בשנת 390 לפני הספירה פלשו הגאלים לצפון איטליה. הם הביסו את הצבא הרומי פעם אחר פעם, עד שלבסוף שרפו את רומא ובזזו אותה. משם המשיכו לצעוד לעבר גבעת הקפיטולין, מקום המקדש של יופיטר ולב לבה של האימפריה הרומית.

מכיוון שלא הצליחו לכבוש את הגבעה באור היום, המתינו הגאלים ללילה והתגנבו במעלה החומות. אפילו הכלבים לא הבחינו בפולשים – אבל אווזי המקדש עשו כל כך הרבה רעש בגעגועים ובנפנופים שלהם, עד שהשומרים התעוררו. הגאלים נהדפו לאחור ולפי האגדה, האווזים של רומא הם שהצילו את המצב.

עכשיו יכולים המבקרים במוזאון ארצות המקרא בירושלים ליהנות מהצצה מסקרנת לאופן שבו התייחס בני האדם לציפורים לאורך ההיסטוריה, בתערוכה "חזרה למקור: פגישה עם ציפורים עתיקות". התערוכה, שנפתחה ביולי האחרון, תינעל בסוף אפריל 2022.

אזור אינטראקטיבי לילדים בתערוכת מוזאון ארצות המקרא, "חזרה למקור" (צילום: שמואל בר-עם)

על גבי במות בצורת כנפיים תלויים מיצגים הקשורים לציפורים בשמיים, באוויר ובים, ואפילו בעולם הבא – ארצם המיתולוגית של המתים. מקטעים של פרסקו רומאי מקורי בנושא ציפורים פזורים על הקיר החיצוני, ופסיפס יפהייפה מהתקופה הביזנטית מתעד ארבעה זנים של ציפורים. פסקול שמשמיע ציוצי ציפורים מרגיעים (בנוסף לגעגועים ולקרקושים שהוזכרו קודם) מוסיף לאווירה האווירית.

מקטעים של פרסקו רומאי מקורי בנושא ציפורים פזורים על הקיר החיצוני, ופסיפס יפהייפה מהתקופה הביזנטית מתעד ארבעה זנים של ציפורים. פסקול שמשמיע ציוצי ציפורים מרגיעים מוסיף לאווירה האווירית

במיתולוגיה היוונית זאוס – אל השמיים והרעם, אב כל האלים ובני האדם – מתואר לעיתים קרובות כעיט, כפי שניתן לראות על חלק מהמטבעות המוצגים בתערוכה. אבן חן רומית מהמאה השלישית לספירה מראה את יוליוס קיסר המת, כשנשמתו נישאת למרומים על ידי עיט.

הפרסקו האהוב עלינו מבין הרומאים שמוצגים על הקירות מציג את זאוס כעיט, והוא נושא נער צעיר איתו. לפי האגדה, זאוס התאהב בנער בשם גנימדס, חטף אותו ונשא אותו אל האולימפוס כדי שיגיש את הנקטר לאלים – ויהיה מאהבו. הפרסקו מתוארך לשנת 60 לספירה (עשור לפני חורבן בית שני בירושלים).

אגף המים בתערוכת מוזאון ארצות המקרא, "חזרה למקור" (צילום: שמואל בר-עם)

דמות ברונזה בת 2,400 שנה, שהתגלתה במונגוליה, הייתה, כנראה, מונחת על קסדה של לוחם, ולפי מוטת כנפיה הרחבות, עוצבה כסיס החומות. למרות שמקורה של הדמות מגיע כנראה מעבר לגיאוגרפיה התנ"כית, היא בכל זאת קשורה לסצנה המקומית של ישראל, מכיוון שהסיס היא אחת מ-500 מיליון ציפורים נודדות שעוברות בארץ ישראל מדי שנה.

במשך כ-3,000 שנה, שימש הורוס, האל עם ראש הבז, כסמל למצרים. הורוס, שעודנו פופולרי היום, מופיע על מטוסים מצריים ומלונות במצרים. למעשה, אמזון אפילו מוכרת כיסויים לרהיטים בעיצוב הבז של הורוס. מומיות של בזים הוקרבו להורוס במקדשים, כשאנשים קיוו שהאל ייענה לתפילותיהם, כך שלא מפתיע שאתרי קבורה מיוחדים במצרים מלאים במיליוני מומיות של בזים.

במשך כ-3,000 שנה, שימש הורוס, האל עם ראש הבז, כסמל למצרים. הורוס, שעודנו פופולרי היום, מופיע על מטוסים מצריים ומלונות במצרים. למעשה, אמזון אפילו מוכרת כיסויים לרהיטים בעיצוב הבז של הורוס

לעיתים מומיות של נצים – ציפורי טרף קטנות שדומות לבזים – שימשו כתחליפים, ומומיה אחת כזאת מוצגת במוזאון ארצות המקרא. חוקרים השתמשו ברנטגן כדי לבדוק את הציפור החנוטה ולקבוע האם היא נץ או בז, ורגליה הארוכות שכנעו אותם שמדובר בנץ.

בתערוכת מוזאון ארצות המקרא, "חזרה למקור" (צילום: שמואל בר-עם)

המצרים העתיקים היו אובססיביים למוות ולקבורה, וחלק מהמומיות שלהם לא היו ציפורים או אנשים. פריט נוסף שמוצג הוא מכסה של סרקופג שמכיל מומיית תירס. במצרים העתיקה, תירס נעטף באופן שהזכיר את האל אוסר, אל המתים והשאול. ראש מכסה הסרקופג מעוצב כמו בז, ובזים מכותרים מוצגים על כתפיו.

נוצת יען מצופת זהב בתערוכה מתייחסת למאע'ת, אלת הצדק, החוק והאמת במיתולוגיה המצרית. בימי קדם נשפטו המתים על סמך משקל לבבם – אם הלב שלהם היה קל מנוצה, הם עלו השמיימה, אך אבוי לאלה שלבם היה כבד מדי.

נוצת יען מצופת זהב מתייחסת למאע'ת, אלת הצדק, החוק והאמת במיתולוגיה המצרית. בימי קדם נשפטו המתים על סמך משקל לבבם – אם הלב היה קל מנוצה, הם עלו לשמיים, אך אבוי לאלה שלבם היה כבד מדי

מים ועופות ים היוו בסיס לסיפורי היצירה המצרים. אגדה אחת כזאת מספרת על עוף החול המצרי האלוהי, בנו, כנראה, אנפה אפורה, שקריאתה הפרה את הדממה הקדמונית של אי-הקיום והובילה את יצירת העולם. בתערוכה מוצג קמע בצורת לב מהמאות ה-15-13 לפני הספירה שעליו חקוק בנו.

סרקופג עתיק למומיית תירס עם ראש של בז ומוצגת בתערוכת מוזאון ארצות המקרא, "חזרה למקור" (צילום: שמואל בר-עם)

קיר באזור המים של התערוכה מציג דפנות פתח לדלת מהסוג שהתנ"ך מכנה "מזוזה". עם השנים, המילה התפתחה כדי לייצג קופסה קטנה ובה פסוקים שאותה מצמידים היהודים ברחבי העולם לפתח דלתם. הדפנות האלה הגיעו ממצרים ועליהם השמות המלכותיים של רעמסס השני, הפרעה הגדול מהמאה ה-13 לפני הספירה, עם הכיתוב "בנו של האל רע". המילה "בן" מיוצגת על ידי הירוגליף של ברווז.

לפני 2,600 שנה, אישה שחיה באיטליה לבשה סיכה מוזהבת ויפה שמוצגת גם היא כאן. הסיכה מתארת משפחה של ברווזים שאחד מהוריה הותקף, כנראה, על ידי לוטרה. סיכות אחרות מציגות דגמי סירות מסרדיניה כשהן מעוטרות בברווזים, ולידם משקלות בצורת ברווז ממסופוטמיה. ייתכן שאלה קשורים לאלה המסופוטמית ננשה, שהייתה ממונה על משקולות ומידות, והם מוצגים יחד עם ברווזים על לוח חמר מהמאה ה-21 לפני הספירה.

לפני 2,600 שנה, אישה שחיה באיטליה לבשה סיכה מוזהבת ויפה שמוצגת גם היא כאן. הסיכה מתארת משפחה של ברווזים שאחד מהוריה הותקף, כנראה, על ידי לוטרה

תרנגולות ותרנגולים בויתו בדרום מזרח אסיה לפני כ-8,000 שנה והגיעו למסופוטמיה 4,000 שנה אחר כך. באותה תקופה, השימוש העיקרי של העופות לא היה מזון, אלא בעיקר לבידור: הם שוסו אלה באלה בזירת קרבות התרנגולות. בתצוגה מופיעה חותמת פיניקית מהמאה ה-9 לפני הספירה שהתגלתה בלבנון, ובה שני תרנגולים בעמדות קרב.

סיכה איטלקית בת 2,600 שנה ועליה משפחה של ברווזים שמותקפת על ידי טורף, בתערוכת מוזאון ארצות המקרא, "חזרה למקור" (צילום: שמואל בר-עם)

התלמוד מציין שגידול תרנגולים בירושלים נאסר בתקופת בית שני. אך בהחלט נמצאו שם תרנגולים, מכיוון שבברית החדשה, כשפטרוס מכחיש שהוא אחד מתלמידיו של ישו, "ויסף פטרוס לכחש ופתאום קרא התרנגול" (הבשורה על פי יוחנן 18: 27). בגלל החרטה המאוחרת של פטרוס, התחילה המסורת הנוצרית לקשר בין תרנגולים לכפרה.

בין העופות הנוספים שמוצגים גם בקבוק בושם איטלקי בן 1,500 שנה שהפקק שלו מעוצב כתרנגול, אמפורה יוונית צבעונית מאותה תקופה בערך שמציגה שני תרנגולים, וקערה רחבה מאיראן של המאה ה-16 לפני הספירה – מסוג הכלים שמקורם ביוון העתיקה ונועדו לערבב יין ומים – שמעוטרת בציורי ציפורים.

בין העופות הנוספים שמוצגים גם בקבוק בושם איטלקי בן 1,500 שנה שהפקק שלו מעוצב כתרנגול וקערה רחבה מאיראן של המאה ה-16 לפני הספירה, שנועדה לערבוב יין ומים ומעוטרת בציורי ציפורים

גם לינשופים מקום מכובד בתערוכה. על אף שהיום אנחנו חושבים עליהם כסמל לחוכמה, במסופוטמיה העתיקה חשבו עליהם כמבשרי מוות.

מאידך, החלק האחרון של התערוכה מוקדש ליונת השלום. למרות שמיתוס המבול במסופוטמיה משתמש דווקא בעורב כדי להוכיח שהמים נסוגו, היונה היא זאת שמככבת בגרסה התנ"כית של האגדה וברוב הגרסאות שלה. היונה מקושרת בצורה הדוקה כל כך לקונספט של שלום, עד שפיקאסו אימץ אותה כתמה לליטוגרפיה שהציג בוועידת השלום הבינלאומית הראשונה ב-1949.

דופן מצרי לדלת עם הירוגליפים של ברווז לתיאור המילה "בן", בתערוכת מוזאון ארצות המקרא, "חזרה למקור" (צילום: שמואל בר-עם)

המארחים יכולים לסייר בתערוכה עם אוזניות אודיו, להשתתף בסיור מודרך או פשוט לסמוך על ההסברים המפורטים ליד כל מוצג. בחצר המוזאון יש מרכז פעילות שהוקם בשיתוף הקרן הקיימת לישראל. פעוטות ומעלה יכולים ליהנות פה בקן רחב ממדים עם שלל משחקים, חידות שיובילו אותם אל התערוכה המרכזית, תחפושות ונעלי ציפור שיאפשרו להם להשאיר עקבות ציפוריות בחול.

דגמים מוצלחים של ציפורים מפוזרים בין העמודים, על העצים, על הקרקע ומאחורי קירות שמאפשרים הצצה. אם יהיה לכם מזל, בזמן שתציצו מהחלונות ייתכן שתצליחו לזהות גם את הפרט מקורי.

אנחנו מודים לאוצר המוזאון, ד"ר יגאל בלוך, שהדריך אותנו בתערוכה. מידע על מחירים, שעות הכניסה והנחיות קורונה ניתן למצוא באתר המוזאון.