בתחילת החודש דיווחו מהדורות החדשות בבריטניה על שחרורו הצפוי של הרוצח קולין פיצ'פורק, אחרי מאסר שנמשך 33 שנים.

פיצ'פורק אנס ורצח שתי נערות בכפרים שלווים ליד לסטר שבמרכז אנגליה – סיבה מספיק טובה לזכור את שמו. אבל פיצ'פורק קנה את מקומו בהיסטוריה מסיבה אחרת: הוא הפושע הראשון בהיסטוריה שנתפס בזכות שימוש בבדיקות די-אן-איי.

חמש דקות שעשו היסטוריה

על אחד המבנים חסרי החן בקמפוס רחב הידיים של אוניברסיטת לסטר, נקבעה לוחית זיכרון של אגודת הכימיה המלכותית. "ב-1984 התגלה העיקרון שמאחורי טביעת אצבע גנטית בבניין זה, על ידי פרופ' סר אלק ג'פריס וקבוצת המחקר שלו. טכניקה זו משמשת בחקירות פליליות ושינתה את פני המדע הפלילי", נכתב שם.

ארתור קונן דויל, 1914

כמאה שנה מוקדם יותר, פנטז ארתור קונן דויל, באמצעות הבלש שרלוק הולמס, על בדיקה שתהפוך כל כתם דם בזירת פשע למקור מידע מהימן אשר יוביל לזהות מבצע הפשע. כבר בסיפור הראשון מסיפורי הולמס, A Study in Scarlet, מסביר הולמס לד"ר ווטסון על הפוטנציאל של בדיקת המוגלובין.

התחום נותר מאחור וכמעט לא התקדם אחרי פיתוח זיהו באמצעות טביעות אצבע בשלהי המאה ה-19, עד שבא ג'פריס וצוות חוקרים ממשטרת לסטר שסיפקו את אחד מסיפורי הבילוש והמדע החשובים בכל הזמנים. הם לא רק יצרו תקדים היסטורי אלא גם הצילו חיים: לולא ג'פריס והבלשים, ספק אם פיצ'פורק היה נתפס, וניתן לשער בוודאות שהוא היה תוקף שוב.

השיטה לזהוי עקבות גנטיים נולדה במקרה במעבדות בלסטר, עיר שדה שלווה במרכז אנגליה. "המטרה הייתה למצוא את ההבדלים בדי-אן-איי עבור מחקר ביולוגי ורפואי בסיסי, אבל אז התברר לנו שיש לנו משהו שישנה את פני הזיהוי הביולוגי", סיפר לי ג'פריס בראיון ל"מעריב" לפני 17 שנה.

"הטכנולוגיה הגיעה ואני הייתי שם פחות או יותר במקרה, אבל אני יכול לזקוף לזכותי את העובדה שהיה לי את השכל לזהות את הפוטנציאל שלה. זוהי שיטה שניתן להשתמש בה בזיהוי, ומכאן החשיבות שלה בבדיקת קשרי משפחה, זיהוי פלילי, מקרי הגירה וגם זיהוי די-אן-איי בבעלי חיים שחשובה לשימור מיני בעלי חיים".

"זוהי שיטה שניתן להשתמש בה בזיהוי, ומכאן החשיבות שלה בבדיקת קשרי משפחה, זיהוי פלילי, מקרי הגירה וגם זיהוי די-אן-איי בבעלי חיים שחשובה לשימור מיני בעלי חיים"

הרגע הגדול קרה בבוקר יום שני אחד בספטמבר 1984. ג'פריס חזר עם הצוות שלו מחופשת סוף שבוע וניגש לפתח סרט צילום רנטגן מאחד מניסויי הדי-אן-איי שביצעו שם, בחדר החושך הסמוך למעבדה. "זה היה רגע של הבזק אדיר, ללא ספק", הוא משחזר.

פרופ' אלק ג'פריס, במעבדתו ב-1992, מסביר כיצד פיצח את טכניקת הזיהוי הגנטי באמצעות פרופיל די-אן-איי (צילום: Homer Sykes / Alamy)

ג'פריס הבחין לראשונה במצרפים דומים ושונים בין הדי-אן-איי של בני משפחתו של אותו טכנאי רנטגן במעבדה. והבין באבחה מה יש לו ביד.

"זה רגע מאוד נדיר בחיי איש מדע. רוב המדענים לא יזכו כלל לרגע כזה", הוא אומר. "מדע הרי מתקדם בשני צעדים קדימה, צעד לאחור. אתה מתקרב למטרה שהצבת, ונוחל אכזבות מרובות בדרך לשם, ולעיתים אתה לא זוכה להגשים את המטרה כלל. לעיתים נדירות ביותר צצה תגלית מדעית במפתיע, משום מקום, וזה היה רגע ענק.

"זה רגע מאוד נדיר בחיי איש מדע. מדע הרי מתקדם בשני צעדים קדימה, צעד לאחור. אתה מתקרב למטרה שהצבת, ונוחל אכזבות מרובות בדרך לשם, ולעיתים אתה לא זוכה להגשים את המטרה כלל"

"התגובה הראשונה הייתה שאני לא בדיוק מבין מה קורה בבלגאן הזה, ואז הבטתי שוב, והבנתי. 'או שיט', אמרתי, אלו היו חמש דקות ששינו את חיי לחלוטין ואתה יכול לראות כאן מאחוריי את הצילום ההיסטורי".

ג'פריס וצוותו פרסמו מאמר כמקובל בקהילייה המדעית ו"הגארדיאן", שזיהה את חשיבות הסיפור, יצא עם כתבה משלו על התגלית. בעקבות הפרסומים, פנה ב-1985 עורך דין לונדוני אל המדען וביקש את עזרתו בנוגע לתיק הגירה של נער שלא היה ברור מי הוריו. זה היה המקרה הראשון בעולם של שימוש בטכניקה – ושנתיים מאוחר יותר נקרא ג'פריס לעזרת המשטרה המקומית בעירו.

אילוסטרציה של פיענוח פשע באמצעות השוואה בין פרופילי די-אן-איי (צילום: NIH, ממשלת ארה"ב)

"מדע ממגר את הפשע"

בנובמבר 1983, נאנסה ונרצחה הנערה לינדה מאן בשביל סמוך לביתה בכפר נארבורו, דרום-מערב ללסטר. חקירות המשטרה לא העלו דבר והחשש היה שהרוצח יחזור על מעשיו ביום מהימים. כמעט ארבע שנים מאוחר יותר, באוגוסט 1987, נאנסה ונחנקה למוות דון אשוורת', מכפר סמוך בשם אנדרבי. לחוקרים לא היה ספק כי מדובר באותו רוצח – תושב אחד משלושת הכפרים שבאזור.

בניגוד לרצח הקודם, הפעם היה בידי המשטרה כיוון חקירה משמעותי. אישה סיפרה שהיא ראתה רוכב אופנוע ליד השביל בו נרצחה אשוורת'.

ריצ'רד באקלנד, נער בן 17, עובד מטבח בבית חולים סמוך, היה מוכר בסביבה כטיפוס מוזר. אחרי רצח אשוורת', סיפרו המקומיים, באקלנד אמר שהמשטרה מחפשת במקום הלא נכון, והוא זומן לחקירה. הנער לא הצליח לספק אליבי, האופנוע שלו היה זהה לאופנוע שתיארה העדה, והמשטרה החליטה לעצור אותו כחשוד המרכזי.

בחקירה נוספת נשבר באקלנד והודה ברצח אשוורת'. הבלשים גם הצליחו לאתר את חברתו לשעבר שסיפרה על הרגלי מין אלימים שלו, ולחוקרים לא היה ספק: התיק פוענח והרוצח היה בידיהם. אולם למרות ההודעה ברצח אשוורת', באקלנד התעקש שאין לו קשר לרצח של מאן. למשטרה לא הייתה עדות או ממצא שקשר את החשוד לרצח בן ארבע השנים, ואז נזכר מישהו בג'פריס.

הנרצחות לידיה מאן, מימין, ודון אשוורת' משמאל

הגרסאות חלוקות האם היה זה עורך דינו של הבחור או קצין המשטרה דיוויד בייקר, אבל בכל מקרה, ג'פריס – שזכה לפרסום מקומי וארצי בעקבות טיפולו בסיפור המהגרים – התבקש לבדוק באמצעות הטכניקה החדשה שלו האם באקלנד אחראי לשני מקרי הרצח.

"המשטרה הגיעה אליי לא מעט בזכות העיתונות שפשוט אהבה את הנושא מלכתחילה", סיפר ג'פריס. "זה הצית את הדמיון, 'מדע ממגר את הפשע'. הסיפורים עלינו היו מרתקים והעיתונות ליוותה אותנו באופן קבוע והמשטרה ידעה מה אנחנו עושים.

"המשטרה הגיעה אליי לא מעט בזכות העיתונות שפשוט אהבה את הנושא מלכתחילה."זה הצית את הדמיון, 'מדע ממגר את הפשע'. העיתונות ליוותה אותנו באופן קבוע והמשטרה ידעה מה אנחנו עושים"

"כשהם נתקעו עם שני מקרי הרצח הנוראיים, הם התקשרו אליי. היה בידיהם בחור צעיר שהתוודה והם ביקשו ממני לעשות את בדיקת הדי-אן-איי, בכדי לוודא שזה הוא. אמרתי שזה מעולם לא נעשה אבל ננסה. לא האמנתי שיצא משהו, אבל הסכמתי לנסות.

"הממצאים מהגופות נשלחו הנה (למעבדה שלי) וכמו שאתה יכול לתאר זו הייתה חוויה קשה עבורנו להתעסק בממצאים שנאספו מגופות הנערות, אבל הצלחנו להפיק פרופיל די-אן-איי, לא בקלות, מהזרע שהיה על בגדי הקורבנות, והשוונו לבדיקת הדם של באקלנד והגענו למסקנה".

דיוויד בייקר, החוקר המשטרתי שהיה אחראי על חקירת הירצחן של שתי הנערות בלסטרשייר, מצולם כאן ב-1991 (צילום: PA Images / Alamy)

"יש לי חדשות טובות רעות וחדשות טובות בשבילך", אמר המדען המזוקן למפקד המשטרה בייקר. "הבחור שאתה מחזיק הוא לא הרוצח, לא של אשוורת' וגם לא של מאן". בייקר הגיב באופן לא ג'נטלמני ואחרי שנרגע ביקש את החדשות הטובות, אם יש כאלו. "ובכן", אמר ג'פריס, "יש רק רוצח אחד'".

"כי הייתה לי הזדמנות"

שנים אחרי המקרה, ג'פריס מספר את הסיפור בקור רוח ומיומנות דרמטית – אבל אז, כשהיוקרה המדעית שלו עמדה על הפרק, עברו עליו לילות וימים קשים. המשטרה הייתה בטוחה שהם לכדו את הרוצח – הרי הייתה להם הודאה באשמה ועדות ראייה, כשמול כל זה עמד רק חוקר מהאקדמיה עם שיטה חדשה שמעולם לא נוסתה בתחום הפלילי.

"אני לא אחזור באוזניך על התגובות של חוקרי המשטרה, כשבישרתי להם על התוצאות, אבל מדובר היה בשימוש מרשים ביותר של השפה האנגלית", הוא נזכר שנים אחר כך, באותו ראיון ל"מעריב".

"אני לא אחזור באוזניך על תגובות החוקרים כשבישרתי להם על התוצאות, אבל מדובר היה בשימוש מרשים ביותר של השפה האנגלית"

"בקיצור, הם חשבו שאני פרופסור מהמעבדה שלא יודע כלום מהחיים האמיתיים והטכנולוגיה שלו לא עובדת. הם היו בטוחים שהחשוד שבידם הוא הרוצח, ומול הביטחון של המשטרה היה קשה להסיק את המסקנה שהיום ברורה וידועה. חשבנו אז שאולי ישנם דברים שאנחנו עוד לא מכירים בתחום".

סר אלק ג'פריס במעבדה שלו באוניברסיטת לסטר (צילום: Science History Images / Alamy)

בסופו של דבר, המשטרה נאלצה לשחרר את באקלנד, לאחר שהשתכנעה כי הוא לא הרוצח – ולראשונה אי-פעם שוחרר אדם חף מפשע בזכות פיצוח די-אן-איי. אך פירוש הדבר היה כי בכפרים של לסטרשייר מסתובב רוצח חופשי שיפגע בנשים צעירות נוספות אם לא יילכד.

או אז, כשהיה נדמה שאין למשטרה שום כיוון חקירה חדש, העלה בייקר רעיון נועז, פורץ דרך ממש: הוא החליט לרתום את ג'פריס לחקירה ולערוך בדיקת די-אן-איי לכל הגברים בגילאים הרלוונטיים, 18 עד 34 (מסקנה אליה הגיעו החוקרים מספירת הזרע שנמצאה בזירת הפשע), אשר התגוררו בשלושה כפרים סמוכים בתקופה בה אירעו שני מקרי הרצח. המדובר היה ביותר מ-6,000 איש.

חקירות משטרה בעולם האמיתי נוטות להיות צירוף אפור של ממצאים והיקשים, להבדיל מסדרות המתח בהן כל פרק מספק תפנית דרמטית. במקרה הזה המציאות סיפקה רגע של גאונות צרופה ומנהיגות ציבורית נחושה. "אני מסיר את הכובע בפני בייקר", אומר ג'פריס

"רק כמה שבועות קודם לכן הוא אמר שהטכנולוגיה שלי היא זבל, ואני לא מאשים אותו, אבל אחרי זה קיבל החלטה נכונה ומבריקה. המעבר שלו מאי-אמון מוחלט לאמון בשיטה, ההחלטה למיפוי המוני, דרש אומץ רב".

"רק כמה שבועות קודם לכן הוא אמר שהטכנולוגיה שלי היא זבל, ואני לא מאשים אותו, אבל אחרי זה קיבל החלטה נכונה ומבריקה. המעבר שלו מאי-אמון מוחלט לאמון בשיטה, ההחלטה למיפוי המוני, דרש אומץ רב"

השוטר דיוויד בייקר בערב הוקרה לכבודו בעיריית לסטר, במרץ 2020 (צילום: משרד ראש עיריית לסטר)

זה היה מהלך יקר שדרש עבודת הכנה ארגונית, צוות שיאסוף את בדיקות הדם – והכל תחת לחץ של הציבור, העיתונות והפוליטיקאים, שרצו לראות חשוד מובא לבית המשפט בהקדם. הציבור שיתף פעולה, אבל אחרי מספר חודשים ללא התקדמות החלו להישמע קולות שפקפקו בתועלת של המבצע הענק.

5000 איש נדגמו במשך שבעה חודשים. "לא ידענו אם כבר בדקנו את הרוצח, כי הרבה בדיקות הצטברו, או שמא הוא חמק מהבדיקה בדרך כלשהי", סיפר לימים בייקר בסרט תעודה של ITV. "הייתה לנו אמונה שהוא שם במערכת", אמר הבלש דיויד פנטום, "אבל היינו זקוקים גם למעט מזל, ואז המזל הגיע".

ערב אחד ישבו בפאב בשם קלרנדון בקווינס רואד, רחוב מקסים ליד האוניברסיטה בלסטר, ארבעה עובדי מאפייה ודיברו על חבר לעבודה, טיפוס שנוא בשם קולין פיצ'פורק. הוא היה מוכר כמטריד מיני, ושתי הנשים בחבורה הביעו את הסתייגותן ממנו.

"הוא ביקש ממני לתת בשמו את דגימת הדם", סיפר אחד הבחורים; "כן", אמר הרביעי, עובד מאפייה בשם איאן קלי, "אני נתתי דם בשמו". בתא בו ישבו הארבע נפלה דומייה ואז התחדשה השיחה. קלי הזמין שתייה לקבוצה ושכח מהסיפור.

אבל אחת הנשים שנכחה במקום לא הצליחה להירגע. מצד אחד, היא ידעה שאם היא תדווח למשטרה שפיצ'פורק התחמק מהבדיקה חייו יפגעו, גם אם הוא חף מפשע, מצד שני, האפשרות שהוא בכל זאת קשור למקרה הטרידה אותה.

קולין פיצ'פורק בעת מעצרו (צילום: משטרת לסטר)

במשך שישה שבועות היא שקלה את מעשיה, ואז יצרה קשר דרך מכר, אב של אחד הבלשים, עם תחנת המשטרה בעיר ודיווחה להם על השיחה.

כשהגיע שיחת הטלפון, בדקו הבלשים את הטופס עליו חתם פיצ'פורק כביכול בעת מתן הדם. הם הבחינו בקלות שהחתימה מזויפת ושלפיצ'פורק ישנו עבר של התפשטות מגונה בציבור – עבירה מינית שלא פעם מעידה על פוטנציאל לביצוע עבירות חמורות יותר.

פיצ'פורק נעצר ובסופו של דבר הודה בשני מקרי האונס והרצח. כשנשאל מדוע הוא רצח את לינדה הוא אמר, "כי הייתי שם, היא הייתה שם והייתה לי הזדמנות".

"זו הייתה תחושת רווחה ענקית", נזכר ג'פריס. "הייתי מאוד מודאג, כי האדם שהיה שם בחוץ, האיש שרצח שתי נערות, ידע עליי, על המעורבות שלי בחקירה, ידע איפה אני גר ואיפה אני עובד. הוא היה רוצח סדרתי ולא הרגשתי בטוח לגביי ולגבי משפחתי. זו הייתה הקלה ענקית. גם תחושת רווחה שתרמתי לחקירה וגם הקלה אישית.

"זה ישאר סיפור הדי-אן-איי הפלילי הגדול ביותר", ג'פריס מסכם. "יש בו הכול – והוא היה הסיפור הראשון. זה לא היה רק הדי-אן-איי שפתר את המקרה ולא רק עבודת המשטרה, אלא שילוב יוצא דופן של השניים. זה זיווג מושלם".

"זה ישאר סיפור הדי-אן-איי הפלילי הגדול ביותר. יש בו הכול – והוא היה הסיפור הראשון. זה לא היה רק הדי-אן-איי שפתר את המקרה ולא רק עבודת המשטרה, אלא שילוב יוצא דופן של השניים. זה זיווג מושלם"

גזר דין לכל החיים

מקרי הרצח בלסטרשייר הפכו לאבן דרך היסטורית. תוכניות טלוויזיה התחקו אחר המקרה, ספר מרתק בשם The Blooding נכתב על ידי ג'וזף וומבה והפרשה הופיעה בתערוכה וספר על מדע פורנזי של מכון וולקאם הלונדוני.

הידיעה בגארדיאן על פיצוח הרצח ותפיסתו של קולין פיצ'פורק

גם פיצ'פורק עצמו, היום בן 61, לא נעלם מהכותרות למרות השנים הרבות שהוא יושב בכלא. הוא נידון למאסר עולם עם מינימום של שלושים שנה, ועדכונים על בקשות חנינה ושיחרור בהתאם לנוהלים מופיעים בעיתונות באופן קבוע.

ב-2009 התעוררה סערה ציבורית כשהתברר שהרויאל פסטיבל הול הלונדוני, מוסד תרבות מהחשובים ביותר בבריטניה, רכש עבודת אמנות שלו תמורת 600 ליש"ט (כחצי מהסכום עבר לידיו של פיצ'פורק).

העבודה – תזמורת פילהרמונית בהרכב מלא עשויה מנייר עליו הודפסו תווי הסימפוניה התשיעית של בטהובן – אסתטית ומעניינת, והיא נוצרה במסגרת שיקומית לאסירים של עמותה והוצגה כמו שאר היצירות ללא שם האמן-פושע.

כשהתברר שפיצ'פורק הוא היוצר, הוסרה העבודה והרויאל פסטיבל הול פרסם התנצלות. הוויכוח האם ניתן להציג עבודות ראויות של אדם מתועב, נותר ללא מענה.

יצירת האמנות שהכין קולין פיצ'פורק בכלא (צילום: Royal Festival Hall)

במרץ השנה קבעה ועדת השחרורים כי פיצ'פורק רשאי להשתחרר תחת הגבלות תנועה – ענידת אזיק אלקטרוני, דיווח על מקום מגוריו והגבלות על שימוש באינטרנט. לציבור ולשר המשפטים ישנה זכות לערער על ההחלטה בשלושת השבועות הקרובים.

אלברטו קוסטה, חבר הפרלמנט של מחוז דרום לסטרשייר, הביע התנגדות וזעזוע ואמר: "למרות שעברו 30 שנה, זהו אינו פשע שניתן לשכוח. אזרחי המחוז שלי הלכו לבית הספר עם הקורבנות. זה יהיה בלתי מוסרי, שגוי ומסוכן לשחרר את הרוצח השפל של שתי הילדות לחופשי".

"למרות שעברו 30 שנה, זהו אינו פשע שניתן לשכוח. אזרחי המחוז שלי הלכו לבית הספר עם הקורבנות. זה יהיה בלתי מוסרי, שגוי ומסוכן לשחרר את הרוצח השפל לחופשי"

ברברה אשוורת', אמה של דון; לינדה גרטריק, אחותה של לינדה; ופיליפ מאסון, דודה של דון – הביעו כולם התנגדות לשחרורו של הרוצח. "כולנו בהלם", אמר מאסון. "ברור שידענו שהיום הזה יגיע, וחששנו ממנו שנה אחרי שנה. אנחנו יודעים שהזמן חלף, אבל הוא לא חלף עבורנו באותו אופן כמו לאלו שמחכים לשחרור.

"זהו גזר דין לכל החיים עבור המשפחה והוא מנע מדון את חייה. לה וללינדה אין שחרור על תנאי. ישנם פשעים כה מתועבים שהקלה אינה במקום, זהו חוסר צדק. הוא לקח את חייהן באופן שהוא עינוי עבור כל אלו שאהבו את הנערות האלו".

איור מבית המשפט בשימוע של הערעור של קולין פיצ'פורק על משך מאסרו (צילום: Elisabeth Cook / PA Images / Alamy)

הפרשה צוברת תאוצה לקראת השחרור או ביטולו. רוב הקולות מתנגדים לשחרור, אבל קיר סטאמר, מנהיג מפלגת הלייבור ובעברו ראש התביעה הציבורית, הביע תמיכה. "הוא ריצה עונש ארוך שהושת עליו על ידי בית המשפט ובהתאם לשיטה שלנו מגיע הרגע שבו יש לשחרר אותו", הסביר.

"זה לא קל למשפחות. אם אנחנו חושבים שהשיטה שגויה או שגזרי דין באופן כללי שגויים, אנחנו צריכים לשנות את החוק ולראות אם ניתן לגזור תקופות מאסר ארוכות יותר".

"הוא ריצה עונש ארוך שהושת עליו על ידי בית המשפט ובהתאם לשיטה שלנו מגיע הרגע שבו יש לשחרר אותו. אם אנחנו חושבים שהשיטה שגויה או שגזרי דין באופן כללי שגויים, אנחנו צריכים לשנות את החוק"

ארוחת צהריים עם מנגלה

המדע הפורנזי והשימוש בפרופיל די-אן-איי התקדמו רבות מאז אותה פרשה בלסטר. אם בשנות השמונים היה צורך בכתם דם בגודל של מטבע בכדי להפיק די-אן-איי באיכות טובה, היום מספיקים תאים ספורים בכדי להגיע לאותן תוצאות. המדע מאפשר להבדיל, תחת מגבלות, בין מקורות די-אן-איי שהתערבבו או להגיע לחשוד על פי עקבות די-אן-איי של קרוב משפחה.

הטכנולוגיה מאפשרת גם לצמצם כיווני חקירה עוד לפני גילוי הנאשם ולשייך אותו לקבוצות כלליות. מדי יום ברחבי העולם מורשעים פושעים ואחרים נמצאים זכאים, לעיתים אחרי ריצוי מאסר בפועל על לא עוול בכפם, על סמך הטכנולוגיה שפיתח ג'פריס.

סר אלק ג'פריס ב-2004 (צילום: Rui Vieira / PA Images / Alamy)

וזו לא הייתה הפעם האחרונה שג'פריס יעשה היסטוריה באמצעות הפיתוח המדעי שלו.

ב-1985, בבית הקברות נוסה סניורה דו רוסריו בעיר אמבו בברזיל, נחפרו עצמותיו של אדם בשם וולפגנג גרהארד שטבע ב-1979. מבדיקת השיניים והגולגולת של המת, הגיעו חוקרים למסקנה שגרהארד הוא למעשה יוזף מנגלה, רופא המוות מאושוויץ, אבל עדיין הם נזקקו להוכחה חד-משמעית, שלא תותיר מקום לספק.

אחרי שנות מחקר רבות, הם פנו לג'פריס ב-1988.

"בזמנו, זה אחד האתגרים הקשים ביותר", הוא משחזר. "אלו היה עצמות במצב גרוע והיה קשה להפיק מהן פרופיל די-אן-איי, אבל חלק מהעצמות הובא לכאן, ויחד עם ד"ר אריקה הגלברג הבטנו בשאריות, וחשבנו שאולי זה יהיה אפשרי. למעשה, בחדר הזה ממש בו אתה יושב כרגע, יש שאריות של מנגלה.

"בזמנו, זה אחד האתגרים הקשים ביותר. אלו היה עצמות במצב גרוע והיה קשה להפיק מהן פרופיל די-אן-איי, אבל חלק מהעצמות הובא לכאן, וחשבנו שאולי זה יהיה אפשרי. למעשה, בחדר הזה ממש יש שאריות של מנגלה"

"כן, זה די מעורר חלחלה. אבל יותר מצמרר היה להסתובב עם מזוודת העצמות שלו לכל מקום, גם כשאכלתי ארוחת צהרים – כך שאני יכול לומר שאכלתי צהרים עם מנגלה. אני יודע מה האיש הזה עשה, וזה מזוויע, ואלו היו ימים מוזרים מאוד בקריירה שלי. בכל אופן, שלחנו דוח לרשויות בגרמניה, אמרנו שהסיכוי קלוש אבל המשכנו, הצלחנו להפיק פרופיל די-אן-איי".

החוקר הברזילאי ד"ר דניאל מונייז מציג באוניברסיטת סן פאולו גולגולת שנחשדה אז (כפי שאושר מאוחר יותר) להיות של יוזף מנגלה, 7 בדצמבר 1986 (צילום: AP Photo/Andre Penner)

למי השוויתם את הפרופיל?
"זו הייתה השאלה הגדולה. מלכתחילה הגרמנים ידעו שאשתו ובנו של מנגלה שניהם בחיים ונמצאים בגרמניה. אם הם היו תורמים דם, היינו יכולים לבנות פרופיל גנטי של מנגלה.

"אבל לקח כשנה עד שהגיעו דגימות הדם – הם לא אהבו את הרעיון, אבל הגרמנים איימו שהם ישלפו את כל שושלת מנגלה מהקברים אם הבן והאם לא יספקו דגימת דם. בנקודה הזו הם נשברו. וההוכחה הייתה חותכת: האיש הקבור היה מנגלה".