בדומה לאולימפיאדת טוקיו, גם במשחקים הפראלימפיים שנערכים כעת בבירה היפנית משתתפים לא מעט ספורטאים יהודים, בין היתר האתלט עזרא פרץ והשחיין הוותיק מאט לוי. אבל בניגוד למשחקים האולימפיים, מאחורי המשחקים הפראלימפיים מסתתר סיפור יהודי מעורר השראה – סיפורו של מייסד התחרות, לודוויג גוטמן.
גוטמן נולד ב־3 ביולי 1899 בטוסט, גרמניה (כיום טושק, פולין) למשפחה יהודית־גרמנית. בשנת 1917, כשעבד כמתנדב בבית חולים לכורי פחם, פגש מטופל עם פגיעה בעמוד השדרה ושיתוק בפלג גופו התחתון. באותה תקופה, שיתוק בפלג הגוף התחתון (פרפלגיה) היה למעשה גזר דין מוות, ולמרבה הצער, זה מה שקרה לכורה הפחם הצעיר. אבל סיפורו של אותו מטופל השפיע על גוטמן עמוקות.
שנה לאחר מכן, גוטמן החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ברסלאו, ובשנת 1919 עבר לאוניברסיטת פרייבורג, שם קיבל תואר דוקטור לרפואה בשנת 1924. בפרייבורג גוטמן הפך לחבר פעיל באחווה היהודית שניסתה לבלום את התפשטות האנטישמיות באוניברסיטאות. בסופו של דבר האחווה הפכה גם למרכז ספורט וכושר, כדי ש"איש לא יצטרך להתבייש בהיותו יהודי".
בשנות ה־30 של המאה ה־20 גוטמן עבד כנוירוכירורג בבית החולים ונצל הנקה בברסלאו (כיום ורוצלב, פולין), כמרצה באוניברסיטה וכעוזרו של אוטפריד פורסטר, נוירוכירורג נודע ופורץ דרך. גוטמן עמד להיות הנוירולוג הגרמני הגדול הבא – אבל אז עלו הנאצים לשלטון.
בשנת 1935 חוקקה גרמניה את חוקי נירנברג האנטישמיים, שקבעו בין היתר כי ליהודים אסור לעסוק ברפואה. גוטמן סולק מהאוניברסיטה, פוטר מעבודתו בבית החולים ותואר הדוקטור שלו נשלל ממנו. הוא נשלח לעבוד בבית החולים היהודי בברסלאו.
"אנשי אס אס שיחקו כדורגל עם ספרי תפילה. עמדתי שם ושמתי לב שיורדות לי דמעות, אבל הייתי נחוש לעזור לאותם נרדפים"
זמן קצר לאחר מכן, התרחש ליל הבדולח. "ב־9 בנובמבר נכנסתי למכונית ונסעתי לבית הכנסת", נזכר גוטמן לאחר מכן. "מאות אנשים הקיפו את המבנה, העלו באש, ואנשי אס אס שיחקו כדורגל עם ספרי תפילה. עמדתי שם ושמתי לב שיורדות לי דמעות, אבל הייתי נחוש לעזור לאותם נרדפים".
באותו הלילה, הגיעו לבית החולים 64 איש וביקשו מחסה מפני הפוגרום והגסטפו. גוטמן קיבל את כולם. בבוקר המחרת, הוא נקרא לבית החולים על ידי האס אס. "הלכתי לבית החולים וישבו שם שלושה קציני אס אס", נזכר גוטמן. "64 אנשים אושפזו. אתה יכול להסביר את זה?" עברתי איתם על כל מקרה ומקרה, וכמובן המצאתי כל מיני אבחנות. מתוך 64 אנשים הצלתי 60".
למרות אומץ ליבו, גוטמן ומשפחתו לא היו בטוחים בגרמניה. בשנת 1939 נתיבי המילוט הלכו ונסגרו במהירות אבל גוטמן קיבל הזדמנות נדירה: הנאצים החזירו לו את הדרכון והורו לו לנסוע לפורטוגל לטפל בחבר של הרודן הפורטוגלי.
מוות בגלל שיתוק
גוטמן הגיע לפורטוגל יחד עם משפחתו, ומשם היה אמור לחזור לגרמניה דרך אנגליה. המועצה לסיוע לפליטים אקדמאים ציפתה להגעתו ועזרה לגוטמן ולמשפחתו להישאר בבריטניה. ב־14 במארס 1939 הגיעה המשפחה לאוקספורד, ובשנת 1945 גוטמן קיבל אזרחות בריטית.
באנגליה, ד"ר גוטמן המשיך במחקרו בנושא פציעות בעמוד השדרה בבית החולים רדקליף, ומאוחר יותר התבקש להקים ולנהל את המרכז לפציעות עמוד שדרה בבית החולים סטוק מנדוויל.
נוסף על היותו המרכז הראשון בבריטניה שהתמחה בפציעות בעמוד השדרה, במרכז זה היה גוטמן חלוץ בטיפול ובשיקום מטופלים הסובלים משיתוק בארבעת הגפיים ובפלג גופם התחתון. באותו זמן, שיעור התמותה בקרב מטופלים משותקים היה גבוה ביותר כתוצאה מזיהומים שנגרמו מפצעי לחץ.
הפתרון של גוטמן לכך היה טיפול פשוט: להפוך את המטופל מדי שעתיים כדי למנוע פצעי לחץ. בזכות טיפול זה, שגוטמן ביצע לעיתים קרובות בעצמו, המטופלים המשותקים נשארו בחיים.
"חשבתי שתהיה זו טעות חמורה לא לכלול ספורט כחלק משיקומם של נכים", הוא אמר. "זה היה, ככל הנראה, אחד הרעיונות הטובים ביותר שעלו אי פעם במוחו של איש רפואה"
השלב הבא היה ליצור תוכניות שיקום שיאפשרו למטופלים המשותקים לחזק את ההערכה העצמית. גם כאן לגוטמן היה רעיון. "חשבתי שתהיה זו טעות חמורה לא לכלול ספורט כחלק משיקומם של נכים", הוא אמר. "זה היה, ככל הנראה, אחד הרעיונות הטובים ביותר שעלו אי פעם במוחו של איש רפואה".
ב־29 ביולי 1948 נפתחו משחקי סטוק מנדוויל הראשונים, באותו היום שבו נפתחו משחקי הקיץ האולימפיים בלונדון. במשחקים השתתפו חיילים משוחררים נכים, כולם בכיסאות גלגלים, שהתחרו בקליעה בחץ וקשת. האירוע נערך מדי שנה, ובשנת 1952 הגיעה לאנגליה נבחרת של יוצאי צבא הולנדיים משותקים כדי להתחרות במשחקי סטוק מנדוויל הבין־לאומיים הראשונים.
בשנת 1960 נערכו משחקי סטוק מנדוויל הבין־לאומיים בפעם הראשונה ברומא, איטליה, במקביל למשחקים האולימפיים. תחרות זו נחשבת כיום למשחקים הפראלימפיים הראשונים.
המונח פראלימפי מתייחס לעובדה שהמשחקים מקבילים למשחקים האולימפיים והוכרו רטרואקטיבית על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי בשנת 1984. באירוע ברומא השתתפו 400 ספורטאים, שייצגו 23 מדינות, עם מוגבלויות שונות. משנת 1960, המשחקים הפראלימפיים נערכים מדי ארבע שנים. משחקי החורף הראשונים התקיימו ב־1976.
הצמיחה המדהימה של המשחקים הפראלימפיים בתקופה כה קצרה הייתה מלווה בלא מעט אתגרים. בשנת 1968 סירבה מקסיקו סיטי, העיר המארחת של המשחקים האולימפיים, לארח את המשחקים הפראלימפיים.
גוטמן הוזמן על ידי מממשלת ישראל לערוך אותם ברמת גן. ב־4 בנובמבר באותה השנה, קהל של כ־10,000 איש צפה בטקס הפתיחה באצטדיון של האוניברסיטה העברית בירושלים.
המשחקים הפראלימפיים שינו מיקום שוב בשנת 1980, כשברית המועצות סירבה לארח אותם לצד אולימפיאדת מוסקבה. כשברית המועצות נשאלה על סירובה, אמר גורם סובייטי רשמי לתקשורת כי בכל ברית המועצות אין אנשים נכים.
לכן המשחקים הפראלימפיים נערכו באותה שנה בארנהם, הולנד. מאז משחקי הקיץ בסיאול בשנת 1988 ומשחקי החורף בשנת 1992 באלברוויל, צרפת, המשחקים האולימפיים והמשחקים הפראלימפיים נערכו באותן ערים ומקומות.
נוסף על עבודתו בסטוק מנדוויל ובמשחקים הפראלימפיים, גוטמן ייסד גם את האגודה הרפואית הבין־לאומית לפרפלגיה (כיום האגודה הבין־לאומית לעמוד השדרה), שבה כיהן כנשיא עד שנת 1970, ואת התאחדות הספורט הבריטית לנכים (כיום הפדרציה האנגלית לספורט נכים). הוא גם היה חבר באגודה למען פליטים יהודים במשך שנים רבות.
על פועלו בתחום הנוירולוגיה ולמען קהילת הנכים, גוטמן זכה בתואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית וקיבל תואר אבירות מהמלכה אליזבת השנייה בשנת 1966. גוטמן נפטר ב־18 במארס 1980 אך מורשתו עדיין חיה וקיימת. מפעל חייו נמשך חרף תורת הגזע הנאצית שניסתה להשמיד אותו, את הקהילה היהודית וקהילת הנכים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו