בשעות הראשונות תושבי אשקלון הופתעו מהפער בין המראות המטרידים שראו ברגעים שבהם הוציאו את הראש מהממ"ד, לבין ההודעות האופטימיות למדי של הגורמים הממשלתיים.

מדי סבב, חמאס מנסה להדליק את מאגר הדלקים של תש"ן (החברה הממשלתית לתשתיות נפט) שממוקם על קו החוף בדרום אשקלון. אתמול זה הצליח לו. רקטה פגעה ישירות באחד המכלים והוא התחיל לבעור בלהבה גדולה. העשן השחור היתמר למרחקים.

מול התמונות המאיימות הללו, מכבי האש מסרו שהאירוע בשליטה והאש צפויה לדעוך בתוך שעות, והמשרד להגנת הסביבה הודיע שמכיוון שהעשן עולה למעלה והרוח לוקחת אותו דרומה, אין חריגה בריכוזי החלקיקים המזהמים בתחנות הניטור באזור והתושבים יכולים לשאוף אוויר מלוא הריאות בלי חשש.

רק שככל שנקפו השעות, התברר שהאש דווקא ממשיכה להשתולל על אף המאמצים הגדולים של כוחות הכיבוי. ריכוזי המזהמים באוויר החלו לעלות, תושבים רבים התלוננו על קשיי נשימה, צריבות בעיניים ותחושת גירוד בגרון, והבוקר כבר המליצו המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות לתושבי אשקלון והיישובים הסמוכים להימנע מיציאה החוצה אם זה לא הכרחי. כאילו מישהו בעיר המופגזת מסתובב בחוץ להנאתו בימים אלה.

למאיה יעקובס, מנכ"לית "צלול", השריפה במכל הדלק של תש"ן מזכירה את אסון זיהום הזפת בחופים: אירוע קשה ומטריד, שיכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע ומספק לנו תזכורת עד כמה התשתיות והסביבה בישראל חשופות וחסרות אונים מול תאונה או התקפה מכוונת.

הפגיעה במכל באשקלון תסתיים כנראה עם נזק מוגבל: יממה של עשן שחור ובלי תוספת לסטטיסטיקה המיידית של הנפגעים. את הנזקים הבריאותיים לטווח ארוך קשה לכמת, וזו אחת הסיבות שיש נטייה להקל ראש במפגעים מהסוג הזה.

כמו תמיד, כשמדובר בקרבה בין תעשייה לאזורי מגורים, חיפה עולה על השולחן. מתקניה של החברה הלאומית לתשתיות נפט – שעוסקת באחסון, הולכה ואספקה של דלקים ותזקיקים למשק – פרוסים בכמה אתרים ברחבי הארץ. זה שבאשקלון מרוחק יחסית מבתי התושבים.

עשן מיתמר ממאגר הדלקים של תש"ן בדרום אשקלון אחרי פגיעת רקטה שנורתה מעזה, 11 במאי 2021 (צילום: קבוצת המאבק בקצאא אשקלון)

המתקן המוכר ביותר הוא חוות המכלים בקרית חיים, שממוקמת במרחק עשרות מטרים מבנייני מגורים בקרית חיים. את המפה הזו גם החבר חסן נסראללה מכיר. פגיעה ישירה במכל בחיפה עלולה להסתיים אחרת לגמרי. שלא לדבר על הצלחה של חמאס לפגוע במכלית נפט שמפליגה מול חופי ישראל.

בוויכוח המתמשך על האפשרות של אוכלוסייה ותעשייה לשכון זו לצד זו, התעשיינים נוהגים לומר שבעולם המערבי זה מקובל. במקרים מסוימים זה נכון, אבל איפה במערב מכלי דלק גדולים סופגים התקפות טילים על בסיס קבוע?

לפני כשנה וחצי פרסם המשרד להגנת הסביבה את חלקו הראשון של דוח מעמיק, שבחן את הסיכונים הנשקפים מהתעשייה לתושבי חיפה והמפרץ. המסקנה הייתה שבכל תרחישי התאונה שנבחנו, הסיכון לפגיעה בחיי התושבים שואף לאפס. הבעיה היא, שהאיום האמיתי – פגיעה בתשתיות התעשייה בשעת מלחמה – ייבדק רק בחלקו השני של הדוח.

גם ועדת המנכ"לים של משרדי הממשלה, שפרסמה לאחרונה המלצה לפנות את התעשייה ממפרץ חיפה בתוך עשור, התייחסה לחוות המכלים. החווה אמורה להיסגר בכל מקרה עם סגירת בתי הזיקוק, אבל בינתיים, רמזו המנכ"לים, יקר מדי להזיז אותה: "יש לבחון בזהירות את התועלת מפינוי מוקדם של השטח אל מול העלויות הגבוהות בהקמת מכלי האחסון החלופיים", נכתב בדוח המסכם של הוועדה.

מפרץ חיפה (צילום: Yaniv Nadav/Flash90)

בשורה התחתונה, צריך לזכור: תעשיית הדלקים והנפט מזהמת ומסוכנת בעתות רגיעה ואפילו יותר מכך במלחמה. אם רקטה של חמאס הייתה נוחתת על שדה של פאנלים סולאריים, אף אשקלוני לא היה חש קוצר נשימה. למעשה, סביר להניח שחמאס לא היה מבזבז תחמושת כדי להפגיז שדה כזה, כי כשייצור האנרגיה מבוזר ומפוזר על פני כל הארץ אי אפשר לגרום למשק האנרגיה נזק אמיתי.

צריך רק לקוות שלא יבוא הרגע, בסבב הבא בדרום או בזה שיהיה חלילה בצפון, שבו התקשורת תתמלא בכותרות בנוסח "הכתובת הייתה על המכל".