אסדת הגז תמר, כ-24 ק"מ מחוף אשקלון (צילום: משה שי/פלאש90)
משה שי/פלאש90

המערכה האחרונה חשפה עד כמה החשמל שלנו תלוי במאגרי הגז

בתקופת המעבר לשימוש באנרגיה ירוקה, המדינה ויתרה על הפחם המיובא לטובת גז שאותו מפיקים משני מאגרים בלבד ● הבעיה תיפתר כשיקומו אתרי אנרגיה ירוקה בכל הארץ, אבל לפי ניסיון העבר זה ייקח שנים ● בסבבי הלחימה הבאים נצטרך לקוות שחמאס או חזבאללה לא יפגעו בתמר או לוויתן, כי אחרי 2025 כבר לא יהיה להם תחליף

ביום שלישי לפני שבועיים, יממה לאחר תחילת סבב הלחימה האחרון מול חמאס, החליט משרד האנרגיה להשבית את הפקת הגז ממאגר תמר "על מנת לנקוט במשנה זהירות", כדברי הודעת משרד האנרגיה.

אתמול (שלישי), שר האנרגיה יובל שטייניץ אף הגיע לביקור באסדה וצייץ לאחר מכן כי במהלך המערכה בדרום "נעשו כמה ניסיונות לתקוף את האסדה".

פגיעה והשבתה ממושכת של אסדת גז הייתה עלולה לגרום לאסון סביבתי – אבל לא פחות חשוב מכך, לפגוע באופן מהותי באספקת הגז למשק. הגז הטבעי המסופק בעיקר מתמר או לוויתן, הוא מקור האנרגיה (חומר הגלם) העיקרי בייצור החשמל בישראל.

הפקת הגז מתמר התחדשה ביום שישי האחרון, עם כניסת הפסקת האש לתוקף. חוץ מההפסד הכספי לבעלי האסדה, לא קרה כלום. שטייניץ הפסיק את הזרם באחד משני הסניפים המרכזיים של הגז, כי רצה לקחת מרווח ביטחון, אבל כל צרכי האנרגיה במשק סופקו.

אלא שבמבנה הנוכחי של מקורות ייצור החשמל בישראל, מספיק לפגוע במתקן אחד או שניים של ייצור גז כדי לשבש את אספקת החשמל בהיקף דרמטי. רקטה אחת שתחדור את מערך ההגנה עלולה להביא לכך שחלקנו נסתובב בבית עם הפנס של הטלפון, התדיאור הישן והטוב או עששיות נפט.

רקטה אחת שתחדור את מערך ההגנה עלולה להביא לכך שחלקנו נסתובב בבית עם הפנס של הטלפון, התדיאור הישן והטוב או עששיות נפט

המצב הזה קורה בגלל מדיניות הממשלה בשנים האחרונות: ברמה ההצהרתית – מעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות תוך החטאה עקבית של היעדים בתחום. בפועל – פחות ייצור חשמל מפחם מיובא, והסתמכות גוברת והולכת על גז טבעי שמופק במים הכלכליים של ישראל.

אסדת הגז תמר, כ-24 ק"מ מחוף אשקלון (צילום: משה שי/פלאש90)
אסדת הגז תמר, כ-24 ק"מ מחוף אשקלון (צילום: משה שי/פלאש90)

ראש הממשלה בנימין נתניהו הדגיש את הדבר הזה בדיוק בנאומו בוועידת האקלים הבינלאומית שנערכה באפריל. הוא אמר ש"ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בצמצום צריכת הפחם. אם לא תהיינה נסיבות בלתי צפויות בתוך ארבע שנים מהיום – כלומר עד 2025 – לא תתבצע יותר שרפת פחם בישראל".

זו אפילו לא בשורה סביבתית, כי מה שמחליף את הפחם הוא כרגע בעיקר גז, שאולי בריאותית פחות מזיק מפחם, אבל ככל הנראה מזהם את הסביבה לא פחות.

זו אפילו לא בשורה סביבתית, כי מה שמחליף את הפחם הוא כרגע בעיקר גז, שאולי בריאותית פחות מזיק מפחם, אבל ככל הנראה מזהם את הסביבה לא פחות

מעבר לעניין הבריאותי-סביבתי, הבעיה עם הגז היא שהייצור שלו בישראל ממוקד כרגע בשני אתרים בלבד: אסדת תמר מול אשקלון, ואסדת לוויתן מול חוף דור. שתיהן עמוק בטווח הטילים של חמאס או חזבאללה.

לעומת הגז, שהפקתו מרוכזת, את הפחם מייבאים לישראל באוניות צובר, כך שאם פוגעים במכלית אחת, אין בעיה להביא עוד רבות אחרות.

אש ועשן מיתמרים ממכלית שהותקפה במפרץ עומאן, ליד מצר הורמוז, 13 ביוני 2019 (צילום: ISNA/AFP)
אש ועשן מיתמרים ממכלית שהותקפה במפרץ עומאן, ליד מצר הורמוז, 13 ביוני 2019 (צילום: ISNA/AFP)

אלה המספרים: סך יכולת ייצור החשמל במשק הוא קרוב ל-20 אלף מגה-וואט והצריכה בפועל היא קצת פחות מזה. חברת חשמל מייצרת בעצמה כ-60% מהחשמל ותחנות הכוח הפרטיות מייצרות את השאר: כ-30% בגז בלבד והיתר באנרגיות מתחדשות.

סך יכולת ייצור החשמל במשק הוא קרוב ל-20 אלף מגה-וואט והצריכה בפועל היא קצת פחות מזה. חברת חשמל מייצרת בעצמה כ-60% מהחשמל ותחנות הכוח הפרטיות מייצרות את השאר

בשנה הקודמת, חברת חשמל עדיין ייצרה 43% מהחשמל באמצעות שרפת פחם, אבל זה הולך להסתיים כמעט לגמרי בארבע שנים הקרובות.

תחנת הכוח באשקלון עוברת עכשיו הסבה לגז בלבד, ובתחנת חדרה שתי יחידות ייצור עוברות לגז וארבע יחידות פחמיות ייסגרו עם יכולת לשרוף פחם בשעת הצורך, בעלות של כמה מיליארדי שקלים.

התחנות שיעבדו בגז הן אמנם דו-דלקיות – כלומר יוכלו לשרוף דלקים כמו סולר כמקור משני; חלקן אף מחויבות להתחבר לתשתית ייעודית לצורך כך – אולם עדיין מדובר במקור משני בלבד. והשאלה היא, האם מדובר בתמהיל שלוקח בחשבון סיכון כמו זה שאליו נחשפה ישראל בסבב הלחימה האחרון? האם יש מספיק דלק שיוכל לספק חשמל במקרה של תקלה בייצור הגז?

הארובות בתחנת הכוח בחדרה ב-2018 (צילום: מילה אביב/פלאש90)
הארובות בתחנת הכוח בחדרה ב-2018 (צילום: מילה אביב/פלאש90)

כל פגיעה באסדות או חבלה בצינורות שמובילים את הגז מהן לישראל, עלולה לשתק באופן חמור חלק גדול מאספקת האנרגיה לחשמל.

הבעיה הזו תיפתר ביום מן הימים כאשר ישראל תעבור סוף-סוף לייצר יותר חשמל מאנרגיות מתחדשות שיהיו מבוזרות באינספור אתרים ברחבי הארץ. כשזה יקרה, ייצור החשמל יהיה מבוזר יותר, כך שאם תיפגע חווה אחת של פאנלים סולאריים או טורבינות רוח, הנזק לאספקה יהיה בטל בשישים.

הבעיה היא שישראל פספסה פעם אחר פעם את יעדי הייצור מאנרגיות מתחדשות (5% עד 2014 ו-10% עד 2020). בפועל, בשנה הקודמת, פחות מ-6% מהחשמל יוצר מאנרגיה ירוקה.

כדי לנסות לעמוד ביעד, פשוט מרחיקים אותו כל פעם בכמה שנים. תחילה נקבו ב-17% עד סוף העשור הנוכחי ולאחרונה מספר המטרה גדל ל-30%. אשרי המאמין. אם זה לא יקרה, תמיד יהיה גם היעד הרחוק יותר שבו נקב נתניהו, 2050, אז הוא רוצה לאפס לגמרי את פליטות הפחמן במשק.

