כמה עוד יכולה להימשך כריעת הברך של מדינה שלמה על כל מוסדותיה בפני נאשם בפלילים? נדמה שכבר נגרסה בזיכרון ונשכחה פרשת גריסת המסמכים, כאשר מערכת המשפט תוחבת את ראשה עמוק לתוך החול. כאילו שבעצימת עיניים תעלים מהמציאות את הפרשה המחייבת חקירה.

כמה עוד יכולה להימשך כריעת הברך של מדינה שלמה על מוסדותיה בפני נאשם בפלילים? נדמה שכבר נגרסה בזיכרון ונשכחה פרשת גריסת המסמכים, כשמערכת המשפט תוחבת את ראשה עמוק בחול

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כמעט שלא עובר שבוע בלי שתצוץ לה פרשה חדשה בכיכובו של הנאשם המתמיד נתניהו. עכשיו זו שתיקת הכבשים המלומדות נוכח חשיפת פרשת המתנות הנעלמות מס' 2.

וגם זה עכשיו: בעודו עומד למשפט פלילי בעבירות חמורות טס הנאשם לחו"ל להתארח אצל עד תביעה במשפטו.

והיועץ המשפטי? דממה.
הפרקליטות? דממה
שלישיית השופטים? דממה
משרד המשפטים? דממה

עד היום, 76 שנים אחרי נירנברג, אנחנו ממשיכים לדון ולשפוט – גם אם הדבר נעשה במשפט הציבור מחוץ לכותלי בית המשפט – משתפי פעולה נלהבים, אבל גם משת"פים שפשוט לא עמד להם כוחם להתייצב מול מפלצת רצחנית בדמותו של הפיהרר.

ואצלנו? שומרי הסף כולם רועדים מול דחליל שכבר ירד מגדולתו המפוקפקת, ופשוט נעלמים ומפקירים את עמדותיהם. לא עומד להם כוחם להתייצב מול נמר הנייר, שעם טיפת יושרה ואומץ היו מכדרים אותו לכדור ומשליכים לפח המיחזור.

ואצלנו? שומרי הסף רועדים מול דחליל שירד מגדולתו המפוקפקת, נעלמים ומפקירים את עמדותיהם. לא עומד להם כוחם להתייצב מול נמר הנייר, שעם טיפת יושרה ואומץ היו מכדרים אותו לכדור ומשליכים לפח המיחזור

במקום זה הם מתבצרים במחילותיהם ומשליכים לאשפה את המדינה שעליהם הם אמורים לשמור.

ההיסטוריה לא שוכחת. החרפה תהיה רשומה על שמם של "שומרי הסף" שלנו לדראון עולם.

במהלך השנים 2016-2015 כתב ירון צ. כהן את "שמש אחרונה" (הוצ' כרמל) רומן המתרחש על רקע קריסת הדמוקרטיה הישראלית, מערכת המשפט והעיתונות. היום הוא כותב: כששופטי העליון מסרבים להרחיק מבט אל מעבר לקצה אפם, קיים סיכוי סביר שהרשומה הבאה שבה יוזכר חורבן הדמוקרטיה הישראלית תהיה ידיעה חדשותית במדורי האקטואליה של העיתונות העולמית.

כל העדויות מלמדות כי נתניהו איבד עשתונות ולא תיפקד בימים הראשונים שלאחר המתקפה הרצחנית של חמאס ביישובי העוטף ומחנות צה"ל.

מי שהיה בקרבתו מעיד שהוא היה מנותק, חסר ביטחון ולא ממש ניהל את האירוע. הוא לא הנהיג את המדינה ולא את זרועות הביטחון שהיו אמורות להוביל למתקפת נגד בעזה.

עיתונאי, מפיק ועורך משדרי טלוויזיה. בימים אלה, מתמקד בהפקת סרטי תעודה.

בשנה שעברה מאז יום המחדל וההפקרה של אזור הנגב המערבי במדינת ישראל נעשו ניסיונות שונים להגדיר את מה שהתרחש בנגב המערבי ביום שבת הארור של ה-7.10.2023.

יש כאלו המגדירים זאת כטיהור אתני, יש המדגישים את הפשעים נגד האנושות וחלק מצביעים על כך שמדובר על אירוע אשר במשפט הבינלאומי מתקרב להגדרה של רצח עם.

ד"ר אמיר פלג הוא חבר מועצת "יד ושם", ההיסטוריון הראשי בישראל של ועידת התביעות נגד הגרמנים, ותושב מושב עין הבשור במועצה האזורית אשכול

מדינת ישראל נמצאת בשפל העמוק ביותר שידעה. אנו חיים את התקופה החשוכה ביותר מאז הקמתה. הממשלה הנוכחית, שבמשמרתה ארעה המפולת הנוראית ביותר, אינה מרפה מטרפׇּה (המדינה) וממשיכה לטרוף את בשרה (תקציביה ומוסדותיה) להשׂבעת רעבונו של העומד בראשה (לכוח ולהגנה מפני משפטו) ותאוות מפלגות הקואליציה (להשתמטות ולקבלת הכספים הקואליציוניים).

כך נקלענו לפרדוקס ממנו איננו רואים מוצא.

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".