כ-10% מתלמידי בתי הספר בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי נשרו מהלימודים באופן זמני או קבוע, ולא חזרו לבתי הספר עם פתיחתם מחדש ב-18 באפריל. כך נודע לזמן ישראל, על סמך נתונים של משרד החינוך על נוכחות התלמידים בבתי הספר.
לפי נתוני משרד החינוך, הנוכחות בבתי הספר בתקופות השגרה שלפני מגפת הקורונה עמדה על קצת יותר כ-90%. הנותרים היו ילדים שחלו, נעדרו מסיבות אישיות או סתם הבריזו.
מאז סוף אפריל עומדת הנוכחות בכיתות על כ-80%. לא חל שינוי גדול בנוכחות לפני ואחרי הפסקת הלימודים ברוב המדינה בזמן מבצע שומר החומות.
גורם במשרד החינוך אומר: "החזרה ללימודים מצליחה ומרשימה. כ-90% מהתלמידים חזרו להגיע לבתי הספר כרגיל". ואולם, אותו גורם הבהיר כי מדובר ב-90% ביחס לשיעור התלמידים הרגיל שעומד על 90%. כך, שבשורה התחתונה, "במאי ויוני נכחו בכיתות קצת יותר מ-80%".
הנתונים הללו תואמים את ההערכות המוקדמות על נשירה של כ-10% מהלימודים, המבוססות על הערכות של OECD לפי תקדימים של חזרה ללימודים במדינות אחרות שבהן הלימודים נפתחו מחדש במלואם, ובאופן מחייב לפני שנפתחו בישראל.
שיעור החזרה ללימודים בישראל עם פתיחתם במאי 2020 היה נמוך עוד יותר, אבל הלימודים לא הוגדרו כחובה, והורים רבים לא שלחו את ילדיהם לבתי הספר מחשש להדבקה בקורונה.
למשרד החינוך אין עדיין מידע על ההבדלים בין היקף החזרה ללימודים במגזרים השונים בחברה הישראלית. זאת, מאחר שהנתונים מתבססים על דיווחים מהמחוזות השונים של משרד החינוך, ולמשרד החינוך אין נתונים על שיעור החזרה ללימודים לפי ערים ובתי ספר.
בשביל מה לשבת מול מחשב
לפי נתוני משרד החינוך, בזמן הסגר הראשון נכחו בלמידה המקוונת כ-70% בלבד מהתלמידים. לאחר שהמשרד חילק מחשבים וטאבלטים לתלמידים, עלתה הנוכחות בשיעורי הלמידה המקוונת לכ-80%. כלומר, קרוב לנוכחות בכיתות לאחר פתיחתן מחדש. סקרים ומחקרים רבים הראו שפחות ממחצית מהתלמידים השתתפו בשיעורי הלמידה המקוונת והצליחו ללמוד בהם.
"אלה נתונים של משרד החינוך, לא שלנו, אבל הם תואמים, לצערי, את המציאות הקשה שעולה מהדיווחים שאנחנו מקבלים מהמורים", אומר יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים רן ארז.
לדברי ארז, "הנשירה הכי קשה נרשמה בכיתות הגבוהות, י'-י"א. כשהלימודים היו מקוונים, תלמידים רבים הלכו לעבוד כדי לתמוך בפרנסת המשפחה כשהוריהם היו בחל"ת. אחר כך הם כבר לא חזרו.
"הנשירה הכי קשה נרשמה בכיתות הגבוהות, י'-י"א. כשהלימודים היו מקוונים, תלמידים רבים הלכו לעבוד כדי לתמוך בפרנסת המשפחה כשהוריהם היו בחל"ת. אחר כך הם כבר לא חזרו"
"עובדים בשליחויות, במכירות ובעבודות שונות. במיוחד תלמידים חלשים, בפריפריה הגיאוגרפית, הכלכלית והחברתית, כאלה שהסיכוי שלהם להוציא תעודת בגרות נמוך מלכתחילה ומצבם התדרדר השנה עוד יותר, אז הם עשו לעצמם שיקול, בשביל מה לשבת מול המחשב כשאני יכול ללכת לעשות עם עצמי משהו שמביא תועלת".
מה אפשר לעשות כדי לגרום להם לחזור לבית הספר?
"הצעד הכי יעיל הוא הכי פשוט ומובן מאליו: לעשות שימוש בחוק חובה חינם. הורה שלא יישלח את ילדיו לבית הספר ייקנס, כיוון שהוא פוגע בעתיד שלהם ובהזדמנות השווה שלהם.
"הצעד הכי יעיל הוא הכי פשוט ומובן מאליו: לעשות שימוש בחוק חובה חינם. הורה שלא יישלח את ילדיו לבית הספר ייקנס, כיוון שהוא פוגע בעתיד שלהם ובהזדמנות השווה שלהם"
"בנוסף, צריך להרחיב את מפעל ההזנה. במשפחות שצריכות את הכסף שהילד מביא, ארוחה חמה בצהריים ולחמנייה בארוחת עשר זה דבר משמעותי. מספר התלמידים שזקוקים לזה גדל מאוד.
"גם המורים צריכים לתרום לכך. בבית הספר שאני עובד בו המורים מתקשרים כל בוקר, אחד אחד, לכל מי שלא מגיע. נותנים לילד תחושה שהוא חשוב להם, וגם – שהמערכת בשליטה. יש הרבה בתי ספר בהם זה לא נעשה.
"אני מקווה שבשנה הבאה הממשלה החדשה ומערכת החינוך ייזכרו בחשיבות הלימודים ובאחריות שלנו שתלמידים יגיעו. זאת לא הייתה הגישה עד עכשיו.
"בשנה שעברה, כשפתחו את בתי הספר, לא רק שלא הדגישו שזאת חובה, אלא בשלב מסוים הצהירו שזה 'לא חובה', לא נבדקה נוכחות, ובעצם המערכת עודדה נשירה. אם באו 25 תלמידים בכיתה של 35, המורה אמר לעצמו, יופי, פחות הדבקה ויותר קל ללמד".
התנגדתם לחלק מהפתרונות, למשל ליוזמה לחייב מורים ללמד ביולי בשכר מלא. יו"ר הסתדרות המורים פסלה את הלמידה במרחבים פתוחים. עד כמה יש לכם חלק בהתדרדרות המצב?
"אני נלחמתי במורים שסירבו לחזור לבתי הספר כשבתי הספר נפתחו מחדש. הלכתי מורה-מורה ועשיתי שיחות נוקבות שיחזרו ללמד. הגיל הממוצע של המורים הוא 52, ולא מעט מורים אמרו לי, 'אני פוחד, יש לי מחלות רקע, הורים מבוגרים בבית'. חיפשתי כל דרך אפשרית לעזור להם ולעודד אותם לחזור".
כשבתי הספר נפתחו, כל מורה שרצה בכך קיבל הזדמנות להתחסן, בקדימות לפני קבוצת הגיל שלהם. זה לא מספיק?
"עשינו מאמצים שכל אחד ואחד יתחסן. לא כולם התחסנו, לצערי, וגם בין המתחסנים היו כאלה שפחדו, בעיקר על הוריהם הזקנים. כשהבנתי שלא כולם יחזרו, דחפתי לקידום פתרונות.
"הצלחתי לשכנע את רוב המנהלים לאפשר למורים ללמד מהבית את הילדים שנמצאים בבית הספר דרך המחשבים והלפטופים. זה לא בא בקלות, הייתי צריך לשכנע מנהלים להסכים לסדר את זה ככה, ולא כולם הסכימו".
יש גם תלמידים שלא הגיעו בגלל שהם בבידוד או שמישהו במשפחה שלהם בסיכון, והייתה יוזמה להציב מצלמות בכיתות כדי שתלמידים מסוימים יוכלו ללמוד מהבית. למה התנגדתם לזה?
"התנגדנו, ובג"ץ קיבל את עמדתנו, כי כשאתה מעביר שיעור לתלמיד שנמצא בבית עוד אנשים יכולים לראות אותו. ההורים יוכלו לראות אם המורה התאפרה, ומה היא לובשת. זאת פגיעה קשה בפרטיות המורה.
"האם רופא היה רוצה שתהיה מצלמה בחדר שבו הוא מטפל בחולה? האם פקיד היה רוצה שהבוסים יצפו במצלמה בתוך המשרד שלו בזמן שהוא עובד? אתה היית רוצה את העורך שלך, או את הקוראים, מסתכלים עליך במצלמה נון-סטופ?"
זה היה קיים גם בזמן הלמידה מרחוק.
"זה היה מחוסר ברירה, וזה היה זמני. מצלמות בכיתות נשארות לתמיד. בישראל, תקנות זמניות הופכות לקבועות, והיום ישתמשו בהן ללמידה מרחוק, מחר למשהו אחר".
מה באמת הכי מדאיג
"אלה נתונים מזעזעים. נוראיים. 8% או 10% זה מאות אלפי תלמידים, זה המון", אומר יו"ר ארגון ההורים הארצי מירום שיף. "כולנו צריכים לעשות כל מאמץ כדי שבשנה הבאה יותר ילדים ונערים יגיעו לבתי הספר.
"אלה נתונים מזעזעים. נוראיים. 8% או 10% זה מאות אלפי תלמידים, זה המון. כולנו צריכים לעשות כל מאמץ כדי שבשנה הבאה יותר ילדים ונערים יגיעו לבתי הספר"
"יש יותר משפחות שעברו לחינוך ביתי וזה בסדר גמור, אבל אלה מספרים קטנים, שוליים עליונים. ברוב המקרים, ילד או נער שנמצא בבית, לא לומד ולא נמצא בקשר חברתי, נמצא בהידרדרות".
שיף מתייחס לדיווחים על נערים שיצאו לעבוד, ונטשו את הכיתות: "זה מדאיג, אבל מי שמדאיג אותי הכי הרבה הם לא אלה שהולכים לעבוד. חבל על העתיד שלהם, אבל הם לפחות עושים עם עצמם משהו, מקבלים ערך עצמי, מתפרנסים.
"הבעיה היא אלה שסתם הולכים להסתובב ברחובות, או יושבים בבית מול המסכים, בבדידות, ונכנסים למעגל של תלות והתמכרויות. ויש המון כאלה. המון".
מצבים כאלה עלולים להתרחש גם בעתיד, במלחמות, אסונות סביבתיים, וסגרים שיוטלו גם במגפות עתידיות. היה ניתן למנוע את המציאות שבה התלמידים נשארו רוב השנה בבית?
"בוודאי שהיה אפשר. מה שקרה היה שרשרת מתגלגלת של פאשלות קולוסאליות. היה צריך להשקיע יותר משאבים, לגייס מורים ולהקטין את הקפסולות, להיעזר בחינוך הלא-פורמלי, תנועות נוער ומורים מובטלים, ולמידה בחוץ.
"מה שקרה היה שרשרת מתגלגלת של פאשלות קולוסאליות. היה צריך להשקיע יותר משאבים, לגייס מורים ולהקטין את הקפסולות, להיעזר בחינוך הלא-פורמלי, תנועות נוער ומורים מובטלים, ולמידה בחוץ"
"היה כאן צירוף של שר אדיש, ממשלה מבולבלת ואדישה וארגוני מורים אטומים. היו תקופות קצרות שבהן היה צריך להשאיר את התלמידים בבית, בשיא ההתפרצויות והסגרים, אבל רוב הזמן הם יכלו להגיע.
"היה צריך להאריך את שנת הלימודים לחודש יולי באופן מלא. בתשלום מוגדל, מגיע למורים. אבל משרד האוצר, שפיזר כל כך הרבה כסף על דברים אחרים, לא עמד בהתחייבויות העמומות שלו. גם הסתדרות המורים לא עזרה לגייס מורים לבתי הספר של החופש הגדול, אז הם לא מתרוממים. זה סקנדל.
"אני לא שותף להערכה שלך שיהיו מצבים כאלה בעתיד. מלחמות בישראל הן קצרות, ומעולם לא נמשכו כל כך הרבה זמן כמו הקורונה. בזמן מלחמות אין ברירה אלא לסגור את בתי הספר. שומר החומות אכן נפל עלינו בעיתוי רע. האתגר כרגע הוא לא לחשוב על המשבר הבא, אלא לשקם את התלמידים מהשנה הנוראית הזאת".
איך מחזירים את התלמידים שנשרו? יש מי שטוען שצריך פשוט להפעיל את חוק חינוך חובה כפשוטו ולקנוס הורים של ילדים שנעדרים. אתה מסכים?
"אני לא נגד זה, אבל זה לא הפתרון לבעיה. נער שהולך לעבוד, נער שהולך לרחוב ומתדרדר, ילד שתקוע בבית ולא זז מהמסך, הם לא ילכו לבית הספר בגלל שאבא ואמא קיבלו קנס.
"מה שכן צריך לעשות זה קשר אישי ואחריות אישית של הצוות החינוכי עם התלמיד והמשפחה שלו. שידברו איתם. ולעבוד על חיזוק הפן הרגשי והחברתי.
"ילדים התרגלו לחיות בלי חברים. זה מסוכן ממש, ואני מקבל ריקושטים מהורים על פגיעה בכל המרקם החברתי בבתי הספר. יחד עם פערים בלימודים ופגיעה בבגרויות. צריך לעבוד קשה לשקם את זה. אני מקווה ששרת החינוך החדשה יפעת שאשא ביטון, שהיא אשת חינוך, תטפל בזה טוב יותר קודמה יואב גלנט, שהוא איש צבא".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם