וליד (שם בדוי), ילד בן 12 מיפו, עובד במוסך של אביו. אחרי כמה חודשי עבודה, הוא כבר מוסכניק מיומן: הוא יודע לפרק ולהרכיב חלקים ברכב, מבין את פעולות השעונים וכלי המדידה, עוזר בצביעה, בפחחות ובניקיון, קופץ על האופניים לשליחויות. המומחיות המיוחדת שלו היא לזחול מתחת לרכבים ולמכונות כשצריך למצוא רכיבים קטנים שעפו.
העובדים במוסך מתייחסים לילד הפלא בחום ובחיבה, והוא נראה עסוק יותר, ולא פחות שמח, מחבריו המתרוצצים בגינה ויושבים על הברזלים. "משעמם בבית, אני עובד כאן", הוא אומר.
מה, אין לימודים היום?
"יש לימודים, אבל אני לא רוצה".
לרשויות – משרד העבודה והרווחה, הלמ"ס, שירות התעסוקה, המועצה לשלום הילד וההסתדרות – אין מידע מעודכן על תעסוקת בני נוער. הם אמורים כברירת מחדל ללמוד ולא לעבוד, אלה מהם שלא עובדים אינם זכאים לדמי אבטלה ולכן אין מעקב רשמי אחר שיעורי התעסוקה והאבטלה שלהם.
בגופים שעוסקים בנושא ומכירים את הנעשה בשטח – הסתדרות הנוער העובד והלומד, היחידות לקידום נוער בעיריות, ובתי הספר – מעריכים שההיקף הכולל של תעסוקת בני הנוער ירד בתקופת הקורונה בגלל האבטלה הכללית וההיצע הכללי הנמוך של מקומות עבודה. לפי סקרים שביצעו בהסתדרות הנוער העובד לפני הקורונה, 53% מהנערות והנערים עבדו, וכ-15% נוספים חיפשו עבודה. בארגון לא ידעו לנקוב במספרים לגבי היום, אבל הם משוכנעים שהמספר ירד.
בה בעת, מעריכים באותם גופים ורשויות, יש עלייה חדה ב"עומק התעסוקה" של ילדים ובני נוער: אלה שעובדים, עובדים שעות רבות יותר – חלקם במשרה מלאה, מתחילים לעבוד בגיל נמוך יותר, ועוסקים בעבודות מסוכנות יותר, כמו בניין ושיפוצים, שליחויות ועוד. זאת, בגלל הצורך הנואש של חלק מהם בפרנסה – והזמן שעומד לרשותם גדול יותר, בשל חוסר האפקטיביות של הלמידה מרחוק, שכ-30% מהתלמידים כלל אינם נוכחים בה.
כמו בקרב המבוגרים, ההערכה היא שפחות נערים מועסקים באופן חוקי – עם ביטוח, תחת פיקוח ובהתאם לחוקי העבודה, תנאים סוציאליים ותשלום ביטוח לאומי – והרבה יותר נערים, ואף ילדים, עובדים באופן בלתי חוקי, חלקם בעסקים שפתוחים בניגוד להוראות הקורונה. זאת גם הסיבה שקשה לאסוף על כך נתונים סטטיסטיים: עבודה בלתי חוקית, מטיבה, אינה מדווחת ומפוקחת.
ההערכה היא שפחות נערים מועסקים באופן חוקי והרבה יותר נערים, ואף ילדים, עובדים באופן בלתי חוקי, חלקם בעסקים שפתוחים בניגוד להוראות הקורונה. זאת גם הסיבה שקשה לאסוף על כך נתונים סטטיסטיים
השינויים הללו באים לידי ביטוי בשכרם של הנערים. גם כאן, תמונת המצב המלאה אינה ידועה לרשויות. בנוער העובד מעריכים ששכרם של בני הנוער ירד בצורה חדה. שכר המינימוםהרשמי לנוער עומד על 60%-83% משכר המינימום למבוגרים (83% לבני 16-18, 70% לבני 14-16, 60% בתקופת חונכות). בפועל, זהו השכר המקסימלי שמשלמים המעסיקים הטובים ביותר.
"גם בתקופה רגילה הרבה מאוד מעסיקים לא משלמים לנערים את שכר המינימום שלהם", אומר לזמן ישראל אורי מתוקי, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הנוער העובד, "כיום, כשיש מגפה של הורדות שכר, והנערים מתחרים בעובדים מבוגרים שחלקם מקבלים חצי או שני שליש משכר המינימום, הם מקבלים עוד פחות".
מצב תעסוקת בני הנוער משתנה ממגזר למגזר ומעיר לעיר, אבל נראה שהעסקה בלתי חוקית ופוגענית של בני נוער נעשתה שכיחה יותר בחודשים האחרונים ברוב מגזרי ושכבות החברה.
חצי מהתלמידים לא בזום. הם עובדים
"בתחילת ספטמבר, יועצת בית הספר שאלה אותי אם יש בכיתה שלי חבר'ה שהפסיקו ללמוד כדי לעזור בפרנסה", מספרת גלית (שם בדוי), מורה מחנכת בכיתה י"ב בעיר מבוססת במרכז הארץ. "היא הסבירה שדיברו איתה הורים שהילדים שלהם עובדים בדברים כמו ניקיון, ואמרו שייעדרו חלק מהימים כדי לעבוד, כי ההורים לא עובדים והמצב רע.
"בדקתי עם כל ההורים והילדים בכיתה, שאלתי אם יש כאלה שצריכים עזרה, שנגייס כסף לעזור למשפחה, ולשמחתי אין מקרים כאלה אצלי. הילדים ברובם עובדים, יותר מאשר לפני הקורונה, בפחות כסף. הם מחליפים את העובדים המבוגרים בסופרים, בחנויות, במספרה, במשרדים, כי הם דורשים פחות. אצל רובם זה דמי כיס, כמו לפני הקורונה, לא ממש עזרה בפרנסה.
"הילדים ברובם עובדים, יותר מאשר לפני הקורונה, בפחות כסף. הם מחליפים את העובדים המבוגרים בסופרים, בחנויות, במספרה, במשרדים, כי הם דורשים פחות"
"יש להם יותר זמן, ולפעמים הם באים ואומרים לי, אני אפסיד שעתיים מהשיעור הזה והזה כי יש לי משמרת בעבודה, ואני מאשרת. יש גם כאלה שנכנסים לזום מהעבודה. אני יודעת גם שאם לפני הקורונה רוב הילדים התחילו לעבוד בי"א, עכשיו מתחילים לעבוד בכיתה ט'".
בספטמבר רוב המשק פעל, מאז אנחנו שוב בסגר. האם, למיטב ידיעתך התלמידים שעבדו במקומות ה"לא חיוניים" הפסיקו לעבוד?
"לא יודעת על אף אחד שהפסיק לעבוד בזמן הסגר. להיפך, אני יודעת על ילדים שעובדים, נגיד במספרה, שהספר העביר את המספרה הביתה, אז הילדה שעוזרת לו עברה יחד איתו".
בתקופה שבה הכול סגור, והילדים תקועים בבית או מסתובבים ברחובות, ויש מצוקה כלכלית אמיתית גם בעיר מבוססת כמו שלך, את חושבת שעבודה שנותנת לילדים כסף, עניין וערך עצמי זה דבר שלילי?
"ממש לא שלילי. הבעיה זו המצוקה שדוחפת את הילדים לעבוד – לא רק המצוקה הכלכלית, אלא גם השעמום וההסתגרות בבית. העבודה היא דווקא סוג של פתרון. אבל זה בתנאי שהעבודה נעשית בשכר סביר, בצורה חוקית ומסודרת עם ביטוח והכול. ואני חוששת שזאת פריבילגיה ורק חלק מהילדים נהנים ממנה. ואם זה המצב אצלנו, לא רוצה לחשוב מה קורה באזורים פחות מבוססים בארץ".
ואכן, מורים ביישובים פחות מבוססים מתארים מציאות קשה בהרבה. ניבין (שם בדוי), מורה בחטיבת ביניים בבית ספר ערבי ביפו, מספרת: "פחות מ-50% מהתלמידים נמצאים בזום, ואלה שכן נמצאים, חלקם עייפים, לא מרוכזים, אפילו נרדמים.
