אני מניח, שעבור האדם הממוצע, שאלה כמו "האם ישראל היא דמוקרטיה?" יכולה להישמע מוזר מאוד. הרי אם בוחנים את העטיפה המרשרשת של הדבר המכונה "הדמוקרטיה הישראלית, נדמה שאין בכלל ספק כי מדובר בדמוקרטיה.

בישראל יש שלוש רשויות: הרשות המבצעת היא הממשלה, הרשות המחוקקת היא הכנסת והרשות השופטת, היא מערכת בתי המשפט בישראל.

בישראל מתקיימות בחירות, ובניגוד למדינות אחרות, בדרך כלל הבחירות עוברות על מי מנוחות וללא אירועים מיוחדים, בוודאי לא אירועים אלימים.

בישראל יש מגוון של מפלגות מהימין הקיצוני הקשה ועד השמאל, וכן מפלגות מגזריות – מפלגות חרדיות ומפלגות ערביות.

בישראל יש תקשורת חופשית, אשר נשמעת בה לא אחת ביקורת קשה על השילטון.

אידי אמין השליך את מתנגדיו לתנינים, אנחנו לא. בארגנטינה ובסין העלימו מתנגדי משטר, וברוסיה מרעילים אותם ויורים בעורפם. אך האם זו הדרך היחידה לבחון דמוקרטיה?

בישראל אנשים, גם אם הם מתנגדי שילטון לא נעלמים ולא מושלכים לכלא.

אז זהו חברות וחברים. ישראל, במעטפת, נדמית להיות מדינה דמוקרטית. כאשר אנחנו בוחנים אותה, אנחנו משקפים לעצמנו באופן טבעי את הדוגמאות הקשות ביותר של המשטרים האפלים ביותר, וכאשר אנחנו עושים את זה, ברור לנו שאין בכלל שאלה עד כמה ישראל היא דמוקרטית.

אבל בואו ננסה לבחון את הדברים מנקודת מבט טיפה שונה: נכון, אידי אמין נהג להשליך את מתנגדיו לתנינים ואצלנו זה לא קורה. בארגנטינה ובסין העלימו מתנגדי משטר וברוסיה מרעילים אותם ויורים להם בעורף. האם זו הדרך היחידה לבחון את העניין?

אז אמרנו שבישראל יש שלוש רשויות. אבל זה לא ממש נכון. יש רשות מבצעת חזקה מאוד. אבל האם יש רשות מחוקקת אמיתית? החקיקה המשמעותית נעשית בוועדת השרים לענייני חקיקה. חוק שלא עובר את הועדה שבראשה עמדה עד לאחרונה שרת המשפטים לשער איילת שקד פשוט לא יהיה.

מעניין שאותה ממשלה שזועקת "משילות" אין לה שום בעיה עם העובדה שהרשות המבצעת סירסה לחלוטין את הרשות המחוקקת. הרשות המחוקקת היום היא יותר הצגה של פוליטיקאים.

מעניין שלאותה ממשלה שזועקת "משילות" אין בעיה עם זה שהרשות המבצעת סירסה לחלוטין את הרשות המחוקקת. הרשות המחוקקת היום היא יותר הצגה של פוליטיקאים

הרשות המבצעת גם משפיעה באופן מובהק על הרשות השופטת. רק לאחרונה התראיין עו"ד גיל ברינגר, יד ימינה של השרה שקד במשרד המשפטים, והתרברב ש-40% מהשופטים בעליון הם מינויים של השרה שקד (זה אותו בית משפט עליון שמאלני).

אם תבדקו את הרכב העליון כיום, תגלו למשל שעל אף שאחוז המתנחלים באוכלוסייה הישראלית הוא בסביבות 4% הרי שבעליון יש להם ייצוג של כ-13% מכלל השופטים בעוד שהאוכלוסייה הערבית מוסלמית שמהווה 20% מהחברה הישראלית ייצוגה בעליון הוא אפס עגול.

בישראל חופש ההפגנה נשחק עד דק. לאחרונה ראינו את האופן שבו משטרת פתח תקוה מדכאת כל ניסיון למחות בסביבתו של היועץ לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט בהנחייתו (או לפחות תלונתו) של היועמ"ש, האיש שאמור לשמור עלינו האזרחים.

בהפגנה הראשונה של האפודים הצהובים נעצרו מי שסומנו כראשי המחאה (גילוי נאות: אני בתוכם), והסיבה העיקרית הייתה עצם היותם "ראשי המחאה", ולא מעשה כלשהו או עבירה על החוק.

קדם לכך מעצר שערורייתי של אלדד יניב ומני נפתלי שקראו בפייסבוק לאנשים להפגין בפתח תקוה ועל רקע זה נעצרו ובילו לילה במעצר מבלי שעברו עבירה כלשהי ומבלי שבכלל הגיעו למקום ההפגנה.

מי שסומנו כראשי המחאה נעצרו מבלי שעברו על החוק. קדם להם מעצר שערורייתי של אלדד יניב ומני נפתלי, שבילו לילה במעצר עוד לפני שהגיעו בכלל למקום ההפגנה

מוסד ממלכתי אחרי מוסד ממלכתי נופלים טרף למנהיגותו המעוררת של ראש הממשלה נתניהו.

נתניהו, שהפך לאחרונה לראש הממשלה שאורך כהונתו הינו הארוך ביותר, הצליח לאורך השנים למוטט את המוסדות הממלכתיים אשר הוכפפו לו וסורסו על ידו.

כך הדיח נתניהו את היועץ לביטחון לאומי העצמאי והדעתן ד"ר עוזי ארד, תוך שתופרים נגד ארד עלילת דם שפלה ומשפילים אותו, ואחריו מגיעים למל"ל שורה של אנשים אשר הופכים את המל"ל לגוף רקוב ונתעב. שיאו של התהליך – החשדות החמורים בשחיתות נגד מועמדו של נתניהו לראשות המל"ל אבריאל בר יוסף.

ראש הממשלה ממנה למפכ"ל את סגן ראש השב"כ רוני אלשיך בתקווה שאלשיך יתקרנף ויעשה את דברו. כאשר אלשיך מגלה עצמאות, לא מאריכים את כהונתו וממנים במקומו מפכ"ל זמני.

מפכ"ל זמני הוא מריונטה של השלטון. כהונתו הקבועה תלויה בפוליטיקאים שמינו אותו. כך המצב כבר חודשים ארוכים, והחשוד מבלפור מסמן לעצמו עוד מטרה שהושגה

מה עוד לא נאמר על היועץ המשפטי לממשלה הד"ר אביחי מנדלבליט? האיש שטרם מינויו הסתבך בפרשת מסמך הרפז ובאורח פלא הצליח לצאת בשם ועין לאחר ששיקר ולא דיווח לרז ניזרי על העובדה שמסמך הרפז נמצא ברשותו בזמן שהיה פרקליט צבאי.

לאחר מכן החליק מנדלבליט לתפקיד מזכיר הממשלה – תפקיד שהוא פוליטי מאוד במהותו. לאחר מכן מונה, בניגוד לדעתו של נשיא העליון בדימוס השופט גרוניס, ליועץ משפטי לממשלה. פעם ראשונה שאדם עובר מתפקיד מזכיר הממשלה לתפקיד יועמ"ש ללא צינון מסויים.

מנדלבליט נאלץ להתמודד עם תיקי נתניהו (בנימין ושרה) והוא עושה את זה לא רע בכלל. את מרבית תיקי שרה נתניהו סגר מבלי לתת לציבור דין וחשבון. את תיקי נתניהו הוא מורח, ואת המסוכנים ביותר (תיק הצוללות, הסדר כובל עם נוני מוזס, המניות) הוא שם בצד ולא מטפל.

נתניהו הצליח למנות לתפקיד נציב שירות המדינה אדם חלש ונרפה, אשר כ"דוגמא אישית" לעובדי המגזר הציבורי יצא לחו"ל במימון ארגון פרטי-ארגון חב"ד.

תפקיד החשוב של ממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה מינו עו"ד זוטר שעבד בתפקיד ניהול זוטר בשב"כ. אולי כי קודמו קידם את חקירות שרה נתניהו והודח באופן משפיל מתפקידו.

חיסול דומה בוצע לעו"ד אורי קורב מהפרקליטות ולדינה זילבר מהפרקליטות. נתניהו מינה ראש מוסד אחרי שהמועמדים עברו מבחן, האם עם מינויים הם יגלו לויאליות לראש הממשלה. המדינה זה אני.

שמועות עקשניות גורסות ששרה נתניהו מעורבת בעניינים לא לה. כך לפחות אמר ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ז"ל שביקר במעון ראש הממשלה בירושלים, דרש שהגב' נתניהו לא תשתתף בשיחה ומאז לא הוזמן יותר למקום.

שרת התרבות של מדינת ישראל מנהלת מלחמת חורמה בכל יצירה הצגה או סרט שלשיטתה אינם עומדים בקריטריונים של פטריוטיות ואהבת המולדת.

שרי החינוך כופים עלינו הדתה, מבלי לשאול אותנו לרצונותינו כהורים.

והתקשורת…אוי התקשורת. נתניהו ניצח בעיצוב התודעה הקולקטיבית על "התקשורת השמאלנית". בדיקת העובדות מלמדת שהתקשורת היא הפודל של הדמוקרטיה

והתקשורת…אוי התקשורת. נתניהו ללא ספק ניצח בעיצוב התודעה הקולקטיבית על "התקשורת השמאלנית". אלא שכאשר בודקים את העובדות מגלים שהתקשורת הינה כלב הפודל של הדמוקרטיה הישראלית.

תראו רק את נתוני חברת יפעת ותגלו כמה זמן שידור בפריים טיים ניתן לשלטון מול האופוזיציה.

תשאלו את עצמכם את מי אתם רואים ושומעים כאשר אתם פותחים רדיו וטלויזיה? רשימה חלקית: עמית סגל, אראל סגל, שמעון ריקלין, עירית לינור, גדי טאוב, רני רהב, שרון גל, דנה סומברג, אמיר איבגי, יעקב ברדוגו, איילה חסון, בועז ביסמוט, יעקב אחימאיר, יורם שפטל, סיון רהב מאיר, קובי אריאלי, יעקב אייכלר, אמילי עמרוסי, גאולה אבן סער, ינון מגל, אבישי עברי להמשיך?

העיתונות הישראלית גם היא מגויסת ברובה או לנתניהו או לבעלי ההון. עיתון הארץ המושמץ הוא העיתון היחיד ששומר על קו מערכתי חופשי. התהליך החמיר עם כניסתו של ישראל היום לשוק. אני כותב לשוק, אבל פה מדובר בעיתון שמחולק חינם במשך עשור, ושוטף לציבור את המוח בתכנים של ימין-ביבי-ימין.

אתם מבינים, העובדה שאנשים לא נעלמים כאן או שאנחנו לא דומים לקונגו בהתנהלות היומיומית (לא?), עדיין לא מעידה שאנחנו דמוקרטיה.

כאשר מפלגת השלטון שולחת משקיפים עם מצלמות סמויות ופוגעת בחשאיות הבחירות ולא נענשת, נשאלת השאלה האם כך נראית דמוקרטיה או האם חייבים לראות מרחץ דמים חלילה במהלך הבחירות או ש"מספיק" פשוט לפגוע בטוהר הבחירות ובמוטיבציה של אוכלוסיה שלמה להגיע ולממש את הזכות הדמוקרטית?

ימים יגידו.

עו"ד גונן בן יצחק, בן 48 נשוי + 4. ממייסדי ארגון העובדים "תנופה לעובד". בעבר איש שב"כ ומפעילו של "הנסיך הירוק", והיום פעיל חברתי וחבר עמותת "חוזה חדש" נגד השחיתות השלטונית, ועמותת "ישראל יקרה לנו" הנלחמת ביוקר המחייה בישראל

המלחמה עם איראן מחייבת אותנו לחשוב כבר כעת כיצד ננצח בעתיד מבלי לאבד את מצפוננו בדרך. זהו אתגר הדור, וטכנולוגיית AI שכבר מציגה ניצנים טכנולוגיים חסרי תקדים יכולה לעזור לנו לעמוד בו, אם רק נזכור את מקומה האמיתי: ליד האדם, לא במקומו.

*  *  *

עצימות המלחמה שהתחוללה לאחרונה בין ישראל לאיראן משקפת עימות אזורי חסר תקדים, שכולל בחובו אתגרים צבאיים, מוסריים ואסטרטגיים מן הסוג שטרם הכרנו. בעידן כזה, כאשר האיום הגרעיני האיראני ממשיך לרחף כצל כבד, וכשראש הנחש מטהראן ממשיך לשלוח זרועות טרור לכל פינה במזרח התיכון –  נראה כי אגף ההגנה בסייבר שפועל תחת פיקודו הישיר של הרמטכ"ל, כבר החל להציג ניצוצות מהעליונות הטכנולוגית שביסס ושכלל בשנים האחרונות. זה בא לידי ביטוי, בין השאר, כאשר מקורות איראניים דיווחו על השבתת תשתיות הנתונים של הבנק המרכזי באיראן, ששימש כמקור המימון המרכזי של תכניות הטילים והגרעין של משמרות המהפכה.

ד"ר אלכסנדר צימרמן הוא ראש החוג לחדשנות ויזמות במכללה האקדמית רמת גן. יזם סידרתי, מנהל עסקי בחברות בינלאומיות, סטרטאפיסט בתחום הבינה המלאכותית.

מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, ישראל נמצאת במצב ביטחוני וחברתי חריג. הלחימה המתמשכת, האובדן הקשה והיעדר אופק מדיני יוצרים תחושת קיפאון ואי-ודאות.

במציאות כזו, היה מצופה מהתקשורת הישראלית למלא את תפקידה המרכזי: לשאול שאלות נוקבות שנוגעות בשורשן של בעיות, להציב סימני שאלה ולאתגר את מוקדי הכוח. במקום זאת, קולה של התקשורת הפך מהוסס וזהיר, ולעתים נעלם כמעט לחלוטין.

פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.