בשבועות האחרונים משגשגת ברשתות תאוריית עסקת טיעון לנתניהו. הטענה המושמעת מפי צייצנים רבים ואף מספר פרשנים היא שנתניהו חותר לעסקת טיעון מהירה, כי מתנהלים מגעים לעיסקה בין פרקליטיו לבין מנדלבליט ואנשיו, וכי זוהי הסיבה לדחייה המוסכמת של עדותו הקריטית של ניר חפץ.

עפ"י תיאוריית עסקת הטיעון לנתניהו, שמשגשגת לאחרונה ברשתות – נתניהו חותר לעסקת טיעון מהירה, מתנהלים מגעים בעניין בין פרקליטיו לבין מנדלבליט ואנשיו, וזו הסיבה לדחיית עדות ניר חפץ

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

זוהי הזדמנות לנתח את משמעויותיה של הליכה לעסקת טיעון בתיק החשוב ביותר בהסטוריה של מדינת ישראל, להציג את השיקולים בעד ונגד, ולזהות את האינטרס הציבורי.

עסקאות טיעון, או בשמן הפורמלי הסדרי טיעון, רווחות מאוד במשפט הישראלי, אבל שלא במפתיע – אנחנו בפרטאצ'יה כידוע – אין בנמצא נתונים מוסמכים ומדויקים על מספר עסקאות הטיעון. יש רק "הערכות" ו"מחקרים" המעמידים את שיעורי התיקים המסתיימים בעסקאות טיעון על כ-77% מכלל התיקים בבתי המשפט בישראל.

ועוד, שלא במפתיע, תעשיית הסדרי הטיעון הזו איננה מוסדרת בשום חקיקה. הצעת חוק בנדון מונחת כאבן שאין לה הופכין משנת 2010. כי מדוע להסדיר "הסדרים"? ועוד כאלה שעובדים כל כך טוב ומשחררים את הלחץ מבתי המשפט.

הטיעון הביורוקרטי הזה הוא הטיעון העיקרי של מצדדי הסדרי הטיעון. הגם שיש בו הגיון, אין לגזור גזירה שווה בין רוב התיקים, בין אלה שעניינם אזרחים מן המניין, לבין תיקים שבהם מעורבים אישי ציבור ונבחרי ציבור, אישים בכירים שהשפעתם על הציבוריות הישראלית ועל הנורמות החברתיות משמעותית. על אחת כמה וכמה בתיקי נתניהו, שלא היו מעולם, ובתקווה גם לא יהיו בעתיד, משמעותיים כמוהם.

השיקול העיקרי לטובת נסיון להגעה לעסקת טיעון עם נתניהו, מבחינת האינטרס הציבורי, הוא קיצור ההליכים. בהנחה שכל עיסקה תוציא את נתניהו אחת ולתמיד מן החיים הציבוריים בישראל – וזו כמובן הנחה בלבד – ברור שהציבור ייצא נשכר מהפסקת מחול השדים סביב האיש שהביא את הדמוקרטיה הישראלית לעברי פי-פחת. אם זה יקרה, תתאפשר תחילת תהליך השיקום והגמילה הארוך שהמערכת הפוליטית, התקשורת הישראלית והציבור כולו זקוקים לו כאוויר לנשימה.

זוהי הזדמנות לנתח את משמעויות הליכה לעסקת טיעון בתיק החשוב ביותר בהסטוריה של מדינת ישראל, להציג את השיקולים בעד ונגד, ולזהות את האינטרס הציבורי

כמובן שיש להביא בחשבון שמיד לאחר החתימה על עסקת טיעון כלשהי, ולא משנה מה יהיה תוכנה, נתניהו יפצח בקמפיין השחרה כנגד הפרקליטות ומערכת המשפט, יציג עצמו כקורבן שלהן ויטען – כפי שטענה שרה נתניהו בשעתה – שהעיסקה פיקטיבית, שההודאה באשמה היתה מן השפה ולחוץ, ושהמערכת "רודפת" אותו.

כבר אחרי הודאתה והרשעתה בפרשת המעונות, ייחס עורך דינה יוסי כהן את הודאתה בעיקר לרצון לחסוך כסף למדינה, ועיקר את ההודאה מתוכן בדברים הבאים: "זה עונש שהוא עונש כבד מנשוא. עונש בלתי אנושי. זפת נשפך על ראשה והיא גולגלה בנוצות. מהרגע שבו נפתחה החקירה החל מסע הדלפות אדיר, זדוניות ומכפישות. דמה של מרשתי נשפך בחוצות. תהליך הדמוניזציה היה חסר תקדים. אף אדם סביר לא היה עובר זאת".

מנגד, לו תצויר עיסקה כלשהי שתאפשר לנתניהו להישאר בחיים הציבוריים בתפקיד כלשהוא, ללא קלון, הרי שמדובר במעילה חמורה באינטרס הציבורי המובהק של קיום מערכת שכר ועונש לנבחרי ציבור.

האם היועמ"ש מנדלבליט, חודשיים לפני סיום תפקידו, עלול להעניק לנתניהו "מתנת פרידה" בדמות עסקת טיעון מקלה, ללא תקופת מאסר וללא קלון? לאור הרקורד העגום של המגעים בין הצדדים בתיקי שרה נתניהו, הצוללות, המניות וגם תיקי האלפים, התשובה למרבה הצער היא שלא ניתן לפסול תרחיש אימים שכזה על הסף.

האם היועמ"ש מנדלבליט, חודשיים לפני סיום תפקידו, עלול להעניק לנתניהו "מתנת פרידה" בדמות עסקת טיעון מקלה, ללא תקופת מאסר וללא קלון? לאור הרקורד העגום לא ניתן לפסול תרחיש אימים שכזה על הסף

ברמה העקרונית, עצם יכולתו של יועמ"ש לנהל במחשכים מגעים לעסקאות טיעון עם נאשמים מסדר הגודל הזה היא תקלה חמורה. במסגרת חקיקה שתסדיר את כל נושא הסדרי הטיעון יש צורך להגדיר שקיפות מול הציבור בהליכים שכאלה.

כל פתיחה במגעים חייבת להיות מדווחת בזמן אמת, משום שיש לה משמעות ציבורית, הן מצד הפרקליטות – המייצגת את האינטרס הציבורי –  והן מצד הנאשמים, המבצעים בכך מהלך משמעותי המעיד על הערכותיהם לגבי סיכויי הזכייה שלהם במשפט, ולגבי מאזן שיקוליהם בין ניהול משפט ארוך לבין קיצור הליכים. זהו מידע חיוני לציבור ואין להשאיר אותו באפלה, לנוחיות צד כלשהו או שני הצדדים.

הטיעון העיקרי נגד עסקת טיעון בתיקי נתניהו הוא מיצוי ההליכים, גילוי מלא של האמת ושל העובדות, וחשיפה בפני הציבור של מלוא תמונת העבריינות הסידרתית של מי ששלט בישראל במהלך רוב שנות הדור האחרון. בכך תוצב נורמה רצויה של שכר ועונש לנבחרי ציבור, תשופר ההרתעה כלפי עבריינים אחרים, ותדמיתה של מערכת המשפט עשויה גם היא לצאת נשכרת.

האם יש תנאים שבהם הליכה לעסקת טיעון עם נתניהו יכולה לשרת את האינטרס הציבורי? אם בכלל, מה צריכים להיות מרכיביה של עיסקת טיעון שכזו?

מבחינת האינטרס הציבורי, כל עיסקה עם נתניהו צריכה לכלול הודאה מלאה, אם לא בלקיחת שוחד אזי לכל הפחות בעבירות מירמה והפרות אמונים הנושאות עימן קלון, עדות-נקיון בכל התיקים שתוצג לציבור במלואה, תקופת מאסר משמעותית בפועל, קנס כספי משמעותי ופרופורציונלי לעבירות שבהן יודה, והתחייבות שלא לשוב לחיים הציבוריים בשום תפקיד.

הטיעון העיקרי נגד עסקת טיעון בתיקי נתניהו הוא מיצוי ההליכים, גילוי מלא של האמת ושל העובדות, וחשיפה בפני הציבור של מלוא תמונת העבריינות הסידרתית של מי ששלט בישראל במהלך רוב שנות הדור האחרון

האם יש סיכוי שנתניהו יילך לעיסקה כזו? הסיכוי ככל הנראה קלוש. נתניהו יחתור לעיסקה מקלה, ללא מאסר בפועל וללא קלון. הציבור חייב לעמוד על המשמר ולהבהיר ליועמ"ש הנוכחי ולמחליפו את "גבולות המגרש" במגעיו עם פרקליטי נתניהו – או מיצוי הליכים מלא, או עסקת טיעון שלא יהיו בה הקלות.

התנהלות רשויות אכיפת החוק בתיקי נתניהו תעצב את דמותה של הדמוקרטיה הישראלית לשנים רבות. אסור להן לתת יד לפגיעה נוספת באמון הציבור בהן, פגיעה שעלולה להיות פטאלית.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית