ביום ראשון, ה-1 לאוגוסט 2021, ערוץ "Vh1" בגרסתו האירופאית ירד מן האוויר לאחר 26 שנות שידור, לטובת ערוץ "MTV 00S".

הערוץ, אשר עלה לאוויר בשנת 1975, 3 שנים וחצי לאחר עלייתו לאוויר של ערוץ "MTV" כדי שיהווה לו מעין ערוץ-אח, הפך למותג מצליח בפני עצמו (ואף נפתחו לו ערוצי-אח, כדוגמת Vh1 Classic, Vh1 Mega Hits ועוד). ירידתו מן האוויר לאחר שנים רבות ללא סיקור תקשורתי מינימלי לצד תור של לקוחות זועמים על חברות הכבלים והלוויין בניסיון להבין את פשר סגירתו, מעידה על מעמדם ההולך ונשחק של ערוצי המוזיקה הלינאריים.

ירידתו ערוץ "Vh1" בגרסתו האירופאית לאחר 26 שנות שידור, ללא סיקור תקשורתי מינימלי, לצד לקוחות זועמים על חברות הכבלים והלוויין בנסיון להבין מדוע, מעידה על מעמדם ההולך ונשחק של ערוצי המוזיקה הלינאריים

במקרה שונה אשר אירע בשנת 2008, במהלכו ערוץ "MTV Base" הוחלף ב-"MTV Dance" ללא הודעה מוקדמת, הביא לזעם רב מצד לקוחות רבים של חברות הכבלים והלווין, ואף זכה לכתבה אשר עסקה בשינוי זה ב-"ynet".

זאת, לצד עצומות אינטרנטיות אשר נוצרו לאורך השנים במקרים של שינויים והחלפות אשר נעשו בערוצי MTV ששודרו בישראל ("לא רוצים שיסגרו את MTV", "החזרת MTV Base לאלתר", "MTV Israel ? NO. Give me back my International MTV" ועוד).

מודעת סגירתו של ערוץ "Vh1 UK", אשתקד / צילום מסך

אך כיום נראה כי מעבר לקהל מצומצם (גילוי נאות: הנני חלק ממנו) המתעניין בשינויים בערוצי הטלוויזיה בכלל ובערוצי המוזיקה בפרט, השינויים בשוק ערוצי המוזיקה הלינאריים בשנים האחרונות כמעט ולא עוררו עניין בקהל הרחב.

נראה כי מעבר לקהל מצומצם (גילוי נאות: אני חלק ממנו) המתעניין בשינויים בערוצי הטלוויזיה בכלל ובערוצי המוזיקה בפרט, השינויים בשוק ערוצי המוזיקה הלינאריים כבר כמעט לא מעוררים עניין בקהל הרחב

בימים אלה, כאשר שירותי הזרמת המוזיקה משגשגים מתמיד, ניתן להבין מדוע ערוצי המוזיקה במסלול הידרדרות משומן היטב, שסופו מי ישורנו.

ה"מונופול" על האזנה והפקת הנאה מן המוזיקה כבר איננו נתון, בין היתר, בידי ערוצי המוזיקה ותחנות הרדיו (כפי שהיה במשך שנים רבות) וכתוצאה מכך כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להכין רשימת השמעה בהתאם לסגנונות המוזיקה האהובים עלינו בקלות רבה וללא תשלום.

בתנאים כאלה, אם רוצים להעלות את סיכויי ההישרדות של ערוצי המוזיקה אל מול הטכנולוגיה ההולכת ומשתכללת, דרוש שינוי משמעותי בערוצי המוזיקה אשר פרוסים ברחבי העולם. למשל, בעזרת החדרת מודרניזציה.

בהיעדר שינוי, סיכויי ההישרדות של ערוצי המוזיקה הלינאריים שנים קדימה נמוכים על סף אפסיים למדי. ניתן לראות זאת, למשל, מן הנתון המציג כי מתחילת שנת 2020 ועד הלום נסגרו למעלה מ-15 ערוצי מוזיקה לינאריים (כאשר מדובר בגרסאות שונות של ערוצי MTV/VH1 הפרוסים ברחבי העולם בלבד, ללא ערוצי מוזיקה מקומיים).

Jorja Smith – Let Me Down, ערוץ "Box Upfront" בבריטניה. נסגר בינואר אשתקד / צילום מסך

חשוב להוסיף ולומר, כי בעיה זו איננה נחלתם של ערוצי המוזיקה בלבד. גם ערוצים לינאריים נוספים נמצאים בסכנת סגירה קבועה, לאור השינויים הנעשים בשוק הטלוויזיוני. שינויים כדוגמת ההצלחה הכבירה של שירותי הסטרימינג ברחבי העולם, אשר הביאו להיחלשות משמעותית בחברות הכבלים והלוויין.

בכתבה של ניצן פינקו ב"הארץ", פינקו מראיינת, בין היתר, את ד"ר נועה לביא, ראשת המסלול לתקשורת ומדיה במכללה האקדמית תל אביב-יפו, והיא טוענת כי:

"בישראל עדיין צופים בטלוויזיה לינארית. כלומר צפייה בערוצים המסחריים או הציבוריים לפי לוח הזמנים שלהם. בעולם רוב הצופים לא צופים בטלוויזיה לינארית אלא בצפייה על פי דרישה.

בחו"ל הריאליטי, למשל 'האח הגדול', נשאר בערוצי הנישה. אלו תהליכים דוריים ואנחנו בישראל תמיד מפגרים בכעשור אחרי העולם המערבי. זה קשור להיותנו חברה בסכסוך מתתמשך ולהרגל להיות במצב של חירום שבו אתה רוצה להיות צמוד לערוץ מידע, כשהמלחמות והמבצעים הם הריאליטי הגדול".

אחרי 17 שנה של אכזריות, "אקס פקטור" הבריטית כבר לא עוברת מסך https://t.co/kJJue9lvF3 #ad: https://t.co/QsZ5u9kI4z pic.twitter.com/9sgLLo9cz7

— Inside Israel (@insideisraeltv) August 8, 2021

במקרה של ערוצי המוזיקה, נראה כי גם הם מאחרים בזמן, בלשון המעטה. כשבמדינות מסביב לעולם גופי תקשורת רבים כבר הקימו שירותי סטרימינג עצמאיים משלהם (HBO Max, Peacock, Paramount +, Disney Plus ועוד) לצד שירותי סטרימינג אשר מספקים, בין היתר, תוכן של כלי תקשורת שונים (כמו Netflix ו-Hulu), נראה כי רוב ערוצי המוזיקה בוחרים להשקיף על הנעשה בחצרות שכניהם.

כשבמדינות רבות גופי תקשורת כבר הקימו שירותי סטרימינג עצמאיים משלהם, לצד שירותי סטרימינג שמספקים, בין היתר, תוכן של כלי תקשורת שונים, נראה כי רוב ערוצי המוזיקה בוחרים להשקיף על הנעשה מהצד

על ערוצי המוזיקה, בתור התחלה, לבצע מספר שינויים במדיניות שלהם כדלהלן:

1. לבצע הליך פירוק של ערוצים מקומיים מאת רשתות בינלאומיות ו/או לספק את כלל הערוצים כחבילה עם תשלום חודשי (למשל, במקרה של ערוצי המוזיקה של "Trace", רוב הערוצים מוצעים בשירות סטרימינג של החברה "+ Trace", לצד ספריית VOD ותחנות רדיו חינמיות, המחולקות לפי מצב וז'אנר מוזיקלי, וניתן לעשות מנוי לשירות בתשלום חודשי או שנתי)
2. להפוך את ערוצי המוזיקה הקיימים מכלליים לספציפיים. למשל, שכל ערוץ יעסוק בעשור מסוים או בז'אנר מסוים (כמו במקרה של MTV, כאשר שלושה ערוצים הוחלפו לטובת 'ערוצי-מרתון' עשוריים משנות ה-80, ה-90 והעשור הראשון של שנות ה-2000).
3. להעלות רצועות שידור אינטרקטיביות כאשר הקהל יהיה שותף להן. לדוגמה, להעלות לאוויר רצועת שידור כשבמהלכה הקהל בוחר את השירים הבאים שישודרו מבין רשימה המוגדרת מראש של מס' שירים, כשההצבעה תתבצע באמצעות יישומון ייעודי לרצועת השידור הנ"ל.
4. להשיק שירות עצמאי אשר יהיה זמין לכל משתמש ומשתמשת בכל מכשיר (סמארטפונים, טאבלטים, מחשבים, סטרימרים, טלוויזיות חכמות ועוד) ותכלול את כלל הערוצים בשידור חי לצד ספריית VOD (עם תכנים ששודרו בעבר והופקו על ידי הערוץ, למשל) במחיר אטרקטיבי תוך שימת דגש על התוכן, עיצוב השירות וחווית השימוש בו.
5. להנגיש את ערוצי המוזיקה השונים אל כלל הקהלים של כלל חברות הטלוויזיה ברחבי העולם (בישראל, למשל, בחברות "סלקום TV", "פרטנר TV" ובשירות המוזל של yes, "סטינג TV", ערוצי המוזיקה מבית MTV אינם זמינים כלל וכלל).

אני סבור כי שינויים אלו יוכלו לסייע לערוצי המוזיקה לקבל אינדיקציה, לכל הפחות, אודות מצבם והתייחסותם מצד הצופים, כאשר מצבם הולך ומדרדר.

אין צל של ספק כי בימים אלו ישנם שינויים רבים בשוק הטלוויזיוני וחלקים רבים ממנו יוכלו לשרוד ואף לשגשג כשחלקים אחרים יגססו עד שיסגרו. אך במקרה של ערוצי המוזיקה הנוכחיים, ישנו סיכוי הולך וגובר שבעוד תקופה, אותם ערוצים אשר גדלנו עליהם והיו חלק בלתי נפרד מן הילדות של רבים ורבות ברחבי העולם, ירדו מן האוויר לעולם ועד.