על הקיר בשירותי האורחים של סוזי אסמן תלוי דיוקן עצמי ענק.
למעשה, הדיוקן הוא של סוזי גרין, הדמות האהובה והבוטה שמגלמת אסמן ב"תרגיע" – הסיטקום הארוך ביותר של רשת HBO. הסדרה בוחנת את הכללים החברתיים המנהלים את חיינו, ובעיקר את אלה של האלפיון העליון.
הצילום לקוח מפרק בעונה העשירית של הסדרה, שעלתה בתחילת 2020 ממש לפני המגפה העולמית, שבו לארי דיוויד (יוצר הסדרה שגם מככב בה) הידוע בשנאתו כלפי המין האנושי, הזמין את יצירת האומנות כמתנה לחברתו/אויבתו מאז ומתמיד.
הפרק מציג סדרה של אי הבנות (שהסדרה משופעת בהן) שמובילות לכך שהדיוקן של סוזי, שמזכיר בסגנונו את קריימר מ"סיינפלד", זוכה במטר עגבניות ומושלך לפח. אך בחיים האמיתיים הדיוקן קיים גם קיים.
אסמן – שחקנית קומית ותיקה וסטנדאפיסטית, שמכירה את דיוויד מאז שנות ה־80 של המאה שעברה, וגאה, כמוהו, ביהדותה – נטלה אותו לעצמה. "זה בהחלט אחד האוצרות היקרים ללבי", אמרה אסמן בריאיון ל־JTA.
הדיוקן של סוזי מככב על עשרות מוצרים שנמכרים באופן לא חוקי באינטרנט, כולל על חולצות ותיקים – "שאני לא מקבלת עליהם שום תמלוגים", אומרת אסמן. היא מספרת כי בעונה ה־11 של "תרגיע", שעלתה לאחרונה, סוזי זוכה לעוד רגעים טובים עם לארי.
חובבי הסדרה – אחת היצירות היהודיות ביותר בטלוויזיה כיום – מצפים בכיליון עיניים לסיבוב הבא שבו דמויותיהם של סוזי ולארי יתנפלו זו על זו, כפי שעשו בעונות הקודמות.
בין "תרגיע" לבין "ברוד סיטי" – את ממש השתלטת על השוק.
"שוק האימהות היהודיות".
מנין את שואבת את אפיון הדמויות שלך?
"טוב, אני במקרה יהודייה, ובמקרה גם אימא. והיו לי אימהות, וחברות רבות אימהות, דודות ודודים וסבתות. אתה יודע, אימהות יהודיות הן כמו כל האימהות האחרות, רק קצת יותר".
![סוזי איסמן עם לארי דיוויד ב"תרגיע" (צילום: John P. Johnson/HBO)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/11/11-5-21-Essman-2-1024x640.jpg "סוזי איסמן עם לארי דיוויד ב"תרגיע" (צילום: John P. Johnson/HBO)")
את מכירה את לארי דיוויד מאז אמצע שנות ה־80. בני נוער היום מעבירים ממים שלו ברשתות ומצטטים טקסטים מהסדרה. האם פרק הזמן הממושך הזה, שלו ושל הסדרה, בכלל מפתיע אותך?
"שמע, אני תמיד אומרת שאילו ישבנו בבר במועדון הסטנדאפ "Catch a Rising Star" ב־1986 והייתי אומרת לחבורת הקומיקאים שהסתובבה שם שלארי דיוויד יהיה באחד הימים עשיר ומצליח יותר מכל אחד מאיתנו, איש לא היה מאמין.
"לא בגלל שהיה חסר כישרון. הוא תמיד היה מוכשר. אבל תמיד נראה שלא ממש אכפת לו. הוא לא הצטייר כשאפתן, והוא עדיין לא כזה. הוא פשוט התנהל בקצב שלו. לכן זה בהחלט מפתיע אותי.
"גם אם כבר אז ידענו שהוא גאון מבריק. הכתיבה שלו הייתה מדהימה. הסטנדאפ שלו היה כל כך חריג ולא דמה לזה של אחרים. אז המבחינה הזאת זה לא מפתיע אותי. אבל זה כן מפתיע שהוא קצר הצלחה כל כך גדולה כי אני מכירה את לארי כאדם".
היום, אחרי 21 שנה, את עדיין נתקלת במגוון רחב של מעריצים, לא רק יהודים?
"זה מעניין כי אני יכולה להיות ב־Zabar's (מעדנייה יהודית) במנהטן ואנשים יעצרו אותי ויאמרו, 'אף אחד לא מבין את הסדרה כמונו'. אבל זה לא נכון! אנשים עצרו אותי ברחבי העולם! כולם שונים.
"אנשים ממוצא אתני או מגזעים שונים נוהגים לעצור אותי ברחוב ואומרים לי כמה הם אוהבים את הסדרה, כך שהיא בהחלט אוניברסלית"
"לא מזמן דיבר איתי מלצר הודי שפשוט השתגע מהסדרה, שהוא ואשתו כל כך אוהבים. אנשים ממוצא אתני או מגזעים שונים נוהגים לעצור אותי ברחוב ואומרים לי כמה הם אוהבים את הסדרה, כך שהיא בהחלט אוניברסלית.
"אני חושבת שזה בגלל שאנחנו אומרים את האמת בלי לפחד – אנחנו פשוט אומרים את כל הדברים שאנשים חושבים אבל פוחדים לומר. בעיקר היום, יותר מתמיד, בעידן הזה של תרבות הביטול שבו אנחנו חיים".
יחד עם זאת, הסדרה כל כך יהודית.
"אני תמיד חושבת שאחרים לא יבינו את זה, אבל הם דווקא כן. יש פרק בעונה הזאת שבו שופר נמצא במרכז העניינים. לא כל אחד יבין אבל כן יתפסו את המשמעות. הפרטים שאנשים לא קולטים לא ממש משנים כי הם מבינים את הרעיון".
במופע שלך את מתייחסת ליהדות לא תמיד בנימה חיובית. אבל כפי שאמרת, היהדות בסדרה נוגעת ביהודים רבים. יש לך מושג למה?
"כי יש פה כנות, כי זה מצחיק וכי אני חושבת שאנשים מוצאים את עצמם, וזאת בדיוק קומדיה. קומדיה היא שיקוף ואנשים רואים את עצמם בה, ואם אלה לא הם עצמם אז הם רואים בה את בני משפחתם, מישהו שקשור אליהם באופן כלשהו, וזה מהדהד".
יש לך בסדרה איזה "רגע יהודי" שאת אוהבת במיוחד?
"הייתי אומרת שהרגע היהודי החביב עלי במיוחד הוא (פרק מעונה 5) "The Ski Lift", שבו אני צריכה להעמיד פנים שאני אשתו החרדית של לארי. כשקראתי את התסריט חשבתי לעצמי 'זה ממש מושלם!' בקושי הייתה לי סבלנות לחכות לצילומים. מה שמעניין הוא שזה גם אחד הפרקים הכי חביבים על לארי".
יש לך השפעה על סגנון הלבוש הצעקני של סוזי?
"בהחלט. מעצבת התלבושות שלנו, לזלי שילינג, נפלאה. היא מציגה לי הכול וכשאנחנו בוחנות את פריטי הלבוש ביחד ומרכיבות תלבושת, אני מאשרת או לא. בהחלט יש לי אמירה על מה שהיא לובשת. וזה החלק המהנה ביותר מבחינתי, בדמות.
"סוזי גרין משוכנעת שיש לה את הטעם הכי טוב בעולם, והיא גם חושבת שהיא תמיד צודקת. היא בכלל חושבת ששריל [רעייתו לשעבר של לארי] מתלבשת נורא. ואני עיצבתי כך את הדמות, שהיא תהיה בטוחה בעצמה לגמרי גם אם אין לה כל סיבה לכך.
"זה מה שמהנה. כי אני הרי קומיקאית – אני מלאת ביקורת, חסרת ביטחון, מנתחת כל דבר ומנחשת מיליון דברים. רציתי לגלם דמות שתהיה שונה לגמרי ממני"
"זה מה שמהנה. כי אני הרי קומיקאית – אני מלאת ביקורת, חסרת ביטחון, מנתחת כל דבר ומנחשת מיליון דברים. רציתי לגלם דמות שתהיה שונה לגמרי ממני – היא בטוחה לגמרי בעצמה ומאמינה בזה ללא היסוס.
"לכן היא יכולה להתלבש באופן הזה. ובכלל, היא בטוחה שהלבוש שלה זאת אמירה אופנתית ושאין מי שישווה לה מבחינת הטעם בבגדים. זה לגמרי מודע – היא בוחרת בקפידה את התלבושות שלה".
איך את מצליחה בכל עונה להעמיק את הדמות?
"אני יכולה לעשות רק מה שמתואר בתסריט, מה שלארי וג'ף שייפר [מנהל הסדרה] אומרים לי לעשות. אבל בכל שנה הם נותנים לי יותר ויותר. זה לעולם לא משעמם. היחסים משתנים ומתפתחים. העונה, למשל, ללארי ולי יש הרבה מקרים שבהם אנחנו שותפים לדבר עבירה. אז זה משעשע, מעניין ושונה.
אנחנו עדיין מתנגשים, לא הפכנו פתאום לחברים בנפש. אבל במובן מסוים אנחנו כן כאלה. היחסים בין סוזי ללארי הוא כמו של אחים: אנחנו רבים וצועקים וצווחים ואני זורקת אותו מהבית ולמחרת אני אומרת לו, 'היי, לארי, רוצה לבוא איתי לארוחת ערב?" הכול נשכח ונסלח וממשיכים הלאה, כמו בכל משפחה".
"תרגיע" היא אחת מהסדרות הראשונות שחזרו לצלם בזמן המגפה. איך הסתדרתם?
"זה היה מאתגר. חברי הצוות מגיעים מאזורים שונים, כולם עם מסכות רגילות ומסכות מגן ובכל מקום יש ג'ל חיטוי. יש צוות שמפקח על ההקפדה על כללי הזהירות, והוא מסתובב ומוודא שאנחנו שומרים על ריחוק חברתי בין השחקנים ועוטים מסכות.
"זה היה קשה כי בזמן הצילומים לא יכולנו לעטות מסכות. אבל היה לנו מזל. נדמה לי שבסך הכול הפסקנו את הפעילות ליום וחצי ולא יותר והיה רק אחד שאומת. במופעים אחרים סוגרים את אתר הצילומים לפעמים למשך שבועות.
"רוב הטקסטים לעונה הזאת נכתבו לפני המגפה. לארי ושייפר החליטו שזה יוצג כאילו מדובר בעולם של אחרי המגפה. יש אזכורים פה ושם. למשל "האוגר" של המגפה [התרעת ספוילר: השחקן האורח אלברט ברוקס מתגלה בבכורה של העונה כמי שאגר ג'ל חיטוי במהלך המגפה]. אבל לא הרבה".
ג'ף גרלין, שמשחק לצדך, רמז שאולי תהיה רק עוד עונה אחת של "תרגיע" אחרי הנוכחית.
"אין לו מושג. אף אחד מאיתנו לא יודע. הכול בידי לארי והוא שיחליט אם הוא רוצה עוד אחת, ואחרי זה עוד אחת ועוד אחת. יש לו כזה כושר עמידות שאני ממש יכולה לראות אותו ממשיך לנצח. אבל הכול תלוי בו. הוא גם לא רוצה לחזור על עצמו. הוא כבר הפיק – כמה? – 110 פרקים של "תרגיע". וכמה של "סיינפלד"? הוא פשוט כל כך פורה. [ההערה של ג'ף] הייתה פשוט ניחוש. לא מתוך ידע".
הזכרת קודם שקשה לך לשחק בקומדיות בעידן "תרבות הביטול". הסדרה עוסקת גם בשבירות טאבו. האם קשה יותר להשתתף בסדרה כזאת בימים אלה?
"לא, כי ללארי לא אכפת אם הוא לא תקין פוליטית ובמי הוא פוגע. לא אכפת לו. הוא נותן לכל אחד הזדמנות שווה להיפגע. ואם לו לא אכפת, אז לי בטח שלא. זה נותן לי המון חופש לעשות מה שאני רוצה. ואני באמת מרגישה כל הזמן שלארי כל כך לא תקין פוליטית. הוא במובן מסוים תוקע לכולם אצבע בעין".
"לא, כי ללארי לא אכפת אם הוא לא תקין פוליטית ובמי הוא פוגע. לא אכפת לו. הוא נותן לכל אחד הזדמנות שווה להיפגע. ואם לו לא אכפת, אז לי בטח שלא"
ובסטנדאפ שלך זה שינה משהו?
"אני לא העליתי סטנדאפ כבר כמה שנים. אבל זה בהחלט מדאיג אותי כי אני באמת חושבת שקומיקאים אמורים לפרוץ גבולות. יותר מדי אנשים חשים שידיהם כבולות עכשיו וזה מדאיג אותי. בעיקר לגבי הקומיקאים הצעירים.
"כשאני התחלתי את הקריירה לא היה טוויטר, לא היו טלפונים סלולריים במועדונים ויכולת לגבש לך כיוון משלך. לפעמים אתה מגזים ומרגיש בעצמך צמרמורת בגב. אתה מנסה להבין מי אתה ומה תהיה הדמות שלך על הבמה. ומטבע הדברים אתה מוכרח לעשות שגיאות ולהפריז לפעמים. זה היה בסדר – אתה חושב עם עצמך מה מתאים לך.
"אבל עכשיו הכול כל כך ציבורי – אתה עושה משהו וכבר זה הופך להיות ויראלי ברשתות ומחרימים אותך ומגנים אותך על כך. זאת צורת אומנות ניסיונית. וכשאין לך את החירות הזאת, זה יכול להיות בעייתי".
https://www.youtube.com/watch?v=jSQ5TatEW58
סוזי תנקום בלארי וג'ף? היה פרק שהיה נראה כאילו היא מנסה להרוג את ג'ף.
"לא, היא לא ניסתה להרוג את ג'ף. זאת הייתה הפנטזיה של לארי. בתור בעלת הדמות, אני לא חושבת שהיא ניסתה להרוג את ג'ף. אני חושבת שהיא הייתה רוצה להרוג אותו לפעמים כי הוא כל הזמן בוגד בה. אבל במובן מסוים, לא ממש אכפת לה כל עוד יש לה את הכסף והבית והבגדים והמכונית שהיא רוצה.
"הנקמה של סוזי מתבטאת בכעס שלה, נכון? היא מבטאת בחופשיות גמורה באוזני שניהם מה היא מרגישה".
נראה שיש בה כמות בלתי בריאה של כעס.
"יש בה כמות בריאה מאוד של כעס. נשים ניגשות אלי ברחוב כל הזמן ומודות לי כי קשה להן מאוד להביע את כעסן ולסוזי ממש לא קשה. אני חושבת שהיא מאפשרת לכל הנשים בארצנו הנהדרת ובעולם כולו להביע את כעסן".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו