בחוק ההסדרים שהונח על שולחן הכנסת, הוטמן מוקש כבד, כזה שמסכן את כל שיטת המשטר שלנו, ושיעביר את השליטה במדינה מידי השרים ונבחרי הציבור לידי קבוצה אוליגרכית ובלתי נבחרת. האוצר מנסה לסרס את יכולת קבלת ההחלטות של הממשלה והציבור סופית.

בחוק ההסדרים הוטמן מוקש שמסכן את שיטת המשטר שלנו ויעביר את השליטה במדינה מידי השרים ונבחרי הציבור לידי קבוצה אוליגרכית ובלתי נבחרת

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בחוק ההסדרים נכללת הדרישה להקמת "רשות רגולציה". היא מוצגת לציבור ככלי שמטרתו סילוק ביורוקרטיה מיותרת – אבל בפועל, מה שהיא תעשה היא העברת יכולת התקציב של הממשלה לידי גוף בלתי נבחר וחסר כל אחריות כלפי הציבור.

תחת הסמכות של רשות הרגולציה תיפול כל הקצאה ציבורית של 100 מיליוני ש"ח והלאה. כלומר, שר שירצה לבצע רפורמה במשרדו – נאמר, הגדלת תקנים לחינוך מיוחד במשרד החינוך – יגלה שקודם כל הוא חייב להעביר אותה דרך דיקטטור עם סמכות וטו. תפקידי השרים ירוקנו בפועל מתוכן – מהלך שהוא הפיכה שלטונית.

הקלה ברגולציה תתורגם בפועל לפגיעה בבריאות הציבור, על ידי צמצום סימון מוצרי מזון והקלה על מפעלים מזהמים; היא תפגע בזכות התעסוקה, למשל על ידי "רגולציה" על דרישות לשילוב נשים ובעלי מוגבלויות במקומות העבודה; היא תפגע בזכות לפרטיות, על ידי הענקת שליטה לתאגידים על מידע פרטי; והיא תאפשר בניה לקויה ונטולת פיקוח.

ניקח את נושא הדיור. יש להניח שאכן ייבנו דירות חדשות. אבל על ידי מי ולמען מי? קבלנים חזקים יקבלו עתודות קרקע, ומאחר שאין עליהם רגולציה, הם יבנו אותן עבור משקיעים, שבתורם ישכירו אותן במחיר מופקע.

בחוק ההסדרים נכללת דרישה להקמת "רשות רגולציה". היא מוצגת לציבור ככלי לסילוק ביורוקרטיה מיותרת – אבל בפועל, היא תעביר את יכולת התקציב של הממשלה לגוף בלתי נבחר וחסר כל אחריות כלפי הציבור

חוק ההסדרים, כלי שאמור היה להיות חד-זמני ושמטרתו הייתה להעביר חקיקה מהירה כדי להתגבר על המשבר הכלכלי הקשה של אמצע שנות ה-80, הפך מאז לאמצעי בידי נערי האוצר לעקוף את החקיקה, כלומר את היכולת של נבחרי הציבור ליישם מדיניות שהציבור רוצה בה.

חוק ההסדרים הוא חבילת חוקים גדולה, כתובה באופן בלתי קריא וכזו שמוגשת במהירות, כך שלח"כים אין די זמן לפרק אותה ולהבין מה יש בה. מעליהם מונף שוט: חוק ההסדרים צמוד לחוק התקציב, ובלי חוק תקציב הממשלה נופלת.

כפי שציין היטב איתן אבריאל, תקנות רשות הרגולציה שבחוק ההסדרים נכתבו כמעט אחד לאחד על ידי פורום קהלת. וכשקהלת "מייעלים את הכלכלה", היא תמיד מתייעלת עבור מי שכבר יש לו.

"לדעת משרד המשפטים, החוק מהווה שינוי יסודי במודל השלטוני הישראלי, אבל מהיכן החוק הזה צץ? כמו חוק הלאום, זו עבודה של קהלת", כותב הבוקר @EytanAvriel על רפורמת הרגולציה שתשרת את התאגידים על חשבון הציבור.
איך יתכן שרפורמה שהיא שינוי משטרי מוחבאת בחוק ההסדרים?https://t.co/iaVvY8K1TI

— Or-ly Barlev ???? אור-לי ברלב (@orlybarlev) August 29, 2021

מדובר בגוף ליברטריאני שבמשך שנים מנסה בחשאי לנתב את המדיניות הכלכלית של ישראל כך שהיא תיטיב עוד יותר עם בעלי הון ותאגידים, ושמתנגד לכל פיקוח ציבורי – אפילו על גננות מתעללות.

חוק ההסדרים הוא חבילת חוקים גדולה, כתובה באופן בלתי קריא ומוגשת במהירות, כך שלח"כים אין די זמן לפרק אותה ולהבין מה יש בה. מעליהם מונף שוט: חוק ההסדרים צמוד לחוק התקציב, ובלעדיו הממשלה נופלת

מכון "זולת" פנה ליועץ המשפטי לממשלה וליועצת המשפטית של הכנסת בדרישה להפריד את סעיפי רשות הרגולציה מחוק ההסדרים ולהעמידם להצבעה בפני עצמם, בחוק נפרד.

יש לקוות שנבחרי הציבור יבינו שעידן כלכלת הזרזוף חלף, ושזכויות אדם עולות כסף ציבורי; שכסף ציבורי קונה לנו הגנה על הציבור –  שלמענו, אחרי הכל, יש לנו שיטת ממשל בכלל.

ענת דייגי שאיבדה את היקר לה מכל יצאה למאבק למען תקנות הפיקוח על מעונות הגיל הרך, שיגדירו לראשונה יחס מטפלות-פעוטות ונהלי בטיחות. מולה היא מצאה את פורום קהלת שבשם ההתנגדות לכל רגולציה ובעזרת לוביסטים הצליח לרוקן מתוכן תקנות מצילות חיים. קריאת מטלטלת וחשובה.https://t.co/vHT4H56JUR

— Rami Hod (@Rami_Hod) February 5, 2021

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.

אני קצת מקנאה באנשים שנולדו בתאריך מיוחד, וכולם זוכרים ומציינים. למשל חברה הגיחה לאוויר העולם באחד בינואר, והרי סיבה למסיבה. או קרוב שהחל את חייו ביום כיפור ולא חוגג בו ביום, אך זוכה לשפע התייחסויות, כי אי אפשר לשכוח.

לכשעצמי, יום הולדתי חסר ייחוד, אם כי יש לו חשיבות משפחתית – באותו תאריך ב-1948 עלתה ארצה אמי, שורדת אושוויץ. היא יצאה מהונגריה בקבוצה האחרונה של "עליית הנוער", ממש לפני ירידת מסך הברזל. נישואין ולידה ראשונה במדינה יהודית עצמאית היו ביטוי עוצמתי לשיקום אישי ולתקומה לאומית.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תודעה. מכהנת כאן ממשלה לגיטימית שכשלה כמעט בכל אחת מהחלטותיה בכלל ובכל הנוגע לשבעה באוקטובר בפרט. ממשלה שהבטיחה ביטחון למדינה ולאזרחיה, אך נתפסה לא מוכנה למתקפת חמאס. מתקפה שהתנהלה באין מפריע מול חסרי ישע וקומץ אנשי ביטחון אשר שילמו בחייהם בניסיון לעצור פלישה רצחנית. מתקפה שהייתה נמנעת אילו העיניים והשכל היו פתוחים לרווחה.

כמובן שלא ניתן לדבר על היעדר הביטחון ללא הפניית מבט אל מה שקרה לצבא, שהיה מקור גאווה לכולנו. המלחמה הזאת החלה ממכה שקשה לקלוט, בגלל המחיר הכבד מנשוא בנרצחים ובגלל העובדה שחמאס חטף לעזה מספר בלתי נתפש של אזרחים וחיילים, נשים וגברים, ילדים וילדות ואפילו תינוקות. אך ככל שחולף הזמן נראה שהאסון הולך ונשכח, והמסר העולה ממנו עבר טרנספורמציות. היום רבים חושבים שה-7.10.23 זו תקלה חמורה וכי הממשלה והעומד בראשה הצליחו להפוך את המשוואה וישראל כעת במצב טוב הרבה יותר מזה שהיה לפני כן.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

לאחרונה  משה בוגי יעלון, שר ביטחון לשעבר, העז  לומר שישראל מבצעת טיהור אתני בעזה. בתגובה הוא ספג תגובות קשות. היו שרצו לשלוח אותו לכלא או לבית חולים פסיכיאטרי עם אבחנה של שגעון. היו מי שאמרו שבזקנתו הוא מבייש את נעוריו. אולי דווקא ההפך הוא הנכון.

לפי המתרחש בפוליטיקה של ימינו ברור כי לו יעלון היה אזרח פשוט, הוא היה כבר מקבל הזמנה לחקירה. העם מזועזע מהדברים ולא מבין איך אפשר לומר דברים כאלה על הצבא המוסרי שלו.

אנה גלמן היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית לאקאנינית. היא מדריכה ומנחה סמינרים ומרצה על פסיכואנליזה ועל פוליטיקה של הפסיכואנליזה בזמננו.