הגלובוס השחור: מזהם השבוע
נצח בלי תקציב מדינה הצליח להשכיח מאיתנו את העובדה שגם כשיש תקציב לא הכול דבש. בעיקר תקציב עתיר שינויים ורפורמות כמו התקציב שאושר בישיבת הממשלה השבוע – רפורמות שחלקן הן לא פחות מחלום בלהות סביבתי.
למשל הרפורמה ברישוי עסקים. במשרד להגנת הסביבה הדליקו השבוע את כל נורות האזהרה בניסיון לעצור אותה. השרה תמר זנדברג כינסה בזום מסיבת עיתונאים בה כינתה את הרפורמה "מנגנון מסורבל, בזבזני ובירוקרטי שיגרום נזק בריאותי וסביבתי חמור".
מנכ"לית המשרד, גלית כהן, שהשתתפה בפאנל על סביבה-הון-שלטון שנערך בבית ציוני אמריקה בתל אביב, דיברה על הרפורמה במילים חריפות אפילו יותר וקבעה שהיא תעלה בחיי אדם.
המשרד להגנת הסביבה ניסה לרתום את התקשורת והציבור להפעלת לחץ על משרד האוצר – אבל קשה לגייס רייטינג לצירוף המילים האפרורי "רישוי עסקים", והתקשורת והציבור, ברובם המכריע, נשארו מחוץ לדיון.
במה דברים אמורים? בישראל יש כ-10,000 עסקים שלפעילותם יש השפעה על הסביבה וצריכים לעמוד בהנחיות והגבלות שמטיל עליהם המשרד להגנת הסביבה. למשל, מכבסות שעוסקות בניקוי יבש (תהליך שכרוך בפליטת חומרים מסרטנים) או תחנות דלק שעלולות לפלוט לאוויר גזים רעילים ולגרום לחלחול דלקים למי התהום.
הרפורמה, אותה מקדם באגרסיביות אביר קארה, סגן שר במשרד ראש הממשלה ומייסד קבוצה "אני שולמן", אומרת בפשטות שמעתה והלאה המילה האחרונה לא תהיה של המשרד להגנת הסביבה.
עסק שההגבלות והתנאים של המשרד להגנת הסביבה לא יישאו חן בעיניו, יוכל לערער לוועדת רגולציה בה ישבו נציגים ממספר משרדי ממשלה, ביניהם האוצר, ויעמידו את ההגבלות שהמשרד דורש במבחן כלכלי ועסקי.
מכיוון שחברי הוועדה לא אמורים להבין דבר באיכות סביבה, חומרים מסוכנים וכו', הוועדה תעסיק יועץ סביבתי חיצוני מהמגזר הפרטי. זה מקביל למצב שבו פרקליטות המדינה מחליטה להגיש כתב אישום נגד חשוד בפלילים, החשוד מערער, והממשלה שוכרת עו"ד פרטי שיבחן את ההחלטה.
אגב, בממשלה אומרים שהיועץ יעבור הסדר של ניגוד עניינים ולא יוכל לייעץ בנושאים הנוגעים ללקוחותיו. בהתחשב במגבלות הגודל של השוק הישראלי, שבו כולם מכירים ועובדים עם כולם, נותר רק לתהות איך זה בדיוק יעבוד.
ועדת רגולציה שנסמכת על ייעוץ חיצוני מעוררת גם שאלות בתחום המשילות: גם במקרה שבו הוועדה תחליט להקל על התנאים הסביבתיים של עסק כלשהו, מי שיחתום בסוף על הרישיון יהיה משרד להגנת הסביבה. כלומר, הסמכות תהיה בידי הוועדה, האחריות – על המשרד. במקרה של תאונות חומרים מסוכנים כבר אפשר לדמיין את ועדת החקירה.
גם במקרה שבו הוועדה תחליט להקל על התנאים הסביבתיים של עסק כלשהו, מי שיחתום בסוף על הרישיון יהיה משרד להגנת הסביבה. כלומר, הסמכות תהיה בידי הוועדה, האחריות – על המשרד
שלא לדבר על הנדיבות המדהימה שמתגלה פתאום באיוש תקנים ושכירת יועצים לשירות הציבורי: מוטב היה להפנות את המשאבים כדי לתגבר, למשל, את צי הפקחים הדל שאמור להתמודד עם המכה הלאומית של שריפת פסולת בשטחים פתוחים. שם נמצאות הבעיות הסביבתיות האמיתיות של ישראל.
קרב הבלימה של המשרד להגנת הסביבה לא הניב יותר מדי תוצאות בינתיים. מהרפורמה הוחרגו, לפי שעה, שני סוגי עסקים עם רגישות סביבתית גבוהה במיוחד – תחנות דלק ואתרי פסולת.
זנדברג הצביעה בממשלה נגד הרפורמה, אבל זה כמובן לפרוטוקול בלבד. בחסות המאבק המוצדק בבירוקרטיה מנסים לכרסם ברגולציה ובעיקר בסמכותם של הדרגים המקצועיים, שומרי הסף הסביבתיים.
זנדברג הצביעה בממשלה נגד הרפורמה, אבל זה כמובן לפרוטוקול בלבד. בחסות המאבק המוצדק בבירוקרטיה מנסים לכרסם ברגולציה ובעיקר בסמכותם של הדרגים המקצועיים, שומרי הסף הסביבתיים
עכשיו המאבק עובר לכנסת, שם אפשר לקוות שההצהרות הלוחמניות של היו"ר מיקי לוי – שאמר אתמול שחוק ההסדרים לא ייצא מהכנסת כפי שנכנס – לא יפסחו על הסטנדרטים הסביבתיים, שממילא אינם גבוהים במיוחד, אשר לפיהם מתנהל המשק הישראלי.
הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע
מפתיע ומשמח לגלות שסעיף מיסוי בקבוקי השתייה שרד את התקציב בממשלה ועדיין איתנו. מכירת משקאות קלים היא ענף שעושה מיליארדים מהפצת נזקים. מעטים הענפים במשק שההשלכות שלהם שליליות בלבד ואין שום היבט חיובי בפעילותם.
מכירת משקאות בבקבוקי פלסטיק מסבה נזקים בריאותיים אדירים גם ברמת הפרט וגם ברמה המשקית (עלות הטיפולים בחולי הסוכרת) והסביבתית.
אחד הימים המוצלחים בחיי הוא זה שבו נגמלתי מההתמכרות לדיאט קולה ועברתי לשתות מים. בדיוק כמו עם סיגריות, הממשלה צריכה לעשות כל מאמץ – באמצעות תמריצים כלכליים, הסברה ורגולציה – לגמול את הציבור מההרגל המזיק הזה.
בדיוק כמו עם סיגריות, הממשלה צריכה לעשות כל מאמץ – באמצעות תמריצים כלכליים, הסברה ורגולציה – לגמול את הציבור מההרגל המזיק הזה
לציניקנים שטוענים שמדובר במס על השכבות החלשות, צריך לשנן את הסלוגן המיתולוגי של אייבי נתן: שתו מים. רק מים.
שתייה של מי ברז במשך שנה שלמה עולה בישראל כעשרה שקלים לאדם. במחיר של כמה בקבוקי משקה שנלגמים בתוך יום, אפשר לרוות 12 חודשים, ואז לשכבות החלשות יישאר הרבה כסף פנוי לדברים קצת יותר חשובים, ועוד לא הכנסנו לתחשיב את החיסכון הכספי מטיפולי השיניים.
חברות המשקאות, סביר להניח, לא עומדות לוותר בלי קרב, ובזמן הקרוב, כשהזירה תעבור לכנסת ולדיון הציבורי-תקשורתי, מומלץ לעקוב בשבע עיניים ולנסות לזהות מי דואג לאינטרס הציבורי ומי מקדם את העניינים של חבורת הון-שלטון-בקבוקון.
טיפ ירוק לשבת
בימים שבהם הגוף האנושי יכול לסבול שני מצבים – או במזגן או בתוך מים – אני ממליץ על החוף האהוב עליי בגוש דן, שבגלל המבנה הייחודי שלו הרחצה בו גם מענגת וגם בטוחה יחסית אפילו לאחר השעה (המוקדמת מדי) שבה המצילים מסיימים לעבוד.
חוף הסלע בבת ים הוא למעשה מעין אגם בזכות שונית שמקיפה אותו מכל הכיוונים, חוסמת את הגלים רבי העוצמה של הים התיכון באוגוסט ומייצרת מרחב גדול ועגול של מים שקטים עם אדוות נעימות.
משימה מומלצת, עם ילדים או בלי: לשחות עד הסלעים שתוחמים את החוף ולהשקיף אל הים הפתוח.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה נגיד ומה נאמר, בסופו של עניין, אך ורק שיתוף פעולה גלובאלי של כל מדינות העולם למען איזון הבלאגן שנוצר – אך ורק זה יכול אולי להציל כדה"א.
חמדנות האדם, בזיזת החומרים המשמשים לייצור הצריכה המופקע וכל המירוץ הפסיכוטי הזה להגדלת הריגוש מכל סוג שהוא – הוא הוא שמזיין את האנושות, לגזרים, קורע את אמא אדמה ובכך האסונות באים ומרמזים שההמשך הרבה יותר מפחיד, אימים.
אין צורך בהפחדה כדי להתעורר, אך גם אמירת האמת בריש גלי, ללא תוספות וחארטות – היא מצרך טוב ובריא