בנימין נתניהו בוועידת האקלים הגלובלית שכינס נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, 22 באפריל 2021 (צילום: חיים צח / לע"מ)
בנימין נתניהו בוועידת האקלים הגלובלית שכינס נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, 22 באפריל 2021 (צילום: חיים צח / לע"מ)

בינתיים ישראל תקועה בשלב מעבר שעלול לקחת שנים, ומשרד האנרגיה מיהר להיפטר מהפחם המזהם כדי להסב את תחנות הכוח לגז. הכישלון הזה מסכן את משק החשמל וכאמור יעלה הרבה מאוד כסף, בשימור היכולת לשרוף פחם בחדרה.

"יש כרגע שני אתרי ייצור חשמל מפחם: אחד בחדרה ואחד באשקלון. ב-2012 שרפו בתחנות הכוח כמות שיא של כ-14 מיליון טון פחם, בשנה הנוכחית שורפים כ-6.5 מיליון ובשנה הבאה 6 מיליון טון", אומר משה בורנשטיין, שמכיר את הנתונים מקרוב, בהיותו מנכ"ל החברה הלאומית לאספקת פחם.

"יש כרגע שני אתרי ייצור חשמל מפחם: אחד בחדרה ואחד באשקלון. ב-2012 שרפו בתחנות הכוח כמות שיא של כ-14 מיליון טון פחם, בשנה הנוכחית שורפים כ-6.5 מיליון ובשנה הבאה 6 מיליון טון"

לדבריו, למרות הסיכון הביטחוני למאגרי הגז, אין בעיה עם צמצום רכישת הפחם, שכן חברת החשמל שומרת על יכולת לשרוף פחם בעת הצורך.

"יש שתי יחידות ייצור חשמל מגז שמוקמות בחדרה, ועוד ארבע באשקלון. מאחר שגז הוא נושא רגיש בעיתות מלחמה, ואם יש תקלה בצינורות של תמר ולוויתן, רצוי שיהיה גיבוי של פחם. אז כל היחידות החדשות מוסבות לגז, אבל אם צריך הן יעברו לפחם.

משה בורנשטיין, מנכ"ל החברה הלאומית לאספקת פחם (צילום: כפיר זיו)
משה בורנשטיין, מנכ"ל החברה הלאומית לאספקת פחם (צילום: כפיר זיו)

"יהיה מלאי ויוודאו שהמערכות עובדות עם בדיקות מדגמיות. תהליך ההסבה ייקח כמה שנים והתכנית אמורה להסתיים ב-2025. חשבו על זה. יהיה מלאי של פחם ותהיה יכולת לשרוף אותו, יישמרו מזחים כך שיוכלו להביא את חומר הגלם באופן שוטף לנמלים".

ועדיין, למרות מה שאומר מי שאחראי על רכישת הפחם, במצב הנוכחי מדובר באתר אחד בלבד שמשמר את היכולת לשרוף אותו, בעוד שבעבר היו כמה אתרים כאלה, כמו תחנת רדינג בתל אביב.

כאן המקום להזכיר, שכבר בתחילת הסבב חמאס הצליח לפגוע במכל דלקים באשקלון, באופן שחשף סיכון סביבתי מבהיל, אבל לא העמיד במבחן את עצם היכולת לספק חשמל למשק. לעומת זאת, פגיעה בתשתית הגז מסוכנת סביבתית אבל הרבה יותר קריטית מבחינת אספקת החשמל.

לפיכך, ישראל קמה ונופלת כרגע על התקווה שלא יתממש התרחיש הקיצוני של פגיעה באחת משתי אסדות הגז או הצינורות שמוליכים מהן ליבשה. הסיכון הזה יפחת כאשר יגיעו האנרגיות המתחדשות בסוף העשור הקרוב, לפי הצהרות נתניהו ושטייניץ, שאולי גובו בהחלטות ממשלה, אבל אין וודאות שיעמדו בהן.

עד שזה יקרה (או לא), הסטטיסטיקה מנבאת שיהיו כאן עוד שניים-שלושה סבבי לחימה בצפון או בדרום. מה שנותר לעשות הוא להגן טוב יותר על האסדות, אומר עודד ערן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

"נכון שהחשיפה של הגז היא כפולה כי מייצרים אותו בישראל וגם משתמשים בו, לעומת נפט ופחם שאותם מייבאים," אומר ערן, "אבל גם המכליות שנעות מטורקיה עד ישראל חשופות. זה נכון שהסבב הנוכחי חשף את ישראל לסיכונים שהיו ידועים אבל לא מומשו בסבבים הקודמים.

"גם המכליות שנעות מטורקיה עד ישראל חשופות. זה נכון שהסבב הנוכחי חשף את ישראל לסיכונים שהיו ידועים אבל לא מומשו בסבבים הקודמים"

"ישראל כבר ידעה שהסיכון קיים קודם וחיל הים כבר קיבל חלק מהתקציב שהופנה למיגון אסדות הגז. כך שלא הופתענו, מכירים את הסיכון והתחלנו להתארגן לקראת זה.

עודד ערן (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)
עודד ערן (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

"אפשר אולי לבחון אפשרויות של הגברת המיגון על כל התשתית שנועדה לספק את הגז הטבעי ולאפשר את השימוש השוטף בו לעתות חירום. זה קשור באמצעים למיגון אחסנה והובלה, ובוודאי שזה יילקח בחשבון בעת הפקת לקחים מהסבב האחרון".

ובכל זאת, אתה לא חושב שמיהרו לוותר על הפחם כאשר ישראל פספסה את יעדי האנרגיות המתחדשות?
"אין לישראל ברירה, כי כל העולם הולך לקראת מעבר לאנרגיה ירוקה. זה ייקח 15-20 שנה וזה יבוא ולכן שלב הביניים הוא שימוש בגז טבעי שמקטין את הפחמן ולכן הסבב הנוכחי לא ישנה את המגמה הזו, נמשיך. ישראל לא תחזור לשימוש מוגבר בפחם, חד-משמעית.

"אף מדינה לא עומדת ביעדים שהם ארוכי טווח. יגיעו אליהם במוקדם או במאוחר. מה שכן יצטרכו לעשות וזו ההמלצה שלי: שישימו לב לנקודה של איך ממגנים בצורה יותר יעילה את כל התשתית של הובלה ושימוש בגז, ובזה אפשר לפתור את השאלה שאתה מצביע עליה".

המיגון הנוסף שעליו מדבר ערן יעלה עוד הרבה כסף למשלם המסים, עבור תעשייה שממילא מוחזקת בבעלות פרטית וכבר עכשיו מקבלת מימון מלא לאבטחה מחיל הים. בכל מקרה, לא תהיה הגנה של מאה אחוז. מול הסיכון הביטחוני שנוצר כאן והקצב האיטי של הקמת תחנות אנרגיה מתחדשת, ייתכן שהמדינה ממהרת  מדי לוותר על הפחם ולהישען לגמרי על הגז.

המיגון הנוסף יעלה עוד הרבה כסף למשלם המסים, עבור תעשייה שממילא מוחזקת בבעלות פרטית וכבר עכשיו מקבלת מימון מלא לאבטחה מחיל הים. בכל מקרה, לא תהיה הגנה של מאה אחוז

למרות הפגיעה הסביבתית ועל בסיס ניסיון העבר בפספוס היעדים בתחום האנרגיה המתחדשת -ייתכן שצריך לשמר את היכולת להשתמש בפחם גם מעבר ל-2025. שימור היכולת העודפת הזו לעוד כמה שנים תעלה עוד כסף, שיתגלגל לתעריף החשמל. זה לא חדש. על כישלונות תכנוניים בתחום שעליו מופקד שטייניץ בשנים האחרונות, כבר התרגלנו לשלם.

בנימין נתניהו ויובל שטייניץ בביקור באסדת הגז לוויתן, ב-31 בינואר 2019 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)
בנימין נתניהו ויובל שטייניץ בביקור באסדת הגז לוויתן, ב-31 בינואר 2019 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

תגובת משרד האנרגיה: "משרד האנרגיה מקדם גיוון באספקת מקורות האנרגיה, בין היתר באמצעות ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים, פיתוח משק הגז הטבעי וכן ייבוא של דלקים. המשרד אחראי להבטחת אספקת צרכי האנרגיה ופועל להסדרת רציפות אספקת האנרגיה למשק בשגרה ובחירום. מעבר לכך, לא נתייחס לנושאים וסוגיות ביטחוניות".

עוד 1,445 מילים
סגירה