מופע האימים האחרון שבו איתמר בן גביר נאחז בדוכן המליאה תוך כדי כך שמפנים אותו בכח אחרי שסרב להגיד לאחמד טיבי, יו"ר הכנסת בפועל, "אדוני יו"ר הכנסת" הזכיר לי את חיבורו של הפילוסוף ומבקר רולאן בארת' "עולם ההאבקות" בספרו "מיתולוגיות" (1957).
הספר עוסק במיתוסים בני ימנו, בסמלים שחבויים בהם ובאופן שבו אידאולוגיה ובעיקר עיוותים אידאולוגים מתוקשרים והופכים למציאות מובנת מעליה.
דרמה במליאת הכנסת: @itamarbengvir הורד בכוח מדוכן הכנסת לאחר שכינה את יו"ר הישיבה @Ahmad_tibi "מחבל". צפו pic.twitter.com/zrnrNvVuIG
— ערוץ כנסת (@KnessetT) July 26, 2021
בחיבור "עולם ההאבקות" בארת' טוען שהאבקות נוסח WWF היא לא ספורט אלא ספקטקל, מופע ראווה שמתקשר מיתולוגיה בת זמננו, עולם ערכי, לקהל הצופים. בהאבקות הרי יש כללים אבל אף אחד לא באמת דבק בהם. המתאבקים הם סטראוטיפים גרוטסקיים. ולאורך הספקטקל אנחנו חוזים שוב ושוב בסבל פיזי, ברמיסה של הכללים, ובסופו של דבר בתבוסה של הנבל. אנחנו לומדים מהמיתוס הזה שיש טובים ויש רעים, שיש חוקים אך יש גם מי שלא מכבדים אותם, אבל בסוף, נעשה עמם צדק. אז הכל בסדר.
בהאבקות הרי יש כללים אבל אף אחד לא באמת דבק בהם. המתאבקים הם סטראוטיפים גרוטסקיים. לאורך הספקטקל אנחנו חוזים שוב ושוב בסבל פיזי, ברמיסה של הכללים, ובסופו של דבר בתבוסה של הנבל
את העדשה ששם בארת' על עולם ההאבקות אפשר לשים על מה שהתרחש כאן. בצד אחד של הזירה יש לנו את איתמר "הגענו לסמל נגיע גם אליך" בן-גביר. בצד השני יש לנו את אחמד "מדינת כל לאומיה" טיבי. על דוכן המליאה אפשר להגיד כמעט כל דבר שטנה, כל עוד פותחים על פי כללי האתיקה "אדוני יו"ר הכנסת". כי כללים במיתוס הזה, הם כללים.
איתמר בן גביר עצמו חוזר ושואל "איפה זה כתוב בפרוטוקול". כללים הם הכל. "אתה לא אדוני!" אומר "איתמר האיום" ל"ד"ר טיבי". בוז! הקהל צועק. האם "ד"ר טיבי" יעשה סדר? "אתה מחבל!" צועק "איתמר האיום" (שידוע כמי שלפעמים מאיים בתביעה על מי שעושה לו דבר דומה).
מה "ד"ר טיבי" יעשה? הוא מנסה אבל חוטף בום! "אתה צריך להיות בכנסת בסוריה לא כאן!". אווו, כואב. וממש כמו בהאבקות סופרים עד 3 וזהו, "איתמר האיום" נפסל.
זה אולי עובד בג'ודו אבל לא בספקטקל. אוחז בדוכן הכנסת תוך כדי שתולשים אותו בכח משם. נו, זה לא ישר מWWF? ואז הוא חוזר! וממשיך לדבר!! ושוב באים מאבטחים והפעם מלווים אותו החוצה. הקהל במליאה סוער.
אז מה למדנו?
לכאורה למדנו שאיתמר בן גביר לא מכבד את הכללים. שאחמד טיבי התעקש עליהם. שהיה בלאגן, אבל בסוף הכללים ניצחו. יש סדר במליאה וסדר בעולם. אפשר לחיות את החיים הקטנים והשקטים שלנו בבטחון שצדק הוא חוק טבע כמו גרוויטציה.
בצד אחד של הזירה איתמר "הגענו לסמל נגיע גם אליך" בן-גביר. בצד השני "אחמד מדינת כל לאומיה" טיבי. על דוכן המליאה אפשר להגיד כל דבר שטנה, כל עוד פותחים עפ"י כללי האתיקה "אדוני יו"ר הכנסת"
הבעיה עם המיתוס הזה, כמו עם מיתוסים אחרים בני ימנו, היא שהוא שקר.
כולנו זוכרים איך באמצע חודש מאי השתוללה ברחובות מדינת ישראל אנרכיה אלימה. על פי ערוץ 12 מפכ"ל המשטרה אמר בדיון הערכת מצב:
"מי שאחראי לאינתיפאדה הזו הוא איתמר בן גביר. זה התחיל עם ההפגנה של להבה בשער שכם, המשיך בפרובוקציה בש'ייח ג'ראח, ועכשיו הוא מסתובב עם פעילי להבה בערים. אתמול הצלחנו להרגיע את עכו והוא הגיע עם פעילים באוטובוס וגרם לתסיסה. אין למשטרה כלים להתמודד איתו".
בעוד שבספקטקל שצוייץ ורוטוווט להמונים יש הפי אנד כי הצדק ניצח, המציאות הרבה יותר מדאיגה.
בארת' היה מעודד אותנו לגרד עוד שכבה של משמעות הסמלים. הרי אלו לא היו סתם חברי כנסת, אלו היו אחמד טיבי ואיתמר בן גביר, על כל מה שהם מסמלים בתרבות הפופולרית. מאש"ף ועד כ"ך, מכיבוש ועד עליונות יהודית. אז מה המיתוס שמתוקשר כאשר במליאת הכנסת של מדינת ישראל אחמד טיבי מוציא החוצה את איתמר בן גביר כי לא אמר "אדוני"?
עם קצת יותר דם, זו היתה הרי סצינה מסרט של טרנטינו.
אנחנו לומדים שגם אם יש בישראל גזענות, ישראל (כפי שמסומלת על ידי הכנסת) היא לא מקום גזעני. אנחנו לומדים שגם אם יש בישראל עליונות יהודית, בסוף החוק שיוויוני.
האם המיתוס הזה משקף את המציאות או עושה מיתולוגיזציה של עמדה אידאולוגית?
אלו לא סתם חכ"ים אלא טיבי ובן גביר, על כל מה שהם מסמלים בתרבות הפופולרית. מאש"ף עד כ"ך, מכיבוש עד עליונות יהודית. אז מה המיתוס שמתוקשר, כשבכנסת ישראל טיבי מוציא את בן גביר כי לא אמר "אדוני"?
הספקטקל האחרון הוא אחד מאינספור מופעים שכולם, באופן פרדוקסלי, מטפחים מיתוס של דמוקרטיה. היא מובנת לנו מאליו כאילו מדובר בגרוויטציה.
גם אחרי 54 שנות משטר צבאי על אוכלוסיה אזרחית, גם עם אי של תיאוקרטיה בלב מערכת המשפט בכל הקשור לדיני משפחה, גם עם שחיתות שלטונית שסופה אינו קרוב בקלפטוקרטיה של יו"ר הליכוד – על כל הסבל האנושי הממשי שאלו מחוללים – כשאנחנו רואים שאחמד טיבי מצליח בסוף להוציא את איתמר בן גביר מהמליאה כי לא אמר "אדוני", אנחנו נרגעים. לא צריך למשטר ציבור בכח כשאפשר למשטר אותו עם סמלים.
ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתוב יפה, ומעורר מחשבה.
עם זאת, אם יש פואנטה היא לא ברורה – יש איזו 'יד נעלמה' שמכוונת את הדברים וממשטרת את הציבור עם סמלים – על מי מדובר, ולמה?
מי שאחראי לבתי הדין הרבניים העוסקים בענייני משפחה הוא שאחראי על יתר הדברים? האם אין דמוקרטיות ששומרות גם על מאפייני לאום, ויוצרות מגבלות ששמורות עליהן (ר' צרפת וביגוד מוסלמי לדוגמה)?