אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
לָהּ פָמִילְיָה 104

פרסום ראשון: מאמרו הגנוז של בעל טור ידוע ב"הארץ", שכותרתו "כולנו לה פמיליה" (סאטירה)

דב אלפון, לשעבר עורך "הארץ" והיום עורך "ליברסיון" בצרפת, צייץ פעם בטוויטר ציוץ ששווה להיזכר בו בכל יום: "יש גם את האנשים הטובים שמצקצקים בלשונם ואומרים בהפתעה, לאן הגענו. מה פירוש 'לאן הגענו?' הגענו בדיוק לאן שהלכנו".

ארגון "לה פמיליה" כאן בדיוק כדי שלא נשכח לרגע לאן הגענו ולמה. כולנו. כן, גם אתם, שהזדרזתם להתנער מהאלימות בבלומפילד, לגנות את הגזענות של "לה פמיליה" ולנזוף במשטרה שהיא לא נוקטת ביד קשה.

הרי לא רק אוהדי בית"ר צעדו במדרון הזה, שהוליך אותנו לאן שהגענו. כולנו היינו לצידם, לפעמים קצת מאחוריהם, וצעדנו איתם בדיוק לאותו מקום. ולכן, אין דרך להתחמק מהקביעה הבאה, גם אם היא תחרוק ברגע הראשון באוזן ותישמע מקוממת: כולנו לה פמיליה.

"לה פמיליה" לא מראה את "הפנים המכוערות של הספורט הישראלי" כמו שמלהגים עליה בימים האחרונים קשקשני הספורט המקצועיים. "לה פמיליה" מציבה בפני ישראל מראה. מה יותר קל מלהפיל את תיק הגזענות והאלימות של החברה הישראלית על הכתפיים של חברי "לה פמיליה"? הם הרי "האחר" הקלאסי. מזרחים, מודרים ממוקדי הכוח, עניים, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.

מה יותר קל מלהפיל את תיק הגזענות והאלימות של החברה הישראלית על הכתפיים של חברי "לה פמיליה"? הם הרי "האחר" הקלאסי. מזרחים, מודרים ממוקדי הכוח, עניים, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום

אוהדי בית"ר ירושלים עם השלט של "לה פמיליה" באצטדיון טדי בירושלים, 9 במאי 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
אוהדי בית"ר ירושלים עם השלט של "לה פמיליה" באצטדיון טדי בירושלים, 9 במאי 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אתם רוצים למגר את הגזענות בחברה הישראלית? אהלן וסהלן. זו מטרה ראויה מאין כמוה. תתחילו בכך שתמצאו לחברי "לה פמיליה" עתיד, תקווה וחלום. לא תא בבית המעצר.

אם נדמה את הסוציולוגיה של החברה הישראלית לטבלת ליגת העל בכדורגל, בחצי העליון של הטבלה מתקוטטות כל הזמן הקבוצות המבוססות של האליטה הכלכלית, התרבותית, האקדמית והפוליטית. הם בעלי הבית האמיתיים של המדינה, שמכדררים ביניהם תקציבים, מכרזים, אקזיטים, משרות וכיבודים.

בתחתית הטבלה הסוציו-אקונומית, עם הגנה מפוררת וקישור לא מתפקד, אנשי הקבוצה המודרת של "לה פמיליה" מבינים שהדרך היחידה שלהם לא לרדת ליגה, היא להמשיך ולשחק התקפה מול הקבוצה המודרת השנייה שמסכנת אותם מתחת לקו האדום – הקבוצה של הערבים.

שמירת המרחק מהערבים היא הדרך היחידה של אנשי "לה פמיליה" להיות בעלי הבית לפחות במקום אחד בישראל: באצטדיון. ועכשיו רוצים לקחת להם גם את זה.

שמירת המרחק מהערבים היא הדרך היחידה של אנשי "לה פמיליה" להיות בעלי הבית לפחות במקום אחד בישראל: באצטדיון. ועכשיו רוצים לקחת להם גם את זה

אוהדי "לה פמיליה" עם הסלוגן של הארגון – "טהורה לעד", 2013 (צילום: פלאש90)
אוהדי "לה פמיליה" עם הסלוגן של הארגון – "טהורה לעד", 2013 (צילום: פלאש90)

אם אתם מעדיפים בינג' בנטפליקס על משחק בליגת העל, מה שראינו השבוע בבלומפילד הוא הגרסה העברית של "משחק הדיונון". היהודים הכי עניים מתקוטטים ביניהם מי שונא יותר את הערבים הכי עניים, כשהבורגנים המשועממים צופים בהם ממרחק בטוח, עם סיגר ביד.

מה שראינו השבוע בבלומפילד הוא הגרסה העברית של "משחק הדיונון". היהודים הכי עניים מתקוטטים ביניהם מי שונא יותר את הערבים הכי עניים, כשהבורגנים המשועממים צופים בהם ממרחק בטוח

"לה פמיליה" כאן כדי לאפשר לנו להמשיך לחיות בנוחות על לוע הר הגעש – לצד הכיבוש, הגזענות, האלימות, הפערים החברתיים, השירותים הקורסים, שנאת הערבים והמוסלמים, ולהרגיש שלנו אין חלק בזה. בזכות "לה פמיליה" כולנו יכולים להרגיש "טהורים לעד", בפרפרזה על שמו של הסרט הדוקומנטרי זוכה הפרסים שנעשה עליהם.

והכי-הכי כיף להפיל הכול על "לה פמיליה" אם אתה אוהד הפועל תל אביב. עלי מוהר ואריק איינשטיין כותבים ושרים עליך שירים, ואתה יכול לצטט בהנאה מהמכתב שאלי אוחנה כתב לאוהדי בית"ר ביום רביעי השבוע, שחלקים ממנו אפשר להלחין לשירי יציעים בשער 5 ובשער 7 בבלומפילד:

"אני חלק מבית"ר ירושלים מגיל 12, מזוהה איתה והיא איתי לאורך כל הקריירה שלי. שלשום, בפעם הראשונה התביישתי להיות חלק מהמועדון… החבורה הזאת של 'לה פמיליה' הצליחה לייצר שיאי בושה, גועל ועבריינות גדולים יותר כאשר ביציע בבלומפילד הם היכו אוהדים, חבטו בהם על הרצפה, פצעו לוחם, פגעו בבחורה נכה ולקחו לה את הקביים, כל זאת כי הם היו חלק מהגוש שהתנגד לחרם העידוד על קאמסו מארה והקבוצה. זה בלתי נתפס. אנשים תמימים שכל חטאם הוא האהבה לבית"ר והרצון למחוא כפיים לשחקן של הקבוצה צריכים לעבור לינץ' כזה? אני עדיין לא מצליח לעכל את זה".

עזבו לרגע את העובדה שאוחנה עצמו חיכה שנים עד שאנשי "לה פמיליה" יתקפו אוהדי בית"ר, כדי לשים לב שיש לנו בכלל בעיה של גזענות ואלימות. עזבו גם את זה שהוא חייב להזכיר שהמותקף היה "לוחם" והמותקפת הייתה "נכה", ולהשתמש במילה הטעונה "לינץ'". זו הרי ההתייפייפות הציונית הקלאסית.

אבל כמה מאוהדי הפועל תל אביב – הליברלים, המזועזעים, יפי הבלורית והנפש – זוכרים שהאצטדיון האהוב של הקבוצה האהובה שלהם, זה שהם שרים עליו בכל משחק "בלומפילד שם ביפו זו הכתובת", נולד בתור "אצטדיון באסה" והיה שייך לקבוצה הערבית "שבאב אל עראב", מאז שנות העשרים של המאה העשרים?

כמה מאוהדי הפועל תל אביב – הליברלים, המזועזעים, יפי הבלורית והנפש – זוכרים שבלומפיד, האצטדיון האהוב שלהם, נולד בתור "אצטדיון באסה" והיה שייך לקבוצה הערבית "שבאב אל עראב"?

האצטדיון נקרא "באסה" לא כי היה מבאס לשחק בו כדורגל, אלא כי בחורף הייתה שם ביצה – באסה בערבית. ואחרי שיפו הערבית נכבשה במלחמת השחרור/נכבה, מי היו היהודים הראשונים שהחלו לשחק בו? לא תאמינו. חברי בית"ר.

ולא תאמינו מה קרה אחר כך: האצטדיון נלקח מחברי בית"ר על ידי הממונה על נכסי נפקדים ונמסר למי? ניחוש אחד… בדיוק! למועצת הפועלים של תל אביב, שהעבירה אותו בלי מכרז ובלי ביקורת ובלי נעליים לידי מועדון הספורט "הפועל". בשנות השישים האצטדיון שופץ בכספי המיליונר היהודי-קנדי בלומפילד ומאז הוא נושא את שמו.

אז לפני שאנחנו שוקעים שוב בזעזוע מזכך ומענג על חשבון כמה צעירים ירושלמים מבולבלים שאולי התנהגו קצת לא יפה באצטדיון בלומפילד (הלם! אנשים מתנהגים לא יפה ביציעים של אצטדיוני כדורגל!) כדאי שנזכור את התמונה המלאה: את הערבים נישלנו כולנו. בית"ר רק עשתה בשבילנו את העבודה המלוכלכת. והיא תמשיך לעשות אותה גם הלאה, ככל שהמיליונים של הבלומפילדים המתחלפים יזרמו מהמערב ויאפשרו את המשך הגזל, הכיבוש, הגזענות והאלימות.

את הערבים נישלנו כולנו. בית"ר רק עשתה בשבילנו את העבודה המלוכלכת. והיא תמשיך לעשות אותה גם הלאה, ככל שהמיליונים של הבלומפילדים יזרמו מהמערב ויאפשרו את המשך הגזל, הכיבוש, הגזענות והאלימות

זה הרי הסידור שהכי נוח לחברה היהודית, מאז 48' ועד היום. אתם לא יכולים לשבת באצטדיון המפואר, שנגזל מהערבים, ולחוש גועל כלפי אלה שלא רוצים לשחק כדורגל עם ערבים.

רוצים לייבש באמת את ביצת הגזענות והאלימות? אין ברירה, בסוף נצטרך לחזור עד לאצטדיון באסה. איזה באסה, אה?

עוד 939 מילים ו-1 תגובות
סגירה