כמה עוד יכולה להימשך כריעת הברך של מדינה שלמה על כל מוסדותיה בפני נאשם בפלילים? נדמה שכבר נגרסה בזיכרון ונשכחה פרשת גריסת המסמכים, כאשר מערכת המשפט תוחבת את ראשה עמוק לתוך החול. כאילו שבעצימת עיניים תעלים מהמציאות את הפרשה המחייבת חקירה.

כמה עוד יכולה להימשך כריעת הברך של מדינה שלמה על מוסדותיה בפני נאשם בפלילים? נדמה שכבר נגרסה בזיכרון ונשכחה פרשת גריסת המסמכים, כשמערכת המשפט תוחבת את ראשה עמוק בחול

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כמעט שלא עובר שבוע בלי שתצוץ לה פרשה חדשה בכיכובו של הנאשם המתמיד נתניהו. עכשיו זו שתיקת הכבשים המלומדות נוכח חשיפת פרשת המתנות הנעלמות מס' 2.

וגם זה עכשיו: בעודו עומד למשפט פלילי בעבירות חמורות טס הנאשם לחו"ל להתארח אצל עד תביעה במשפטו.

והיועץ המשפטי? דממה.
הפרקליטות? דממה
שלישיית השופטים? דממה
משרד המשפטים? דממה

עד היום, 76 שנים אחרי נירנברג, אנחנו ממשיכים לדון ולשפוט – גם אם הדבר נעשה במשפט הציבור מחוץ לכותלי בית המשפט – משתפי פעולה נלהבים, אבל גם משת"פים שפשוט לא עמד להם כוחם להתייצב מול מפלצת רצחנית בדמותו של הפיהרר.

ואצלנו? שומרי הסף כולם רועדים מול דחליל שכבר ירד מגדולתו המפוקפקת, ופשוט נעלמים ומפקירים את עמדותיהם. לא עומד להם כוחם להתייצב מול נמר הנייר, שעם טיפת יושרה ואומץ היו מכדרים אותו לכדור ומשליכים לפח המיחזור.

ואצלנו? שומרי הסף רועדים מול דחליל שירד מגדולתו המפוקפקת, נעלמים ומפקירים את עמדותיהם. לא עומד להם כוחם להתייצב מול נמר הנייר, שעם טיפת יושרה ואומץ היו מכדרים אותו לכדור ומשליכים לפח המיחזור

במקום זה הם מתבצרים במחילותיהם ומשליכים לאשפה את המדינה שעליהם הם אמורים לשמור.

ההיסטוריה לא שוכחת. החרפה תהיה רשומה על שמם של "שומרי הסף" שלנו לדראון עולם.

במהלך השנים 2016-2015 כתב ירון צ. כהן את "שמש אחרונה" (הוצ' כרמל) רומן המתרחש על רקע קריסת הדמוקרטיה הישראלית, מערכת המשפט והעיתונות. היום הוא כותב: כששופטי העליון מסרבים להרחיק מבט אל מעבר לקצה אפם, קיים סיכוי סביר שהרשומה הבאה שבה יוזכר חורבן הדמוקרטיה הישראלית תהיה ידיעה חדשותית במדורי האקטואליה של העיתונות העולמית.