בחוק ההסדרים שהונח על שולחן הכנסת, הוטמן מוקש כבד, כזה שמסכן את כל שיטת המשטר שלנו, ושיעביר את השליטה במדינה מידי השרים ונבחרי הציבור לידי קבוצה אוליגרכית ובלתי נבחרת. האוצר מנסה לסרס את יכולת קבלת ההחלטות של הממשלה והציבור סופית.
בחוק ההסדרים הוטמן מוקש שמסכן את שיטת המשטר שלנו ויעביר את השליטה במדינה מידי השרים ונבחרי הציבור לידי קבוצה אוליגרכית ובלתי נבחרת
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
בחוק ההסדרים נכללת הדרישה להקמת "רשות רגולציה". היא מוצגת לציבור ככלי שמטרתו סילוק ביורוקרטיה מיותרת – אבל בפועל, מה שהיא תעשה היא העברת יכולת התקציב של הממשלה לידי גוף בלתי נבחר וחסר כל אחריות כלפי הציבור.
תחת הסמכות של רשות הרגולציה תיפול כל הקצאה ציבורית של 100 מיליוני ש"ח והלאה. כלומר, שר שירצה לבצע רפורמה במשרדו – נאמר, הגדלת תקנים לחינוך מיוחד במשרד החינוך – יגלה שקודם כל הוא חייב להעביר אותה דרך דיקטטור עם סמכות וטו. תפקידי השרים ירוקנו בפועל מתוכן – מהלך שהוא הפיכה שלטונית.
הקלה ברגולציה תתורגם בפועל לפגיעה בבריאות הציבור, על ידי צמצום סימון מוצרי מזון והקלה על מפעלים מזהמים; היא תפגע בזכות התעסוקה, למשל על ידי "רגולציה" על דרישות לשילוב נשים ובעלי מוגבלויות במקומות העבודה; היא תפגע בזכות לפרטיות, על ידי הענקת שליטה לתאגידים על מידע פרטי; והיא תאפשר בניה לקויה ונטולת פיקוח.
ניקח את נושא הדיור. יש להניח שאכן ייבנו דירות חדשות. אבל על ידי מי ולמען מי? קבלנים חזקים יקבלו עתודות קרקע, ומאחר שאין עליהם רגולציה, הם יבנו אותן עבור משקיעים, שבתורם ישכירו אותן במחיר מופקע.
בחוק ההסדרים נכללת דרישה להקמת "רשות רגולציה". היא מוצגת לציבור ככלי לסילוק ביורוקרטיה מיותרת – אבל בפועל, היא תעביר את יכולת התקציב של הממשלה לגוף בלתי נבחר וחסר כל אחריות כלפי הציבור
חוק ההסדרים, כלי שאמור היה להיות חד-זמני ושמטרתו הייתה להעביר חקיקה מהירה כדי להתגבר על המשבר הכלכלי הקשה של אמצע שנות ה-80, הפך מאז לאמצעי בידי נערי האוצר לעקוף את החקיקה, כלומר את היכולת של נבחרי הציבור ליישם מדיניות שהציבור רוצה בה.
חוק ההסדרים הוא חבילת חוקים גדולה, כתובה באופן בלתי קריא וכזו שמוגשת במהירות, כך שלח"כים אין די זמן לפרק אותה ולהבין מה יש בה. מעליהם מונף שוט: חוק ההסדרים צמוד לחוק התקציב, ובלי חוק תקציב הממשלה נופלת.
כפי שציין היטב איתן אבריאל, תקנות רשות הרגולציה שבחוק ההסדרים נכתבו כמעט אחד לאחד על ידי פורום קהלת. וכשקהלת "מייעלים את הכלכלה", היא תמיד מתייעלת עבור מי שכבר יש לו.
"לדעת משרד המשפטים, החוק מהווה שינוי יסודי במודל השלטוני הישראלי, אבל מהיכן החוק הזה צץ? כמו חוק הלאום, זו עבודה של קהלת", כותב הבוקר @EytanAvriel על רפורמת הרגולציה שתשרת את התאגידים על חשבון הציבור.
איך יתכן שרפורמה שהיא שינוי משטרי מוחבאת בחוק ההסדרים?https://t.co/iaVvY8K1TI— Or-ly Barlev ~ אור-לי ברלב (@orlybarlev) August 29, 2021
מדובר בגוף ליברטריאני שבמשך שנים מנסה בחשאי לנתב את המדיניות הכלכלית של ישראל כך שהיא תיטיב עוד יותר עם בעלי הון ותאגידים, ושמתנגד לכל פיקוח ציבורי – אפילו על גננות מתעללות.
חוק ההסדרים הוא חבילת חוקים גדולה, כתובה באופן בלתי קריא ומוגשת במהירות, כך שלח"כים אין די זמן לפרק אותה ולהבין מה יש בה. מעליהם מונף שוט: חוק ההסדרים צמוד לחוק התקציב, ובלעדיו הממשלה נופלת
מכון "זולת" פנה ליועץ המשפטי לממשלה וליועצת המשפטית של הכנסת בדרישה להפריד את סעיפי רשות הרגולציה מחוק ההסדרים ולהעמידם להצבעה בפני עצמם, בחוק נפרד.
יש לקוות שנבחרי הציבור יבינו שעידן כלכלת הזרזוף חלף, ושזכויות אדם עולות כסף ציבורי; שכסף ציבורי קונה לנו הגנה על הציבור – שלמענו, אחרי הכל, יש לנו שיטת ממשל בכלל.
ענת דייגי שאיבדה את היקר לה מכל יצאה למאבק למען תקנות הפיקוח על מעונות הגיל הרך, שיגדירו לראשונה יחס מטפלות-פעוטות ונהלי בטיחות. מולה היא מצאה את פורום קהלת שבשם ההתנגדות לכל רגולציה ובעזרת לוביסטים הצליח לרוקן מתוכן תקנות מצילות חיים. קריאת מטלטלת וחשובה.https://t.co/vHT4H56JUR
— Rami Hod (@Rami_Hod) February 5, 2021
עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כשלומדים קצת על רפורמת הרגולציה, מעבר לכותרת המאוד מרשימה שלה, מבינים שבעצם מדובר ברפורמה שאין מה לצפות ממרצ לתמוך בה. אי אפשר לצפות שרפורמה ליברטריאנית תקבל קולות של מרצ.
חוק ההסדרים הוא מלכודת דבש: אתה שם בתוכו את כל הנושאים השנויים במחלוקת שלא בא לך שחברי הכנסת יתעמקו בהם יותר מידי, מתנה את העברת התקציב בהעברת חוק ההסדרים, ולחברי הקואליציה אין ברירה אלא להצביע בניגוד לעמדה שלשמההם נבחרו לכנסת.
ככה לא אמורים לעבור חוקים במדינת ישראל: כל חוק צריך לקבל במה משלו, צריך לדון בו בנפרד, וצריך להצביע עליו בנפרד