"אל תרכיבו משקפיים
לא קודרות ולא שמחות
הסתכלו נא בעיניים
בעיניים פקוחות
…את הרע צריך לראות כדי להילחם בו"

("סיום", נתן אלתרמן)

ד"ר לאוניד (ליאון) גרשוביץ הוא תושב שלומי. בעל תואר PhD מאוניברסיטת ת"א, מתמחה בתולדות יהודי ברית המועצות. בוגר תכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית. במשך שנים שימש במגוון תפקידים במערך החינוך, בהם מורה ורכז תחומי דעת, תנ"ך והיסטוריה, מחנך בתיכון ומנהל תיכון. כעת מנחה באקדמיה ומרצה במכינות קדם-צבאיות.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

קיימת סחרחורת היסטורית מיוחדת שאוחזת בך כשאתה צופה באותה דרמה עצמה מועלית פעמיים באותו תיאטרון, כשרק התלבושות השתנו. אלה מאיתנו שהקדישו את הקריירה שלהם לחקר הצומת שבין האסטרטגיה הישראלית לפוליטיקה של המעצמות הגדולות חווים כעת את הסחרחורת הזאת.

באוקטובר 1956 פתחה ישראל במתקפת בזק על חצי האי סיני, תוך התקדמות לעבר תעלת סואץ. המבצע היה, בלשון פשוטה, פיסת תיאטרון מתואמת -שנכתבה בפגישות סודיות בסֶוְר עם הבריטים והצרפתים, שתי מעצמות אימפריאליות שהיו נחושות לבטל את הלאמת תעלת סואץ על ידי נשיא מצרים נאצר, ולא במקרה, להפיל מנהיג שנתפס מבחינתם כמי שמערער את הסדר המזרח-תיכוני שנותר בידיהן לטובת הסובייטים.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.

"יש לך סרפדת", הכריז הרופא. "תגובה אלרגית, אני לא יודע להגיד למה, אני אתן לך טיפול תרופתי אבל תצטרכי לאבחן זאת במרפאת אלרגיות".

*  *  *

נסיבות החיים הביאו אותי במהלך השבועות האחרונים להגיע למרפאת חירום. זה היה אחרי לילה עם התראות חוזרות וביקורים במקלט, הצלחתי לחזור לישון (אם אפשר לקרוא לזה ככה), אבל אחרי מספר שעות התעוררתי. שטפתי פנים, ובעודי מחליפה בגדים אני מבחינה שכל הגוף שלי מכוסה פריחה. החלטתי לא לחכות ונסעתי לראות רופא

הגר סידס היא כותבת תוכן ופובליציסטית במגוןן תחומים; אוכל, אופנה, תיירות, אקטואליה ופוליטיקה. הכתיבה מאפשרת לה להעביר את מה שהיא מרגישה וחושבת באופן הטוב ביותר, גם בסוגיות מורכבות יותר כמו רווקות, הגירה, יחסים בינלאומיים ואקטואליה בשילוב סאטירה, הומור וסרקסזם.