1

אחרי מכלול הניתוחים ובתום קריאת הפרשנויות, מלמדים הסקרים שבמסגרת הגוש (הדמיוני או הבלתי דמיוני) שמשמאל לימין הלאומני, ישנם לא יותר מ-52 עד 53 מנדטים.

2

הימין הלאומני (החל מליברמן, שהוא ימין גזעני במיוחד וכלה בחסידי כהנא, שראש הממשלה פועל בהתלהבות חוזרת לשילובם ברשימת איחוד האפרטהייד) מונה, כך מלמדים הסקרים, לא פחות מ-67 עד 68 מנדטים.

3

המצב חמור יותר, מפני שהסקרים טומנים בחובם את המצב האופטימלי שבו קיימת רשימה משותפת. בפועל כלל לא בטוח שרשימה כזו אכן תשוב להתגבש בשבוע שנותר עד מועד סגירת רישום הרשימות שמתמודדות לפרלמנט. ייתכן מצב שבו מפלגה כלשהי לא תעבור את אחוז החסימה: רע"מ-בל"ד למשל. או אפילו העבודה-גשר.

4

מובן שהדברים בעייתיים עוד יותר בעטיה של העובדה, שבראש רשימת כחול-לבן מצויים אנשי ימין מובהקים (יעלון) או רטוריקנים שהתמחו גם ברדיפת ארגוני זכויות אדם (לפיד), או גנרל שהתגאה בחורבן שהמיט על חלקים מהרצועה (גנץ).

אך נקודת המוצא היא שמדובר במי שלכל הפחות אינם אוחזים בנורמות השחיתות, פולחן האישיות, ההסתה הקבועה, השיסוי השיטתי, הנרקיסיזם חסר הגבולות, הפצת הרעל המקיפה, תרבות הכזב העמוקה, המתקפה השיטתית על שלטון החוק, החתירה לצמצום ההגנה שנותרה על זכויות האדם במדינת ישראל וההתלהבות לכרות ברית אינטרסים עם מנהיגים לאומניים וגזעניים בעולם, שחלקם מגיעים מרקע ניאו-נאצי. בקיצור: ההנחה היא שלכל הפחות הם אינם נתניהו.

5

גם מי שמשתעשע באפשרות (שסיכויי התממשותה סבירים) שלכל הפחות לא יוכל נתניהו לזכות ברוב בן 61 מנדטים בלא ישראל ביתנו, חייב להבין שהסקרים הנוכחיים מעניקים לגוש הימין הלאומני והגזעני (הן החילוני והן הדתי) 57-58 מנדטים גם ללא איווט. קמפיין ממוקד ותכליתי של אשף ההסתה והשיווק בצירוף איחוד גדול מימין לליכוד בראשות בת התפנוקים מבבלי, יכולים להניב לנתניהו רוב פרלמנטרי בן 61 אצבעות לכל הפחות גם ללא אביגדור ביתנו.

6

נסכם בפשטות: רוב הציבור במדינת ישראל ימני. הרוב המכריע של הציבור היהודי במדינת ישראל ימני באופן מובהק. המפתח לצמצום הרוב הפרלמנטרי הימני טמון באחוזי הצבעה גבוהים יותר בקרב האזרחים הערבים.

בשלב זה קשה לראות כיצד ישתכנעו מצביעים ערבים רבים יותר לצאת מבתיהם לקלפיות ביום הבחירות. להפך: ישנה מגמת צלילה במגזר. וכדאי להוסיף לכך את מתקפת מיליציות ההפחדה שיישלחו לקלפיות ביישובים הערבים מטעם מפלגת השלטון.

7

ובכל זאת, צריך לעשות כל שניתן לקראת הבחירות. לקוות שהשילוב העבודה-גשר יניב בכל זאת תנועה קלה של מצביעים מימין (ספק רב).

להתפלל שפרץ אינו מתכנן לערוק לממשלת נתניהו (איני סומך על פרץ, ברק, לפיד ואחרים בנדון. לא מפני שיש לי יכולת על-חושית אלא אך ורק על סמך ניסיון העבר. הם ישבו על כורסאות העור בממשלי נתניהו של העשור האחרון).

לפעול בשיתוף פעולה יהודי-ערבי להגדלת אחוזי הצבעה בקרב האזרחים הערבים. ולקוות שהרשימה המשותפת אכן תשוב לחיינו.

8

ובעיקר צריך להצביע ללא הפסקה על הכשלים העצומים שטמונים בהמשך שלטונו של קיסר הריקבון: החל מאחוזי העוני האיומים, דרך שיח ההסתה, עבור בחוסר האפשרות המוחלט של כולנו לקנות דירה בלא ירושה או הורים אמידים (כלומר: המשך עבודה נצחית לטובת השתכרות שחלקה הגדול מועבר ישירות מהשוכרים לבני המזל שירשו נכסים שאותם הם משכירים) וכלה בדבר הכי נורא: האפרטהייד והכיבוש.

9

להצביע ללא הפסקה על כך שהמשך קיומו של השלטון הרקוב הזה פירושו סיוט חסר מוצא הן לישראלים והן לפלסטינים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.