בשורה דרמטית, שאולי תשנה בהמשך את סדרי עולם המוזיקה, יצאה בשבוע שעבר מחדר ישיבות בלונדון.
ועדה פרלמנטרית של בית הנבחרים הבריטי פרסמה ביום חמישי דוח מיוחד, הקובע כי יש צורך בהול באתחול מלא של תעשיית המוזיקה בבריטניה, כך שהמוזיקאים יתחילו לקבל נתח הוגן מתוך 736.5 מיליון פאונד (כמיליארד דולר) שחברות התקליטים הבריטיות מקבלות מדי שנה משירותי הסטרימינג השונים. בדוח, הוועדה ממליצה להעביר ליוצרים 50% מההכנסות – במקום ה-16% המקובלים בבריטניה כיום.
הוועדה הוקמה לפני כחצי שנה וקיבלה רוח גבית באפריל כש-156 מוזיקאים – ביניהם פול מקרטני, קייט בוש, כריס מרטין, דיימון אלברן ונואל גלאגר – פנו במכתב פומבי לראש הממשלה בוריס ג'ונסון וקראו לו להתערב בדחיפות, ולהציל את עולם המוזיקה הבריטי מחורבן כלכלי.
156 מוזיקאים – ביניהם פול מקרטני, קייט בוש, כריס מרטין, דיימון אלברן ונואל גלאגר – פנו במכתב פומבי לראש הממשלה בוריס ג'ונסון וקראו לו להתערב בדחיפות, ולהציל את עולם המוזיקה הבריטי מחורבן כלכלי
"אנחנו כותבים את המכתב הזה למען הדור הנוכחי של האמנים, המוזיקאים וכותבי השירים בבריטניה. אנחנו קוראים להחזיר את המוזיקה למקום אליו היא שייכת – הידיים של היוצרים".
במהלך חודשי הדיונים היו לא מעט רגעים שמשכו תשומת לב רבה בבריטניה, כמו עדותה של נדין שה – זוכת פרס מרקורי – שסיפרה לחברי הוועדה בכנות שהיא נאלצה לחזור להתגורר עם הוריה כי "ההכנסות מסטרימינג לא מספיקות כדי להרחיק את הזאבים מפתח הבית".
Powerful evidence given by Nadine Shah this morning at today's DCMS Select Committee session on #MusicStreaming. Nadine spoke on behalf of 'many fellow musicians', calling for a meaningful income from streaming that will benefit artists, labels and streaming platforms. 'Equal pay for equal work'#FixStreaming #BrokenRecord
Posted by Incorporated Society of Musicians on Tuesday, November 24, 2020
או הכותבת פיונה באוון, שגילתה שהיא הרוויחה רק 100 פאונד משיר שלה שהופיע באלבום של קיילי מינוג, "דיסקו", למרות שהאלבום הגיע למקום הראשון במצעד.
מפיק המוזיקה האגדי נייל רוג'רס מלהקת "שיק", שכתב והפיק להיטי ענק – בין היתר את "כמו בתולה" של מדונה ו"בואו נרקוד" של דייוויד בואי – אמר בכנות: "אין לנו מושג כמה שווה כל השמעה שלנו בסטרימינג, ואין לנו שום דרך לברר את זה. זה לא מעיד על מערכת יחסים בריאה".
זו מערכת יחסים מאוד לא בריאה, כי היא חד-צדדית. מתברר שבזמן שההכנסות של תעשיית המוזיקה העולמית צמחו בשנה האחרונה ב-9.2% והגיעו ל-12.15 מיליארד דולר, יותר מעשרה מיליארד דולר הגיעו ממנויי שירותי הסטרימינג השונים.
בזמן שההכנסות של תעשיית המוזיקה העולמית צמחו בשנה האחרונה ב-9.2% והגיעו ל-12.15 מיליארד דולר, יותר מעשרה מיליארד דולר הגיעו ממנויי הסטרימינג
ההכנסות הללו באו מאיתנו, אוהבי המוזיקה, שמכניסים לכיס את כל המוזיקה שאנחנו אוהבים, לוקחים אותה איתנו לכל מקום, ומשלמים סכום חודשי מגוחך תמורת האושר הזה, שלא מזמן יכולנו רק לחלום עליו. וגם מהסכום המגוחך הזה מגיעים לבסוף רק פירורים לאלו שבזכותם כל החגיגה הזו בכלל קיימת: המוזיקאים.
על פי דוח הוועדה הבריטית, ספוטיפיי משלמת בין 0.003 ל-0.005 דולר לכל השמעה בסטרימינג, ואפל-מיוזיק משלמת קצת יותר – 0.008. יוטיוב משלמת הרבה פחות. והסכומים האלה עוד צריכים להתחלק בין כל מי שנטלו חלק ביצירת המוזיקה – היוצרים, המבצעים, המפיקים, חברות התקליטים.
בקיצור: חברים, תמשיכו לנגן, לשיר ולחלום, אבל שמרו על הדיי-ג'וב שלכם.
כלכלת תשומת הלב
ברור שאנחנו בתקופת מעבר – נפרדים לשלום מעולם המוזיקה כפי שהכרנו ואהבנו, ונכנסים לעידן חדש, שעוד קצת קשה לדמיין. אם לא תתחולל בקרוב פריצת דרך רפואית שתאריך את תוחלת החיים האנושית, אנחנו צפויים להיפרד בעשור הקרוב מרוב המוזיקאים שביססו בסיקסטיז את עולם המוזיקה כפי שהכרנו ואהבנו.
אגדות הרוק, גיבורי הגיטרה – כל מי שהיו המתיישבים הראשונים בכוכב הלכת סקס, סמים ורוקנרול – יהפכו לפרק בהיסטוריה. איזה מין עולם נשאיר אחרינו לקית' ריצ'רדס?
ביקשתי מיאיר ניצני ושרון מולדאבי, אנשים שמכירים את הנושא מכל הכיוונים, לעזור לי לעשות סדר בבלאגן. שניהם התחילו כעורכי מוזיקה בגלי צה"ל, היו חברים בלהקות רוק מצליחות (ניצני ב"תיסלם", שעדיין חורכת את הבמות, 40 שנה אחרי צאת אלבומה הראשון, "רדיו חזק"; מולדאבי ב"גן חיות"). ניצני גם חצה את הקווים והיה מנכ"ל חברת התקליטים "הד ארצי". שניהם עדיין פעילים בתחום כיזמים, שמחפשים את פריצת הדרך היצירתית הבאה.
"יש פה בעיה כללית, שהיא כמובן לא רק בעיה של תעשיית המוזיקה", אומר מולדאבי, "זו התחרות על מה שנקרא כלכלת תשומת הלב. בכל יום עולים לספוטיפיי 60 אלף רצועות חדשות. כשאתה מסתכל על זה מהצד של האמנים ושל תעשיית המוזיקה – אין שום דרך לכלכל את המעגל הזה. התעשייה לא יכולה לעכל מספרים כאלה, וגם הקהל לא.
"בכל יום עולים לספוטיפיי 60 אלף רצועות חדשות. כשאתה מסתכל על זה מהצד של האמנים ושל תעשיית המוזיקה – אין שום דרך לכלכל את המעגל הזה. התעשייה לא יכולה לעכל מספרים כאלה, וגם הקהל לא"
"מה שהיה ייחודי ל-2020 זה שאחרי בערך 12 שנים שבהן היה ברור שעיקר ההכנסות של מוזיקאים מגיעות מהופעות, פתאום כל המודל של הופעות קרס. אתמול קראתי הערכות שהחזרה המלאה להיקפים כלכליים מלאים כמו שהיו טרום משבר הקורונה תקרה רק ב-2025. וזה בהנחה שלא יהיו עוד וריאנטים ועוד סיבובים. מה שזה אומר זה שהיכולת לעשות מוזיקה יותר גדולה מאי פעם. ומצד שני, המודלים הקודמים להכנסות כבר לא עובדים".
אבל שירותי הסטרימינג צומחים במהירות.
"הסטרימינג, למרות שהוא צומח, מתקרב לרוויה. גם בעולם הראשון, וגם בעולם השני והשלישי. כנראה שהוא יצמח עוד קצת, אבל אנשים לא ישלמו עשרה דולר בממוצע למנוי, אלא פחות. כל התעשייה מבינה שהעתיד הכלכלי של אמנים ושל מוזיקאים תלוי בשני דברים: הדבר הראשון הוא מה שנקרא מעורבות מעריצים.
"אם אני מעריץ או מעריצה של בילי אייליש או אריאנה גרנדה, אז גם אם אני אשמע 30 פעמים ביום שיר של שלוש דקות, אני לא אכניס הרבה כסף לזמרת הנערצת עלי. אבל אם אני אתחיל לקנות כל מיני נכסים וירטואליים שלה, להשתתף בכל מיני פעילויות רשת, כמו – נגיד – לקנות תג וירטואלי שאני אוכל לשים אותו בכל רשת חברתית כחלק מתעודת הזהות שלי והפרופיל שלי, זה כבר יעשה כסף.
"אם אני מעריץ או מעריצה של בילי אייליש או אריאנה גרנדה, אז גם אם אני אשמע 30 פעמים ביום שיר של שלוש דקות, אני לא אכניס הרבה כסף לזמרת הנערצת עלי"
"והדבר השני שהוא אפילו עוד יותר חשוב זה מה שנקרא תוכן גולשים. ופה זה כבר פותח עולם שלם: ברגע שאני מצליח להפוך אנשים מצרכנים פאסיביים של הנכסים שלי לאנשים שבאופן אקטיבי מייצרים משהו שמביא אותי ליותר אוזניים, יותר עיניים, יותר זמן מסך, אז המעריצים כבר עובדים לטובתי, וגם מזה אפשר יהיה לעשות כסף".
כל הרעיון המקורי של האזנה למוזיקה היה להיות פאסיבי, לא? לעצום עיניים ולעוף.
"אנחנו פחות או יותר בני אותו גיל, ילידי אמצע שנות השישים. תחשוב כמה זה מטומטם שאני בגיל עשר הייתי חוזר מבית ספר ושם תקליט של הביטלס ומאזין לו. בגיל 20 שידרתי ברדיו דיסקים של הביטלס. בגיל 40 יכולתי להוריד אותם בנאפסטר. היום אני יכול לשמוע אותם בכל מקום בספוטיפיי.
"אבל כל הזמן הזה נשארתי מאזין פאסיבי. אם אני לא לוקח גיטרה ליד ומנגן את השירים של הביטלס בעצמי, אני לא עושה שום דבר אקטיבי ביחס למוזיקה שאני אוהב. וזה הדבר שכל התעשיה מתמודדת איתו עכשיו".
איך?
"זה יכול להיות סרטונים. זה יכול להיות פודקאסטים. פה אני לא מרגיש נוח לפרט, כי אני אחד היזמים של סטארט-אפ שמתעסק בדיוק בדברים האלה. אנחנו מאוד שאפתנים, והיומרנות שלנו היא להציע דרך חדשה לאנשים לחוות, לגלות ולשתף מוזיקה".
הו, סקרנת. ספר עוד.
"אני סופר אשמח אם גם אתה וגם כל מי שיקרא את הכתבה שלך יהפכו למשתמשים שלנו, אבל כרגע אני עוד לא יכול לפרט. אני יכול להגיד לך, למשל, שיש כל מיני אפליקציות או פלטפורמות, שמתחילות לעשות דברים דומים.
"יש, למשל, אפליקציה שאחרי שאתה מאשר לה לנטר את הספוטיפיי שלך, מציעה לך שידוכים על בסיס הטעם המוזיקלי שלך. אני מזכיר את זה כדוגמה לשער הכניסה לעולם חדש של צריכת מוזיקה. יש לדוגמה את פלוטון (אפליקציה שבה מאמני ספורט בונים לך אימוני כושר אישיים, מותאמים לצרכיך, וגם מתאימים להם פלייליסטים שונים שילוו את האימון).
"יש, למשל, אפליקציה שאחרי שאתה מאשר לה לנטר את הספוטיפיי שלך, מציעה לך שידוכים על בסיס הטעם המוזיקלי שלך. אני מזכיר את זה כדוגמה לשער הכניסה לעולם חדש של צריכת מוזיקה"
"ככה אתה הופך תוכן מוזיקלי למשהו שפוגש אנשים במקומות שלא התקיימו קודם. ואתה גם מייצר מזה הכנסות. אלה דברים שאם היינו מדברים עליהם לפני חמש שנים, נניח, זה היה נשמע מוזר. אבל זה פתח להרבה מאוד דברים".
כמו מה, בעצם?
"אפשרויות חדשות לאמנים לפגוש את הקהל שלהם בכל מיני מקומות".
שהם לא רדיו, טלוויזיה, יוטיוב או במה.
"נכון. ספוטיפיי עושים עכשיו שיתוף פעולה עם פייסבוק, שהוא רק בתחילת הדרך. זה כי כולם מבינים שיש צורך בסוג חדש של מעורבות של הקהל. זה כבר לא מספיק שיהיו לך רק מאזינים פאסיביים. ופה אפשר להוסיף עוד דבר מאוד מאוד חשוב: גיימינג.
"כבר היום, גיימינג זה עולם שהוא הרבה יותר גדול ממוזיקה, קולנוע וטלוויזיה ביחד. וכבר היום המוזיקה נכנסת אליו בצורה מאוד משמעותית. וברור שזה העתיד. אין לי ספק שהמוזיקאים הגדולים של העתיד יצמחו משם. אם אנחנו מחברים מעורבות מעריצים, תוכן גולשים וגיימינג – אלה יהיו מנועי הצמיחה הגדולים של תעשיית המוזיקה".
"כבר היום, גיימינג זה עולם שהוא הרבה יותר גדול ממוזיקה, קולנוע וטלוויזיה ביחד. וכבר היום המוזיקה נכנסת אליו בצורה מאוד משמעותית. וברור שזה העתיד"
מה כל זה עושה למוזיקה עצמה ולמוזיקאים?
"עוד מוקדם לדעת. תאר לך ששנינו עכשיו ב-1959 ומדברים על הנושא הזה, והייתי אומר לך 'אמיר, בעוד ארבע שנים בכל בית תוכל להיות מערכת סטריאו'. לא היית מבין מה אני רוצה מהחיים שלך ומה זה אומר בכלל. וגם לא היית מסוגל לדמיין מה זה סרג'נט פפר או דארק סייד אוף דה מון או פאבליק אנמי. אני חושב שאנחנו בנקודה דומה בהיסטוריה".
מותו של הלהיט
ביום חמישי, במקביל לפרסום הדוח של ועדת בית הנבחרים הבריטי, פרסם אתר האינטרנט MBW (אתר מקצועי של תעשיית המוזיקה) נתונים חדשים המוכיחים, שלמרות שמיליוני אנשים חדשים מצטרפים בכל שנה לשירותי הסטרימינג, כוחו של הלהיט – הגביע הקדוש של תעשיית המוזיקה – דווקא נחלש.
הלהיט הגדול ביותר בארה"ב בשירותי הסטרימינג בחצי הראשון של 2021 היה השיר "רישיון נהיגה" של אוליביה רודריגו – 460.2 מיליון האזנות בשישה חודשים בכל פלטפורמות האון-דימנד השונות. לא כולל אחת שלי, במהלך כתיבת הכתבה, שהייתה – אני קצת נבוך להודות – הפעם הראשונה ששמעתי את השיר (היפה) או ראיתי את הזמרת. ואני מחזיק מעצמי אחד שמשתדל להיות מעודכן.
460.2 מיליון האזנות זה המון תשומת לב, בכלכלת תשומת הלב שמולדאבי דיבר עליה.
אבל כשמשווים את הנתונים האלה לנתוני האזנה החצי-שנתיים של השנים הקודמות, מגלים תמונה פחות מעודדת. להיט הסטרימינג הכי גדול באמריקה בחצי הראשון של 2020 היה "הקופסה" של רודי ריץ' עם 728.7 מיליון האזנות. אחריו צעד "החיים טובים" של פיוצ'ר (מארח את דרייק) עם 476.2 מיליון – הרבה יותר מהלהיט במקום הראשון השנה.
החצי הראשון של 2019 נכבש על ידי "אולד טאון רואד" של ליל נס אקס עם 596.1 מיליון האזנות. החצי הראשון של 2018 על ידי "התוכנית של אלוהים" של דרייק. אם התרגום הצולע של שמות השירים לעברית מזכיר לכם את מצעדי הפזמונים של רשת ג' בשנות השבעים ואם אתם לא מכירים את השירים שאוזכרו כאן – ובכן, ברכותיי: אתם קשישים.
נתוני הסטרימינג האלה של הלהיטים הבולטים מפתיעים, אם נזכרים בעלייה הגדולה במספר המשתמשים בכל שירותי הסטרימינג בתקופה הזו, שהובילה כמובן גם לעלייה דרמטית במספר ההאזנות הכולל. על פי ההערכות, מספר ההאזנות הכולל בשירותי הסטרימינג בארצות הברית בחצי הראשון של 2021 היה 482.8 מיליארד – 80% יותר ממספר ההאזנות הכולל בחצי הראשון של 2018, שעמד על 268.2 מיליארד.
על פי ההערכות, מספר ההאזנות הכולל בשירותי הסטרימינג בארצות הברית בחצי הראשון של 2021 היה 482.8 מיליארד – 80% יותר ממספר ההאזנות הכולל בחצי הראשון של 2018, שעמד על 268.2 מיליארד
אם כך – איך קרה שהלהיט הגדול בחצי הראשון של 2018 דווקא צבר 200 מיליון האזנות יותר מהלהיט הגדול בחצי הראשון של 2021? ומה זה בכלל אומר?
אפשר לטעון שהנתונים האלה לא מוכיחים דבר. שזה פשוט מקרי. שאולי הלהיט הכי גדול של השנה עד כה פשוט לא אטרקטיבי כמו הלהיטים הגדולים של השנים הקודמות.
![ליל נס אקס מופיע עם השיר "אולד טאון רואד" בטקס פרסי ה-BET בלוס אנג'לס, 23 ביוני 2019 (צילום: Chris Pizzello/Invision/AP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/07/AP20177660991463.jpg "ליל נס אקס מופיע עם השיר "אולד טאון רואד" בטקס פרסי ה-BET בלוס אנג'לס, 23 ביוני 2019 (צילום: Chris Pizzello/Invision/AP)")
אפשר לטעון (ויש נתונים חד-משמעיים שמגבים את זה, לא ניכנס למספרים כדי לא לבלבל את המוח יותר מדי) שבשנת הקורונה של 2020 הצטרפו לשירותי הסטרימינג מבוגרים רבים, בומרים, שמעדיפים לשמוע את המוזיקה של נעוריהם – קווין, אבבא, ביטלס, לד זפלין – ולא מתעניינים במיוחד בלהיטים החדשים של התקופה.
ואפשר לטעון – ויש נתונים ברורים שמגבים גם את הטענה הזו – שמאז 2017 אנחנו רואים ירידה ניכרת, משנה לשנה, בכוחם ובאטרקטיביות של עשרת הלהיטים המובילים את מצעדי ההשמעה של שירותי הסטרימינג. זו לא תופעה של שיר בודד, וגם לא תופעה של שנת המגפה. זו מגפה עצמאית. הלהיטים גוססים.
מאז 2017 חלה ירידה ניכרת, משנה לשנה, בכוחם ובאטרקטיביות של הלהיטים המובילים את מצעדי ההשמעה של שירותי הסטרימינג. זו לא תופעה של שיר בודד, וגם לא תופעה של שנת המגפה. הלהיטים גוססים
"כשהייתי בן חמש, יצא 'שיר השכונה' של התרנגולים שפוצץ לי את המוח", אומר יאיר ניצני. "עברו 55 שנים ואני חושב שיש עדיין הרבה אנשים שהשיר הזה יצלצל להם מוכר, בוא נגיד את זה ככה. קח את השיר האחרון שהיה בראש מצעד הפזמונים השנתי לפני שנתיים – וואלה, לא בטוח שאתה ואני בכלל נכיר אותו".
אנחנו אולי לא נכיר אותו. אבל מי שרקד אותו במסיבת בר המצווה לא ישכח אותו כי הוא תמיד יזכיר לו את הנעורים.
"גם זה לא בטוח. אני חושב שזמן ההישארות של שירים בתודעה היום התקצר מאוד. גם לדור הצעיר, לא רק לבומרים. אפילו ניסיתי לבדוק את זה פעם".
איך?
"לקחתי את כל המצעדים השנתיים משנות השבעים וסימנתי בכל שנה את השירים שלדעתי נשארו בתודעה. ברור שאני צריך להכניס לחשבון הזה את התיקון שאני כבר מספיק זקן כדי לא להכיר את כל השירים החדשים".
![להקת "התרנגולים" ב-1963 (צילום: לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/07/103290684_140669257601955_377633099375584439_n.jpg "להקת "התרנגולים" ב-1963 (צילום: לע"מ)")
וגם שהשירים הישנים יצאו כשאתה היית בדיוק בגיל הרלוונטי כדי לא לשכוח אותם.
"כן. הלכתי שנה-שנה עד 2015, זה היה לאיזה פרויקט שעשיתי עם דורון מדלי, שבכל זאת יותר מחובר ממני למה שקורה היום. כשהגענו לשנים האחרונות ראינו ששירי השנה הם שירים שאתה לא תדע מה הם בכלל. ואלה היו השירים הכי מושמעים של אותה שנה. אם ב-1970 היו 25 שירים מסומנים במארקר שלי, ב-2015 היו רק שלושה".
זה כי הלהיט הענק כמו שהכרנו אותו, השיר שכולם-כולם מכירים, כבר לא קיים יותר? כי הלהיט של היום יכול להיות להיט ענק אצל בני 12-14 שטחנו לו את הצורה, כשכל האחרים בכלל לא שמעו אותו.
"כן, וגם בני ה-12-14 האלה טחנו אותו עשר דקות ואז עברו למשהו אחר. בשביל אנשים בגיל שלנו, להיט ענק כמו 'רוצי שמוליק' של אריאל זילבר החזיק לנו את כל השנה שבה הוא יצא. כשכוורת פרצה, חשבנו במשך שנה שלמה ש'המגפיים של ברוך' זה השיר הכי גדול ששמענו.
"להיטים החזיקו פעם המון-המון זמן, בין היתר כי לא היו כל כך הרבה שירים. היום, כשיוצאים כל כך הרבה שירים מדי יום, זה כבר לא יכול לקרות. וזו תופעה עולמית. לא רק פה".
"להיטים החזיקו פעם המון-המון זמן, בין היתר כי לא היו כל כך הרבה שירים. היום, כשיוצאים כל כך הרבה שירים מדי יום, זה כבר לא יכול לקרות. וזו תופעה עולמית. לא רק פה"
ובמקביל, כמו שאנחנו רואים, קורסים המודלים הכלכליים שקיימו את עולם המוזיקה בחמישים השנים האחרונות.
"כן. וזה ברור – הרי מה קורה בסטרימינג? אני משלם על חבילה משפחתית שעולה לי משהו כמו 30 שקלים בחודש. אני ובנות ביתי, יש לי ארבע נשים פה בבית, טוחנות מוזיקה מהבוקר עד הערב, במחיר של חצי דיסק. והכול פתוח, הכול אפשרי. כל המוזיקה שרוצים, מכל מקום בעולם, מהקצה של הקצה של הזנב הארוך, ועד ללהיטים הכי חמים. גם בבית, גם באוטו, גם בספורט, גם בנסיעה ברכבת. כל המוזיקה שאתה רוצה, כולל הפלייליסטים שלך – בשלושים שקל לחודש".
שמבחינת צרכני המוזיקה זה דיל החלומות. פרק חדש ונפלא בתולדות צריכת המוזיקה. אבל למוזיקאים זה סידור הרבה פחות מוצלח.
"המוזיקאים באמת אוכלים אותה בינתיים. התמלוגים בסטרימינג הם נורא נורא קטנים – שברי אגורות לאלפי השמעות. והם צריכים להתחלק בין היוצרים והמבצעים וחברות התקליטים. כולם. אם פעם היית מוכר מאות אלפי עותקים, כפול 15 דולר לדיסק, זו כבר מכפלה שמגלגלת המון כסף. ליוצרים היו נשארים בערך עשרה אחוזים מכל זה – לא רע בכלל. כל הדבר הזה נגמר.
"המוזיקאים באמת אוכלים אותה בינתיים. התמלוגים בסטרימינג הם נורא נורא קטנים – שברי אגורות לאלפי השמעות. והם צריכים להתחלק בין היוצרים והמבצעים וחברות התקליטים. כולם"
"מצד שני, הרבה יותר אנשים שומעים הרבה יותר מוזיקה במודל החדש. אתה לא צריך ללכת לשום מקום כדי לקנות דיסק. ובמחירים האלה – הרבה יותר אנשים מצטרפים לאירוע. כי מה, במחיר הזה לא תוריד אפל מיוזיק או ספוטיפיי?
"והנתונים באמת מראים שהצריכה גדלה ולכן ההכנסות של התעשייה גדלות, אבל בינתיים כולם מפסידים. כולל ספוטיפיי, אגב. יש לחברה שווי עצום, אבל היא מפסידה כסף. עובדה שכל תעשיית המוזיקה העולמית עליהם, דורשים מהם יותר כסף, דורשים שהמודל של החלוקה ישתנה, אבל קשה לתקוף אותם כי גם הם לא מרוויחים.
"מה שעוד קורה זה שהמוזיקה משתנה בעודנו מדברים. קודם כל כי עברנו ממודל אלבומים למודל שירים. וככה הגענו למצב שסטטיק ובן-אל, שפועלים בהצלחה כבר כמעט עשר שנים, הוציאו רק השבוע את אלבום הבכורה שלהם. וחוץ מזה גם השירים מתקצרים מאוד. כי הם חייבים להיות עם שפיץ ולעבוד מיד.
"במקביל, כל עשיית המוזיקה השתנתה. כבר אין לנו את האולפנים הגדולים כי אפשר לעבוד בבית, עם המחשב הביתי. והפער בין האולפן הגדול לאולפן הקטן כבר לא כזה משמעותי. זה נשמע מצוין גם ככה. אז ההקלטות עברו הביתה. לא צריך יותר את הכסף של חברת התקליטים.
![יאיר ניצני (צילום: יח"צ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/07/%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%A0%D7%99-%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%95%D7%99%D7%9F-1-280x360.jpg "יאיר ניצני (צילום: יח"צ)")
"והמוזיקאי החדש לא צריך יותר את הקומיסר הזה – ניצני יחתים אותי או לא יחתים אותי? – הוא מחתים את עצמו, מקליט את עצמו לבד בבית וגם משווק לבד. הוא יכול להעלות את זה לשירותי הסטרימינג לבד, לשווק ביוטיוב, פייסבוק ואינסטגרם לבד. וזה הופך את יצירת המוזיקה לדבר נגיש לכל אחד. וזה כמובן דבר חיובי.
"הדבר הכי משמעותי שקורה בגלל כל הדבר הזה שתיארתי זה הכמויות. הן אסטרונומיות. אני מקבל כל יום את כל השירים שיוצאים בישראל. יש ימים שיוצאים חמישים שירים ישראלים חדשים ביום. מי יכול לעמוד בקצב הזה? מי יכול לשמוע כל כך הרבה שירים?
"ומה שקורה בגלל זה, שכדי לקבל תשומת לב אתה חייב להיות כל כך יוצא דופן, כל כך בולט, שכל שניה צריך לקרות משהו בשיר שלך. סף הגירוי הוא כל כך גבוה. אני רואה את הבת שלי הקטנה בת 17, היא קובעת דעה על שיר בעשר שניות"
הטיקטוקיזציה של המוזיקה.
"בטיקטוק בכלל קורה דבר מעניין. מצד אחד, זה פורמט מאוד קצר. תן לי את ה-Hook, כמה שניות, ויאללה תתקדם, אח שלי, אין לי זמן. מצד שני, זה מחזיר באק-קטלוג בצורה מטורפת.
"בטיקטוק בכלל קורה דבר מעניין. מצד אחד, זה פורמט מאוד קצר. תן לי את ה-Hook, כמה שניות, ויאללה תתקדם, אח שלי, אין לי זמן. מצד שני, זה מחזיר באק-קטלוג בצורה מטורפת"
"הבת שלי באה אלי איזה יום ושואלת אותי 'מי זה הבילי ג'ואל הזה, עם השיר זנזיבר, נורא מקסים'. אמרתי לה, 'מאיפה הבאת את זה עכשיו?' מהטיקטוק. חברות התקליטים מחזירות לטיקטוק את האולדיז שלהן, והילדים נדלקים על זה. פתאום זה מחזיר שירים מפעם. את זה נורא יפה לראות".
בגלל זה אנחנו מתחילים לשמוע על יותר ויותר עסקאות בסכומי עתק לרכישת קטלוגים של אמני עבר? כי ברור שבעולם החדש פשוט אין סיכוי שייווצרו יותר קטלוגים כאלה?
"המון קרנות הון סיכון נכנסות למוזיקה עכשיו. החבר'ה האלה הם לא פראיירים. הם מזהים שיש פה באר. פתאום בוב דילן מוכר את הקטלוג שלו וניל יאנג ופליטווד מק. כולם פתאום מוכרים.
"הסיבה היא שהאנשים של הכסף, שאנחנו לא כמוהם ולא מבינים במה שהם מבינים, רואים פוטנציאל. הם אומרים: זה שיש פה כזו דרמה של שינויי צריכה, זה אומר שבעתיד הרבה יותר אנשים יצרכו מוזיקה, ואפשר יהיה לעשות ממוזיקה הרבה כסף. ולכן הם מציעים את הסכומים האלה, כנראה".
בעניין הכוכב הבא
זה לא רק הלהיט שמשתנה לנגד אוזנינו. אלה גם המוזיקאים החדשים, שמתקשים לא רק למשוך את תשומת הלב לשירים החדשים שלהם, אלא גם ליצור לעצמם פרסונה ציבורית בעלת נוכחות.
"תחשוב למשל שבאייטיז, בעידן ה-MTV, גם אם ממש לא אהבת את מדונה או מייקל ג'קסון או את גנז אנד רוזס או ברוס ספרינגסטין, אם היית בן אדם בין הגילאים שבע לשבעים בעולם המערבי, לא היה לך סיכוי שלא תדע איך הם נראים ופחות או יותר מה צליל שלהם ואיך נראה העולם שלהם", אומר מולדאבי.
"היום יש כוכבים ענקיים בהיפ-הופ או בפופ שאתה ואני לא יודעים עליהם דבר. ויש המון להקות רוק שיכולות למכור המון כרטיסים להופעות שלהן, והקהל הרחב בכלל לא שמע עליהן. אין יותר שיחת ברזייה. אין יותר מדורת השבט".
"היום יש כוכבים בהיפ-הופ או בפופ שאתה ואני לא יודעים עליהם דבר. ויש המון להקות רוק שיכולות למכור המון כרטיסים להופעות, והקהל הרחב בכלל לא שמע עליהן. אין יותר שיחת ברזייה. אין יותר מדורת השבט"
ולכן אין כמעט מי שחוצים גילאים, מגדרים ויבשות.
"נכון. ובגלל שמאוד מאוד קשה לעשות את זה, אין יותר את האפקט הזה שהיה פעם ללהיטי על. למוזיקאים כבר אין אפילו את היכולת לייצר תשומת לב שלילית. בוב ליפשיץ, בלוגר מוזיקה אמריקאי שאני מאוד אוהב, כתב פעם שדונלד טראמפ הפך את הפוליטיקה למה שפעם היה סקס, סמים ורוקנרול. פתאום המוזיקאים נראו יותר אפורים מהפוליטיקאים.
"אפשר כמובן להתווכח על זה, זו פרובוקציה, אבל היא עוזרת לנו להבין משהו עקרוני: הנפח שמוזיקאים תופסים בדמיון החברתי היום הוא מאוד מאוד נמוך. ובזה אני לא אומר שום דבר נגד המוזיקאים או נגד המוזיקה עצמה. פשוט, מאוד מאוד קשה לייצר אדוות כאלה. פעם כל העולם הסתכל על המוזיקאים, והיום לא. היום, אילון מאסק הוא כוכב הרוק של התקופה".
![אילון מאסק מופיע ב"סאטרדיי נייט לייב", 1 בדצמבר 2020 (צילום: AP Photo/Britta Pedersen)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/07/AP21114783083708.jpg "אילון מאסק מופיע ב"סאטרדיי נייט לייב", 1 בדצמבר 2020 (צילום: AP Photo/Britta Pedersen)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם