1

אחרי מכלול הניתוחים ובתום קריאת הפרשנויות, מלמדים הסקרים שבמסגרת הגוש (הדמיוני או הבלתי דמיוני) שמשמאל לימין הלאומני, ישנם לא יותר מ-52 עד 53 מנדטים.

2

הימין הלאומני (החל מליברמן, שהוא ימין גזעני במיוחד וכלה בחסידי כהנא, שראש הממשלה פועל בהתלהבות חוזרת לשילובם ברשימת איחוד האפרטהייד) מונה, כך מלמדים הסקרים, לא פחות מ-67 עד 68 מנדטים.

3

המצב חמור יותר, מפני שהסקרים טומנים בחובם את המצב האופטימלי שבו קיימת רשימה משותפת. בפועל כלל לא בטוח שרשימה כזו אכן תשוב להתגבש בשבוע שנותר עד מועד סגירת רישום הרשימות שמתמודדות לפרלמנט. ייתכן מצב שבו מפלגה כלשהי לא תעבור את אחוז החסימה: רע"מ-בל"ד למשל. או אפילו העבודה-גשר.

4

מובן שהדברים בעייתיים עוד יותר בעטיה של העובדה, שבראש רשימת כחול-לבן מצויים אנשי ימין מובהקים (יעלון) או רטוריקנים שהתמחו גם ברדיפת ארגוני זכויות אדם (לפיד), או גנרל שהתגאה בחורבן שהמיט על חלקים מהרצועה (גנץ).

אך נקודת המוצא היא שמדובר במי שלכל הפחות אינם אוחזים בנורמות השחיתות, פולחן האישיות, ההסתה הקבועה, השיסוי השיטתי, הנרקיסיזם חסר הגבולות, הפצת הרעל המקיפה, תרבות הכזב העמוקה, המתקפה השיטתית על שלטון החוק, החתירה לצמצום ההגנה שנותרה על זכויות האדם במדינת ישראל וההתלהבות לכרות ברית אינטרסים עם מנהיגים לאומניים וגזעניים בעולם, שחלקם מגיעים מרקע ניאו-נאצי. בקיצור: ההנחה היא שלכל הפחות הם אינם נתניהו.

5

גם מי שמשתעשע באפשרות (שסיכויי התממשותה סבירים) שלכל הפחות לא יוכל נתניהו לזכות ברוב בן 61 מנדטים בלא ישראל ביתנו, חייב להבין שהסקרים הנוכחיים מעניקים לגוש הימין הלאומני והגזעני (הן החילוני והן הדתי) 57-58 מנדטים גם ללא איווט. קמפיין ממוקד ותכליתי של אשף ההסתה והשיווק בצירוף איחוד גדול מימין לליכוד בראשות בת התפנוקים מבבלי, יכולים להניב לנתניהו רוב פרלמנטרי בן 61 אצבעות לכל הפחות גם ללא אביגדור ביתנו.

6

נסכם בפשטות: רוב הציבור במדינת ישראל ימני. הרוב המכריע של הציבור היהודי במדינת ישראל ימני באופן מובהק. המפתח לצמצום הרוב הפרלמנטרי הימני טמון באחוזי הצבעה גבוהים יותר בקרב האזרחים הערבים.

בשלב זה קשה לראות כיצד ישתכנעו מצביעים ערבים רבים יותר לצאת מבתיהם לקלפיות ביום הבחירות. להפך: ישנה מגמת צלילה במגזר. וכדאי להוסיף לכך את מתקפת מיליציות ההפחדה שיישלחו לקלפיות ביישובים הערבים מטעם מפלגת השלטון.

7

ובכל זאת, צריך לעשות כל שניתן לקראת הבחירות. לקוות שהשילוב העבודה-גשר יניב בכל זאת תנועה קלה של מצביעים מימין (ספק רב).

להתפלל שפרץ אינו מתכנן לערוק לממשלת נתניהו (איני סומך על פרץ, ברק, לפיד ואחרים בנדון. לא מפני שיש לי יכולת על-חושית אלא אך ורק על סמך ניסיון העבר. הם ישבו על כורסאות העור בממשלי נתניהו של העשור האחרון).

לפעול בשיתוף פעולה יהודי-ערבי להגדלת אחוזי הצבעה בקרב האזרחים הערבים. ולקוות שהרשימה המשותפת אכן תשוב לחיינו.

8

ובעיקר צריך להצביע ללא הפסקה על הכשלים העצומים שטמונים בהמשך שלטונו של קיסר הריקבון: החל מאחוזי העוני האיומים, דרך שיח ההסתה, עבור בחוסר האפשרות המוחלט של כולנו לקנות דירה בלא ירושה או הורים אמידים (כלומר: המשך עבודה נצחית לטובת השתכרות שחלקה הגדול מועבר ישירות מהשוכרים לבני המזל שירשו נכסים שאותם הם משכירים) וכלה בדבר הכי נורא: האפרטהייד והכיבוש.

9

להצביע ללא הפסקה על כך שהמשך קיומו של השלטון הרקוב הזה פירושו סיוט חסר מוצא הן לישראלים והן לפלסטינים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

"גדולה אמת שאפילו מתוך השקר אמת ניכרת" (ש"י עגנון)

בחודש העשירי לשנת 2023, בשנת 76 לקיומה של מדינת ישראל, ארע בה דבר נורא. בבוקר שבת חג שמחת תורה, פרצו גדודי אויב את גדר גבולה של המדינה, דהרו אל יישוביה, ובמשך כל אותו היום הרגו, רצחו וטבחו בתושבי ישראל – נשים ילדים גברים וטף: בתים על יושביהם הועלו באש, משפחות שלמות- הורים וילדיהם נטבחו למוות. למעלה מ-1,200 איש נספו במהלכו של יום נורא זה, למעלה מ-240 אנשים, ובהם חיילות וחיילים, נערות ונערים, נשים, גברים, ילדים, פעוט ותינוק נחטפו אל מעבר לגבול. שבועיים לאחר מאורע הדמים יצאה מדינת ישראל למלחמה בשטח האויב. בחלוף שנה מהמאורע, מעל מאה איש נותרו עדיין חטופים בידי האויב.

איריס שמואלי היא משפטנית ועורכת דין ישראלית, העוסקת בנושאים כלכליים, חוקתיים ומנהליים. היא שירתה משך שנים כפרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), והועסקה כתובעת בעבירות צווארון לבן. היא מכהנת כיום כחברת הועד המנהל של התנועה לאיכות השלטון, ומתנדבת במערך עוטף עצורים לעצורי המחאה. המציאות החברתית והפוליטית ושינוי האווירה ברחוב הישראלי בשנים האחרונות, הוציאו אותה ואת כתיבתה אל הרחוב.

המאבק שמנהל שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי להדחתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, איננו המאבק הראשון שלו נגד היועצים המשפטיים לממשלה ונגד שופטי ביהמ"ש העליון.

מיום שקרעי נבחר לכנסת ב-2019 זו שאיפתו הגדולה ביותר. ביולי 2020, כשהיה עדיין ח"כ ירוק שטרם חלם להיות שר בממשלה, קיימתי אתו ראיון מקיף ל"ישראל היום". במהלך הריאיון שאלתי אותו על בסיס מה הוא טען שהיועץ המשפטי לממשלה באותה עת, אביחי מנדלבליט (שכיהן בתפקיד מ-2016-2022), שם לו למטרה להדיח את ראש הממשלה בנימין נתניהו מתפקידו. וזאת לנוכח העובדה שנתניהו הוא זה שמינה את מנדלבליט להיות מזכיר הממשלה שלו ולאחר מכן ליועמ"ש.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

בישראל חיים כיום למעלה מ-13 אלף יתומי צה"ל ומערכת הביטחון, 93% מהם בני 21 ומעלה, שהחוק הקיים מתעלם לחלוטין מהם ומצרכיהם.

החקיקה הנוכחית מכירה ביתומי צה"ל רק עד גיל 21, כאילו האובדן והכאב נעלמים עם ההגעה לבגרות. מצב זה מוביל לכך שיתומים בוגרים נותרים ללא סיוע רגשי, כלכלי וחברתי, למרות שהטראומה מלווה אותם לאורך כל חייהם.

אורלי זוהר, שכלה בגיל 33 את בעלה רס"ן אמיר זוהר ז"ל שנפל בנובמבר 2000 בלחימה במבואות יריחו. זוהר, אם לשלושה יתומי צה"ל, היא פסיכותרפיסטית במקצועה, נאבקת למען זכויותיהם של יתומים ואלמנות שאיבדו את היקרים להם במסגרת שירותם הצבאי.