צ'אנס דה ראפר תמיד הולך בגדולות. האלבום החדש שלו, שיצא ביום שישי אחרי חודשים של הייפ ובניית ציפיות, נקרא "היום הגדול". הוא נמשך לא פחות מ-77 דקות. 19 שירים ושלושה סקצ'ים קצרים

*  *  *

הוא מתרפק בנוסטלגיה על נעוריו האבודים בשיקגו ("האם אתה זוכר איך כשהיית צעיר / הקיץ נמשך לנצח? / ימים נבלעו בחודשים שהפכו לשנים / תחזיק את התחושה לנצח" הוא שר ב"האם אתה זוכר"); הוא חוגג את הביטחון והחום של המשפחתיות בצל מדורי הרכילות.

צ'אנס התחתן בתחילת השנה עם קירסטן קורלי, אם בתו קנסלי, בת הארבע. השניים מצפים לילד נוסף. "היום הגדול" בשמו של האלבום הוא יום החתונה המפוארת ההיא, באתר נופש בקליפורניה, שכלל כמובן מצעד אורחים זוהר  (ביניהם הפטרון של צ'אנס, קניה ווסט, ואשתו קים קרדשיאן).

בעולם העתיק, לפני שהאלגוריתמים השתלטו על חיינו, כשהקיץ בשיקגו ובתל אביב נמשך לנצח ועוד לא תועד ותויג מכל כיוון, קריירות של אמנים נבנו משכבות שכבות. הצלחות, כישלונות, ניסוי וטעיה

גם האלבום "היום הגדול" כולל מצעד אורחים זוהר. מרנדי ניומן וניקי מינאז' ששרים עם צ'אנס, דרך ג'ון לג'נד, בן גיבארד מ"דת' קאב פור קיוטי" וג'סטין ורנון מ"בון איבר", ששותפים לכתיבה ולהפקה. כשעל הדרך צ'אנס מפגין שליטה וירטואוזית במוזיקה השחורה לדורותיה. גוספל, סול, פופ, היפ הופ קלאסי, טראפ. הכל פה, בשפע שלפעמים עולה על גדותיו. וצ'אנס הוא זמר וראפר מעולה ומפיק עם סטייל.

בעולם העתיק, לפני שהאלגוריתמים השתלטו על חיינו, כשהקיץ בשיקגו ובתל אביב נמשך לנצח ועוד לא תועד ותויג מכל כיוון, קריירות של אמנים נבנו משכבות שכבות. הצלחות, כישלונות, ניסוי וטעיה.

אלבום גדוש כמו "היום הגדול" היה מסימני ההיכר של אמן בשיא הקריירה. בדרך כלל בן ארבעים פלוס. אחרי סיבוב התקרחנות או שניים. אחרי התמכרות וגמילה. אחרי נפילה והתאוששות. מתוך הבורגנות הנעימה והחום המשפחתי, מוקף בחברים המוכשרים שאסף בדרך, היה האמן הוותיק מציג לראווה את נוצות הטווס המקצועיות שלו. היי, תראו אותי, תנו לי להזכיר לכם כמה אני מוכשר. שימו לב, אני מסוגל לעשות הכל.

עכשיו הזמן מתכווץ כמו אפליקציה. "היום הגדול" הוא כולה אלבום הבכורה של צ'אנס דה ראפר. עניין שנחגג השבוע בכל אתרי המוזיקה בעולם. וצ'אנס דה ראפר הוא כולה בן 26 ("היתה לי אובססיה עם מועדון ה-27 / עכשיו אני הופך לבן 27 בעצמי / שכח מבני ה-27, אלוהים, ותן לי לנשום אוויר", הוא שר, וקצת קשה להאמין לו שהוא גם מתכוון לכל מילה).

עכשיו הזמן מתכווץ כמו אפליקציה. "היום הגדול" הוא כולה אלבום הבכורה של צ'אנס דה ראפר. עניין שנחגג השבוע בכל אתרי המוזיקה בעולם. וצ'אנס דה ראפר הוא כולה בן 26

כל עניין ה"בכורה" הזה הוא כמובן קשקוש מוחלט. לצ'אנס כבר יש על המדף באולפן בשיקגו שלושה פרסי גראמי מ-2017, שאותם הוא מזכיר בכמה שירים ב"היום הגדול". רק שהקריירה שלו עד היום היתה מרוצפת במיקסטייפים. המיקסטייפ השלישי, "קולורינג בוק", היה זה שזיכה אותו בגראמי על "אלבום הראפ של השנה" ובשני פרסי גראמי נוספים, ל"אמן החדש הטוב ביותר" ו"הופעת הראפ הטובה ביותר".

ההבדל בין "מיקסטייפ" ל"אלבום" הוא עוד אחד מהעניינים הנוטריונים האלה של העידן החדש, שמעסיקים מאוד את תעשיית המוזיקה, אבל חולפים קילומטרים מעל הראש של אוהבי המוזיקה.

"מיקסטייפ" הוא שם שמלווה אותנו מימי האוספים המוזיקליים על קלטות. בהיפ-הופ, עולם שנשען בכבדות על דגימות וציטוטים משירים ישנים, "מיקסטייפ" הוא פשוט אלבום שמופץ בחינם, שלא למטרות רווח, ולכן לא מחויב להסדיר את כל עניין הזכויות של הדגימות.

שלושת המיקסטייפים הקודמים של צ'אנס הפכו אותו לכוכב על באמריקה. אחד הבולטים בבני דורו. ועכשיו, רגע לפני שהוא בן 27, הוא התפנה סוף-סוף להוציא "אלבום" כמו שצריך.

וכך, עוד לפני שהוציא את אלבום הבכורה שלו, צ'אנס כבר קיבל מרם עמנואל, ראש עיריית שיקאגו, את פרס "האקטיביסט הצעיר של השנה", אחרי שהקים וביסס (בשיתוף הספרייה הציבורית של שיקאגו) פרויקט לתמיכה בתיכוניסטים מוכשרים, הוביל יוזמה לצמצום השימוש בנשק (שהביאה אותו לשיחה בארבע עיניים עם הנשיא ברק אובמה בבית הלבן. השניים גם נפגשים לפעמים במשחקים של השיקגו בולס) וגם תרם מיליון דולר לבתי הספר התיכוניים של שיקגו. כך שבגיל 26 צ'אנס כבר מרגיש בשל לסכם את חייו. באלבום בכורה.

בשיר ROO הוא מארח את אחיו, טיילור בנט, ששר איתו "כולנו היינו דחוסים  בבית / בימים שבהם אבא היה הגבר של הבית / הרבה אבות עזבו, נטשו את הבית / אבא ג'ו ג'ק הקים להקה בבית / הוא אמר 'חבר אחד, רק חבר אחד בבית' / רק חבר אחד בכל העולם כולו / יבוא יום שיהיה לכם רק אחד את השני / לעולם אל תוותרו על זה לטובת אף אחד אחר".

אביהם של שני האחים, קן בנט (ששותף לכתיבת השיר "נצח" באלבום) הוא שם מוכר במעגלים הפנימיים של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. הוא היה יועץ של ברק אובמה בקמפיין שהוביל לבחירתו של אובמה לנשיאות ב-2008, ואחר כך סייע לרם עמנואל להיבחר לראשות עיריית שיקגו (מה שמסביר, כמובן, את הפגישות והפרסים שהוזכרו למעלה. משהו כמו הון-שילטון, בגרסת עולם ההיפ-הופ של שיקגו).

צ'אנס עצמו התגייס לפני שלוש שנים לסייע להילארי קלינטון בקמפיין הכושל מול דונלד טראמפ והוביל מצעד של אלפי אנשים אל הקלפיות בשיקגו. אחרי שטראמפ ניצח, צ'אנס אמר (בראיון לבי.בי.סי) "היה ברור שטראמפ הולך לנצח. כל מי שהופתע מהניצחון שלו היה עיוור לגזענות ולזרמי העומק בחברה ובפוליטיקה של אמריקה והעולם".

קשה למצוא הדים לכעס, לפוליטיקה ולאקטיביזם ב"היום הגדול". צ'אנס העדיף הפעם להשאיר אותם בחוץ ולהתמקד בחיים הטובים. הוא נהנה מאשתו ומהאבהות. הוא מוכר חולצות וכובעים. הוא עשיר. יש לו משפחה תומכת (הוא מספר עליה באריכות באלבום, אם אתם מתעניינים). וסיבוב ההופעות שלו ייפתח ממש בקרוב, כשהוא יהיה הדליינר בפסטיבל שיחגוג 50 שנה לוודסטוק בעוד שבועיים (לצד ג'יי זי, הקילרז, מיילי סיירוס והמון המון אחרים, כולל נינט טייב שתופיע יום לפניו באחת הבמות הקטנות של הפסטיבל).

רגע לפני גיל 27 לצ'אנס דה ראפר יש כל מה שאפשר לחלום עליו. לא שהוא ידע מצוקות גדולות כשהיה צעיר יותר. כיף לו. ושומעים את זה כמעט בכל רצועה ב"היום הגדול".

אמיר בן-דוד אוהב מוזיקה מאז סוף שנות השישים. כותב, מלחין, מנגן ושר ב״אבטיפוס״ מאז שנות השמונים. כותב בכיר וחבר מערכת בזמן ישראל