אנחנו אולי לא שמים לב, אבל מול עינינו מתרחשת אחת הדרמות הפוליטיות הגדולות שידענו. המדינה מחכה למוצא פיו של ראש ממשלה מיועד שקרס ביום השלישי למלחמה, כדי לדעת אם הוא קורס שוב, או שהוא מוכן לקבל את ההנהגה, וגם זה בידיים קצת רועדות.

נפתלי בנט שקשק ב-13 במאי. הוא לא עמד במטח הטילים על ירושלים ביום הראשון של המלחמה ואחר כך על גוש דן, וגם במחזות הלינץ' והמהומות שפרצו ביומיים שלאחר מכן. ב-13 במאי הוא הודיע כי ממשלת השינוי לא עומדת יותר על הפרק.

בנט לא עשה תרגיל הונאה כדי להסיח את הדעת, כפי שבצלאל סמוטריץ' וחבריו טוענים. הוא באמת נחרד לפתע מהאפשרות שיעמוד בראש ממשלת מיעוט, שנשענת על מפלגה ערבית. הוא הגיע למסקנה שאנחנו באירועים שלא היו כאן מאז 1948, וכל אדם צריך להבין את זה.

המלחמה הסתיימה, ובנט בינתיים חזר בו, אבל לא לגמרי. בינתיים גם איילת שקד החריפה את ההתנגדות שלה לממשלת השינוי, למרות שבנט טוען כי כל סיעת ימינה מאחוריו, למעט עמיחי שיקלי.

נפתלי בנט (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אתמול בנט נפגש שוב עם יאיר לפיד ועם בני גנץ. לפיד צריך עכשיו לנסוך בבנט ביטחון מחודש, וזה מה שהוא עושה. ההחלטה של לפיד שלא להעניק לבנט את הבכורה ברוטציה נובעת גם מהחשש שבנט אחרי השבועיים הללו לא מסוגל להיות ראש הממשלה, ואולי רצוי גם לו לחכות בינתיים בחוץ.

ההחלטה של לפיד שלא להעניק לבנט את הבכורה ברוטציה נובעת גם מהחשש שבנט אחרי השבועיים הללו לא מסוגל להיות ראש הממשלה, ואולי רצוי גם לו לחכות בינתיים

"אם בנט היה ראש הממשלה, הוא היה מסוגל להפסיק את המלחמה בעזה?" שאל מישהו שמקורב למשא ומתן. "הוא היה מסוגל לעמוד בלחץ של הימין?"

במצב שנוצר, לפיד הוא בעצם המנהיג האמיתי של גוש השינוי. זה לא היה עד היום, וגם לא בבחירות האחרונות. היום לפיד הצליח לצרוב בתודעה שהוא מוביל את המחנה השני. המנדט שקיבל מנשיא המדינה רק מחזק את הדימוי הזה.

בעצם, לפיד עובד היום על שתי תוכניות במקביל. הוא מנהל משא ומתן עם שבע מפלגות, מקים ממשלת צללים ומחלק את תפקידי השרים כדי להכין את הכול לבואו של בנט, וגם כדי ללחוץ עליו – אבל באותה נשימה הוא גם עושה קמפיין מנהיגותי לקראת הבחירות הבאות.

הנסיעה שלו בתחילת אפריל לארצות הברית והפגישות עם היועץ האסטרטגי מרק מלמן נועדה בדיוק לעניין הזה. ההתייעצויות היו סביב השאלה איך לנהל משא ומתן נכון בלי להיפגע לקראת בחירות חמישיות, שעדיין לא ירדו מן הפרק.

יאיר לפיד בדרך לקלפי ביום הבחירות לכנסת, 23 במרץ 2021 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

בינתיים יש כמה פדיחות, שנוגעות בעיקר לגודלה של הממשלה המיועדת (בין 28-26 שרים), והסגירה עם מפלגות על משרדים פיקטיביים, למרות כל ההצהרות היפות נגד מיניסטרים רבים ומיותרים. כך המשרד לשיתוף פעולה אזורי – שמיועד לעיסאווי פריג' ממרצ – או המשרד לפיתוח הנגב והגליל שעובר לאביגדור ליברמן, ואולי מיועד לאלי אבידר.

בכל מקרה, במצב שנוצר ברור שגם אם לפיד יתרצה ובנט יהיה ראש הממשלה הראשון ברוטציה, לפיד יהיה ראש הממשלה החלופי – אבל גם האמיתי. בעל הבית שקבע את הרכב הממשלה ואת זהות השרים, והאיש הכי חזק בגוש עם קופה של 17 מנדטים.

איך מתייחסים אצל בנט לתסריט הזה? מקורב לבנט מעריך את הסיכוי לממשלת שינוי בפיפטי-פיפטי. צריך תמיד לזכור שמן העבר השני עומד האיש הכי מיומן בפוליטיקה הישראלית שלא רוצה ללכת לשום מקום.

מקורב לבנט מעריך את הסיכוי לממשלת שינוי בפיפטי-פיפטי. צריך תמיד לזכור שמן העבר השני עומד האיש הכי מיומן בפוליטיקה הישראלית שלא רוצה ללכת לשום מקום

בנימין נתניהו הצליח לפרק בעבר כמה ממשלות אלטרנטיביות שקמו לו מתחת לאף, בתוכן ממשלת ציפי לבני ב-2009 וממשלת גנץ-בנט ב-2019 (נתניהו מינה כזכור את בנט כשר ביטחון כדי שלא יחתוך עם כחול-לבן).

אף אחד לא יופתע אם עד יום רביעי הבא יתברר כי נתניהו שלח יד ארוכה והצליח לפורר גם את ממשלת השינוי – או בפי מקורביו, "ממשלת הכמעט".