"אנחנו שומעים מאנשים בקהילה שהילדים האלה עובדים, והיועצת מתקשרת להורים, וההורים מכחישים. אנחנו יודעים טוב מאוד שהם עובדים, ואנחנו מבינים את ההורים. זאת הישרדות. חלק מהכסף שהילדים מקבלים זה דמי כיס לבזבוזים שלהם, חלק הולך למשפחה".
"פחות מ-50% מהתלמידים נמצאים בזום. אנחנו שומעים שהילדים האלה עובדים, והיועצת מתקשרת להורים, והם מכחישים. אנחנו יודעים טוב מאוד שהם עובדים, ואנחנו מבינים את ההורים. זאת הישרדות"
במה הם עובדים?
"בכל מה שיש. איפה שיש להם קרובי משפחה שייקחו אותם לעבודה. בבניין, שם חסרים עכשיו עובדים מהשטחים, שיפוצים בבתים, מספרות, מוסכים, רחיצת מכוניות, שליחים של הסופר. מוכרים פחות, כי הם עלולים להיתפס ולחטוף קנס, יותר מאחורי הקלעים".
האם זאת תופעה חדשה, או משהו שהיה קיים עוד לפני הקורונה?
"זה היה קיים תמיד. יש כאן הרבה משפחות חד-הוריות, משפחות אומנה, וילדים שגרים אצל הסבתות והדודות, יש בעיות פרנסה ויש היעדר סמכות הורית של ההורים על הילדים.
"אבל כל עוד הם היו בבית הספר המצב היה יותר טוב, התחילו לעבוד בגיל שזה חוקי – 15, 16. אצלי בכיתה ח' זה לא היה קיים. כעת המצב מחמיר והגיל שבו ילדים מתחילים לעבוד ירד בצורה מפחידה".
בתקופות שבהן בתי הספר נפתחים, הם חוזרים ללמוד?
"חלקם לא. הם מודיעים שהם לא באים כי הם חוששים להידבק, אנחנו לא תמיד מאמינים להם שזה נכון. יש לא מעט שממש נושרים, ובגיל הזה זה מדאיג מאוד, מפחיד ממש".
בניגוד למצב ביפו, נראה כי ביישובים הערביים במשולש שיעור העסקת בני הנוער ירד בתקופת הסגרים. ביחידה לקידום נוער בעיריית טירה, למשל, מציינים שבשנה האחרונה, בני נוער שנשרו מהלימודים ונרשמים ליחידה לקבל השמה לעבודה מקבלים הרבה פחות השמות – בגלל הירידה הכללית בביקוש לידיים עובדות, לפחות במקומות עבודה חוקיים.
"יש משבר כלכלי חמור והביקוש לעובדים ירד", אומר לזמן ישראל מנהל היחידה, זוהיר עבד אלחי, "אנחנו עובדים עם נערים שכבר לא יסיימו ללמוד, ומשתדלים לשלוח אותם לעבודות מקצועיות, שילמדו מקצוע – מסגרות, פחחות, מכונאות.
"אבל בעלי העסקים בקשיים והם מנסים לחסוך ומזמינים פחות עובדים. התוצאה היא שהמצוקה בבתים מחמירה, משפחה שלמה שאף אחד לא עובד וחיים מחל"ת או מפיצויים של העסק".
נראה שבמרכז הארץ יש דווקא עלייה בתעסוקת בני נוער, גם בשכונות עניות ביפו, למשל. למיטב ידיעתך, זה לא המצב במשולש?
"בגדול יש ירידה בביקוש לעובדים, גם בתחום הלא פורמלי. אני בעמדה פורמלית אבל אני מדבר גם עם אנשים במגזר הפרטי על המצב בשטח. בעלי העסקים עצמם במצוקה ואם הם בכלל יכולים לפתוח את העסק, הם מעדיפים לעבוד קשה יותר בעצמם ולחסוך על ידיים עובדות. נערים עובדים פחות אפילו במשפחות שבהן הם עבדו אצל אבא או דוד שלהם. אם האבא בקושי עובד, הוא ייקח את הילד לעבודה?
"אני יודע שחלק מהנערים כן עובדים, במה שיש. יש את אלה שעומדים בצמתים ושוטפים מכוניות, ויש כאלה שהולכים עם אבא שלהם לעבוד בשיפוצים. וחלק מהחבר'ה שלפני כן עבדו בעבודות מקצועיות, עכשיו עובדים בעבודות גרועות מהסוג הזה. המצב חמור מאוד. מאוד מאוד. לא רק אצל הערבים, גם אצל היהודים. אצלנו תמיד המצוקה יותר חריפה, אבל היא לא ייחודית".
"חלק מהנערים עובדים במה שיש. עומדים בצמתים ושוטפים מכוניות, הולכים עם אבא שלהם לעבוד בשיפוצים. וחלק מהחבר'ה שלפני כן עבדו בעבודות מקצועיות, עכשיו עובדים בעבודות גרועות"
"עבודת נוער היא לא פתרון לפרנסה ולתעסוקה"
ברמה הארצית, בהסתדרות הנוער העובד והלומד סבורים שההיקף הכולל של התעסוקה ירד. הארגון מטפל בתלונות על פגיעה בשכרם ותנאי העסקתם של נערים – ואחת האינדיקציות להיקף תעסוקת הנוער הוא מספר התלונות שהם מטפלים בהן – ולפי מספר התלונות, היקף התעסוקה ירד.
בשנים רגילות מטפלים בארגון בכ-6,000 תלונות כאלה. בחודשים הראשונים של 2020, בזמן הסגר הראשון ואחריו, התקבלו כ-1,500 תלונות בחודש אחד – אבל רובן הגדול עסק בפיטורים.
"אלה היו שאלות של נערים שהוצאו לחל"ת אבל לא מקבלים דמי אבטלה, וחלקם גם לא קיבלו שכר על התקופה שעבדו", אומר מתוקי, "מה מגיע לי, למי לפנות, מתי אקבל. חלק מהם, למשל באולמות אירועים, לא קיבלו שכר עד עכשיו, כי מקומות העבודה קרסו ונעלמו".
בחודשים האחרונים, מדווחים בארגון, ירד מספר התלונות לכמה עשרות בחודש. "כשלא עובדים, אין תלונות על העסקה לא הוגנת", אומר מתוקי. "שלושת הענפים המרכזיים שנערים ונערות מועסקים בהם הם מסעדות ובתי קפה, מזון מהיר ואולמות וגני אירועים – ושלושתם סגורים כבר חודשים. וגם במקומות שפתוחים, כמו הסופרים, הם מתחרים לא רק בצעירים שעבדו שם קודם, אלא גם במבוגרים בני 50-60, מובטלים או שאיבדו את העסק, ומוכנים לעבוד בכל דבר".
"כשלא עובדים, אין תלונות על העסקה לא הוגנת. שלושת הענפים המרכזיים שנערים ונערות מועסקים בהם הם מסעדות ובתי קפה, מזון מהיר ואולמות וגני אירועים – ושלושתם סגורים כבר חודשים"
הייתכן שיש פחות תלונות על העסקה בגלל שעסקים ממילא עובדים בצורה לא חוקית?
"יש כאן בעיה רצינית. אני מייצג את העובדים, ואני לא מוכן לתת שום לגיטימציה להעסקה פוגענית. אבל אני מבין את העסקים, והאחריות נמצאת קודם כל על הממשלה, על הסגרים ועל מודל הפיצוי הפגום שהיא יצרה.
"מה שאתה מדבר עליו בוודאות מלאה קיים, והרבה. גם אם התמונה הכוללת היא של פחות תעסוקה, מי שחייב עבודה, בגלל המצוקה הכלכלית בבית, ימצא עבודה. במקום שבו יש עסקים שפתוחים באופן לא חוקי, יש גם העסקה לא חוקית. במיוחד של בני נוער שלא זכאים לדמי אבטלה. אז אם הם זקוקים לכסף הם יעבדו בכל תנאי. אני יודע גם שמי שעובד, עובד יותר שעות, לפעמים במקום ללמוד.
גם אם התמונה הכוללת היא של פחות תעסוקה, מי שחייב עבודה, בגלל המצוקה הכלכלית בבית, ימצא עבודה. ובמקום שבו יש עסקים שפתוחים באופן לא חוקי, יש גם העסקה לא חוקית
"המצוקה דוחפת אותם לעבוד ב'שחור', בעבודות שחלקם בשכר ממש גרוע, הרבה מתחת למינימום, או בעבודות מסוכנות שלפי חוק עבודת בני נוער אסור בכלל להעסיק אותם. הם עובדים במשחטות, במפעלים עם כל מיני חומרים מסוכנים, במאפיות ליד תנורים גדולים, בבנייה – אולי לא באתרי בנייה רשמיים, ששם יש יותר פיקוח, אבל בפרוייקטים של תשתיות ובשיפוצים, ובשליחויות".
הסיכון שמתוקי מדבר עליו אינו תיאורטי. חברות השליחויות הגדולות שחולשות על חלק גדול מהשוק – וולט ותן ביס – אינן מעסיקות בני נוער. אבל בענף השליחויות המשגשג יש לא מעט "חאפרים", ואלה מעסיקים נערים שמבצעים את השליחויות באופניים חשמליים. דוראל זכריה, נער בן 14 מכפר סבא, נהרג באפריל השנה כשרכב על אופניו בעבודתו כשליח.
"אנחנו מתכוונים להילחם בהעסקה הפוגענית והמסוכנת הזאת", אומר מתוקי, "אנחנו לא מחכים למדינה שתפעל, אלא מפעילים חמ"ל ואוספים מידע על בעיות והפרות כדי להפעיל את המשטרה ולהיכנס לפעולה משפטית. במקביל, אנחנו בונים תוכנית להכשרה מקצועית לנערים, שתשלים את ההכשרות שהמדינה נותנת, כדי שנערים לפחות יעבדו באופן חוקי".
למרות כל התופעות הפסולות של העסקה בלתי חוקית, חלק מהנערים מועסקים חוקית, או לפחות במקומות שלא עושקים ומסכנים אותם. כשבתי הספר, כל החוגים והפעילויות וכל מקומות הבילוי סגורים, והנערים צריכים לבחור בין ישיבה בבתים, הסתובבות חסרת תכלית ברחובות, ומפגשים בבתים שמייצרים הדבקה – האם עצם העובדה שהם מגיעים לעבודה שלילית בעיניך?
"עבודה של בני נוער לא אמורה להיות מכשיר להעברת זמן. אני חושב שצריך לפתוח, תחת מגבלות, את בתי הספר, המתנ"סים, הספורט לנערים ותנועות הנוער.
"יחד עם זה, אני מסכים שהעבודה עדיפה על שוטטות ברחובות. אפילו הקניונים סגורים, וכמובן שקניון הוא לא תחליף לפעילות חינוכית, ספורטיבית ויצירתית, אבל כל מקום מפגש מסודר עדיף על הוואקום שהם נמצאים בו. בוודאי עבודה – ויש גם נערים שצריכים מאוד את הכסף. אנחנו גם ממש לא נגד העסקת בני נוער בתקופות רגילות. רק שיעשו את זה לפי החוק, על זה אסור לוותר".
"עבודה של בני נוער לא אמורה להיות מכשיר להעברת זמן. אני חושב שצריך לפתוח, תחת מגבלות, את בתי הספר, המתנ"סים, הספורט לנערים ותנועות הנוער. יחד עם זה, אני מסכים שהעבודה עדיפה על שוטטות ברחובות"
מורים שדיברנו איתם מדווחים שנערים נעדרים משיעורי הזום כדי לעבוד, וחלקם למעשה נשרו מהלימודים, לא רק בתיכון אלא אפילו בחטיבת הביניים. אתם מודעים לתופעה הזאת ולסכנה שבה?
"אנחנו יודעים שזה קיים ושזאת בעיה רצינית מאוד. הם עובדים פחות כיום, אבל מי שעובד – עובד יותר שעות, לפעמים בזמן שבו הם אמורים להיות בבית הספר.
"זה לא סתם שיש מספר שעות ביממה ובשבוע שמותר להעסיק בני נוער, ושעות שאסור, כדי שיוכלו להיות בבית עם הוריהם ומשפחתם וכדי שיוכלו ללמוד. המצב הזה מסוכן וחמור ביותר. מי שנפלט ממערכת החינוך עלול כבר לא לחזור אליה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו