עד כמה שהעניין יישמע מוזר, לממשלת בנט-לפיד ולחמאס יש אינטרס מיידי משותף: שני הצדדים היו רוצים להימנע כעת מעימות שממילא לא משרת אף אחד.

זו לא הפעם הראשונה ששני הצדדים, ישראל וחמאס, נקלעים למצב של מתיחות שעלולה להוביל להתנגשות למרות שאף אחד לא רוצה בכך. כך היה המצב ביוני 2014, אחרי חטיפת שלושת הנערים סמוך לחברון.

ישראל הייתה עסוקה אז במבצע מודיעיני נרחב בגדה כשהחל טפטוף רקטות בדרום. כל צד העלה את רף התגובה לנוכח פעולות הצד השני, וזה נגמר ביותר מחמישים ימי לחימה עם כניסה קרקעית מסיבית לשטח הרצועה במסגרת מבצע "צוק איתן".

מצעד הדגלים הערב (שלישי) תופס את חמאס במצב הרבה פחות נוח בהשוואה למצעד הקודם, ב-10 במאי השנה. הארגון עדיין מלקק את הפצעים ממבצע "שומר החומות" ובעיקר צריך להסביר לאוכלוסייה את צעדי החנק של ישראל על הרצועה מאז הוכרזה הפסקת האש.

ההריסות בעזה בעקבות תקיפות חיל האוויר במהלך מבצע "שומר החומות", 22 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Khalil Hamra)

נוסף לכך, חמאס איבד הרבה ממרחב התמרון שלו מול מצרים. התיווך המצרי בהקשר הזה לא נעשה בחינם, וזה ברור לשני הצדדים. קהיר נכנסה לעובי המחלוקת, עם מטרה ברורה – ליצור מנופי לחץ חזקים יותר על חמאס.

הדרך לשם עוברת דרך מחוות קטנות. למשל, האישור שניתן לאחרונה לאשתו של איסמעיל הנייה לצאת מהרצועה, אחרי יותר משנה של סירוב מצרי. דוגמה נוספת היא "חיל השיקום" המצרי שהוכנס לרצועה. עשרות מהנדסים וכלים הנדסיים עברו ממצרים לתוך הרצועה כ"תרומה" מצרית למאמצי השיקום.

על רקע זה נשאלת השאלה האם חמאס יפתח באש ויסתכן בתגובה ישראלית חריפה, כשבשטחו נמצאים אזרחים מצרים והוא אחראי לשלומם?

עשרות מהנדסים וכלים הנדסיים עברו ממצרים לתוך הרצועה כ"תרומה" מצרית למאמצי השיקום. על רקע זה נשאלת השאלה האם חמאס יסתכן כשבשטחו נמצאים אזרחים מצרים והוא אחראי לשלומם?

חמאס, אם כך, מוגבל ביכולות התגובה הצבאית שלו אבל עדיין רואה עצמו מחויב לשמר את ההישג של העימות האחרון: מיקומו בתודעה הפלסטינית והערבית כמגן אל אקצא וירושלים.

התחילו? 2 שריפות פרצו בדקות האחרונות בשער הנגב. נבדק חשד לבלוני תבערה. pic.twitter.com/wpknxWKBb6

— almog boker (@bokeralmog) June 15, 2021

התגובה של חמאס הערב עשויה להיות מינורית – אך תמיד ייתכן מצב של ירי רקטות מצד ארגון סורר או יוזמה מקומית. במקרה הזה, ישראל לא תעשה הבחנה לגבי זהות היורה, וזה יצריך אותה לתגובה.

לא בכדי חמאס קורא ביומיים האחרונים להבעיר את הגדה, לצאת להפגנות המוניות בירושלים ולהתעמת עם כוחות הביטחון של ישראל. בכך הוא משיג שלושה יעדים: הוא לא מבעיר את הרצועה ולא משלם מחיר בטריטוריה שלו; הוא ממשיך בערעור מעמדה של הרשות הפלסטינית בגדה; ועדיין משמר את תודעת "שומר אל אקצא".

אם יידרש בכל זאת לתגובה כלשהי מהרצועה, סביר להניח שחמאס ישחרר את הרסן בשתי גזרות: מהומות על הגדר בכדי למשוך את תשומת הלב הבינלאומית, ושיגור בלוני תבערה לעבר ישראל. בשתי הפעולות הללו הוא למעשה מאתגר את הפסקת האש השבירה ומעמיד את ממשלת ישראל החדשה במבחן. האם דין בלון כדין קאסם?

את המבחן הזה יצטרך לצלוח בתנאים לא פשוטים ראש הממשלה החדש נפתלי בנט. הוא לא היה בסוד המגעים להפסקת האש, הוא קיבל את ההסכם כעניין מוגמר. את הפרשנות שלו הוא יצטרך לעשות עם ממשלתו החדשה. מהודו עד כוש, מליברמן עד עבאס.

שר הביטחון בני גנץ וראש הממשלה נפתלי בנט בבית הנשיא, 14 ביוני 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

למעשה, את המבחן הראשון הוא כבר עבר אמש בעצם אישור המצעד. האתגר שהונח לפתחן של המפלגות הציוניות בקואליציה לא היה פשוט. יש שטענו שאי-אישור ביטחוני היה מפלט נכון, יש שחשבו שביטול המצעד הוא בבחינת פגיעה בריבונות הישראלית בירושלים. מעניין שאף אחד מאלה שחושבים כי זו פגיעה בריבונות ישראל לא אמר זאת בפומבי.

את תפוח האדמה הלוהט הוציא עבור הקואליציה איש מפלגת העבודה, השר לביטחון הפנים עמר בר-לב שאישר את המצעד. אבל לא לעולם חוסן: לא בטוח שבמבחן הבא זה יקרה, ואז דופן ימין בממשלה תידרש להסברים. מי לקהל הבחורים שלה, מי לקהל המאוכזבים.

את תפוח האדמה הלוהט הוציא עבור הקואליציה איש מפלגת העבודה, השר לביטחון הפנים עמר בר-לב שאישר את המצעד. אבל לא לעולם חוסן: לא בטוח שבמבחן הבא זה יקרה, ואז דופן ימין בממשלה תידרש להסברים

הצלע השלישית במתיחות הנוכחית אחרי חמאס וממשלת בנט-לפיד הוא צה"ל.

בינתיים הצבא מסתפק בשחרור הצהרה של הרמטכ"ל אביב כוכבי כי "מה שהיה הוא לא מה שיהיה" ובפריסת מערכות כיפת ברזל ברחבי הדרום והמרכז. אלא שמה שמוטל על כתפיו היא משימה הרבה יותר מורכבת וחשובה.

סוללת כיפת ברזל, 15 ביוני 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

האם הפעם צה"ל – יחד עם השב"כ – יספק מודיעין מדויק יותר לגבי כוונות חמאס? מודיעין מדויק הוא לא רק האם חמאס יירה או לא, אלא גם מתי. בהנחה ובתקווה שיש מודיעין כזה, אם חמאס עומד לירות שוב, מכה מקדימה/סיכול ממוקד איכותי יהיו בבחינת צעד מחויב מציאות, ולו רק כדי לשקם במעט את ההרתעה הישראלית.

אלא שגם כאן מרחב התמרון הישראלי מוגבל. בדיוק כמו שנוכחות מצרית ברצועה מגבילה את חמאס, היא מגבילה גם את ישראל.

זה מחזיר את המיקוד לממשלת בנט החדשה. האם מי שדחף במבצע "צוק איתן"  לפעולה קרקעית נגד המנהרות, תוך כדי גיוס מודיעין חובש כיפה – פגישה עם מח"ט גבעתי דאז עופר וינטר – והחשיב עצמו נץ בטחוני, יורה על פעולה כזו?

בנט מבין את גודל האחריות והמשמעויות גם כלפי העולם ובעיקר כלפי מצרים, אם וכאשר תלחץ האצבע הישראלית על ההדק. את הדיון המעמיק הוא יעשה, סביר להניח, בעיקר עם שר הביטחון בני גנץ – הדמות הביטחונית המנוסה והבכירה ביותר בממשלה הזו.

אותו גנץ, שב-2014, היה המטרה שאליה שיגר אז בנט את חצי ביקורתו.