"100 אלף נשקים #עוצמה יהודית" זו כותרת מדהימה לסרטון טיקטוק, גם אם כבר היינו אמורים להתרגל למי האפסיים שבהם מדשדשת הממשלה הזו. איתמר בן גביר מבטיח שם לבנו "קודם כל להמשיך" לחלק כלי נשק, לגייס שוטרים, לפתוח כיתות כוננות.

כל סעיף שהוא מונה הוא צורה אחרת של גניבת דעת, כולם מנסים לטשטש מדיניות אסונית ומסוכנת, שעוברת בשקט בחסות המלחמה, תולדת המחדל הגדול הקודם של הממשלה הזו.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.

"הציבור החרדי הוכיח מעורבות יתר אדירה והשקעה בלתי נתפסת של גמילות חסד ומעורבות בתוך השירות הצבאי בכלל וגם כגמילות חסדים בפרט", אמרה ח"כ טלי גוטליב במהלך הדיון על חוק הגיוס החדש.

הממשלה דורשת מחילונים לשרת יותר, לעשות יותר מילואים, לסכן את חייהם במלחמה נצחית, אבל לח"כ גוטליב דחוף לדבר על גמילות החסדים של החברה החרדית, אותה חברה שהממשלה החליטה לפטור מהנטל הזה. אפשר להשתגע.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.

השבוע הושבעה הכנסת ה-25, מתוכה 56 חברי כנסת באופוזיציה, מתוכם שבעה חברי כנסת חדשים. האופוזיציה הזו היא חומת המגן שלנו מפני היוזמות הצפויות לריסוק הדמוקרטיה. הסיכוי שלנו להישמע ציבורית. הקול שאנחנו זקוקים לו, בעד שוויון וזכויות אדם.

השבוע הושבעה הכנסת ה-25, מתוכה 56 חברי כנסת באופוזיציה, מתוכם שבעה חברי כנסת חדשים. האופוזיציה הזו היא חומת המגן שלנו מפני היוזמות הצפויות לריסוק הדמוקרטיה

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

אתמול (16.11.21) הותקף העיתונאי ברוך קרא בפתח בית המשפט המחוזי בירושלים בבואו לסקר את משפט נתניהו – אישה פגעה במקל בראשו והעיפה את הכיפה שלו. חבריו לערוץ 13 אביעד גליקמן ורביב דרוקר זכו למטח עלבונות ואיומים קשים.

לא מכיר את האשה שדפקה לי מקל בראש והעיפה לי את הכיפה. אני גם לא מתכוון להגיש נגדה תלונה. כן עצוב לי על הנזק והאלימות שהביאה עלינו מערכת מסיתים משומנת וחסרת עכבות. וגם, אלה שהעיפו לי את הכיפה, וצעקו: "תוריד את הכפה", אז היא פה להישאר, דווקא בגלל שהיא מייצגת משהו כל כך רחוק מכם. https://t.co/csMjBv9is6

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— ברוך קרא (@baruchikra) November 16, 2021

במהלך השנים האחרונות היינו עדים שוב ושוב למקרי תקיפה של עיתונאים על ידי אספסוף מוסת של אנשי ימין. בעקבות התקריות הללו, החליטה בכנסת הקודמת ראשת העבודה, ח"כ מרב מיכאלי, לאמץ את נייר המדיניות שכתבנו ב"זולת": "עיתונאים תחת מתקפה" ולאמץ את 2 הצעות החוק שבו.

בשנים האחרונות חזינו בתקיפות חוזרות של עיתונאים ע"י אספסוף מוסת של אנשי ימין. בעקבותיהן החליטה בכנסת הקודמת ראשת העבודה, ח"כ מיכאלי, לאמץ את נייר המדיניות של "זולת": "עיתונאים תחת מתקפה"

הצעות החוק יהפכו את תקיפתם של עיתונאים ואנשי צוותם לעבירה חמורה יותר מעבירת התקיפה הרגילה. זו חקיקה מתבקשת, משום שהחוק הנוכחי אינו מספק הגנה לעיתונאים, ואין לנו זמן לחינוך והסברה, כי התקיפות של עיתונאים מתרחשות עכשיו. ייקח זמן עד שהציבור יפנים שתקיפת עיתונאים היא פסולה.

מה שקרה היום בבמ"ש המחוזי י-ם, כשעיתונאים כמו @RavivDrucker, @baruchikra ו @aviadglickman חטפו נאצות – לא יכול להמשיך. מעמד העיתונאים זקוק להגנה, זה מה שעומד בבסיס הצעת חוק שניסחנו אשר כבר הונחה בידי @MeravMichaeli בטרם התמנתה לשרה https://t.co/DoRPi6T5jg

— Zulat זולת (@ZulatEquality) November 16, 2021

ראש האופוזיציה בנימין נתניהו משתמש בטקטיקה של תקיפת התקשורת כבר שנים. ערב בחירות 2015, הוא קרא לשרי הליכוד "תהיו גברים, תתקפו את התקשורת." מוקדם יותר, בבחירות 1999, הוא הרעים על העיתונאים "הם מ-פ-ח-ד-י-ם". וכן, הם מפחדים. יש להם סיבה. הימין משתמש עשרות שנים בסיסמה "העם נגד תקשורת עוינת", שכרגיל הועתקה מארה"ב. בנו של נתניהו, יאיר, איננו מובטל: הוא עוסק 24/7 בהפצת שנאה, ובין השאר נגד עיתונאים וכלי תקשורת. לדברים האלה יש הד ציבורי נרחב.

#הסית_מסית_יסית pic.twitter.com/CQPzPQZlic

— Joseph Fischer (@Jofischer007) May 18, 2021

להגנה החוקית הפרטנית על מיעוטים יש תקדימים. בשורה של מדינות, גם בישראל, ישנה חקיקה כנגד פשעי שנאה: היא אומרת שכאשר התקיפה על אדם נובעת מרצון לפגיעה במיעוט – שחורים, גאים, נשים – הענישה תהיה חמורה יותר. עיתונאים זקוקים כעת להגנה כזו: להבהרה מצד המדינה שבניגוד לעבריין הנמלט העומד בראשה, היא דווקא תגן על עיתונאים, ושהעבריינים שתוקפים אותם ימצאו את עצמם במצבם של הבריונים של טראמפ אחרי ההתקפה על הקונגרס. כמו טראמפ, נתניהו לא יציל אותם.

לכל מי שלא חושב שצריך להגן על עיתונאים בחקיקה אני רוצה לענות, שהצעות חוק הן הכרזה ציבורית, גם אם הן אינן הופכות לחוק בפועל. הן מתוות מסלול, מציבות יעד, מגבשות את הציבור סביבן. הצעת חוק כזו כעת היא תמרור אזהרה בפני הפורעים – והיא תציב מול שיח השנאה של נתניהו ותומכיו שיח אחר. אנחנו זקוקים לו, והעיתונאים זקוקים לו.

הצעות חוק הן הכרזה ציבורית, גם אם אינן הופכות לחוק בפועל. הן מתוות מסלול ומציבות יעד. הצעת החוק היא תמרור אזהרה בפני הפורעים – מול שיח השנאה של נתניהו ותומכיו. אנחנו והעיתונאים זקוקים לו

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה על העיתונות החופשית בישראל, ועל הגנתם של עיתונאים. זו סכנה ממשית לדמוקרטיה וזו אינה סיסמה חלולה, כי עיתונאים מתווכים לציבור את המציאות. תפקידם העיקרי הוא לחשוף את שקריה של הממשלה  ושל האופוזיציה – כדי לאפשר לציבור לבצע בחירות מושכלות.

להתקפות על עיתונאים יש אפקט מצנן. הם צריכים לדעת שהציבור עומד איתם, לא עם תוקפיהם, ולא מביט, מבוהל, מן הצד.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.

בחוק ההסדרים שהונח על שולחן הכנסת, הוטמן מוקש כבד, כזה שמסכן את כל שיטת המשטר שלנו, ושיעביר את השליטה במדינה מידי השרים ונבחרי הציבור לידי קבוצה אוליגרכית ובלתי נבחרת. האוצר מנסה לסרס את יכולת קבלת ההחלטות של הממשלה והציבור סופית.

בחוק ההסדרים הוטמן מוקש שמסכן את שיטת המשטר שלנו ויעביר את השליטה במדינה מידי השרים ונבחרי הציבור לידי קבוצה אוליגרכית ובלתי נבחרת

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בחוק ההסדרים נכללת הדרישה להקמת "רשות רגולציה". היא מוצגת לציבור ככלי שמטרתו סילוק ביורוקרטיה מיותרת – אבל בפועל, מה שהיא תעשה היא העברת יכולת התקציב של הממשלה לידי גוף בלתי נבחר וחסר כל אחריות כלפי הציבור.

תחת הסמכות של רשות הרגולציה תיפול כל הקצאה ציבורית של 100 מיליוני ש"ח והלאה. כלומר, שר שירצה לבצע רפורמה במשרדו – נאמר, הגדלת תקנים לחינוך מיוחד במשרד החינוך – יגלה שקודם כל הוא חייב להעביר אותה דרך דיקטטור עם סמכות וטו. תפקידי השרים ירוקנו בפועל מתוכן – מהלך שהוא הפיכה שלטונית.

הקלה ברגולציה תתורגם בפועל לפגיעה בבריאות הציבור, על ידי צמצום סימון מוצרי מזון והקלה על מפעלים מזהמים; היא תפגע בזכות התעסוקה, למשל על ידי "רגולציה" על דרישות לשילוב נשים ובעלי מוגבלויות במקומות העבודה; היא תפגע בזכות לפרטיות, על ידי הענקת שליטה לתאגידים על מידע פרטי; והיא תאפשר בניה לקויה ונטולת פיקוח.

ניקח את נושא הדיור. יש להניח שאכן ייבנו דירות חדשות. אבל על ידי מי ולמען מי? קבלנים חזקים יקבלו עתודות קרקע, ומאחר שאין עליהם רגולציה, הם יבנו אותן עבור משקיעים, שבתורם ישכירו אותן במחיר מופקע.

בחוק ההסדרים נכללת דרישה להקמת "רשות רגולציה". היא מוצגת לציבור ככלי לסילוק ביורוקרטיה מיותרת – אבל בפועל, היא תעביר את יכולת התקציב של הממשלה לגוף בלתי נבחר וחסר כל אחריות כלפי הציבור

חוק ההסדרים, כלי שאמור היה להיות חד-זמני ושמטרתו הייתה להעביר חקיקה מהירה כדי להתגבר על המשבר הכלכלי הקשה של אמצע שנות ה-80, הפך מאז לאמצעי בידי נערי האוצר לעקוף את החקיקה, כלומר את היכולת של נבחרי הציבור ליישם מדיניות שהציבור רוצה בה.

חוק ההסדרים הוא חבילת חוקים גדולה, כתובה באופן בלתי קריא וכזו שמוגשת במהירות, כך שלח"כים אין די זמן לפרק אותה ולהבין מה יש בה. מעליהם מונף שוט: חוק ההסדרים צמוד לחוק התקציב, ובלי חוק תקציב הממשלה נופלת.

כפי שציין היטב איתן אבריאל, תקנות רשות הרגולציה שבחוק ההסדרים נכתבו כמעט אחד לאחד על ידי פורום קהלת. וכשקהלת "מייעלים את הכלכלה", היא תמיד מתייעלת עבור מי שכבר יש לו.

"לדעת משרד המשפטים, החוק מהווה שינוי יסודי במודל השלטוני הישראלי, אבל מהיכן החוק הזה צץ? כמו חוק הלאום, זו עבודה של קהלת", כותב הבוקר @EytanAvriel על רפורמת הרגולציה שתשרת את התאגידים על חשבון הציבור.
איך יתכן שרפורמה שהיא שינוי משטרי מוחבאת בחוק ההסדרים?https://t.co/iaVvY8K1TI

— Or-ly Barlev ~ אור-לי ברלב (@orlybarlev) August 29, 2021

מדובר בגוף ליברטריאני שבמשך שנים מנסה בחשאי לנתב את המדיניות הכלכלית של ישראל כך שהיא תיטיב עוד יותר עם בעלי הון ותאגידים, ושמתנגד לכל פיקוח ציבורי – אפילו על גננות מתעללות.

חוק ההסדרים הוא חבילת חוקים גדולה, כתובה באופן בלתי קריא ומוגשת במהירות, כך שלח"כים אין די זמן לפרק אותה ולהבין מה יש בה. מעליהם מונף שוט: חוק ההסדרים צמוד לחוק התקציב, ובלעדיו הממשלה נופלת

מכון "זולת" פנה ליועץ המשפטי לממשלה וליועצת המשפטית של הכנסת בדרישה להפריד את סעיפי רשות הרגולציה מחוק ההסדרים ולהעמידם להצבעה בפני עצמם, בחוק נפרד.

יש לקוות שנבחרי הציבור יבינו שעידן כלכלת הזרזוף חלף, ושזכויות אדם עולות כסף ציבורי; שכסף ציבורי קונה לנו הגנה על הציבור –  שלמענו, אחרי הכל, יש לנו שיטת ממשל בכלל.

ענת דייגי שאיבדה את היקר לה מכל יצאה למאבק למען תקנות הפיקוח על מעונות הגיל הרך, שיגדירו לראשונה יחס מטפלות-פעוטות ונהלי בטיחות. מולה היא מצאה את פורום קהלת שבשם ההתנגדות לכל רגולציה ובעזרת לוביסטים הצליח לרוקן מתוכן תקנות מצילות חיים. קריאת מטלטלת וחשובה.https://t.co/vHT4H56JUR

— Rami Hod (@Rami_Hod) February 5, 2021

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.

בשבועות האחרונים חוזר הדיון על אחד החוקים המחפירים במדינת ישראל, חוק איחוד משפחות. חוק שהוא מעין קדימון לחוק הלאום ויוצר בפועל משטר אפרטהייד: מדינת ישראל אומרת לאזרחים הפלסטינים שלה במי הם רשאים להתאהב.

חוזר הדיון על אחד החוקים המחפירים במדינה, חוק איחוד משפחות, מעין קדימון לחוק הלאום, היוצר בפועל משטר אפרטהייד: מדינת ישראל אומרת לאזרחים הפלסטינים שלה במי הם רשאים להתאהב

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עם זאת, הדיון לרוב לא עוסק במזרח ירושלים, לכאורה שטח ישראלי שסופח ב-1967, ובפועל מתפקד כמעבדה לניסויים בהפרדה. תושבות מזרח ירושלים מחזיקות בתושבות ישראלית, לא אזרחות, וגם זה – איך אמר את זה בצלאל סמוטריץ'? בינתיים. לישראל יש מדיניות ארוכת שנים של שלילת תושבות מתושבות מזרח ירושלים שעברו לגור בשטחים, גם אם לזמן קצר.

המשמעות הבסיסית היא שמדינת ישראל מטילה מצור על אשה ממזרח ירושלים שהחליטה לקשור את גורלה בגבר מהגדה או, חלילה, מרצועת עזה. היא תיאלץ לבחור בין עקירה לגדה ואובדן זכויות התושבות שלה, לבין בחיים בלתי אפשריים – בפועל היא תצטרך לקיים שני בתים, אחד בירושלים והשני בגדה.

בפועל ישראל לא מאפשרת לזוגות כאלה לחיות בירושלים, ולילדיהם לא יהיה מעמד מוכר בעיר גם אם אחד ההורים נולד וחי שם כל ימיו. הם יצטרכו להיות פלסטינים סוג ג' בגדה.

הבעיה הזו היא אחת הקשות שנתקלות בה נשים ממזרח ירושלים, שעומדות במרכז דו"ח "אם אשכחך" שכתבה עדי גרנות רכזת חטיבת המחקר של מכון זולת לשוויון וזכויות אדם. "אם אשכחך" מתמקד בבעיות הייחודיות של נשים פלסטיניות במזרח ומערב העיר.

מזרח ירושלים, לכאורה שטח ישראלי שסופח ב-1967, ובפועל מעבדה לניסויים בהפרדה. תושבות מזרח ירושלים מחזיקות בתושבות ישראלית, לא אזרחות, וגם זה – איך אמר סמוטריץ'? בינתיים

כשישראלי מן השורה חושב על בטחון, הוא חושב על פיגועים, צה"ל וקצינים עם לסת מרובעת. כשאשה, לא כל שכן פלסטינית, חושבת על בטחון, היא חושבת על השאלה האם היא תצליח לצאת מביתה ולחזור אליו ללא פגיעה או השפלה.

היא חושבת על העובדה שגדר ההפרדה מאלצת את הילד שלה לעבור מחסום בדרכו לבית הספר – ובדרך חזרה. כל מעבר במחסום הוא סיבה לקיים את מה שאפרו-אמריקאים מכנים "השיחה" עם הילד: להיות מנומס, להשפיל מבט, לא להיראות מתגרה. לך תדע מתי יעוף לחייל או השוטר הפיוז. שזה לא יהיה אתה.

ואם האשה היא מסורתית, אז גם הלבוש הופך לסיכון או אמצעי השפלה. "כבנאדם עם חיג'אב," אומרת לוג'ין סובחי מבית צפאפא, "את כל הזמן צריכה להוכיח שאת בנאדם טוב. זה חונק. אני חייבת לחייך יותר […] זה תמיד פוגש אותי כשאנשים פשוט עוברים את התור כאילו אני לא נמצאת. כאילו הם יודעים שאני לא אענה, לא אגיד, לא אצעק".

.מחסום בכניסה לשכונת עיסאוויה במזרח ירושלים (צילום: Hadas Parush/Flash90)

לצד אזורים רבים של הזדהות בקרב נשים ישראליות, גם לפעילות פמיניסטיות יש לפעמים קושי להבין את המצב שבו נמצאות נשים ממזרח ירושלים: בעוד שהסכסוך, והצורך לשוויון, בוער במזרח ירושלים, מבחינתן הנושא הוא פוליטי מדי.

"אם אשכחך" מבקש להנכיח בשיח הבטחוני הישראלי את החלטה 1325 של מועצת הבטחון של האו"ם, שהיא משפט בינלאומי מחייב. החלטה 1325 מכילה שלושה מרכיבים עיקריים:

1. ייצוג, קרי דרישה לשוויון של נשים ממגוון קבוצות בתהליכי קבלת החלטות בנושאי שלום ובטחון.
2. הגנה, כלומר מחויבות שנשים, ילדות וילדים יהיו מוגנים במצב של סכסוך אלים.
3. הטמעת חשיבה מגדרית של נשים ממגוון קבוצות בחשיבה על נושאי בטחון ושלום.

כשישראלי מן השורה חושב על בטחון, הוא חושב על פיגועים, צה"ל וקצינים עם לסת מרובעת. כשאשה פלסטינית חושבת על בטחון, היא חושבת אם תצליח לצאת מביתה ולחזור אליו ללא פגיעה או השפלה

ממשלת ישראל מזמן כבר עיגנה את ההחלטה בחוק, ואפילו ממשלת נתניהו העבירה החלטת ממשלה בנושא, אבל – תיראו מופתעות – לא עשתה עם זה כלום. הגיע הזמן שדיונים על ירושלים לא יהיו מגובה המל"ט אלא מגובה עיניה של אשה שצריכה לחשוש ממה שיקרה לה ולילדיה במחסום.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.

צדקה עשה הקב"ה עם ממשלת ישראל, והעמיד לה תירוץ קבוע למחדליה וכשלונותיה – הסכמי אוסלו. ההסכמים הללו – שהיו רק הסכמי ביניים – פקעו אמנם במאי 1999, אבל הצל שלהם עדיין משמש את ממשלת ישראל כדי לכסות על מחדליה. הפעם הם משמשים אותה כדי להתחמק מחובתה ההומניטרית לספק חיסונים נגד קורונה לפלסטינים המתגוררים בגדה המערבית וברצועת עזה.

צדקה עשה הקב"ה עם ממשלת ישראל, והעמיד לה תירוץ קבוע למחדליה – הסכמי אוסלו. ההסכמים, שהיו רק הסכמי ביניים, פקעו אמנם במאי 99', אבל צילם עדיין משמש את ממשלת ישראל לכיסוי מחדליה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הגדה המערבית נמצאת בשליטתה המלאה של ישראל. שטחי הגדה נחלקים לשלושה חלקים: שטחי סי, שרשמית ישראל שולטת בהם בכל תחום, בטחוני ואזרחי; שטחי בי, שבהם רשמית ישראל מחזיקה רק בסמכות בטחונית; ושטחי איי, שלכאורה נמצאים תחת שליטתה הבלעדית של הרשות הפלסטינית.

דא עקא, שהשליטה הפלסטינית בשטחי איי ובי היא בדיחה גרועה. השטחים הללו הם מובלעות בין שטחים שנמצאים בשליטה ישראלית, וכל מה שהפלסטינים עושים בהם נתון, לכל דבר ועניין, הוא לרצונה של ישראל. הסיבה לכך פשוטה: פלסטינים אינם יכולים לעבור, או להעביר סחורות, בלי לעבור במחסומים שנשלטים על ידי ישראל.

ברצועת עזה ישראל שולטת מרחוק. היא שולטת במרחב האווירי והימי של הרצועה, בתדרים שלה, ובמיוחד במעברים שלה. ישראל שולטת ברישום האוכלוסין הפלסטיני, ועל כן פלסטינים אינם יכולים לצאת מהרצועה או להכנס אליה אלא באישורה של ישראל. הם יכולים, כמובן, להפוך למבריחי גבול – אבל בכך הם הופכים לעבריינים.

מאז שעלה בנימין נתניהו לשלטון, ב-1996, ממשלות ישראל משתמשות בהסכמי אוסלו כשכפ"ץ: כלפי ימין, הממשלה אומרת שמה לעשות, היא לא יכולה לפרק את הרשות הפלסטינית ולספח שטחים; כלפי חוץ, היא טוענת שישראל איננה אחראית לשטחי בי ואיי משום שהרשות שולטת בהם. במקביל, היא עושה הכל כדי למרר את חייהם של הפלסטינים שחיים בשטחי סי כדי ליישם טרנספר מרצון – בעוד שמתנחלים בונים כאוות נפשם, ישראל איננה לוקחת אחריות לחייהם של אנשים שהיא התחייבה לרווחתם בהסכמי אוסלו.

כל זה לא חדש. מה שחדש הוא השטיק שבמסגרתו ישראל מסרבת להעביר לפלסטינים חיסונים, בתואנה שהסכמי אוסלו מונעים זאת. התואנה הזו שקרית על פניה ביחס לשטחי סי, שם ישראל אחראית גם לצד האזרחי ולא רק הבטחוני, אבל, כאמור, המטרה של ממשלת נתניהו שם היא טרנספר מרצון.

חובתה של ממשלת ישראל לדאוג לחיסונים לפלסטינים:

1. ראשית בשל הזכות האוניברסלית לבריאות – בדיוק כמו שטענו בנייר "הזכות לחיסון" שפרסמנו במכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם יחד עם רופאים לזכויות אדם.
2. בנוסף, רצועת עזה ישראל והגדה המערבית הם שטח אחד לכל דבר. כשישראל מסרבת לחסן את הפלסטינים, היא מסכנת את הישראלים. כולנו מכירים את התמונות של פלסטינים שחוצים לישראל באין מפריע. ראינו גם איך, כשצה"ל רצה בכך, פלסטינים קיבלו אישור בשתיקה להגיע לחופי הים של ישראל.

בנימין נתניהו כלוא בדמות שהוא משחק: הוא לא יכול להיראות בעיני מצביעיו, שאותם לימד לשנוא פלסטינים, כמי ש"מיטיב" איתם; על כן הוא נמנע מלהעביר חיסונים לפלסטינים – שישראל שולטת בכל המעברים שלהם – ומשתמש באוסלו ככיסוי.

מה שחדש הוא השטיק שבמסגרתו ישראל מסרבת להעביר לפלסטינים חיסונים, בתואנה שהסכמי אוסלו מונעים זאת. התואנה הזו שקרית על פניה ביחס לשטחי סי, שם ישראל אחראית גם לצד האזרחי ולא רק הבטחוני

הסכמי אוסלו הם שכפ"צ נוח, כל זמן שאין זכרון ציבורי. אנשים שירחיקו במחשבתם עד ממשלת שרון – מעבר להרי האופל, אני יודעת – יזכרו שהממשלה הכריזה אז שהסכמי אוסלו בטלים. האיש שהכריז על כך שוב ושוב היה שר האוצר, אחד בנימין נתניהו.

לתושבי הארץ המעונה הזו גורל אחד, פלסטינים כיהודים. אנחנו תלויים זה בזה, ואם ניתן לנתניהו לפעול כרצונו, נהיה תלויים זה לצד זה. ישראל חזקה מספיק כדי לאפשר לפלסטינים להתחסן, גם אם זה יפגע בנתניהו בקלפי.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.

הכנסת חייבת להתאים את חוקי הבחירות לימי הקורונה, או שנסתכן בדיכוי הצבעה והגברת המחלה.

ממשלת ישראל מצעידה את מדינת ישראל לאירוע הפרת זכות הבחירה והזכות לבריאות ב-23 במרץ, כשהיא ממשיכה להתעלם מהאפשרות שנתוני התחלואה לא ירדו עד הבחירות. זה לא חייב להיות כך.

ממשלת ישראל מצעידה את מדינת  ישראל לאירוע הפרת זכות הבחירה והזכות לבריאות ב-23 במרץ, כשהיא ממשיכה להתעלם מהאפשרות שנתוני התחלואה לא ירדו עד אז

במציאות בה לא ניתן לדעת מה יהיה היקף התפשטות המגפה בשבוע הבא, על אחת כמה וכמה לא ניתן לדעת מה יהיה ב-23 במרץ ולכן יש להימנע מאווירת "יהיה בסדר" ולהתכונן לתסריט הקיצוני ביותר. זאת כשמטרת העל נותרת בעינה: מימוש מלא של זכות ההצבעה והזכות לבריאות.

למרות הזמן הדוחק, מגפת הקורונה עדיין מעמידה אתגרים יוצאי דופן בפני ישראל, כפי שעשתה בשאר המדינות הדמוקרטיות: עצם הנוכחות בקלפיות מגבירה מאד את הסיכון להדבקות. ועדיין יש שורה של פתרונות אחרים לבעיה. אלא שכדי ליישם אותם, הכנסת צריכה לפעול כבר עכשיו ולתקן את חוק הבחירות כדי שיום הבחירות יתקיים ללא דילול מצביעים מחד וגל רביעי של הדבקה מאידך.

לאחר שלושה סגרים, הנחיות מבולבלות ושנה שלמה בה שהו אזרחי ישראל בבתיהם לסירוגין, יחששו אזרחים רבים, בצדק, להתייצב בקלפי הומה, משום שהצפיפות עצמה מקדמת את המחלה. זו אינה טענה בעלמא: הדו"ח שהוצאנו בנושא במכון "זולת" סקר 27 מערכות בחירות ב-25 מדינות, ומצא שבשמונה המדינות שלא הוסיפו אמצעי הצבעה חדשים, חלה ירידה של 8% עד 15% במספר המצביעים – כמו גם עליה ניכרת בתחלואה.

זו הבעיה ועדיין אפשר לפתור אותה בלי לדחות את הבחירות. ועדת הבחירות המרכזית כבר עשתה כברת דרך כשהודיעה על הוספת 2,000 נקודות הצבעה, מה שיקטין את מספר המצביעים בכל נקודה. אבל אין די בכך. פתרון מתבקש היה הצבעה בדואר, אבל ממשלת נתניהו חיסלה את שירות הדואר הישראלי ואי אפשר יהיה לשקם אותו עד הבחירות.

הדו"ח שהוצאנו בנושא סקר 27 מערכות בחירות ב-25 מדינות, ומצא שבשמונה המדינות שלא הוסיפו אמצעי הצבעה חדשים, חלה ירידה של 8% עד 15% במספר המצביעים – כמו גם עליה ניכרת בתחלואה

הצעדים שהכנסת חייבת לנקוט הם, ראשית כל, הוספת ימי ההצבעה: לא די עוד ביום הצבעה אחד. אנחנו חייבים לרווח את הקלפיות, ועל כן לערוך את הבחירות במשך שלושה ימים.

מה שהיה טוב ויעיל בחיסונים יהיה גם יעיל כשוועדת הבחירות תודיע לכל אזרח במסרון – כפי שעשו קופות החולים ביחס לחיסון – את יום ההצבעה והשעה שבה עליו להתייצב בקלפי. הנזק למשק מהרחבת ימי ההצבעה יהיה זניח: הוא משותק ברובו גם כך, וחלק ניכר מהקלפיות מוצבות בבתי ספר, שבמגזרים שומרי החוק אינם פועלים במלואם בימי המגפה.

יש לשקול גם הצבת קלפיות נוספות במרכזי הערים, כך שאזרחים יוכלו לבצע בהן הצבעה מוקדמת: המהלך נוסה בהצלחה בכמה מדינות בארה"ב בבחירות 2020.

מעבר לכך, ניצבת בעיית חולי הקורונה המאומתים והאנשים בבידוד מחשש להדבקות. האחרונים ודאי יחששו להתייצב בקלפי. הפתרון הוא קלפיות ניידות: צוותים של ועדת הבחירות המרכזית, בתיאום עם משרד הבריאות, שיתייצבו בבתיהם של המבודדים והחולים ויאפשרו להם להצביע.

אם לא יאומצו המלצות אלה, לאור נתוני התחלואה הגבוהים, הירידה בקצב ההתחסנות והחשש מפני וריאנטים של המחלה, אנו עלולים למצוא את עצמנו פוגעים בזכות הבחירה ובזכות לבחור ביום חגה של הדמוקרטיה.

הנזק למשק מהרחבת ימי ההצבעה יהיה זניח: הוא משותק ברובו גם כך, וחלק ניכר מהקלפיות מוצבות בבתי ספר, שבמגזרים שומרי החוק אינם פועלים במלואם בימי המגפה

הימים אינם רגילים. הם ימי משבר ציבורי גדול. ואם אנחנו רוצים לחסן את הדמוקרטיה שלנו, לאפשר לכל אזרח לממש את זכות ההצבעה שלו ובו זמנית להגן על האוכלוסיה מפני המגפה, אלה הצעדים הנדרשים.

הצעדים חריגים – אבל הם ודאי חריגים פחות מדחייתן של בחירות למועד בלתי ידוע על ידי כנסת שכבר פיזרה את עצמה.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.