כוח איקס היה יחידת הקומנדו הבריטית הקשוחה ביותר במלחמת העולם השנייה, אך רק מעטים שמעו על יחידה זו. היא מנתה 87 לוחמים, בעיקר פליטים יהודיים מגרמניה ומאוסטריה, שהיו נחושים לנקום בנאצים שהשמידו את משפחותיהם.

חלקם היו ניצולי מחנות הריכוז. הם נטשו את שמותיהם היהודים ואימצו שמות אנגלים. רק לאדם אחד, מזכיר ב-MI5 שעבד במחלקת הנפגעים, הייתה גישה לרשימת שמותיהם המקוריים ועיר הולדתם.

לאה גרט (צילום: Deb Caponera/Hunter College)

אחרי שנה וחצי של הכשרה אינטנסיבית בוויילס ובסקוטלנד, כוח איקס מונה להוביל את בנות הברית לתוך ליבו של הרייך השלישי. באמצעות טכניקת לחימה מתקדמת וריגול נגדי, ובעזרת שפת האם שלהם, גרמנית, הם יצאו למשימות מסוכנות והסתננו מעבר לקווי האויב. הם שבו וחקרו את האויב, תוך הפקת מידע משמעותי לטובת בנות הברית.

כוח איקס מעולם לא נלחם כיחידה מגובשת. אנשיו סופחו ליחידות שונות של בנות הברית כפרטים או בקבוצות קטנות. למעלה ממחציתם נהרגו, נפצעו או נעדרו. "שום דבר לא היה יכול לעצור אותם", אומרת לאה גרט, מחברת ספר חדש על היחידה המיוחדת הזאת, שמעלליה אבדו בהיסטוריה.

ספרה, שיצא לאור בשלהי מאי, "כוח איקס: לוחמי הקומנדו היהודים החשאיים של מלחמת העולם השנייה", מתאר כל צעד במסעם של הגברים האלה, מנעוריהם במרכז אירופה ועד לחוד החנית הבריטי.

התיאורים המותחים של אירועים עוצרי נשימה שלא היו מוכרים עד כה התאפשרו בזכות הצלחתה של הסופרת לחשוף מסמכים צבאיים בסיווג סודי ביותר – שהיו חתומים בארכיון שנים ארוכות – ולקבל אישור לפרסומם.

הצילום היחיד הקיים של כל כוח איקס (צילום: באדיבות אוסף משפחת מאסטרס)

גרט, מנהלת המרכז ללימודי יהדות ומנהלת בית הספר לעברית וליהדות בהאנטר קולג' שבניו יורק כבר פרסמה ספר על היהודים הלוחמים במלחמת העולם השנייה, "אריות צעירים: איך סופרים יהודים המציאו מחדש את רומן המלחמה האמריקאי". הניסיון שלה במחקר ובכתיבה מלאת חיים על קרבות באים לידי ביטוי גם בספרה השני.

הספר כולל שמות כמו וינסטון צ'רצ'יל, לורד לובאט, מרים רוטשילד, והפילדמרשל הגרמני ארווין רומל. אך חשוב מכך – גרט מציגה את הלוחמים עצמם, ומתמקדת בשלושה: קולין אנסון (שנולד כקלאוס אשר בפרנקפורט), פיטר מאסטרס (פיטר אראני בווינה) ופרדי גריי (מנפרד גנס מבורקן, צפון מזרח גרמניה).

כוח איקס מעולם לא נלחם כיחידה מגובשת. אנשיו סופחו ליחידות שונות כפרטים או בקבוצות קטנות. יותר ממחציתם נהרגו, נפצעו או נעדרו. "דבר לא היה יכול לעצור אותם", אומרת לאה גרט, שחיברה ספר על היחידה

"הצלחתי לאסוף את רוב המידע על השלושה האלה. הם גם היו שלישייה טובה לשמש כמרכז הספר בגלל שהיו שונים זה מזה ובגלל שהם מייצגים רקע אישי שונה וחוויות מלחמה שונות", אומרת גרט.

גיבורים בעלטה

אנסון היה בנם היחיד של אב יהודי ואם לא יהודייה. הוא הוטבל וגדל כנוצרי, ולא היה מודע לכך שהוא יהודי למחצה עד שאביו גילה לו זאת כשהיה נער צעיר. בסתיו 1937, אחרי שדיבר בגלוי נגד הנאצים, נעצר אביו של אנסון, קורט, ונשלח למחנה הריכוז דכאו.

אחרי פחות משבועיים הופיע קצין גסטפו בבית המשפחה ואמר שקורט מת בגלל בעיות בלחץ דם. האפר שלו נשלח לאלמנתו ולבנו, על חשבונם.

איאן האריס מוביל חיילים גרמנים שבויים באוסנברוק, גרמניה, אפריל 1945 (צילום: באדיבות מוזיאון המלחמה האימפריאלי)

בעקבות ליל הבדולח בנובמבר 1938, ניסתה אמו של אנסון להוציא אותו מגרמניה. בסופו של דבר הצליחה להעלות אותו על הקינדר-טרנספורט ולשלוח אותו לבריטניה בפברואר 1939. היא נותרה מאחור, והשניים התאחדו אחרי המלחמה – האם ובנה החייל, ששרד קרבות מצמררים בגרמניה.

מאסטרס הצליח לברוח מווינה לאנגליה עם אמו הגרושה ועם אחותו אחרי האנשלוס, הסיפוח הנאצי של אוסטריה. הם חברו לדודה בלונדון. מאחור נותר אבי אמו, שהיה דמות יהודית משפיעה מאוד בחייו, לקח אותו לבית הכנסת והכין אותו לבר המצווה שלו. אביו של מאסטרס ברח לשווייץ לפני המלחמה.

כריכת ספרה של לאה גרט על כוח איקס (צילום: Houghton Mifflin Harcourt)

ביום הפלישה לנורמנדי, מאסטרס נלחם בגלים הגבוהים, אוחז אופניים ביד אחת ורובה טומי מעל ראשו, כשנחת על חוף סורד. במהלך התחקיר שלה גילתה גרט שבניגוד לתיעוד ההיסטורי המקובל, מאסטרס וקומנדו הרוכבים הנוסף היו למעשה הראשונים שחצו את גשר פגסוס החיוני.

"בעזרת זה הייתי מסוגלת לכתוב מחדש את ההיסטוריה. הם היו שם, אבל אף אחד לא ידע את זה", אומרת הסופרת בהתרגשות.

בניגוד לרוב לוחמי איקס, שהגיעו מרקע של היטמעות בחברה הלא יהודית, גנס הגיע ממשפחה יהודית אורתודוקסית. גרט מתייחסת אליו כגנס לאורך הספר בגלל שבניגוד לשאר הגיבורים, הוא חזר לשמו המקורי וחזר לחיות חיים יהודיים אחרי המלחמה.

החלק המסעיר ביותר בספר מגיע כשגנס מחרים ג'יפ ונוהג בו בסוף המלחמה במשך יומיים רצופים מהולנד, דרך גרמניה לצ'כוסלובקיה כדי לחפש את הוריו, שברחו לפני המלחמה מגרמניה להולנד. בסופו של דבר, הוא מצא אותם חיים.

במסגרת התחקיר שלה גילתה גרט שבניגוד לתיעוד ההיסטורי המקובל, פיטר מאסטרס וקומנדו הרוכבים הנוסף היו למעשה הראשונים שחצו את גשר פגסוס החיוני. "הם היו שם, אבל איש לא ידע זאת"

"החדשות התפשטו במחנה במהירות: הבלתי אפשרי קרה. הילד חזר לחפש את הוריו ומצא אותם. לא כל היהודים בעולם נרצחו. הנאצים לא ניצחו בכל מקום", כותבת הסופרת.

משפחת גנס בישראל אחרי המלחמה, מנפרד בשורה העליונה מימין (צילום: באדיבות USHMM)

גנס פנה לנסיכה ג'וליאנה מהולנד, שחזרה מגלות ממשלתה בקנדה, והיא הסכימה להיפגש איתו. בפגישתם הבטיחה לדאוג שהיהודים ההולנדים ישוחררו מהמחנה. היא קיימה את הבטחתה ועזרה להם להתיישב באיינדהובן. הוריו של גנס עלו בסופו של דבר לישראל, שם כבר השתקע אחד מבניהם לפני המלחמה.

כמו רבים ממי ששרדו את השירות בכוח איקס, גנס נשאר באירופה ועזר במאמצי הדה-נאציפיקציה לפני שהמשיך בחייו. הוא ומאסטרס עברו לארצות הברית, שם חיו כיהודים ושיתפו את חוויותיהם מהמלחמה עם נשותיהם וילדיהם. שלא כמו גנס, מאסטרס שמר על שם המשפחה שחויב לאמץ לפני שהצטרף לקומנדו.

החלק המסעיר ביותר בספר מגיע כשמנפרד גנס מחרים ג'יפ ונוהג בו בסוף המלחמה במשך יומיים מהולנד, דרך גרמניה לצ'כוסלובקיה בחיפוש אחר הוריו, שברחו לפני המלחמה מגרמניה. בסופו של דבר, הוא מצא אותם חיים

"כל אלה שנשארו בבריטניה שמרו את השמות שקיבלו כלוחמים. עבורם, זאת הייתה זהותם כאנשים בוגרים. מי שהיו לפני המלחמה כבר לא היו קיימים עוד, וכאב להם לחזור לגרמניה ולאוסטריה אפילו במחשבות", מסבירה גרט.

אנדרטה לזכר לוחמי כוח איקס שנפלו לא מתייחסת ליהדותם של הלוחמים (צילום: באדיבות מרטין קיי)

יותר מזה, אף אחד מהאנשים האלה לא חי בגלוי כיהודי, ורבים מהם המירו את דתם וגידלו את משפחותיהם כאנגליקנים. גרט מייחסת את זה, באופן חלקי, לרקע האישי שלהם, ולרחשים האנטישמיים שהמשיכו לפעפע.

אנדרטה ללוחמי איקס שנפלו הוקמה באברדווי שבוויילס, שם התאמנו תחת מפקדם האהוב, בריאן הילטון ג'ונס. זהותם היהודית של הלוחמים לא מוזכרת באנדרטה.

לדברי גרט, קבוצות וטרנים יהודים לא הצליחו לשכנע את המועצה המקומית לתקן את המידע בנוגע ללוחמים אפילו בעלון שמחולק למבקרים. "אולי פרסום הספר יעודד את המועצה לשקול מחדש את עמדתה".

ספרה החדש והמצוין של גרט מתקן את התיעוד ההיסטורי באמצעות תיאור מקיף של מעללי לוחמי איקס. הניצולים המשיכו לחיות סוגים שונים של חיים, אבל היו מאוחדים.

"בין אם הם מעולם לא דיברו על השירות בקומנדו ובין אם כן, כולם הרגישו הוקרת תודה עמוקה לבריטים על כך שאפשרו להם להיכנס פנימה ונתנו להם הזדמנות להילחם בנאצים", מסכמת גרט.