קן ציפור

 

קֵן לַצִּפּוֹר
בֵּין הָעֵצִים,
וּבַקֵּן לָהּ
שָׁלֹשׁ בֵּיצִים.

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

וּבְכָל-בֵּיצָה
– הַס, פֶּן תָּעִיר –
יָשֵׁן לוֹ
אֶפְרוֹחַ זָעִיר.

שיר הילדים של חיים נחמן ביאליק, שמוכר לחלק גדול מדוברי העברית, הוא תיאור קצר ותמציתי של רגע פסטורלי קסום. הלחן היפה מוסיף לו חן ותרם לפופולריות הרבה שלו.

עם זאת, לשיר יש "שכבה געשית" מעניינת ביותר, אנטי-אמונית ואנטי-הלכתית חריפה.

שיר הילדים של ביאליק הוא תיאור קצר ותמציתי של רגע פסטורלי קסום. הלחן היפה מוסיף לו חן ותרם לפופולריות הרבה שלו. עם זאת, לשיר יש "שכבה געשית" מעניינת ביותר, אנטי-אמונית ואנטי-הלכתית חריפה

הרמז הברור לשכבה זאת הוא שם השיר. השם – קן ציפור – שונה רק באות אחת משתי המילים הראשונות של השיר – קן לציפור, והבדל קטן זה יוצר בולטות. הגרסה של גוף השיר היא הטבעית, שכן הבית הראשון הוא בעצם קיצור של: "לציפור יש קן בין העצים, ובתוך הקן יש לה שלוש ביצים". תחילית השיוך "ל-" היא החיבור התקני לאוגד "יש", שנעדר עקב הקיצור הפואטי.

לכן, יש לרכז את תשומת הלב בביטוי "קן ציפור", הפחות טבעי בהקשר השיר, כאבן הראשה להבנת עומק השיר.

אכן – "קן ציפור" הוא מושג משמעותי בדת היהודית, וביאליק משתמש במשמעות חזקה זאת כדי לומר את דברו – "אני כופר בכל זה". נפרט להלן.

המובן הבסיסי של "קן ציפור" מגיע ממצווה בספר דברים כב' ו'-ז', הנקראת "שילוח הקן":

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:".

המצווה יוצאת דופן במספר מובנים. הטעם לה לא ברור, הפרקטיקה שלה לא ברורה – באילו סיטואציות יש לנקוט בה – ומספר הטעמים וההסברים שניתנו לה דומה למספר הפרשנים. אבל הייחוד של המצווה הוא בשכר המפורש שלה – אריכות ימים.

המצווה יוצאת דופן בכמה מובנים. הטעם לה לא ברור, הפרקטיקה שלה לא ברורה – באילו סיטואציות יש לנקוט בה – ומספר ההסברים שניתנו לה דומה למספר הפרשנים. אבל ייחודה הוא בשכרה המפורש – אריכות ימים

יש עוד מצווה אחת במקרא עם שכר מפורש, שהוא זהה: כיבוד הורים, הדיבר החמישי – בנוסח של ספר דברים, ה', טז':

"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

הייחוד הזה של המצווה בא לידי ביטוי בסיפור בעל חשיבות מרכזית המופיע בשני התלמודים (בתלמוד הבבלי, הגמרא, הסיפור מופיע במסכת קידושין, דף לט', עמוד ב'). אלישע בן-אבויה, תנא שחי לאחר חורבן בית המקדש השני, עזב את הדת היהודית וכפר בקיום יהוה לאחר שראה ילד, שעלה על עץ לפי דרישת אביו לצורך קיום מצוות שילוח הקן – נופל ומת. הסתירה בין קיום שתי המצוות – כיבוד הורים ושילוח הקן, ששכר אריכות ימים לכאורי בצד שתיהן לפי הבטחת יהוה, לבין מותו בפועל של הילד, גרמה לאלישע לנטוש את האמונה ואת הדת.

נשים לב לשלושה מוטיבים בסיפור שיתקשרו לשיר של ביאליק:

• התערבות במהלך הטבעי של דגירת ציפור על ביציה.
• ילד משתתף פעיל.
• שכר מובטח שלא קוים.

מקום שלישי שבו המושג קן ציפור הוא מרכזי הוא המיסטיקה היהודית. על פי ספר הזוהר (פרשת שמות) – "היכל קן ציפור" הוא הפנימי ביותר מבין היכלות עליונים, ובו נמצא המשיח במצב שוכב ורדום, ומחכה עד שיתעורר, ויגיע לארץ ישראל להתחיל את הגאולה.

הפרשנות למקור השם מגוונת, אם כי נראה שבבסיסה עומד הרעיון של שילוח השכינה (הציפור) מהקן על ידי העם שחטא, והשארת הביצים בקן כסימן לגאולה העתידית. "קן ציפור" הוא מושג נרדף למשיחיות.

הפרשנות למקור השם מגוונת, אם כי נראה שבבסיסה עומד הרעיון של שילוח השכינה (הציפור) מהקן על ידי העם שחטא, והשארת הביצים בקן כסימן לגאולה העתידית. "קן ציפור" הוא מושג נרדף למשיחיות

מכאן – לשיר של ביאליק. השיר מתאר תמונה פסטורלית ורגועה אך לא קפואה. הפועל "ישן" הוא בהווה מתמשך, "הס" בציווי, ו"תעיר" בלשון עתיד.

יש בשיר מגוון סקאלות של הטבע: יער-עצים, קן, ביצה, אפרוח. מיקום לקיום. התמונה הארצית והטבעית מנוגדת לחלוטין לתמונה המיסטית-משיחית-שמימית-מטאפורית של "היכל קן ציפור". "קן ציפור" הוא קן של ציפור, הא ותו לא.

השקט השורה בשיר, והדרישה "הס פן תעיר" הם ניגוד מוחלט לקיום מצוות שילוח הקן, בה תוקפים ומפחידים את הציפור האם, והיא עפה, מבועתת, במשק כנפיים צורמני. השיר דוחה את המצווה בשאט נפש.

הבחירה של ביאליק במסגור השיר כשיר ילדים ופנייה לילד במהלך השיר הוא ניתוק הקשר הסופי ליהוה ולאמונה הדתית-יהודית. הפנייה הפסיבית לילד, "הס פן תעיר", היא ההפך מהדרישה האקטיבית של האב אשר שלח את ילדו לשילוח הקן ואל מותו, בסיפור אודות אלישע בן אבויה, שהפך לכופר – כמוהו כמו ביאליק.

ביאליק אומר באמצעות השיר – אני לא רוצה לא את המצווה ולא את שכרה המדומיין, המאכזב, אני לא רוצה לשמוע את הציפור האם המבועתת, אני לא רוצה היכלות עליונים ומשיחיים.

השקט השורה בשיר והדרישה "הס פן תעיר", הם ניגוד מוחלט לקיום מצוות שילוח הקן, בה תוקפים ומפחידים את הציפור האם, והיא עפה, מבועתת, במשק כנפיים צורמני. השיר דוחה את המצווה בשאט נפש

אני רוצה להתבונן בטבע על שפעת פרטיו מהגדול לקטן, והאנושיות שלי תתגלה מתוך עצמי, ללא התערבות – בכך שלא אעשה דבר.

אני הוא אלוהים של עצמי.

ד"ר הראל פרימק נשוי לבטי, אב לספיר, לסהר ולגיא, גר בראשון לציון. יועץ טכנולוגי במקצועו – מפתח אלגוריתמים ופיסיקאי, בעל דוקטורט בפיסיקה ותואר ראשון במתמטיקה. בנוסף הוא פעיל חברתי בתחום הפיננסים (יו"ר משותף של עמותת "צדק פיננסי") ובתחום ההומניזם (חבר במועצה הציבורית של עמותת "הבית החילוני") (צילום: ישראל הדרי).