פוליטיקאים הפיקו בוסר - ושיני שדרנים תקהינה

מה שקורה עכשיו ומה שיקרה אחר כך

סגירת גלי צה"ל, או העברתה בחופזה למסגרת חדשה דווקא עכשיו, מהווה פרס למושחתים ולפוליטרוקים שפגעו בה במשך שנים, והינדסו אותה לצרכיהם ● גנץ יעשה בחוכמה אם ימנה מפקד רציני ועצמאי שיפעל לחיזוק התחנה ולתיקון ליקוייה ● רק אז, ממקום של עוצמה, ניתן יהיה לבחון מבנה ארגוני מחוץ לגבולות הצבא ● דעה

גלי צה"ל (צילום: משה שי/פלאש90)
משה שי/פלאש90
גלי צה"ל

רזי ברקאי לא אוהב לדבר על עצמו בשידור. שלשום (שני) מרד בעקרון הזה ופתח את התוכנית בהצהרה על אכזבתו מהברנז'ה, שמסתכלת בעיניים לאות איך גלי צה"ל הולכת ונסגרת מול פרצופה, ולא מזיזה אפילו גבה של תמהון או כעס. למעשה, נדמה כי לא מעט עיתונאים אף מחככים ידיהם: סוף סוף יסגרו אותם כבר ויהיה לנו קצת שקט.

"הייתה ציפייה שנקבל גיבוי מקולגות כשזה יגיע אלינו", אמר ברקאי. "הם שותקים, החברים והחברות שלי. כולל אלה שגדלו בתחנה ונהנים לשדר בה מדי פעם ונעשו טאלנטים מוברגים היטב בצמרת העיתונות בארץ ונאלמו דום. התקשורת והשידור הציבורי תחת מתקפה, כל אחד במצב הזה דואג לעצמו. אבל תזכרו: היום זה אנחנו, מחר זה אתם".

"הייתה ציפייה שנקבל גיבוי מקולגות כשזה יגיע אלינו. הם שותקים, החברים והחברות שלי. כולל אלה שגדלו בתחנה ונהנים לשדר בה מדי פעם ונעשו טאלנטים מוברגים היטב בצמרת העיתונות בארץ ונאלמו דום"

רזי מאוכזב בצדק. אמנם יוזמת שר הבטחון הנוכחי בני גנץ (כבר קשה לספור כמה יוזמות כאלה ודומות להן היו בעבר) אינה דורשת בהכרח סגירת התחנה, אלא בחינת העברתה למסגרת הולמת יותר כמו תאגיד השידור הישראלי. אבל הסנטימנט ברור: עיתונאי גל"צ ומאזיניה משלמים את מחיר השחיתות שהונחתה על ראשיהם בשנים האחרונות.

בשפה מליצית: פוליטיקאים ומפקדים הפיקו בוסר – ושיני העיתונאים והשדרנים תקהינה. ובשפה בוטה וברורה יותר: תהליך ההשתלטות הפוליטית על התחנה – שלווה במעשים חמורים לא פחות מאלה המתגלים בפרשות 4000 ו-2000 – מסתיים בהענשת הקורבנות והציבור.

רזי ברקאי (צילום: פלאש90)
רזי ברקאי (צילום: פלאש90)

זאת גישה ישראלית טיפוסית, מרירה ומסוכסכת עם עצמה. רבים מאלה התומכים בסגירת התחנה מעוניינים בתקשורת חופשית בישראל, ומבינים ששידור ציבורי הוא אולי המחסום האחרון בפני ההשחתה המאפיינת את התקשורת המסחרית: זאת שמשועבדת לקידום עצמי, להתבהמות, לאינטרסים כלכליים נסתרים או סתם לרייטינג כחזות הכל.

כולם יודעים שגלי צה”ל בנויה על קונסטרוקציה לא סבירה במדינה דמוקרטית. כולם יודעים שחיילים לא צריכים לעסוק בעיתונות ובשידורים. כולם יודעים שלא היה צריך להקים את התחנה באופן הזה מלכתחילה.

בכמה עובדות ברקאי באמת לא דייק, ביניהן הטענה כי "שום חייל או חיילת לא משובצים לתפקיד חיכוך עם פוליטיקאי". זה פשוט לא נכון. גלי צה"ל כן מאפשרת לחיילים לעמוד בקשר מתמיד עם פוליטיקאים, וזה אכן ממשק בעייתי. אי אפשר לבטל טענה זאת, והיא אינה שקרית.

אולם כולם גם יודעים שזאת במידה רבה מהותה של ישראל: מוסדות קמים פה על העוקם, בשיטת חומה ומגדל, ולעיתים דווקא כך נולדים ניסים. לא מעט מהממסדים האיתנים והמאתגרים בישראל קמו חצי במקרה, נולדו במוחו הקודח של אדם משוגע אחד, או חמקו מהשיגרה המייאשת של הבירוקרטיה.

מערכת גלי צה"ל ביפו (ארכיון) (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
מערכת גלי צה"ל ביפו (ארכיון) (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

במשך שנים רבות גלי צה"ל הייתה כלי תקשורת מפתיע בעצמאותו, דווקא על רקע המודל הצפון-קוריאני התמוה והמופרך. אולי בגלל שלצבא לא היה ממש אכפת, אולי בגלל שהדלות החומרית הולידה יצירתיות רעיונית – גלי צה"ל הייתה במשך תקופה לא מבוטלת אמיצה וחתרנית הרבה יותר מאחותה רשת ב' והפכה לפיסת תרבות ישראלית. לטוב ולרע.

אולי בגלל שלצבא לא היה ממש אכפת, אולי בגלל שהדלות החומרית הולידה יצירתיות רעיונית – גלי צה"ל הייתה במשך תקופה לא מבוטלת אמיצה וחתרנית הרבה יותר מאחותה רשת ב' והפכה לפיסת תרבות. לטוב ולרע.

רבים מאוהדיה חשים שזה השתנה מזמן, ושאין כיום צורך בתחנה. אבל חשוב לזכור שהסיבה לתחושות הללו אינה קשורה כלל לאיוולת שבהקמת התחנה. זה לא שהאוהדים חשבו שבשנות התשעים נהדר שיש לצבא תחנה, ועכשיו פתאום גילו כמה זה נורא.

גלי צה"ל איבדה את הלגיטימציה בעקבות הוצאה שיטתית לפועל של תוכנית לפגוע בלגיטימציה שלה, לערער את האמון בה, לטלטל את אנשיה ולהרעיל את שידוריה. טיפין טיפין, עד לתוצאה הבלתי נמנעת.

במשך כמה שנים – וביתר שאת מאז בחירות 2015, נקודת מפתח ביחסי הון-שלטון-עיתון בישראל – עסק השלטון באופן אינטנסיבי ברדיפה של העיתונות, בהחדרת עיתונאים מטעמו למערכות התקשורת, בפגיעה מתמשכת בעיתונאים ותיקים, ובדרדור השיח התקשורתי על ידי הפחדה, התערבות גסה או רגולציה קלוקלת.

הפגנה מחוץ לבניין גלי צה"ל ביפו, 21 באפריל 2021 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
הפגנה מחוץ לבניין גלי צה"ל ביפו, 21 באפריל 2021 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

פוליטיקאים תאבי פרסום, ושלוחיהם תאבי הכוח, תבעו שיפתחו בפניהם את הדלת (והרגליים). הם הכתיבו סדר יום, דרשו להשתיק עיתונאים, ועסקו, לעיתים באובססיביות, במעורבות יומיומית בוטה במתרחש במערכות כלי התקשורת.

לכן את המתרחש בגלי צה"ל אין לראות מבעד למשקפת של "המבנה הצבאי הפסול" אלא מבין הכוונות של הפוליטיקאים והפוליטרוקים המבקשים להכרית את החופש העיתונאי, ומוצאים בתחנה הדלה והמרופטת טרף קל למאווייהם.

את המתרחש בגלי צה"ל אין לראות מבעד למשקפת של "המבנה הצבאי הפסול" אלא מבין הכוונות של הפוליטיקאים והפוליטרוקים המבקשים להכרית את החופש העיתונאי, ומוצאים בתחנה טרף קל למאווייהם

האחראים הראשיים לתהליך הזה הם שני המפקדים האחרונים של התחנה, ירון דקל ושמעון אלקבץ, אשר כל אחד מהם מסיבותיו איפשר את החלשת התחנה ונתן לכוחות אינטרסנטיים מובהקים להשתלט על שידוריה, תוך קבלת תכתיבים מהשלטון. הם היו מעצורי דלת חלשים ורופפים, שהתקשו לסגור את הדלת בפני הברדוגואיזם, וכשכבר נתנו לו להיכנס, כשלו בהצבת סטנדרטים וגבולות.

זהו מהלך של שחיתות שלטונית, בדיוק מסוג המהלכים שמתוארים עכשיו באופן כל כך ציורי בעדותו של אילן ישועה במשפט נתניהו. ואם המהלך הזה יסתיים בכך שגלי צה”ל תוצא בחופזה מהצבא ותנסה להתמקם במקום אחר – משמעותו היא פרס למושחתים.

מפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
מפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ (צילום: Meir Vaknin/Flash90)

שקר ההפרטה, סכנות ההעברה

הקריאות "להפריט" את גלי צה"ל ממילא אינן ריאליות. חלקן מונעות מראייה ליברטריאנית מופרזת הגורסת שכל מה שציבורי הוא בהכרח פסול, וכל מה ש"כוחות השוק" מייצרים תואם בהכרח את צורכי או רצונות הציבור.

עד כמה הגישה הזאת כוזבת ראינו בשנים האחרונים במערכת החינוך, במערכת הבריאות, במערכות הרווחה. לעיתים ההפרטה, בעיקר בשירותים חיוניים שאינם בהכרח מכניסים רווח, היא דרך מצוינת דווקא להוריד את רמת השירותים הציבוריים לתחתית התהום, באמצעות חיסכון בכסף, והעצמת חברות פרטיות המבטיחות במכרז דבר אחד ומקיימות בפועל דבר שני.

אך מעבר לך, אין סיכוי בעולם שגורם פרטי יממן את גלי צה"ל. הכתבים, העורכים והמפיקים יעלו לו יותר מדי כסף. התוצאה תהיה עוד רדיו טוק שואו, עם ימני ושמאלני שמתקוטטים ושפע של פייק ניוז, סקנדלים וקונספירציות. וכמובן, את כל זה ילווה רעל הטוויטר – בשנאה תהומית ובאפס סובלנות. בשביל זה באמת לא צריך שידור ציבורי. מזה יש לנו די והותר.

אין סיכוי בעולם שגורם פרטי יממן את גלי צה"ל. הכתבים, העורכים והמפיקים יעלו לו יותר מדי כסף. התוצאה תהיה עוד רדיו טוק שואו, עם ימני ושמאלני שמתקוטטים ושפע של פייק ניוז, סקנדלים וקונספירציות

הכנסת התחנה תחת כנפי התאגיד נראית כמו מהלך הגיוני יותר, גם מכיוון שכך ניתן לשמור על צביונו הציבורי של השידור, תוך שימוש במשאבי שירות לאומי במקום חיילים. אולם גם מהלך זה טומן בחובו סיכונים, בין היתר בתחרות פנימית בתוך "כאן", שעלולה לפגוע באחד מהאורגנים הרדיופוניים.

גרפיטי על בניין גלי צה"ל ביפו: "צבא צא לנו מהרדיו, חייל ≠ עיתונאי" (ארכיון) (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
גרפיטי על בניין גלי צה"ל ביפו: "צבא צא לנו מהרדיו, חייל ≠ עיתונאי" (ארכיון) (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

האם גלי צה”ל יכולה לעבור שינוי מבני מאסיבי במאה ה-21 על ידי ניתוק מהצבא? בוודאי. אולם שינוי זה צריך להיעשות מתוך גל"צ חזקה ונחוצה, לא מחוצה ומנוצלת.

לכן טוב היה עושה שר הביטחון אם היה מכריז על הליך בחירה תקין של המפקד הבא, תוך חיפוש אחר האיש אשר יצליח לנתק את התחנה מעטיני השלטון, לנקות את האורוות משחיתות, להבטיח עיתונות נקייה מאינטרסים, למקד עצמה בשידורים איכותיים למען הציבור, ולהבריא את האמון בין התחנה ובין מאזיניה.

טוב היה עושה שר הביטחון אם היה מכריז על הליך בחירה תקין של המפקד הבא, תוך חיפוש אחר האיש אשר יצליח לנתק את התחנה מעטיני השלטון, לנקות את האורוות משחיתות ולהבטיח עיתונות נקייה מאינטרסים

גלי צה"ל יכולה עדיין לעשות סיבוב פרסה הרואי. ואם הממשלה הזאת היא באמת "ממשלת שינוי", שתוכיח זאת גם ביחסה אל התקשורת ואל העיתונות.

דבר אחד טוב כן קרה לגלי צה"ל בעשור האחרון: נדמה שהיא פתחה שורותיה לציבורים חדשים. יותר דתיים, יותר ערבים, יותר נשים בעמדות מפתח. את המגמה החיובית הזאת אפשר לרתום כדי לייצר מגדלור של שידור ציבורי איכותי, המחויב לנורמות ולאתיקה בסטנדרטים הגבוהים ביותר.

בניין גלי צה"ל ביפו (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
בניין גלי צה"ל ביפו (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

רק אחרי שהתהליך הזה יושלם (ויידרשו לו כמה שנים) וכשגלי צה”ל תהיה שוב איתנה ומוערכת, הגיוני לבחון באופן נקי האם ניתן להוציא את התחנה מהצבא ולהצעיד אותה לעידן מבני חדש.

גילוי נאות: אבנר הופשטיין שימש ראש דסק תחקירים בגלי צה"ל בין השנים 2015 ל-2017. הוא תבע לבית הדין לעבודה את מנהלי התחנה על השתקה והתעמרות, וזכה בפיצויים במסגרת פשרה.

עוד 1,189 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 21 בספטמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

שקרניות עם סגנון

הסופרת ג'ולי קלאם נדהמה במשך שנים לשמוע את הסיפורים המרהיבים על קרובות משפחתה, האחיות מוריס ● רק שאז התברר לה שתשעים אחוז מהסיפורים על  המיליונריות המשונות היו כזבים גמורים ● היא יצאה למסע חובק עולם כדי לגלות את האמת, שנחשפת בספרה החדש ● "ככל שמצאתי יותר מידע סותר כך הערצתי אותן יותר"

עוד 917 מילים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

"הרגשנו שמתחילה מהפכה"

"בערב זה נשיר שירים של משוררים", פתחה חנה מרון את ערב שירי המשוררים הראשון של גלי צה"ל בדיוק לפני 50 שנה, "וכל משאלתנו היא לנסות ולהפגיש שירים טובים עם הזמרה הטובה ועם הקהל" ● וזו בדיוק הייתה המטרה של מפקד גל"צ אז יצחק לבני: ליצור מהפכה תרבותית שתחנך ותעלה את רמת הזמרה באותה תקופה ● ולמרות הרוח הסובייטית, המהפכה הצליחה מעל למשוער

עוד 3,074 מילים

הוא עזב את גרמניה בדיוק ביום הולדתו החמישים של היטלר, והיה משוכנע שהחגיגה היא לכבודו ● ירה טילים עם צלבי קרס במלחמת השחרור, והתגייס למלחמה בקוריאה ● ואחרי הכול, פנה לקריירה תקשורתית משגשגת ● אחרי שבעה עשורים במקצוע ושלוש מלחמות, העיתונאי האמריקאי טום טוגנד ממשיך לכתוב גם בגיל 96

עוד 1,403 מילים

השפעת הפילוסופיה של פרס על חיי ותפיסותיי - חלק ב'

הפעם הבאה שבה הייתה לי הזכות לעבוד עם פרס היתה בתקופת כהונתו כנשיא. שימשתי כקונסול כללי בניו אינגלנד והרגשתי באותה תקופה שאני בשיא הקריירה ולגמרי בהגשמה עצמית של הייעוד שלי כדיפלומט. תחושת ההגשמה האישית שלי הגיעה לסיומה ב"חריקת בלמים" כאשר ממשלת נתניהו עלתה לשלטון ב-2009.

כשפרס כיהן כנשיא, שימשתי כקונסול כללי בניו אינגלנד והרגשתי בשיא הקריירה ובהגשמה עצמית של ייעודי כדיפלומט. תחושת שהסתיימה ב"חריקת בלמים" כשממשלת נתניהו עלתה לשלטון ב-2009

ייצוג מדיניות החוץ של הממשלה החדשה הפך להיות מאתגר עבורי. במטרה להשפיע מבפנים על המערכת שלחתי מסמך פנימי שביקר את האופן שבו הממשלה שלנו מתנהלת מול ממשל אובמה. המסמך הודלף לתקשורת הישראלית ואני ננזפתי פומבית על ידי שר החוץ.

אחרי האירוע הזה חזרתי לישראל מבוסטון מדוכדך, מודע לעובדה שאף תפקיד משמעותי אינו ממתין לי במשרד החוץ של הממשלה דאז ובידיעה שלא אוכל במצפון נקי להמשיך לשמש עובד ציבור עבור ממשלה שבעיני הובילה את ישראל לכיוון הלא נכון.

כשחשבתי שהקריירה הדיפלומטית שלי הגיעה למבוי סתום, קיבלתי פנייה ממנכ"לית בית הנשיא אפרת דובדבני, שעודדה אותי להגיש מועמדות לתפקיד יועץ מדיני לנשיא שמעון פרס.

קיבלתי את התפקיד וחיי שוב השתנו. מכיוון שאף דלת מעולם לא הייתה סגורה בפני שמעון פרס, והיות שכל מנהיגי העולם ביקשו ללמוד מנסיונו וחוכמתו, הייתה לי זכות גדולה לפגוש לצדו, בתפקידי כיועצו המדיני, כמעט את כל המנהיגים.ות המובילים בעולם. כיהנתי בתפקיד זה במהלך שלוש השנים האחרונות שלו בנשיאות וכך זכיתי לראות עולם ולהשתתף בפגישות מרתקות מאין כמותן.

היכולת של פרס לבנות גשרים, גם בין אלה שהאינטרסים שלהם מנוגדים, נשענה גם על האופטימיות הבלתי נדלית שלו. הוא נהג לומר שאופטימיים ופסימיים מתים באותה הדרך אבל הם חיים באופן מאוד שונה. להיות אופטימי, לדבריו, זה לחיות חיים בריאים ומהנים יותר אבל גם יותר קונסטרוקטיביים. פרס הגיע כל יום לעבודה מלא אנרגיה בזכות האופטימיות שלו' שבפני עצמה יכולה הייתה לגרום לדברים לקרות. למדתי ממנו שאופטימיות היא לא רק דרך לראות את העולם אלא גם דרך להשפיע על העולם.

במטרה להשפיע מבפנים על המערכת שלחתי מסמך פנימי שביקר את האופן שבו הממשלה שלנו מתנהלת מול ממשל אובמה. המסמך הודלף לתקשורת הישראלית ואני ננזפתי פומבית על ידי שר החוץ

לפרס היה ברור שנבואה המגשימה את עצמה היא תופעה נפוצה ביותר, ולכן הפסימיים מובילים לתוצאות אליהן ציפו. גם זה שיעור שלמדתי במהלך הקריירה הדיפלומטית שלי. כאשר אנחנו אומרים שאין לנו פרטנר לשלום, אנחנו מתנהגים באופן שמחליש את הפרטנר וכך מוכיחים לכאורה את נבואתנו. כשאנו אומרים שהעולם כולו נגדנו, אנחנו מתנהגים באופן שהעולם אכן פונה נגדנו. ומצד שני כאשר אנו מחבקים את התקווה ומקרינים אנרגיה ואופטימיות קורים לרוב דברים טובים.

האופטימיות של פרס לא נבעה מנאיביות ולא מפנטזיונריות שאינה מחוברת למציאות. פרס הרי היה הארכיטקט של כמה מהיכולות הביטחוניות המשמעותיות ביותר של ישראל ועסק בכל הקריירה ארוכת השנים שלו בחיי מעשה.

פרס גם נהג לומר שיש לו "רישיון" להיות אופטימי, מכיוון שהוא היה כאן כשישראל הייתה מדינה שוממת עם ביצות בצפון ומדבר בדרום ללא משאבים טבעיים, נחותה מספרית ומוקפת באויבים. למרות זאת הפכנו את המדבר והביצות לגנים פורחים והתפתחנו לאחת הכלכלות החיוניות בעולם. הפכנו גם מקורבנות הטבח המזעזע ביותר בהיסטוריה לאחת המדינות החזקות בעולם מבחינה צבאית.

ההישגים הללו מרשימים במיוחד בהתחשב במקום שבו היינו רק פני 70 שנה. למרות העובדה שההמנון שלנו (התקווה) בעצמו קורא לנו להיות אופטימיים, באיזשהו שלב בדרך שכחו מנהיגינו את כוחה הקונסטרוקטיבי של התקווה ובשנים האחרונות העדיפו את הפחד כגורם מגייס. לא כך פרס, שמעולם לא איבד את האמונה ביכולתנו לעצב עתיד טוב יותר עבור מדינת ישראל.

באיזשהו שלב בדרך שכחו מנהיגינו את כוחה הקונסטרוקטיבי של התקווה ובשנים האחרונות העדיפו את הפחד כגורם מגייס. לא כך פרס, שמעולם לא איבד את האמונה ביכולתנו לעצב עתיד טוב יותר

כך גם לגבי השלום. פרס תמיד חשב שיש מקום לאופטימיות לגבי יכולתנו להשיגו ולא נלאה מלנסות וליצור תקווה לשינוי חיובי גם בנושא זה, שאותו ראה כחיוני ביותר לעתידה של ישראל. פרס חזר והזכיר כי במשך שנים הרבה אמרו רבים וטובים שלעולם לא נגיע לשלום עם שכנינו, אבל לאחרונה ציינו 40 שנות שלום עם מצריים ו-25 שנות שלום עם ירדן – שתי מדינות שהיו אויבות מושבעות איתן נלחמנו מספר מלחמות קשות ביותר. פרס טען שאין הצדקה לכך שרוב הישראלים ממשיכים להיות פסימיים לגבי עתידנו כמדינה, כאשר הסיפור של ישראל הוא כל כך אופטימי.

עד יומו האחרון פרס היה בטוח לחלוטין שאנחנו יכולים, צריכים ושאם נתמיד לפעול – יום אחד אכן נשיג את השלום עם הפלסטינים ואני לגמרי שותף לאמונה הזאת שלו.

התבוננות לכיוון העתיד ולא התפלשות בעבר

בשנת 2014 סיים פרס כהונה בת שבע שנים כנשיא התשיעי של מדינה ישראל, וקריירה ציבורית של 70 שנה בשרות המדינה. בנקודה זו החלטתי גם אני לעזוב את השרות הציבורי ולהמשיך לעבוד לצידו של פרס מחוץ לממשלה ביישום חזונו לשלום וחדשנות.

הצטרפתי לקבוצה מוכשרת של קולגות, אינטליגנטיות ושאפתניות, ברובן נשים, שגם הן עבדו לצידו של פרס בשלבים שונים לאורך הקריירה הארוכה שלו. קבוצה זאת הצטרפה לקבוצה אחרת של מנהיגות יצירתיות ונחושות שעבדו שנים בעמותה שהקים פרס – "מרכז פרס לשלום וחדשנות".

הבחירה של פרס להקיף עצמו בנשים חזקות ולקדם נשים בשלב זה של הקריירה הארוכה שלו, שבמהלכה נהג אחרת בעבר, הבליטה את יכולתו להשתנות ואת הלמידה הבלתי פוסקת שלו. הייתה לנו, הצוות שלצדו, הזדמנות לסייע לו לפעול להגשמת חזונו לישראל פורחת בסביבה של שלום תוך חתירה מתמדת לחדשנות והתפתחות בכל התחומים.

פרס טען שאין הצדקה לכך שרוב הישראלים ממשיכים להיות פסימיים לגבי עתידנו כמדינה, כשהסיפור של ישראל הוא כה אופטימי. עד יומו האחרון היה בטוח שאם נתמיד לפעול – יום אחד נשיג שלום עם הפלסטינים

פרס נשאל לעיתים קרובות מה הוא ההישג הגדול ביותר שלו עד היום, ותשובתו הייתה תמיד אותה התשובה: "ההישג הגדול ביותר שלי הוא מה שאני אשיג מחר".

אפילו לאחר גיל 90 שנה, פרס היה תמיד צעיר בנפשו, לא כקלישאה אלא כדרך חיים יומיומית.

"הדרך לקבוע אם אתה צעיר או זקן אינה על ידי ספירה של כמה שנים חיית, אלא על ידי ספירה של ההישגים שלך והשוואתם לחלומות שלך. אם יש לך יותר חלומות מאשר הישגים", הוא אמר, "אתה עדיין צעיר, מכיוון שאתה עדיין מסתכל קדימה ולא אחורה".

מכיוון שהתמקד בעתיד, פרס היה ספקני כלפי מומחים לכאורה, שהיו אומרים לו שמשהו בלתי אפשרי על פי הידע שלהם מהעבר. בראייתו, השינוי אינו לינארי כפי שהיה בעבר ולכן לא ניתן לניבוי על בסיס ידע קודם. השינוי המעריכי (exponential) אינו ניתן להבנה אנושית אינטואיטיבית כבעבר. הוא האמין כי מי שמנסים לחזות את העתיד על סמך היקשים מהעבר מבססים את התחזיות שלהם על פרדיגמות אנכרוניסטיות.

"הדרך לקבוע אם אתה צעיר או זקן אינה על ידי ספירה של כמה שנים חיית, אלא ע"י ספירת הישגיך והשוואתם לחלומותיך. אם יש לך יותר חלומות מהישגים", הוא אמר, "אתה עדיין צעיר, מכיוון שאתה עדיין מסתכל קדימה"

למדתי את התובנה הזו שוב ושוב מתוך הניסיון האישי שלי. כשאני מתבונן לאחור על הימים בהם ניסינו, בחטיבת התכנון של משרד החוץ, לנתח את מידת ההשפעה שתהיה ל"אביב הערבי" 2010-2012 על ישראל, אני מבין בדיעבד שמי שטעו באופן הכי דרמטי היו המומחים לעולם הערבי.

הם חזו שלא יהיה שינוי ממשי בעולם הערבי בהתבסס על העבר. הם טענו שלמצריים תמיד היה שליט רב כוח ("פרעה") וש"הפרעה המודרני" שלהם, מובארק, ישרוד את הפגנות כיכר תחריר. כיום אנחנו מבינים בדיעבד את התפקיד המרכזי שמילא "האביב הערבי" בשינוי פני המזרח התיכון.

אני מסתכל לאחור גם על התחזיות שלי לגבי תוצאות בחירות 2016 לנשיאות ארה"ב, איך טענתי שוב ושוב שאין כל סיכוי שטראמפ יבחר. הטעות שלי הייתה בכך שגם אני נשענתי בניתוח שלי על מגמות עבר. התחזיות שלי התבססו על כל מה שידעתי על השינויים הדמוגרפיים שמתרחשים באמריקה באותו הזמן, במיוחד לגבי המדינות המתנדנדות, אבל טעיתי לחלוטין.

לא לקחתי בחשבון את הרתיעה שנוצרה אצל ציבור גדול בארה"ב, אליו הייתי חשוף פחות מההשלכות הגלובליזם, אחרי התקופה הארוכה של השלטון הליברלי בפוליטיקה האמריקאית. לא הבנתי את ההתנגדות הגוברת לשינויים שנתפסו על ידי חלקים רחבים בציבור האמריקאי כמאיימים על זהות האנשים וזהות מדינתם.

מתוך ניסיוני למדתי שפרס צדק – מנהיג כיום צריך להיות יותר למדן מאשר ידען. בעולם המשתנה במהירות, אנחנו צריכים להיות גמישים אינטלקטואלית ואופרטיבית כדי להבין את העתיד. סקרנות ופתיחות ישרתו אותנו כיום הרבה יותר מאשר תלות בידע או ניסיון קודם. למדתי שפרס צדק כשאמר שלא מספיק שנהיה up to date אנחנו צריכים להיות up tomorrow.

מסקנתו – "לחלום בגדול"

פרס תמיד אמר שאם נחלום יותר ונזכור פחות, העולם יהיה מקום טוב יותר. בספרו "אין מקום לחלומות קטנים" הוא מתאר איך הישגיה המשמעותיים ביותר של ישראל – כמו למשל, השלום עם מצריים וירדן, או הפרחת המדבר שפעם נדמו כפנטסיה בלתי אפשרית, כל אלו קרו הודות ליצירתיות, דמיון ונחישות.

מתוך ניסיוני למדתי שפרס צדק – מנהיג כיום צריך להיות יותר למדן מאשר ידען. בעולם המשתנה במהירות, אנחנו צריכים להיות גמישים אינטלקטואלית ואופרטיבית כדי להבין את העתיד

המנטרה של פרס "לחלום בגדול" מכילה בתוכה את רוח החדשנות הישראלית והיא מהעקרונות המובילים של מרכז פרס, שכיום הוא אבן פינה בהצטלבות העולמית בין שלום לחדשנות.

אני גאה לומר שבמרכז פרס לשלום וחדשנות אנחנו פועלים בשקדנות לשמר בחיים את הפילוסופיה של פרס, את המורשת ואת החזון שלו. זה מה שמנחה אותנו בכל יום. אנחנו מאמינים בצורה איתנה שהחזון של פרס לשלום וחדשנות ישמור את ישראל בטוחה ופורחת כתמיד ובסופו של דבר יוביל אותנו לשלום המיוחל עם שכנינו ויהפוך את העולם למקום טוב יותר.

אבל הפילוסופיה של פרס עדיין נדרשת ביותר גם במפה הפוליטית הישראלית. עכשיו יותר מתמיד, ישראל צריכה מנהיג כמו פרס – מנהיג עם השילוב המושלם של ראש ביקורתי, לב מלא תקווה ונחישות שאינה נרתעת מקשיים. מנהיג עם שורשים עמוקים ועם כנפיים רחבות.

הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא מנכ"ל J Street בישראל וחבר ועד מנהל במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ויועץ לעניינים בינלאומיים במרכז פרס לשלום וחדשנות. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,464 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) אסרה לאחרונה שימוש בחומר ההדברה כלורפיריפוס, לאחר שבית המשפט קבע שהוא גורם פגיעה נוירולוגית בילדים ● באיחוד האירופי, החומר נאסר לשימוש לפני שנתיים ● בישראל, משרדי הממשלה מסכימים על הצורך לצמצם את החשיפה לחומר, אבל הבעיה היא קצב ההתקדמות ● אדם טבע ודין: "כולם מבינים את המסוכנות, אבל הזמן פה מהותי" ● משרד החקלאות: "בחודשים הקרובים יופסקו הייצור והפצת התכשיר"

עוד 832 מילים

ישראל ושבדיה חידשו את היחסים ביניהן ברמת שרי החוץ

פעיל ארגון "לוחמים לשלום" על תחקיר צה"ל על תקיפת פעילי הארגון: "חיפשתי בתחקיר אפילו שתי מלים של אמת ולא מצאתי" ● רמז לבאות? דרעי הדגיש בציוץ לכבוד חג הסוכות שזהו חג של אחדות ● מקדם ההדבקה בקורונה ירד ל-0.92, רק 5% מבדיקות הקורונה חיוביות ● 34 ישראלים נספו אתמול ושלשום במגפה ● ועדת החריגים אישרה: פטור מבדיקת PCR לפני הטיסה לישראל למי שאובחנו בקורונה ב-3 חודשים האחרונים

עוד 15 עדכונים

תגובות אחרונות

פרשנות הדירקטוריון של בנט

בממשלה בראשות נפתלי בנט מסתכלים על תכניות העבודה כאילו מדובר היה בחברת הייטק ● הדירקטוריון מכין 'עיקרי מדיניות', האגפים השונים של החברה אמורים לפרוט את היעדים האסטרטגיים למשימות לביצוע, ובעלי המניות - כלומר האזרחים - יוכלו למתוח ביקורת ● טל שניידר צללה לתוך ספר המדיניות חסר התקדים שפרסמה הממשלה אתמול

עוד 1,177 מילים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר

"זה שיר שלא תפס כמו שרפה, אנשים גילו אותו לאט-לאט", מספר שלמה יידוב, שהלחין את השיר שכתבה לאה גולדברג כשהייתה לבדה בבון שבגרמניה ● זו גם הייתה הפעם הראשונה שיידוב כתב פרטיטורה, כיאה לשיר הושמע לראשונה, בביצוע אפרים שמיר, בערב שירי משוררים ● כעת הוא משחזר איך כתב את הלחן דקות לפני ליל הסדר - ואיך מתי כספי ושלמה גרוניך היו ההשראה לכל זה

עוד 1,379 מילים ו-1 תגובות

מאיר פרוש בראיון ראשון אחרי התקיפה: "אני מפחד"

בלעדי שבוע אחרי שאלמוני ניסה לחתוך את זקנו של סגן השר לשעבר, למשטרה אין קצה חוט בחקירה ● "זה היה נורא. הוא לא אמר כלום, רק ניסה להגיע אליי", פרוש משחזר את הארוע בראיון לזמן ישראל ● וגם לו אין מושג מי עומד מאחורי התקיפה: "אין איזה סיפור במחלוקת שעומד על הפרק. אני באמת לא יודע למה התנפלו עליי ככה"

עוד 917 מילים

זה לא אותו העמק

תחקיר זמן ישראל סיתות באבן, שזירת שיבולים ודריכה על ענבים ● הצגה הומוריסטית על ימי התנ"ך ● צילום בלבוש תנ"כי על רקע נופי העיר העתיקה ● מתחת לרדאר של הציבור הישראלי, מפתחות עמותת אלע"ד ורשות הטבע והגנים את גיא בן הינום בירושלים בדגש מובהק על תכנים יהודיים, תוך דחיקת התושבים המקומיים ● עמותות ובעלי הקרקעות מנהלים מאבקים משפטיים מתמשכים, אבל בינתיים נקבעות העובדות בשטח

עוד 3,922 מילים

תחבורה ציבורית בשבת: הבטחת הבחירות שמחכה למרב מיכאלי

שרת התחבורה יכולה להפעיל אוטובוסים בימי מנוחה וחגים על בסיס החוק הקיים ● אישור קווים לבתי חולים והגדרת יעדים כחיוניים יביאו את בשורת התחבורה הציבורית בשבת גם לפריפריה, אחרי שבמרכז הארץ עיריות התחילו להפעיל את השירות בעצמן בחינם ● פניה ברוח זו נעשתה לשרה על ידי הפורום החילוני, אך דווקא המייסד של "נוע תנוע" מסתייג מהעיתוי: "אם יהיה סגר, הכל ירד לטימיון"

עוד 1,360 מילים

בנט: "אני רוצה שההורים יריבו אחד עם השני; שאלה שחיסנו ילדיהם יפעילו לחץ על מי שלא"

ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה לפרסום הדברים, שנאמרו בחודש שעבר: "בנט חותר לסיים את הבידודים ההמוניים ולאפשר חיים נורמליים ככל האפשר לתלמידי ישראל" ● אחרי שהכחישה שתתמודד על ראשות ההסתדרות, התפקדה מירי רגב לארגון ● "שמט את ראשו בהסכמה": נתניהו לעג לנשיא ארצות הברית; הליכוד: "נתניהו לא מתח ביקורת על הנשיא ביידן"

עוד 50 עדכונים

הרב הראשי לשעבר אליהו בקשי דורון נפטר בשנה שעברה במהלך ערעור על הרשעתו לבית המשפט העליון ● בסופו, קיבלו השופטים החלטה תקדימית לזכות את הרב לאחר שסנגורו הצליח לעורר ספק סביר בשאלת כשירותו לעמוד לדין ● הפרקליטות לא ויתרה וביקשה דיון נוסף ● אולי ברוח ימי הסליחות, החליטת הנשיאה אסתר חיות לדחות את הבקשה והרב הלך לעולמו חף מביצוע עבירה ● פרשנות

עוד 843 מילים

עלייה במספר החולים שבמצב קשה; 67% מהם לא מחוסנים

מנכ"ל משרד הבריאות אש על החלטת ה-FDA שלא להמליץ לכלל האוכלוסייה הבוגרת להתחסן במנת החיסון השלישית נגד קורונה: "ההחלטות שהתקבלו כאן תואמות את המצב האפידמיולוגי כאן"; בנט: "אני מעריך שה-FDA יאשר בהדרגה את הרחבת החיסון לעוד קבוצות גיל" ● בר-לב: ועדת הבדיקה לבריחת מהכלא לא תסתפק בבדיקת האירוע עצמו, אלא תבדוק גם "מכלול היבטים מערכתיים"

עוד 15 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה