המוות המיותר והטרגי של  בן ה-12 ביום כיפור על כביש גהה והפציעה הקשה של ילד נוסף על איילון, העלו שוב את סוגיית בטיחות הרחובות והכבישים, ובפרט בטיחותם של אלו שאינם בתוך כלי רכב.

אלא שהדיון הציבורי התמקד במידה רבה בנהלים המיוחדים ליום כיפור, ובעבריינות הסידרתית של הנהג הפוגע, והסתיר את העובדה שלאורך כל השנה נפגעים הולכי רגל ורוכבי אופניים ודו-גלגלי אחר, מרכבים.

הדיון הציבורי התמקד במידה רבה בנהלים המיוחדים ליום כיפור, ובעבריינות הסידרתית של הנהג הפוגע, והסתיר את העובדה שלאורך כל השנה נפגעים הולכי רגל ורוכבי אופניים ודו-גלגלי אחר, מרכבים

ולא פחות חשוב מכך,  השיח הציבורי מעלים את השאלה מי נמנע מתנועה ברחוב העירוני משום שהרחוב אינו בטוח.

בישראל נפגעים קשה ו/או נהרגים מדי שנה מעל 700 הולכי רגל ורוכבי אופניים! (שנת 2020, שנת הקורונה, הראתה ירידה קטנה, אבל אין לראות בכך מגמה).

כדי להבין את הסיבה לכך אפשר להתחיל בשאלה:

מה יותר חשוב לך, הרכב שלך או ילדך?

ציניקנים יכולים לצפות לשוני בין התשובות של הגברים לאלו של הנשים (אם נבטיח אנונימיות בתשובות, כמובן).

השאלה הבאה היא: האם אתם מוכנים להאט את מהירות הנסיעה בעיר כדי לשמור על הילדים?

בתשובות לשאלה זו אפשר לצפות להיסוס קטן ושאלות כמו:

• כמה להאט?
• בכל העיר?
• ואיך זה יבטיח את  חיי ילדי?

שאלות שיעלו, כדי לדחות את ההתחייבות לנהוג לאט ולשמור על חייהם של אלו שיקרים לנו ביותר.

בישראל נפגעים קשה ו/או נהרגים מדי שנה מעל 700 הולכי רגל ורוכבי אופניים (שנת הקורונה הראתה ירידה קטנה, אבל אין לראות בכך מגמה). כדי להבין מדוע, אפשר להתחיל בשאלה: מה יותר חשוב לך, רכבך או ילדך?

המעגל הסגור הזה שאנו כלואים בו לכאורה בישראל, נחתך לאחרונה בפריז.

אן הידלגו, ראש עירית פריז, העבירה לאחרונה החלטה מעוררת השראה:

מהירות הנסיעה בפריז כולה (למעט מעט דרכים בודדות ומוגדרות), תעמוד על 30 קמ"ש.

כלומר בכל הרחובות מהירות הנסיעה המקסימלית תהיה מהירות של אופניים.

Paris ???????? 30km/h speed limit map????????

More and more leading world cities are going for 3️⃣0️⃣ km/h. Who is next? pic.twitter.com/NovWi77jCJ

— Daniel Moser / profile inactive (@_dmoser) July 9, 2021

המשמעות היא שאופניים וכלל הדו-גלגלי יוכלו לנסוע על הכביש בבטחה, גם היכן שאין שביל אופניים יעודי, וכן שהסיכוי של הולך הרגל לפגיעה קשה ומוות בתאונת דרכים בתוך העיר ירד באופן דרמטי.

הצד השני של המשוואה מאפס את אחד היתרונות, לכאורה, המעודדים את תושבי העיר להתנייד עם רכב פרטי – התניידות ברכב הפרטי לא תהיה יותר מהירה לעומת החלופה – שילוב של המטרו, אוטובוס ותנועה לא ממונעת.

החלטה זו מתווספת לסגירת הרחובות במרכז פריז לכלי רכב פרטיים, ויוצרת עיר אנושית המיועדת לאנשים ולילדים במקום לרכבים.

ועכשיו חוזרת השאלה אלינו – האם היינו רוצים לחיות בעיר כזו?

אומנם זה לא יגרום לעיר בה אנחנו גרים לדמות לפריז, אבל יכול לעשות שינוי כולל באיכות החיים שלנו, ולהשפיע על כלל מערכות החיים בעיר.

ההתמקדות בתנועה ובתחבורה בעיר, כדי לפצח את התכנון והמינון הנכון של אמצעים, היא חלק מחשיבה כללית על החיים הטובים בעיר.

ביטול העדיפות לרכב הפרטי ברחוב העירוני ישנה מרכיבים רבים נוספים שאנחנו כל כך אוהבים לראות בערים טובות, בהן אנחנו הולכים לטייל ולבלות.

במקום לבנות על כך שנעלה על רכב וניסע למרכז מסחרי במרחק של קילומטר או חמישה, כדי לשבת בבית  קפה או לקנות בסופר, כל המרכיבים האלו של העיר יתקרבו אלינו. פשוט כי במרחקים גדולים יותר לא נגיע אליהם.

המשמעות היא שאופניים וכלל הדו-גלגלי יוכלו לנסוע על הכביש בבטחה, גם היכן שאין שביל אופניים יעודי, וכן שהסיכוי של הולך הרגל לפגיעה קשה ומוות בתאונת דרכים בתוך העיר ירד באופן דרמטי

הרעיונות שמיישמת הידאלגו בפריז אינם חדשים. הארגון הבין לאומי 8-80 מציע כבר שנים קריטריון לתכנון טוב של המרחב הציבורי בעיר. מהרחוב ועד הבניין, הכל צריך ליהיות מתאים להתנהלות עצמאית ובטוחה של ילד בן 8 וזקן בן 80. אם נסתכל מעיניהם של תושבים אלו, מבטיח הארגון, ונבחן כל תוכנית עירונית על פי מבט זה, נתכנן ערים טובות לכולם.

ואצלנו?

כל הרעיונות והיישום שלהם במקומות אחרים בעולם מחדדים את השאלה בה התחלנו: את מי אנחנו יותר אוהבים, את ילדינו או המכונית שלנו? ועד מתי נמשיך להכפיף את הערים שלנו לצרכי הרכב, גם במחיר איכות חיינו, וחשוב מכך במחיר חיי היקרים לנו מכל. ואיך נגרום לעצמנו ולקובעי המדיניות להחליף את ההעדפה המוחלטת שיש בתכנון העירוני לכלי הרכב הפרטיים בעיר אנושית, המותאמת לבני האדם לתושביה.

רן רביב חבר בצוות NZO תוכנית לאומית לאנרגיה מתחדשת. אוהב מדבר וג'אז. תושב בית שמש, נשוי ואב ל-3.