המלטף והמטפח של הזנחה שלטונית פושעת מתמשכת, פרחו ארגוני פשע שידעו לממן עצמם באמצעות פעילות פלילית כגון הברחת סמים, סחר בכלות פלסטיניות ותעשיית פרוטקשן ענפה

זה חייב להסתיים, כאן ועכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי. חומש זה המקום בו סוף סוף צריך למתוח קו אדום, ולאכוף אותו, כי רק כך אפשר להתחיל לשקם את הריבונות הישראלית הקורסת.

לאלו שישאלו למה להתחיל דווקא בחומש, מול היהודים, התשובה פשוטה. כפי שכבר צויין מספר פעמים במאמר הזה, ריבונות מתחילה מאימוץ תרבות שלטונית מבוססת אחריות ואחריותיות.

חוק הלאום, שהמחנה הלאומי הוביל את חקיקתו, קובע שישראל הינה מדינת הלאום של העם היהודי, ורק ליהודים יש זכויות לאומיות בה. המשמעות היא שהאחריות לשמירתה וביצורה של תרבות שלטונית ושל ריבונות רובצת קודם כל על הכתפיים שלנו. זה תמצית ההבדל בין שטעטליזם לריבונות. בשטעטלים מתעסקים בחלוקת פריבילגיות, בריבונות עוסקים בלקיחת אחריות ואחריותיות.

אפשר לצפות מתומכי ישיבת חומש, שללא ספק שמחו ורקדו כשהתקבל חוק הלאום, שיבינו את זה. אי אפשר מצד אחד להלל את הריבונות הישראלית, או כפי שהם מכנים אותה, היהודית, ומצד שני לזלזל בה ולכרסם בה כשהמדינה מחליטה משהו שלא נראה להם.

חומש היא פרשת הדרכים שלנו. דרך אחד מובילה לשיקום הריבונות, תוך התנערות מהתרבות השלטונית השטעטליסטית שעד עתה אפיינה אותנו. הדרך השנייה מובילה לשחיקה הולכת וגוברת של הריבונות שלנו, עד לקריסתה המוחלטת.

למה להתחיל בחומש היהודית? כי חוק הלאום, שהמחנה הלאומי חוקק, קובע שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ורק ליהודים זכויות לאומיות בה. לכן האחריות לשמירת תרבותה השלטונית רובצת עלינו

ישנן קהילות בהן הבית השני של תפילת שמע ישראל הינו חלק מפרק ל' של ספר דברים, פסוקים טו-כ. להלן הפסוקים המרכזיים של אותו בית:

"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע" (פסוק טו). "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות, נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך" (פסוק יט).

בחומש החברה הישראלית צריכה לבחור בין ברכת הריבונות לקללת השטעטליזם.

עיתונאי במשך כשני עשורים (עורך כלכלי ג'רוזלם פוסט, עורך ראשי מעריב בינלאומי, עורך חדשות מקור ראשון, עורך ראשי אתר אינטרנט אנגלית של חדשות ערוץ 2). קצין מודיעין לשעבר ב-ANC המחתרת שפעלה נגד משטר האפרטהייד בדרא"פ, אחרי זה עבד עם מנדלה. מנכ"ל CISec - http://www.cisec.info חברה העוסקת בעיצוב תודעה ולוחמת שיח.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,282 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שני, 17 בינואר 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

יותר ישראלים רוצים להשתייך לקהילה דתית עם שוויון מגדרי ומבלי לחשוש מאיום על עולם הערכים שלהם, אך מעט מדי בתי כנסת מאפשרים את זה ● הומו מוצהר ושתי נשים שהוסמכו לרבנות בבית מדרש קונסרבטיבי מספרים לזמן ישראל על הקהילות שהקימו בהתאם לחזון האישי שלהם ● הרב אבי נוביס דויטש: "הם סטארטאפיסטים של קהילות שלא למטרות רווח"

עוד 3,097 מילים

העליון נגד כי"ל - פסיקה שאולי תשנה את הדין הסביבתי בישראל

פסיקת העליון נגד "רותם אמפרט" ו"כימיקלים לישראל" עשויה להוות תקדים, שיחייב את החברות לקחת אחריות על מפגעיה הסביבתיים של תעשיית הפוספטים. לאחר ששופטת העליון הפכה את החלטת המחוזי, המאבק למען שיקום המערכת האקולוגית וטיפול בבריכות הבוצה חוזר למסלול.

בשניים-עשר לאוגוסט נכנסתי לרכב ונסעתי הרחק מירושלים הקרירה עד למושב עידן שבערבה. לאחר שעתיים ארוכות של נופים מתחלפים, קיבל את פני בחיוך רועי גלילי, איש המדבר בכל רמ"ח איבריו. כדי להסביר את הסוגיה שלשמה התכנסנו, גלילי החליט שנתחיל בסיור: "לפני שנדבר, בואו אני אראה לך מה קורה בשטח".  בטרם הספקתי להסתגל לטמפרטורת המקום, מצאתי עצמי על הטנדר שלו בדרך לעין צין, נווה מדבר מרהיב – אילו היינו מגיעים אליו אי שם בשנות ה-80 או ה-90. הסיפור של עין צין, כמו סיפורו של עין עקרבים הסמוך לו, הוא סיפורם של הדקלים הגוועים, של המים המזוהמים ושל אדמה האמורה להיות צהובה ומדברית, אך מכוסה קרום שחור.

הסיפור של עין צין, כמו סיפורו של עין עקרבים הסמוך לו, הוא סיפורם של הדקלים הגוועים, של המים המזוהמים ושל אדמה האמורה להיות צהובה ומדברית, אך מכוסה קרום שחור

גלילי, 52, חי בערבה כ-18 שנה, הוא חקלאי וארכיאולוג. כחקלאי, מגדל תמרים ופלפל ארוך ומתוק; וכארכיאולוג, חוקר תרבויות מדבריות באוניברסיטת  בן-גוריון. "כל מה שקשור לתרבויות המדבר מרתק אותי, גם הנוף והטבע שלו", לדבריו. הסקרנות של גלילי, לצד הקרבה הגיאוגרפית למקורות הטבע, הם אלו שהובילו אותו למאבק מתמשך מול התאגיד הענק כימיקלים לישראל (כי"ל). אם תרצו – דוד וגוליית, גרסת הערבה.

נחל צין המזרחי נחשב כאחד האזורים המבודדים ביותר במדינה – קצה המדבר, המושך מטיילים רבים להינות מנביעותיו ומהמסלולים שסביבו. הטלטלה האקולוגית שחווה עם התפתחות תעשיית הפוספטים במאה הקודמת, ממשיכה לטלטל אותו גם ברגעים אלו – המלחה והרעלת הנחל, מובילה את סביבתו לאפילוג עצוב.

בתצפית על המעיינות, גלילי מצביע על גדמי תמרים הגוועים ונאנח בתסכול רב:

"כל הדבר הזה מתרחש בגלל הפעילות של מפעלי כי"ל, כבר 40 שנה. במונחים של בן אדם זה הרבה מאוד זמן, במונחים גיאולוגיים ואקולוגיים זה הרף עין, זה אזור שבמשך אלפי שנים עמד בבתוליו, בעצם נאות המדבר הכי גדולות בארץ. חורשות דקלים, יער דקלים עצום עם שבילי הליכה, ומכל הדבר הזה לא נשאר כמעט כלום".

כדי להבין את האסון הסביבתי המתרחש לנגד עינינו, יש לחזור אחורה לשנות ה-40 של המאה הקודמת, אז הגיעו ראשוני הכורים והחוצבים אל הר צין ונחל צין המזרחי במטרה לאתר פוספטים. בישראל, הנחשבת כבעלת עתודות פוספט גדולות, המשימה התגלתה כפשוטה למדי, ועד מהרה החלו לצמוח מסביב למכרות המפעלים, אשר יהפכו לספק התעסוקה המרכזי של אנשי הדרום. בשנת 1976 הוקם המפעל הגדול הראשון, "אורון", ולימים יוקם לצידו המזרחי מפעל "צין", שהחל אף הוא בהפקת הפוספט המזהם.

כדי להבין את האסון הסביבתי המתרחש לנגד עינינו, יש לחזור לשנות ה-40, אז הגיעו ראשוני הכורים והחוצבים אל הר צין ונחל צין המזרחי במטרה לאתר פוספטים. עד מהרה החלו לצמוח מפעלים מסביב למכרות

"כימיקלים לישראל", בת ל"חברה לישראל", מזוהה עם משפחת עופר ובעיקר עם היורש הבולט בין בניה, עידן עופר; אך עד גל ההפרטות הגדול של החברות הממשלתיות בשנות ה-90 הוחזקה ונוהלה בידי המדינה כתעשייה משגשגת, שאינה מודעת לנזקיה הסביבתיים, טרום עידן משבר האקלים.

הראשון לשלוט בתאגיד המופרט, היה איש העסקים שאול אייזנברג, אשר בתוך שנים בודדות מכר את אחזקותיו ואיפשר למשפחת עופר לרכוש את השליטה בחברה, על מכרותיה, מפעליה והמפגעים הסביבתיים שצברה. גלילי מתאר זאת בפשטות:

"זו הייתה ירושה תרתי משמע, ויש פה הון רב שנצבר באדמה הזאתי. הרבה מאוד הון גם עבר לידיה של כי"ל במהלך השנים האלה, ולכן האחריות שלה לאזור היא מאוד ברורה".

עם הקמת מפעל צין התחילו להתרחש תהליכים אנטי סביבתיים, שגלילי זוכר מתקופת ילדותו – המלחת המעיינות וכמות עצומה של אבק חלקיקי, המזהם את קרומי הקרקע שסביב המפעל. מערכות אקולוגיות משתנות מטבען, אך בדומה לחלקות טבע אחרות, השינוי שעברו המעיינות עם השנים הינו מעשה יד אדם:

"האזור הזה הפך ממעיין, שהכיל בתוכו סביבה אקולוגית של מעיינות, של צמחיית מעיינות ובית גידול של מעיינות- למליחה".

כשהוא מדבר על הצלת האזור, הוא מתכוון לשארית הפליטה של זנים ומינים של צומח וחי, ההולכים ונכחדים.

רועי גלילי על רקע עין צין ועין עקרבים (צילום: צילום: כרמל נמש)
רועי גלילי על רקע עין צין ועין עקרבים (צילום: צילום: כרמל נמש)

גוויית המעיינות והרס בית הגידול האקולוגי היו הטריגר שבגינו יצא גלילי למאבק יחד עם חבריו דורית אביהר, ליאורה אמיתי ועומרי שקותאי; אך החצר האחורית של מושב עידן היא רק קצה הקרחון. לאחר כריית הפוספט מן האדמה, הוא מועבר למפעל ונשטף באמצעות חימום או פלוטציה, תהליך בו מציפים את החומר בבריכות מים וכך מפרידים אותו מהנוזל ה"טפל" שנשטף אל בריכות האגירה.

עם הקמת מפעל צין התחילו להתרחש תהליכים אנטי סביבתיים, שגלילי זוכר מתקופת ילדותו – המלחת המעיינות וכמות עצומה של אבק חלקיקי, המזהם את קרומי הקרקע שסביב המפעל

באחת עשרה הבריכות שנבנו במהלך השנים, החומר הנוזלי, המכונה "פספוגבס", מתקשה והופך לבעיה אקולוגית שבאין מעשה תתגלגל לדורות הבאים. בזמן התייבשות הברכות – הנוזלים, בחלקם רדיואקטיביים, מחלחלים אל תת הקרקע ומחזירים אותנו אל הזיהום במקורות המים והמערכת האקולוגית כולה.

אין זו הפעם הראשונה בה בריכות הבוצה עולות לכותרות, וגם אלו הנמנעים מצריכת חדשות סביר שזוכרים את אסון נחל אשלים. ביום שישי ה-30 ביולי 2017, קרס קיר בגובה 6 מטרים והוביל לזרימת מיליון ליטר של נוזלים חומציים הישר אל הנחל, מה שגרם להרס סביבתי חמור בדרגתו ופגיעה בחי ובצומח.

האסון הוביל את תושבי הנגב, את הרשויות ואפילו את כי"ל לבחון את הבריכות ולקיים הערכות באשר לסבירות קריסה נוספת שתגרום לאסון סביבתי נוסף. דו"חות של פרופ' אמוץ עגנון מהאוניברסיטה העברית, וד"ר יורם אמיר, מהנדס רב ניסיון ומומחה בביסוס בריכות ומאגרים, לצד הצטברות מידע נוסף, מלמדים על סיכוי ממשי של 50 אחוז לקריסת הבריכות.

אין זו הפעם הראשונה בה בריכות הבוצה עולות לכותרות. באסון נחל אשלים, ב-30 ביולי 2017, קרס קיר בגובה 6 מטרים והוביל לזרימת מיליון ליטר של נוזלים חומציים הישר אל הנחל, מה שגרם להרס סביבתי חמור

גלילי מתאר עצמו כאדם אופטימי, אך משתף בתסכול כיצד ניסיון אחר ניסיון להידבר עם המפעלים או רשויות האכיפה התגלה כחסר ערך:

"אמנם יש פיקוח של רשות שמורות הטבע וקצת של המשרד להגנת הסביבה, אבל בסופו של דבר זה סוג של אקס טריטוריה שנמצאת בתוך תחומי מדינת ישראל. החברה הזאת עושה פחות או יותר מה שהיא רוצה". יש תחושת אין אונים וההבנה שאם אני לא אעשה משהו אז בעצם נופי הילדות שלי ילכו ויאבדו לנגד עיניי".

מסקנה זו מובילה לבקשת סעד משפטי ממערכת המשפט, במטרה שזה יכפה על כי"ל לטפל בנזק הסביבתי.

פניה לאתר הכרייה באשלים (צילום: צילום: כרמל נמש)
פניה לאתר הכרייה באשלים (צילום: צילום: כרמל נמש)

בספטמבר 2020 הגישו רועי גלילי, דורית אביהר, ליאורה אמיתי ועומרי שקותאי תביעה ייצוגית כנגד התאגיד הענק, חברת הבת "רותם אמפרט" וחלק ממנהליהן הבכירים. במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות על צו זמני שיחדול את פעילות מפעל צין, עד להשלמת ההליך.

ראשית, במטרה לעצור את המשך ההמלחה ולטפל בברכות הבוצה הממשיכות לחלחל ולזהם את הסביבה. שנית, במטרה לשקם את המעיינות, על ידי הזרמת מים מתוקים, שאיבת מים מלוחים ופינוי הנוזלים המזוהמים, כך שיחדלו לסכן את המטיילים. לבסוף, מסביר גלילי: "אנחנו חושבים שלמדינת ישראל מגיע פיצוי, לאזרחי מדינת ישראל ובמיוחד לאזרחי האזור הזה".

בספטמבר 2020 הוגשה תביעה ייצוגית כנגד התאגיד הענק, חברת הבת "רותם אמפרט" וחלק ממנהליהן הבכירים. במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות על צו זמני שיחדול את פעילות מפעל צין, עד להשלמת ההליך

בעודו ממשיך לדון בבקשת הסעד, פסק בית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד הצו הזמני להפסקת פעילות המפעל, והתנה אותו בערבות אישית ובלתי מוגבלת של ארבעת התובעים לשם כיסוי הנזקים שיגרמו לכי"ל במקרה שאלו ינוקו מכלל אשמה. "אני מאמין שאין אדם בארץ שיוכל לעמוד בזה אולי, האחים עופר, גם בזה אני לא בטוח", אומר גלילי, "מדובר פה בנזקים תפעוליים שהערך שלהם הוא עצום. אני אומנם חקלאי, אני מגדל כמה פלפלים ותמרים אבל אני לא חושב שזה יספיק לפצות את כי"ל".

לקראת הסוף, גלילי מדבר בגילוי לב על הקשיים: "האפשרות להיאבק מול כי"ל כאדם פרטי, נראית על פניו לא פשוטה, בוא נגיד באנדרסטייטמנט". כסף, מילה נוכחת-נפקדת לאורך השיחה, איננה רק ביטחון כלכלי להמשך המערכה, אלא מהווה אמירה מבחינתו – "לדעת שיש לנו את הגב של הציבור".

בתחילת ינואר הגיעו גלילי, אביהר, אמיתי ושקותאי אל בית המשפט העליון, שהפך את החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע והורה לדון מחדש בבקשה לצו הזמני. שופטת העליון ענת ברון הסבירה בפסק דינה את מהות החלטתה:

"מטרתו של ההליך היא לאכוף את הדין על המזהמים, לתקן את העוול הנטען ולפצות את הציבור הרחב שנפגע כתוצאה מהעוולות הנטענות".

החלטתה תחזיר את הארבעה  אל ביהמ"ש המחוזי ביום שלישי הקרוב (ה-18.1).

"אני אדם ממש אופטימי", מסכם גלילי, "אני מאמין שאפשר לשקם, אני גם מאמין שבסופו של דבר נצליח לגרום לחברת כי"ל להתגייס ולהצטרף לדבר הזה, לשנות את דרכיה הרעות ולפצות את הציבור. אני באמת אופטימי. מקווה שלא מדי".

כרמל נמש הוא ירושלמי בהווה אך שומר אמונים לנעורים בגליל. מנהל הדיגיטל של לובי 99, עורך ומגיש ההסכת "מלכוד 99" – העוסק בהון, שלטון ומה שבניהם. בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ולימודי ספרד ואמריקה הלטינית; וסטודנט במסלול משפט, ממשל וחברה באוניברסיטה העברית בירושלים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,302 מילים

בחוץ הם קוראים לו לסרב לעסקה. בפנים, הם מתכננים לרשת אותו

עדיין לא ברור שנתניהו יחתום על הסדר טיעון, אבל בליכוד כבר החל המאבק המר על הירושה ● ובינתיים, כולם תוהים מה נתניהו עצמו יעשה אם אכן יחתום על עסקה ויפרוש לפחות זמנית מהחיים הפוליטיים ● "נתניהו יצא למסעות שלו וימלא את הקופה המשפחתית מחדש", אומר מקורב למשפחה ● "הוא לא יתעסק בשטויות של הפריימריז והמחליף שלו", מעריך אחד מבכירי הליכוד ● פרשנות

עוד 645 מילים

דיווחים: נתניהו החליט להמשיך במגעים להשגת הסדר טיעון

בפגישה, שנערכה אמש בביתו של עורך הדין בעז בן צור ובהשתתפות ראש הממשלה לשעבר, אשתו שרה, בניהם יאיר ואבנר, עורכי הדין עמית חדד ויוסי כהן והמקורב נתן אשל, התקבלה ההחלטה להמשיך לפעול לגיבוש הסדר עם היועץ המשפטי לממשלה ● ועדת החוקה תדון היום בתיקון חוק יסוד הממשלה - כך שראש הממשלה לא יוכל לכהן ברצף למעלה משמונה שנים

עוד 9 עדכונים

למקרה שפיספסת

אקטיביזם שיפוטי בדימוס

אקטיביזם שיפוטי בדימוס. אקטיביזם על סטרואידים. אסור היה לשופט העליון בדימוס אהרון ברק להתערב. כשם שאינו מתערב למען לקוחותיי הנאשמים בבית המשפט, כך אסור היה לו להתערב למען הנאשם נתניהו.

אקטיביזם שיפוטי בדימוס. אקטיביזם על סטרואידים. אסור היה לברק להתערב. כשם שאינו מתערב למען לקוחותיי הנאשמים בבית המשפט, כך אסור היה לו להתערב למען הנאשם נתניהו

הוא סבור שהסדר טיעון יסייע לאחות את "הקרע בעם" כלשונו. לא ברור אם מדובר בתמימות או בהעדר הבנה מיהן הנפשות הפועלות. הוא טוען ש"נתניהו היה מגדולי מגיני מערכת המשפט עד משפטו". אך ההסתה וההחרבה מטעם נתניהו החלו ה-ר-ב-ה קודם.

בניגוד לתקוותו, הקרע יתרחב ומשבר האמון יעמיק.

תומכי נתניהו ימשיכו לטעון שהודה בלית ברירה כי נרדף בידי תופרי תיקים מטעם פוליטי (כמובן: אנשי השמאל רוני אלשייך מקריית ארבע ומנדלבליט הבית"רי מבית והחוזר בתשובה שהיה מזכיר הממשלה הצמוד לביבי). משה גפני כבר אמר זאת היום.

ומתנגדי נתניהו ימשיכו לראות כאן כניעה נוספת של ראש התביעה הכללית למי שהסית בכזב ובשיטתיות נגד מערכת המשפט, שיסה את תומכיו בבכירי התביעה שנאלצים להסתובב עם מאבטחים, איים על כל המוסדות שאמורים לאפיין משטר דמוקרטי, ניסה למוטט מוסדות אלו לטובת שלטון יחיד ופולחן אישיות נורא והחריב כל נורמה לרבות כיבוד הסכמים, עמידה בהבטחות ואמירת אמת.

חרף כוונתו הטובה, אהרן ברק עשה כאן מעשה מעציב. מחד, זהו השופט שידע להגן לא אחת על זכויות אדם ואזרח בתחום מדינת ישראל הריבונית. מאידך, זהו השופט שאישרר בדרך כלל הפרות זכויות אדם בגדה. ושוב מחד, זהו נשיא העליון שחתום על פסק הדין שאוסר עינויים. ושוב מאידך, קשה לומר שבלט בפסיקות חברתיות.

ברק סבור שהסדר טיעון יסייע לאחות את "הקרע בעם". לא ברור אם זו תמימות או העדר הבנה מי הנפשות הפועלות. בניגוד לתקוותו, הקרע יתרחב ומשבר האמון יעמיק

מצד אחד, מגדולי השופטים ואנשי האקדמיה בתחום המשפט וגם יועץ משפטי לממשלה שלא חשש מאיש. מצד שני, נשיא העליון בדימוס שהיה צריך לדחות בנימוס את פניית פרקליטו של נתניהו ולא להתערב במשפט הפלילי החשוב הזה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עו״ד דניאל חקלאי. אשרי שהכרתי אותך מזה תקופה ארוכה, בעשייה ופעילות, את ערכיך והאתיקה שלך. התרגשתי להיווכח שוב בקריאת הכתבה המצ״ב על האומץ להילחם על הערכים שיחזירו את המדינה למה שהיתה. ת... המשך קריאה

עו״ד דניאל חקלאי. אשרי שהכרתי אותך מזה תקופה ארוכה, בעשייה ופעילות, את ערכיך והאתיקה שלך. התרגשתי להיווכח שוב בקריאת הכתבה המצ״ב על האומץ להילחם על הערכים שיחזירו את המדינה למה שהיתה. תודה ????

עוד 300 מילים ו-3 תגובות
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

נחוץ בדחיפות חוזה חברתי חדש

ביסוד המשבר הנוכחי תהליך איטי ושיטתי של פרימת האמון בין האזרחים והמדינה, שהגיע לשיאו עם החלטת הממשלת לזנוח את חובתה הציבורית לנהל את המגפה ● רק החלטה אמיצה על ביסוסו של חוזה חדש בין אזרחי המדינה לבין הממשל יאפשר התמודדות יעילה יותר עם המגפה ויניח את הקרקע לעצירת המערבולת המהותית שאליה נשאבת המדינה ● דעה

עוד 1,257 מילים

שייח' ג'ראח, גרסת הנגב

הפלסטינים מנצלים את המהומות בנגב כדי לתקוע טריז בין ההנהגה הישראלית לערביי ישראל ● הרשות הפלסטינית משתמשת בהם כדי להחליש את ישראל, ואילו חמאס דוחף אותם להתקוממות ומרחיב את המאבק הפלסטיני לציר שייח' ג'ראח-עזה-הנגב ● פרשנות

עוד 755 מילים ו-1 תגובות

"לא רוצה לחיות במדינה שאין בה דרך לעקוב אחר מחבלים ופושעים"

פרופ' יצחק בן ישראל, מי שהוביל את הקמת מטה הסייבר הלאומי, אומר ש־NSO לא אחראית על השימוש הפסול שנעשה בתוכנת הריגול שלה, ושתחום הסייבר ההתקפי הכרחי בכל מדינה דמוקרטית: "כשמחבל דוקר מישהו לא מאשימים את יצרן הסכינים" ● גורו הסייבר חושב גם שהדבר הבא הוא תחום ה-AI, ושעל ישראל להוביל גם שם

עוד 1,061 מילים

הורוביץ פועל לקצר את משך הבידוד משבעה ימים לחמישה

מקורבים למנדלבליט: הסיכוי לחתימה על הסדר טיעון עם נתניהו בזמן שנותר לכהונת היועץ - קלוש ● אהרן ברק: מרגע שהוגש נגדו כתב האישום הפך נתניהו למנתץ של המערכת ● סקרים: 46%-52% מהציבור מתנגדים להסדר הטיעון המתגבש, 26%-31% תומכים בו ● למעלה משני מיליון שקלים גויסו למימון הגנתו המשפטית של נתניהו ● בג"ץ דחה את העתירה נגד הסדר הטיעון עם דרעי

עוד 51 עדכונים

עסקה שיש עמה קלון

לראש התביעה הכללית אסור לעשות שימוש בכוחו כדי להשפיע על המגרש הפוליטי ● בעצם העובדה שמנדלבליט שם בראש מעייניו את סוגיית הרחקתו של נתניהו מהזירה הציבורית, הוא הופך במו-ידיו את התביעה לזרוע רדיפה פוליטית נגד נתניהו ● ואילו נשיא העליון בדימוס אהרן ברק הפר את הכללים הלא-כתובים כשפנה ליועמ"ש בעניין תיק נתניהו ● פרשנות

עוד 929 מילים ו-3 תגובות

על רקע מגעים לרכישת צוללת מגרמניה, נדחתה ההצבעה על הקמת ועדת חקירה

נתניהו פנה באמצעות מקורביו אל אהרן ברק כדי שישכנע את מנדלבליט לחתום על הסדר טיעון; הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון: המשפט גורם לקרע בעם, ועד למשפטו היה נתניהו מגדולי המגנים על מערכת המשפט ● פרקליט המדינה לשעבר לדור: "לא מעלה על דעתי שבתיק הזה מוצע להגיע להסדר" ● לפיד: אנו עוקבים אחר מצב בני הערובה בבית הכנסת בטקסס

עוד 24 עדכונים

שוב לא שקט בדרום ובגדה, וגם לתקשורת - שבשגרה מתעלמת מקיומם של הבדואים וממצוקתם - יש תפקיד חשוב במה שהתרחש השבוע ● הכאוס בפרלמנט העיראקי: תכריכים, התעלפויות ובגדים מסורתיים ● "נתיבי הקבורה" של אל-עולא נחשפים ● והשבוע לפני 11 שנים, הנשיא בן עלי עזב את תוניסיה ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,247 מילים

מוזיאון ראשון בסינגפור מספר את קורות הקהילה היהודית

כ־200 יהודים, רובם יוצאי עיראק, הם כל מה שנשאר מהקהילה היהודית של סינגפור ● מוזיאון חדש וראשון מסוגו מספר לראשונה את סיפור הקהילה בת ה־200 שנה בעיר־מדינה האסיאתית: "רצינו לספר לא רק על היהודים בסינגפור, אלא גם כיצד היהודים הם סינגפורים"

עוד 798 מילים

בצל העלייה במספר פשעי השנאה בניו יורק, ארגון "הלגיון" שם לעצמו מטרה להכשיר כמה שיותר יהודים בקרב מגע, עזרה ראשונה והתמודדות עם אירועי ירי המוני: "אנחנו צריכים להיות מוכנים להגן על עצמנו"

עוד 825 מילים ו-1 תגובות
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

עולם שלישי, 20 דקות מירושלים

הרע: קשה לתפוס ולהכיל את הפער בין התפאורה הנהדרת של הרי השומרון והגאיות המוריקים לבין ההתעללות שחבל הארץ הזה סופג ● הטוב: עדיין מוקדם לחלוץ בקבוק שמפניה, אבל ההשקה של הרכבות החשמליות מתחילה להשליך על רמת זיהום האוויר ● וטיפ לט"ו בשבט: הצבע הטבעי של פפאיה אינו אדום בוהק, למשמשים אין גוון כתום זרחני וקיווי לא אמור להיראות כמו פנס ירוק

עוד 561 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה