שבורה, מיואשת ומרוששת, מצבה של החברה הערבית בישראל בימים שאחרי מאורעות מבצע "שומר חומות" קשה מנשוא. המשבר הכלכלי החמור של מגפת הקורונה, שפגע קשות בפרנסה והחמיר את המתחים, מלווה כעת ברגשות שליליים כלפי הצד היהודי, תחושה של חוסר-צדק ואפליה, וחוסר האמון במוסדות המדינה רק העמיק.
העובדים הסוציאליים, יהודים וערבים בכל הארץ, נחשפים למצוקות אלו ברמה היומיומית ורואים עצמם כסוכני שינוי במרחב המשותף. בכנס שייערך היום (רביעי) ביוזמת צוות בית הספר לשלום בנווה שלום, הם ייפגשו כדי לדון בסוגיות של אי-שוויון, אפליה, פערים תרבותיים והתפקוד היומיומי ברקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
על פי עובדי הרווחה, ההתפרעויות בישובים הערביים והערים המעורבות בימי המבצע "שומר חומות" – שתפסו את מרבית הציבור והממסד הישראלי בהפתעה מוחלטת – לא נולדו בחלל ריק והשורשים שלהם לאו דווקא קשורים לקונפליקט המדיני והפוליטי.
"המצוקה הנפשית הקשה של הציבור הערבי בעקבות שנים של הזנחה התפוצצו לנו בפרצוף במהלך מבצע הלחימה", מסבירה סמאח סלאימה, מנהלת קשרי חוץ נוה שלום, בוגרת קורס עובדים סוציאלים "סוכני שינוי" בבית הספר לשלום, ומנחת פאנל בכנס.
"מי שהתפרע ברחובות אלה אותם בני נוער שלא נמצאו להן מסגרות מתאימות ואותם צעירים מובטלים. מרבית המצוקות הן מצוקות על רקע לאומי וכשתקציבי פיתוח ותוכניות מיוחדות לא מוקצות לאוכלוסייה הערבית, מגיעים לפיצוץ".
"כעובד סוציאלי פלסטיני שנותן שירותים לערבים במדינה יהודית, אני מרגיש שהיכולת שלי לסייע מאוד מצומצמת", אומר פתחי אבו יונס, יו"ר פורום מנהלי לשכות הרווחה באוכלוסייה הערבית. "אם ניקח לדוגמא נוער בסיכון, אותם בני 13-14 שהתפרעו ונעצרו בסכנין מגיעים ממשפחות המצוקה הכי קשות.
"בחלוקת התקציבים של משרד הרווחה, מרבית הכסף הולך לילדים שמתחנכים בפנימיות. אבל הפתרון של מסגרות חוץ-ביתיות מתאים אך ורק לאוכלוסייה המערבית (היהודית) ולא לחברה הערבית – שם למשפחה יש עדיין כוח ולא נהוג להוציא ילדים מהבית. אבל כשכל הכסף מושקע בפנימיות, לא נותר תקציב למסגרות בקהילה שיוכלו לתת מענה לילדים ונוער בחברה הערבית".
סלאימה מוסיפה ומתארת את מצוקת הנוער בלוד: "ידוע שבלוד יש בעיה מגדרית קשה ואלימות מגדרית בחברה הערבית. אז הייתי מצפה שיהיו בעיר תוכניות למיגור האלימות נגד נשים לאוכלוסייה הערבית. אבל עד היום לא קם שם אפילו מרכז לנערות ערביות במצוקה, וברור שיש צורך חריף מאוד במרכז כזה".
"ידוע שבלוד יש בעיה מגדרית קשה ואלימות מגדרית בחברה הערבית. אז הייתי מצפה שיהיו בעיר תוכניות למיגור האלימות נגד נשים לאוכלוסייה הערבית. אבל עד היום לא קם שם אפילו מרכז לנערות ערביות במצוקה"
המצב דומה גם עם אוכלוסיית הקשישים בחברה הערבית, שלא מקבלת מענה ראוי – בעיקר בכפרים. "הטענה היא שאופן ההתיישבות של הציבור בישובים קטנים לא מאפשרת להקים מרכזי יום לקשיש", אומר אבו יונס, "אבל גם מרכזים אזוריים לא קמים ובסופו של דבר ציבור שלם לא מקבל את שירותי הרווחה הבסיסיים שהוא זקוק להם".
גם מצוקת הדיור מתוארת על ידי עובדי הרווחה כמצוקה אקוטית שמשפיעה על האופק והמזג הכללי של החברה הערבית כולה.
"אני גר ופועל ביפו ורואה כמה נושא הדיור כאן הוא משמעותי, משפיע על חיי האנשים ועל המרקם החברתי בתוך העיר", מספר איברהים אגבריה, עו"ס ומנחה ורכז תוכנית "ערים מעורבות" בבית לשלום בנוה שלום, ממארגני הכנס.
"בגלל האפליה בנושא הדיור, אם אתה יהודי או ערבי זה משפיע על היכולת שלך להשיג דיור ולחיות בעיר. במשך שנים ארוכות, רבים מערביי יפו גרו בדיור ציבורי וכעת מתבקשים להתפנות כי החוזה נגמר. הם מתבקשים לשכור דירה ולא יכולים להרשות לעצמם בגלל מצב כלכלי ירוד. אבל מי שיזכה בדירות שמתפנות אלה משקיעים ובעלי יכולת כלכלית שהם לרוב יהודים".
סלאימה מספרת גם על מצוקות הדיור של נשים ערביות בלוד: "בתור מנהלת העמותה נעם – נשים ערביות במרכז – אני נחשפתי לבעיית הנשים הערביות החד-הוריות שלא מקבלות מענה בנושא הדיור בעיר כי רוב הפתרונות והתקציבים מנותבים לנשים יהודיות.
"יש ציפייה שנשים ערביות יסתדרו בתוך המשפחה, אבל לרוב זה לא מתאפשר. אני כעובדת סוציאלית שמנסה לסייע יודעת שאם הלקוחה שלי הייתה יהודייה כבר היה לי פתרון דיור בשבילה, ומבינה שהבעיה העיקרית שלה זה הלאום שלה".
"יש ציפייה שנשים ערביות יסתדרו בתוך המשפחה, אבל לרוב זה לא מתאפשר. אני יודעת שאם הלקוחה שלי הייתה יהודייה כבר היה לי פתרון דיור בשבילה, ומבינה שהבעיה העיקרית שלה זה הלאום שלה"
בלי משטרה
אנשי המקצוע מספרים כי ההכשרה שעוברים עובדי הרווחה בישראל כלל לא מכינה אותם לעבודה עם החברה הערבית. מרבית הפרקטיקות והפרוטוקולים שבאים מהמערב כלל לא מותאמים למרקם החברתי והתרבותי של הציבור הערבי.
"אחד העקרונות הבסיסיים שנלמדים בעבודה סוציאלית הוא לדווח למשטרה על אלימות במשפחה – בין אם כלפי הילד או כלפי האישה. אבל בחברה הערבית, תלונה למשטרה נחשבת לבגידה בערכים והנורמות של החברה הערבית", מסבירה ד"ר רומאן ג'מאל-עבוד, עו"ס, מרצה וחוקרת במגמה ליעוץ חינוכי אונ' עברית, וראש היחידה ללימודי שדה בחוג לעבודה סוציאלית ומכללה אקדמית צפת, אשר ערכה מחקר על הזהות המקצועית של העו"ס הפלסטיני בישראל.
"גם בפרקטיקה הטיפולית, אם אישה מגיעה ומתלוננת על אב שמכה את ילדיו והדבר הראשון שאמורים לעשות זה להתקשר למשטרה, פועלים אחרת. ראשית מזמינים את האבא ומנסים להביא אותו לטיפול.
"שנית, מגייסים את עזרתו של איש הדת המרכזי של השכונה כדי שישוחח עם האב – ואומרים לאיש הדת שאם לא נצליח בתהליך, נצטרך לדווח למשטרה. במקביל מנסים להשיג דחייה ופטור מתלונה במשטרה דרך הוועדות המתאימות".
"בפרקטיקה הטיפולית, אם אישה מגיעה ומתלוננת על אב שמכה את ילדיו והדבר הראשון שאמורים לעשות זה להתקשר למשטרה, פועלים אחרת. קודם כל מזמינים את האבא ומנסים להביא אותו לטיפול"
כמו כן, על פי המחקר של ד"ר ג'מאל-עבוד, קיים פער בין התפיסה הפמיניסטית המודרנית שנלמדת בעבודה סוציאלית לבין החברה הערבית הפטריארכלית.
"השפה שבה משתמשים עובדים סוציאלים בחברה הערבית צריכה להיות שונה", היא מסבירה. "אף פעם לא נגיד שהילד במרכז המשפחה, כי מי שעומד במרכז המשפחה הערבית זה האב. ולכן הפנייה הראשונה תמיד תהיה אליו, לא לאמא ולא לילד. נשתמש במילים של כבוד, בשפה שמקדמת את פני הגברים על פני נשים כדי לפעול על פי הערכים והנורמות של החברה".
על פי המחקר, הסטודנטים לעבודה סוציאלית אף חווים משבר זהות מתוך הפער הערכי והתרבותי. "מישהי במחקר שלי סיפרה שלימדו אותה על שוויון זכויות בין גברים לנשים והיא נזכרה באבא שלה שהיה יושב על הספה ונח בזמן שאמא שלה הייתה עושה את עבודות הבית וזה גרם לה לפקפק ביחס שלה לאבא שלה", מספרת ד"ר ג'מאל-עבוד.
"מישהי במחקר שלי סיפרה שלימדו אותה על שוויון זכויות בין גברים לנשים והיא נזכרה באבא שלה שהיה יושב על הספה ונח בזמן שאמא שלה הייתה עושה את עבודות הבית וזה גרם לה לפקפק ביחס שלה לאבא שלה"
על פי המחקר, הזהות הזו מתגבשת מחדש ככל שמתקדמים בלימודים, ומודלים חדשים צומחים ככל שצוברים ותק במקצוע. אבל רבים מהעו"סים הערבים פורשים ועושים הסבה מקצועית כי לא מוצאים את הדרך לתווך בין שני העולמות.
נדרש גם ידע תרבותי
נוסף לשאר האתגרים , קיים גם מחסור חמור בעובדים סוציאלים ערבים שפוגע ביכולת של לשכות הרווחה לתת מענה ראוי.
"בלשכת הרווחה בלוד, למשל, שם כ-40% מהפונים הם ערבים, מתוך 67 עובדים סוציאלים יש רק 2-3 עובדות סוציאליות ערביות", מספרת סלאימה. "זה נכון שלעו"סים יהודים יש ידע מקצועי והם יכולים לתת שירות לאוכלוסייה הערבית, אבל זה מאוד בעייתי, כי נדרש גם ידע תרבותי.
"במיוחד עכשיו חשוב לי להעלות את נושא הביטחון האישי של העו"סים היהודים שאמורים לטפל באוכלוסייה הערבית הכי קשה. תדמייני שפקידת סעד יהודייה בלוד אמורה לטפל בילד ערבי שלפני רגע השתתף במאורעות ושרף צמיגים וזרק אבנים.
"האם היא מרגישה בטוחה? למרות שכולנו מסכימים על הערכים האוניברסליים, כמו איסור האלימות, הכלים שלנו דלים והסכסוך ברקע מאוד מקשה על העבודה במרחב המשותף".
דפנה לובל-לדרר, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, ראש צוות עו"סים במרכז לגיל הרך ברמלה וממארגני הכנס, מוסיפה ומספרת כי במשך שנים לא היה עו"ס דובר ערבית במרכז שמטפל באוכלוסייה מעורבת.
"בהרבה מקרים פנו אליי משפחות שלא יכולתי לסייע להם. לפעמים ההורה יודע עברית והילד לא, ולפעמים הפוך. נאלצתי להפנות אותם לטיפולים אחרים והם נאלצו להתפשר על טיפול שלא הותאם להם בצורה אופטימלית בגלל הבעיה הזו. לאחר שפעלתי בעניין בצורה אקטיבית, רק לאחרונה קלטנו עו"סית ערבייה לצוות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
החברה הערבית מלאה בבעיות, כמו החברה היהודית, כל אחת בתחומיה האופייניים. ברור שהערבית פחות 'מסודרת' מהיהודית, אך גם פחות נוטלת על גבה מחויבויות – היא לא עושה צבא ונהנית מהגנת כיפת ברזל וביטוח לאומי.
מכאן לשם, אין סוף לדבר (לדיון): מה שחשוב שעם הזמן ההנהגה הערבית תצטרך להתגמש ולזנוח את פוזת הלוחמנות ההרואית, וההנהגה היהודית תצטרך לפתוח ת'ראש ולהגיע למבט גבוה שרטאה בבני אדם מלאומים שונים אחלה הזדמנות לגיוון האנושות. הקבלה, להבנתי, דוגלת בקו האמצעי, שיתוף תכונות מנוגדות לצורך אלוהות, אהבה ושגשוג רוחניים