בלינקן עושה reboot ליחסי ארה"ב עם הפלסטינים
בזמנו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פתח את המסע הראשון במזרח התיכון בריאד ומשם המריא לישראל. שר החוץ האמריקאי החדש אנתוני בלינקן הגיע לירושלים ולרמאללה, ואז המשיך לעמאן וקהיר.
המסלולים השונים הללו מצביעים על השינוי המשמעותי בסדרי העדיפויות של ממשל ביידן במזרח התיכון. ארה"ב עדיין עומדת לצדה של ישראל, מוכרת לה נשק ותומכת בה באו"ם, אך היא גם אינה מעוניינת לראות שוב בקרוב את תמונות הזוועה מעזה ובעיקר מעוניינת בחזרה מהמתים של התהליך המדיני שגווע אי שם באביב 2014, זמן קצר לפני המבצע "צוק איתן".
ארה"ב עדיין עומדת לצדה של ישראל, מוכרת לה נשק ותומכת בה באו"ם, אך היא אינה מעוניינת לראות שוב את תמונות הזוועה מעזה ובעיקר מעוניינת בחזרה מהמתים של התהליך המדיני שגווע אי שם ב-2014
ברמאללה, בלינקן נפגש עם ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) ועם ראש הממשלה מוחמד אשתייה, אך גם עם נציגי החברה האזרחית. קשה לדמיין את שר החוץ של ממשל טראמפ, מייק פומפאו, שתמיד היה מוקף בחבריו הטובים מלובי המתנחלי, בפגישה כזאת.
מרמאללה בלינקן המשיך לעמאן ולקהיר, ועוד לפני שהספיק להיפרד מנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, כבר יצאה יוזמה חדשה מקהיר: לכנס פסגה אזורית בבירה המצרית בהשתתפות ישראל, הרשות הפלסטינית, מצרים וחמאס על מנת לדון בהסדרה בעזה. כן, ג'ו ביידן ובלינקן מעוניינים בהסדרה בעזה, אך לא במנותק מהתהליך המדיני עם הרשות הפלסטינית שיתמכו בו מצרים, ירדן ויתר מדינות האזור.
בעצם, ישראל כבר הייתה בנקודה הזאת באביב 2016. אז נתניהו נפגש בחשאי עם ראשי מדינות ערב, דובר על פסגה אזורית (וגם על ממשלת ליכוד-המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג), אלא שאז נתניהו קפץ מהעגלה ברגע האחרון, הכניס לממשלתו את אביגדור ליברמן ומספר חודשים אחר כך טראמפ זכה בבחירות לנשיאות בארה"ב.
ישראל כבר הייתה בנקודה הזאת ב-2016. אז נתניהו נפגש בחשאי עם ראשי מדינות ערב, דובר על פסגה אזורית, אלא שאז נתניהו הכניס לממשלתו את ליברמן ומספר חודשים אחר כך טראמפ זכה בבחירות
בלינקן יודע שהוא יכול להביא את כל העולם הערבי, אך בלי ראש ממשלת ישראל התהליך לא יבשיל. אין לדעת כרגע מי ינהיג את ישראל בשנים הקרובות, אך אם אותו אדם לא יסכים לשתף פעולה עם היוזמה החדשה של האמריקאים, היחסים עם הממשל ייפגעו, הקרע עם הדמוקרטים יעצים והמצב מול עזה והגדה רק ימשיך להתדרדר.
עיראק שוב בוערת ואין מי שיכבה את השרפה
במהלך השבוע, אלפי עיראקים שוב יצאו להפגין נגד אוזלת היד של הממשלה שלא הצליחה למגר את השחיתות ולהשליט סדר במדינה.
גל רציחות של עיתונאים ופוליטיקאים – רבים מהם ממבקרי איראן שמתנגדים להשפעתה על המערכת הפוליטית בעיראק – מחזיר לכיכרות ולרחובות את הצעירים שכבר הצליחו להפיל ממשלה בראשות עאדל עבד אל-מהדי בסתיו 2019.
הפעם המצב שונה: ראש הממשלה מוסטפא אל-כאזמי דווקא נתפס כמי שבחר להתקרב לארה"ב על חשבון איראן. התפטרותו עלולה לשרת את הצרכים של המשטר האיראני שפועל בעיראק באמצעות מיליציות חמושות.
השבוע המיליציות הללו עשו שריר כאשר דרשו לשחרר לידיהם את קאסם מוסלח, מפקד מחוז אל-אנבאר בארגון "חשד א-שעבי" העיראקי, ארגון הגג של המיליציות השיעיות בעיראק.
מוסלח נעצר בחשד למעורבות ברצח של פעילים פוליטיים עיראקים. בעקבות כך, ערוצי תקשורת המזוהים עם הציר השיעי פרסמו איומים שונים כלפי ראש הממשלה אל-כאזמי ובלילה שבין ה-26 ל-27 במאי, החמושים צרו על ביתו של ראש הממשלה וריכזו ב"גרין זון" בבגדאד את הרכבים הצבאיים שלהם.
התמהיל הזה, של איומים ישירים של גורמים פרו-איראניים והפגנות סוערות שבמהלכן כבר נהרגו מספר בני אדם ונפצעו מאות אחרים, עלול להכניס את עיראק שוב למערבולת פוליטית מסוכנת לקראת הבחירות לפרלמנט שאמורות להתקיים אוקטובר השנה.
התמהיל הזה, של איומים ישירים של גורמים פרו-איראניים והפגנות סוערות שבמהלכן כבר נהרגו מספר בני אדם ונפצעו מאות אחרים, עלול להכניס את עיראק שוב למערבולת פוליטית מסוכנת
18 שנים מאז תחילת המלחמה בעיראק והפלתו של סדאם חוסיין, המצב במדינה רק ממשיך להתדרדר. על פי סקרי דעת הקהל האחרונים, נראה שבין המאוכזבים ביותר מהמצב הם דווקא הצעירים השיעים, אלה שמהווים את הרוב במדינה המסוכסכת ושהיו אמורים להרוויח הכי הרבה משינוי משטר.
הסורים שוב לא בחרו את הנשיא שלהם
בשנת 1787, קיסרית רוסיה יקטרינה הגדולה עמדה לבקר בחצי-האי קרים. הגנרל גריגורי פוטיומקין דאג לצבוע ולתקן בניינים ריקים, נטושים או רעועים שעמדו בדרכה על מנת להרשים את המלכה ולגרום לה להאמין בכך שהמצב הכלכלי באזור נמצא בפריחה.
בשנת 2021, נשיא סוריה בשאר אל-אסד ממציא את כפרי פוטיומקין מחדש. הוא ניהל מסע תעמולה רחב כאילו שהוא נלחם מול מועמדים אמיתיים שעלולים לגבור עליו אם לא יציב את השלטים הכי גדולים ולא יוציא אלפי תומכים לצעוד ברחבי לטקיה ודמשק.
מרבית הסורים לא נאלצו להתלבט קשה לגבי הבחירה שלהם – הם פשוט לא הצביעו, כי הפכו לפליטים, או שבאזור המגורים שלהם כלל לא התקיימו בחירות. רבים אחרים אולצו להשתתף בבחירות (וגם במסע התעלומה) כאשר אנשי מפלגת בעת' מאיימים עליהם בפיטורים או נקמה.
וכמובן שיש את המיעוט המקורב לאסד והתלוי בו – אחוזים בודדים מאוכלוסיית סוריה. הם הלכו לקלפיות בלב שלם, העלו תמונות לרשתות החברתיות והביעו תקווה לכך שמנהיגם ייבחר לעוד שבע שנות שלטון.
אך לאחר "הניצחון המפתיע", אסד יהיה זה שיצטרך לעשות את הבחירות הקשות: כיצד לתמרן בין איראן לרוסיה, איך לעצור את התרסקותו של המטבע הלאומי, כיצד למשוך השקעות זרות למרות הסנקציות המערביות הכבדות. לכל האתגרים הללו אין ולא יהיה לו מענה.
מה קרה לשומר ממוצא קנייתי בקטאר
לא קל להיות עובד במדינות המפרץ. קשה עוד יותר להיות זה שחושף את האמת על תנאי העבודה הקשים של העובדים והעדר והפגיעה בזכויות האדם. ברבות ממדינות במפרץ, לעובדים הזרים שבונים את הבירות הנוצצות אין זכויות מינימליות, והמעסיקים מנצלים את הוואקום החוקתי על מנת לנצל את כוח העבודה הזר עד תום.
מלקולם בידאלי, שומר ממוצא קנייתי שעובד בקטאר מאז 2016, כתב על חוויותיו במדינה וגם שיתף פעולה עם מספר ארגוני זכויות אדם בינלאומיים.
Joint statement – Qatari authorities must immediately reveal the whereabouts of Kenyan labour rights activist Malcolm Bidali @amnesty @fairsqprojects @MigrantRights @hrw
https://t.co/ON1GMfA76T pic.twitter.com/fkf7iecTK6— Business & Human Rights (@BHRRC) May 28, 2021
בתחילת מאי, בידאלי נעצר על ידי שירותי הביטחון במדינה, ומאז נותק עמו כל קשר. השלטונות הקטאריים מסרבים לפרסם מידע אודות הימצאותו או מצבו של בידאלי, וחברת האבטחה בה עבד הודיעה ש"החברה מכירה בכך שאחד מעובדיה עוכב על ידי שירותי הביטחון" אך לא הוסיפה כל מידע נוסף.
השלטונות הקטאריים מסרבים לפרסם מידע אודות הימצאותו או מצבו של בידאלי, וחברת האבטחה בה עבד הודיעה ש"החברה מכירה בכך שאחד מעובדיה עוכב על ידי שירותי הביטחון" אך לא הוסיפה כל מידע נוסף
תנאי ההעסקה הפוגעניים של העובדים הזרים בקטאר כבר משכו אש בעבר, במיוחד מאז שקטאר נבחרה לארח את המונדיאל ב-2022.
מאז הקטארים הודיעו על רפורמות בתחום זה, ולראשונה הסדירו את הנושא של משכורת המינימום (עד לשנה שעברה הקונספט הזה לא היה קיים במדינה). אך על פי עדויות העובדים הזרים שאותם אסף מלקולם בידאלי, מעסיקים רבים עדיין אינם מקיימים את לשון החוק ופוגעים בזכויות העובדים.
היום הזה בתולדות במזרח התיכון:
עבר הירדן הופכת לממלכה ההאשמית
ב-25 במאי 1946, אמירות עבר הירדן – Transjordan- הפכה לממלכה ההאשמית של עבר הירדן.
הפרלמנט הירדני אשרר את הסכם לונדון שהסדיר את עצמאותה של עבר הירדן מבריטניה ונחתם עוד במרץ, והאמיר הירדני הפך למלך.
למעשה, המנדט הבריטי על עבר הירדן הסתיים ב-17 ביוני 1946, אך כאשר המלך עבדאללה הראשון רצה להצטרף כחבר מן המניין לאו"ם, ברית המועצות הטילה על כך וטו בטענה שהמדינה החדשה "איננה חופשית לחלוטין ולמעשה תלויה בבריטניה".
ירדן הפכה לחברה מלאה באו"ם רק ב-14 בדצמבר 1955, אך 25 במאי הוא יום העצמאות הרשמי של הממלכה הירדנית ההאשמית, שהשנה חוגגת גם 100 שנים להיווסדותה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו