אני לא משווה. מראש אני מדגיש – אני לא משווה!
אבא שלי היה ניצול מחנה שטוטהוף בצפון פולין. זה מחנה שהוקם כדי לסנן אנשי רוח ותרבות מהחברה בעת שהשלטון הפיץ בתעמולה כוחנית רק את "עמדותיו". מורים, אנשי תיאטרון, סופרים ועיתונאים בני דתות שונות ומדינות שונות נשלחו לשטוטהוף בפולין.
בהמשך הוא הפך למחנה מסוג אחר לחלוטין. ואני לא משווה, לא אני.
קודם סיננו אותם על פי הדעות שלהם, חסמו את הדעות שלהם ואחר כך סיננו אותם מעל פני האדמה.
אבא שלי היה ניצול מחנה שטוטהוף בפולין, שהוקם כדי לסנן אנשי רוח ותרבות מהחברה. קודם סיננו אותם על פי הדעות שלהם. אחר כך סיננו אותם מעל פני האדמה
אני לא משווה. אני גם לא משתמש בשואה כל שני וחמישי. אני לא מאיים ולא מרגיש מאוים מפני האיום האיראני. ממש לא. ואני לא מנקה את הפולנים ממעשי הרצח והזוועה שביצעו במאות אלפי יהודים על אדמת פולין. לא. לא אני.
כי אני לא משווה.
אני גם לא מנקה את היטלר מהאחריות להשמדת יהדות אירופה ולא מטיל את האחריות על המופתי. לא אני. אני, לא משווה.
אני גם לא יודע מה יותר חמור, מחיקת ההיסטוריה של העם היהודי, או השוואה לתקופה שאותה מישהו מאוד מסוים מנסה לשכתב לצרכים פוליטיים. ביד אחת להפחיד מפני התקופה ההיא וביד השנייה למחוק אותה.
אני רק יודע דבר אחד – כשהשלטון נמצא מעל הכל ודורש שכל פעולה שלו תקבל תמיכה אוטומטית באמצעות נאמנות לשלטון, מדובר בשלטון לא דמוקרטי, מסוכן ומושחת.
כשהשלטון מסנן אנשים על פי דעותיהם, הוא מסוכן ומושחת. כשראש השלטון ממנה רק את מקורביו ותומכי דעותיו ומסלק את המקצוענים נאמני הציבור – זו שחיתות.
כשאנשים נדרשים לציית לעמדות שנוגדות את ערכיהם וחופש מצפונם כדי להתפרנס, זו שחיתות.
כשחופש הדיבור וחופש המחשבה והביטוי מוגבלים רק למי שתומך בממשלה או בשליט – זו שחיתות וחיסול הדמוקרטיה.
השחיתות לא יכולה לחיות ולהתקיים בדמוקרטיה, כי לדמוקרטיה יש שומרי סף, יש מערכת חוקים ובתי משפט, יש ערכים, יש תרבות משותפת, יש הסכם בין הציבור לשלטון – אתם שומרים על הדמוקרטיה שלנו ואנחנו בוחרים אתכם כדי לנהל את חיינו. אבל כששומרי הסף מפוטרים או פוחדים לדבר ולמלא את תפקידם – נגמרת הדמוקרטיה.
לא, אני לא משווה. אבל גם כשהדברים התחילו שם, הייתה שם דמוקרטיה. כך כינו אותה לפחות בספרי ההיסטוריה. לא, אני לא משווה! לא אני
כשהשלטון לא דואג לחיי האזרח אלא רק לחיי השלטון, נגמרת הדמוקרטיה. כשהשלטון מנסה באמצעות כוח, איומים, או כפייה לשנות את צורת הממשל שלנו, לגרום לגופים או רשויות חוקיות לקבל החלטות בכיוון מאוד מסוים – זו סכנה לדמוקרטיה וזו שחיתות שלטונית. כשמנסים למנוע מאזרחים זכויות וחופש המוקנים להם על פי חוקי יסוד, זו שחיתות שלטונית. ושחיתות שלטונית היא סוף הדמוקרטיה.
אנחנו נמצאים כיום במשבר דמוקרטי.
הוא מורגש בכל תחום בחיינו. זה לא רק מתווה הגז. זה לא רק פרשת המתנות והשיחות בין אוליגרכים של התקשורת לראשי השלטון. זה לא רק עניינים של כסף. זה גם המשחק בביטחון הלאומי שלנו בפרשת הצוללות. זה גם הקדמת בחירות בגחמה של איש אחד, ודחיית הכרעת הבוחר, והליכה לבחירות חוזרות, ודה-לגיטימציה של ציבורים שלמים בעלי דעות שונות מזו של אדם אחד בשלטון, וזה גולש לכל תחום בחיים.
המשבר הדמוקרטי משפיע על היומיום שלנו.
אלה החוקים שסותרים את מגילת העצמאות ומאיימים להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד מצורעת, אלה החוקים שאוסרים על חופש הדיבור בבתי ספר, בתיאטראות, בקולנוע, בצה"ל. מתנים את חופש הדיבור בחופש המימון של הממשלה. אלה החוקים שתומכים במשתמטים, ומשתמטים מתמיכה באלה שמסכנים את חייהם למען הכלל.
זה הניסיון לכפות "נאמנות בתרבות", וגם "נאמנות במדע". לא לאשר למדענית מוח מוערכת להתמנות לתפקיד מדעי מקצועי, בגלל דעותיה הפוליטיות? זו שחיתות.
כל אלה הם ניצול לרעה של סמכות שלטונית ושל סמכויות החקיקה כדי להפוך את ישראל למדינה לא דמוקרטית, צייתנית לשלטון אחד ויחיד, שלא לומר לאדם אחד ויחיד.
שלטון שמה שחשוב לו זה רק להישאר בשלטון. לשם כך הוא ימלא את כל הגחמות המטורללות של הקיצונים ביותר שתומכים בו, כשהרוב הדומם, השפוי שותק.
לא אני לא משווה. אבל גם כשהדברים התחילו שם, הייתה שם דמוקרטיה. כך כינו אותה לפחות בספרי ההיסטוריה. לא אני לא משווה! לא אני.
ועכשיו זה הזמן להפגין ולמחות, אבל גם לשכנע. לא לתת לקיצונים להשתלט על השיח הציבורי ולנהל ויכוח דמוקרטי על המשבר הדמוקרטי ולשכנע את מי שעוד לא מבין היכן ישראל נמצאת כיום.
מי שידבר עלול לשלם מחיר מול השלטון, אבל אולי יציל את המדינה. הורינו נאבקו עליה ושילמו בחייהם. יתכן שאנו במאבק על אופייה, ונצטרך לשלם בפרנסה או בקריירה
עכשיו זה הזמן של אנשי תקשורת, גם אנשי רוח, אקדמיה, משפט, צבא וביטחון וכל מי שחרד לדמוקרטיה הישראלית – להרים כל צעקה. זה לא הזמן לשתוק. זה לא הזמן לעבור לסדר היום ולחשוב שהדברים יסתדרו מעצמם.
אני יודע, אם תדברו, אתם עלולים אולי לשלם מחיר מול השלטון הזה. אבל תוכלו להציל את המדינה. הורינו נאבקו על מדינה במחיר חייהם. יתכן ואנחנו בדור הזה, במאבק על אופייה של מדינת ישראל, נצטרך לשלם במחיר הפרנסה או הקריירה, אבל החיים במדינה דמוקרטית למען עתיד שבו גם ילדינו יחיו במדינה דמוקרטית, חשובים יותר.
הדמוקרטיה היא החיים. המאבק על הדמוקרטיה הוא מאבק על החיים. פשוט כך.
ואני לא משווה. לא אני.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
חישבו במהירות בלי לגגל – מתי היתה הפעם האחרונה שבה נלחמה ישראל כנגד מדינה עם צבא סדיר?
התשובה היא – לפני 37 שנים. שלושים ושבע שנים לא-תמימות חלפו מאז התנגש צה"ל בצבא סוריה בבקעת הלבנון.
בכל המערכות הצבאיות מאז, כולל מלחמת לבנון השנייה, וכמובן בכל ה"סבבים" שניהלנו מול עזה, התמודד צה"ל מול "שחקנים לא-מדינתיים", ארגונים פוליטיים-צבאיים, שהגדולים שבהם, חיזבאללה וחמאס, מונים כמה עשרות אלפי לוחמי חי"ר, נטולי חילות אוויר ושריון, אם כי בעלי יכולות ירי רקטות וטילים.
חישבו במהירות בלי לגגל – מתי היתה הפעם האחרונה שבה נלחמה ישראל כנגד מדינה עם צבא סדיר?
מלחמה מול איראן היא הרפתקה מסדר גודל שונה לחלוטין, שכמותו לא היכרנו מאז מלחמת יום הכיפורים וקרבות היבשה והאוויר הקשים מול צבא מצרים.
מדובר במעצמה אזורית עם שאיפות גלובליות, מדינה גדולה של 83 מליון איש, המדורגת במקום ה- 19 בעולם מבחינת גודלה הגאוגרפי (ישראל מדורגת במקום ה-153 בטבלה זו). ציווילזציה עתיקה, גאה ועיקשת, השוכנת 5000 שנה על אותו חבל-ארץ, ומחזיקה צבא בעל יכולות משמעותיות, המונה כמעט מליון חיילים.
לאיראן 'אורך נשימה' אסטרטגי גדול במיוחד. כך היא ניהלה מלחמה אכזרית ועקובה מדם מול עירק במשך 8 שנים, שבמסגרתה איבדה כחצי מליון חיילים ועשרות אלפי אזרחים.
מלחמה בין מדינות היא התנגשות בין שתי תרבויות אסטרטגיות. במקרה האיראני תרבות שהתפתחה ברציפות על פני אלפי שנים, וכוללת את המצאת משחק השח, יכולות משא ומתן הנחשבות לטובות בעולם, ויכולת מוכחת לתכנון וביצוע השתלטות מתוחכמת על מדינות שלמות וטריטוריות נרחבות תוך הפעלה מוצלחת ויוצאת דופן של שלוחים (proxies).
איזו תרבות אסטרטגית מביאה ישראל ללוח השח הזה?
לאיראן 'אורך נשימה' אסטרטגי גדול במיוחד. כך היא ניהלה מלחמה אכזרית ועקובה מדם מול עירק במשך 8 שנים, שבמסגרתה איבדה כחצי מליון חיילים ועשרות אלפי אזרחים
השאלה הקרדינלית לגבי כל מלחמה או מערכה צבאית היא שאלת התכלית האסטרטגית. מהי המטרה שלשמה מחליטה אומה לצאת למלחמה? מי מגדיר אותה וכיצד?
לישראל מסורת בעייתית במיוחד בנושא, ועל אף ביקורות של גופים ממלכתיים כמו מבקר המדינה וגופי תכנון צבאיים ומדיניים, הנשמעות מזה עשרות שנים, נראה כי השינויים הנדרשים בתהליכי קבלת ההחלטות ובתרבות המדינית-אסטרטגית לא בוצעו.
המערכה המוגבלת שמנהלת ישראל מול איראן בשטח סוריה בשנים האחרונות, בהובלת נתניהו, היא דוגמא בולטת לכשל מתמשך בהגדרת התכלית האסטרטגית.
היעד שהגדיר ראש הממשלה – "הוצאת כל כוחות איראן מסוריה" – איננו ניתן להשגה בטווח הנראה לעין. איראן נוכחת צבאית בסוריה כבר שלושים שנה, וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת האזרחים ב-2011.
המערכה המוגבלת שמנהלת ישראל מול איראן בשטח סוריה בשנים האחרונות, בהובלת נתניהו, היא דוגמא בולטת לכשל מתמשך בהגדרת התכלית האסטרטגית
משטר אסד חב את הישרדותו לפעולתם של משמרות המהפיכה והמיליציות הפרו-איראניות, שפעלו ופועלות על אדמת סוריה, בתיאום הדוק עם רוסיה.
גם אילו – תאורטית – היתה ישראל מטילה למערכה את צה"ל כולו, מניעה אוגדות לתוך שטח סוריה ומנסה להשמיד כל נוכחות איראנית בשטח, קשה להניח שהמערכה היתה מסתיימת בגירוש סופי, מוחלט וארוך טווח של אירן משם.
לא כל שכן כשמדובר במערכה אווירית מוגבלת, המתנהלת בניגוד לאינטרס של המעצמה השולטת במדינה – רוסיה, ובצל מדיניות 'התנתקות פעילה' של ארה"ב מסוריה בפרט ומן המזרח התיכון בכלל.
נתניהו מודע לכך כמובן, עובדה שרק מדגישה את עומק הכשל המערכתי. לפנינו ראש ממשלה ישראלי השולח את צה"ל לשדה הקרב לשם השגת מטרה שהוא יודע שאיננה בת-השגה.
במקביל, הוא משווק לאזרחיו במרץ את 'הישגיו' המדיניים-צבאיים, כשהוא פועל בוואקום פוליטי שיצר לאורך שנים. דיוני הקבינט הישראלי הפכו הלכה למעשה למופע-יחיד. ראש הממשלה הוא גם שר הביטחון והיה עד לא מכבר שר החוץ.
לא נכביר מילים על משקלו הסגולי של שר החוץ הזמני שמונה מטעמו. גם לא על שר המשפטים הזמני, או קודמתו חסרת הנסיון והמשקל בסוגיות אסטרטגיות. די להיזכר בתפקיד המשמעותי שמילאו שרי משפטים כמו דן מרידור או ציפי לבני בדיונים על שלום ומלחמה.
לפנינו ראש ממשלה ישראלי השולח את צה"ל לשדה הקרב לשם השגת מטרה שהוא יודע שאיננה בת-השגה
צידו הפוליטי של שולחן הקבינט נותר הלכה למעשה ריק, למעט כסאו של נתניהו. ומה באשר לצד המקצועי? המועצה לבטחון לאומי, האמורה מכוח החוק להציג "חלופות אסטרטגיות" בפני הקברניטים, נהפכה ע"י נתניהו לשלוחה של לשכתו, נטולת אוטוריטה מקצועית.
גם ראשי הארגונים הממלכתיים הכפופים ישירות לראש הממשלה – המוסד והשב"כ – שבשנים עברו מילאו את תפקידיהם בראייה ממלכתית ולא היססו לאתגר את עמדות ראשי הממשלה שתחתיהם שירתו, פועלים בשנים האחרונות באופן שונה.
משרד החוץ, גוף מוחלש מאז ומתמיד, הפך לאסקופה נדרסת ונעדר כל מעמד מקצועי עצמאי סביב שולחן קבלת ההחלטות.
צה"ל עדיין משמר עוצמה ובלעדיות מסוימת, מסיבות מובנות, אבל פרשת הצוללות, דו"ח מבקר המדינה על תהליכי קבלת ההחלטות ב"צוק איתן" ודיווחים רבים נוספים מעידים על שחיקת מעמדו המקצועי תחת המכבש הפוליטי.
בחודשים האחרונים נעה ישראל בשני כיוונים מקבילים ומדאיגים. מחד, נתניהו רק מגדיל את סכום ההימור, לכאורה עדיין תחת אותה תכלית אסטרטגית.
הרחבת התקיפות הישראליות לשטח עירק (לפי פרסומים זרים, כולל אמריקניים רשמיים), ויתכן שגם לשטח לבנון, לראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה – אינה מתבצעת כ"ניצול הצלחה" של המערכה בסוריה, אלא כמעין "פיצוי-עצמי" על הכישלון בזירה זו.
במקביל, כרסום האדנים של שיטת המשטר הישראלית, הפרת האיזונים והבלמים בין הרשויות, והחלשתם השיטתית של גורמי המקצוע ושומרי הסף למיניהם, מואצים ומתרחבים אף הם.
סכנת חציית-הסף של מלחמה כוללת בין ישראל לאיראן, הראשונה בתולדות המדינה, מוחשית מתמיד. אזרחי ישראל זכאים לדעת, וחובתה של הממשלה וראשה לומר זאת באופן ברור – מהי התכלית האסטרטגית של מלחמת איראן הראשונה?
לאחר הבחירות יש לאייש את הקבינט המדיני-בטחוני כראוי, להפסיק את המערכה נגד שומרי הסף והגופים המקצועיים, ולהחליפה בתהליכי תכנון אסטרטגי סדורים. אחרת, נגיע חלילה למשחק שח עם קוביות שש-בש
מה שואפת ישראל להשיג? סילוק כוחות איראן מכל המזרח התיכון? שינוי המשטר האיראני? אילו מחירים אנו צפויים לשלם? לאיזה גיבוי אמריקני יכולה ישראל לצפות? וחשוב מכל – אילו חלופות מדיניות-אסטרטגיות הובאו לקבינט ונדונו במלוא כובד הראש בטרם נבחרה חלופת המלחמה?
לאחר הבחירות יש לעמוד על כך שהקבינט המדיני-בטחוני יאוייש בשרים ושרות הראוים לתפקידם, וכי המערכה להחלשת הגופים המקצועיים ושומרי הסף תיפסק מיידית, ותוחלף בתהליכי תכנון אסטרטגי סדורים ומובנים. כולל הצגת תכליות אסטרטגיות ודרכי פעולה חלופיות. אחרת, נגיע חלילה למשחק שח עם קוביות שש-בש.
ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית
הכותרות הראשיות עכשיו
מומחי ביטחון מעריכים: מלחמה אחרי הבחירות
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, עירית וינברג נוטוביץ, נענתה לבקשת חברת "יום ליום" שבבעלות נעמה עידן, ומינתה היום (ראשון) את עו"ד אורי גיל כמפרק הזמני של החברה, והסמיכה אותו לבחון את כדאיות הפעלתה.
השבועון שמוציאה החברה נקלע לקשיים לאחר שש"ס מכרה אותו והקימה עיתון מתחרה, "הדרך", שגזל מ"יום ליום" חלק גדול מקוראיו. הבקשה לפירוק החברה הוגשה על ידי "הדפוס החדש", שעבד עם העיתון והוא חב לו 700 אלף שקלים.
בבקשת הפירוק שהגיש "יום ליום" נכתב: "בשנתיים האחרונות נוצר קושי בניהול עסקי החברה, לאור הוצאת העיתון המתחרה בידי ש"ס וביטול מספר עצום של מנויים, כגון עובדי רשת מעיין החינוך התורני שבבעלות ש"ס".
עוד נכתב בבקשה כי: "ביולי האחרון הגיש נושה בקשה למתן צו פירוק כנגד העיתון, ולאחר שבקשת הפירוק פורסמה הידרדרו עוד יותר עסקי העיתון, שכן נוצר חשש אצל כל הגורמים הקשורים לעיתון להמשך קיום העיתון כעסק חי.
"החברה מעריכה כי ניתן למכור את עסקי העיתון בסכום אשר יביא להחזר לנושים בשיעור של עשרות אחוזים. המותג ׳יום ליום׳ חזק וידוע, וייתכן מאוד שיהיה גורם שיהיה מעוניין להשתלט על כלי תקשורת פעיל, לחזקו ולהפעילו".
"במשך שנתיים נלחמתי"
נעמה עידן אמרה היום בתגובה לזמן ישראל, כי "במשך שנתיים נלחמתי לייצר עיתונות חרדית מקצועית שמכבדת נשים ורבנים ופועלת על פי אתיקה עיתונאית, מביא תמונה רחבה של המציאות, אבל עייפתי ממלחמות".
היא הוסיפה, כי "אני לא רואה הגיון עסקי בפירוק החברה כי כשהחברה מפורקת אף אחד לא יקבל כסף, במקרה הטוב מקבלים 10%.
נעמה עידן: "הדבר החשוב ביותר הוא שהעיתון ימשיך לפעול, ולכן ביקשתי מבית המשפט למנות כבר עכשיו מפרק זמני שיוכל לקדם את מכירת החברה"
"אני מבינה שהאינטרס של הספק הוא לא לקבל כסף אלא אינטרס אחר. אני חושבת שהדבר החשוב ביותר הוא שהעיתון ימשיך לפעול, ולכן ביקשתי מבית המשפט למנות כבר עכשיו מפרק זמני שיוכל לקדם את מכירת החברה".
התייאשת ואת מעדיפה שמישהו אחר ימשיך אותך?
"אני חושבת שחשוב שהעיתון ימשיך לפעול, גם אם הוא לא יהיה בבעלותי. אני מאמינה שאם יהיה כונס נכסים שהוא גורם ניטרלי הוא יוכל לקדם את הנושא של מכירת החברה בצורה הטובה ביותר".
בימים אלה העיתון ממשיך לצאת כסדרו, לבקשת המפרק הזמני. עידן הוסיפה, כי "אני רוצה לעזור למפרק ועושה כל מאמץ להוציא את העיתון גם בימים קשים אלה. אנחנו עוברים יום ביומו ולא מתכננים קדימה".
עובדיה יוסף הקים
"יום ליום" הוקם על ידי הרב עובדיה יוסף ב-1993 כביטאון תנועת ש"ס, ולאחר שנקלע לקשיים הפך לשבועון. בשנת 2003 נרכש על ידי איל ההון קובי מימון ונוהל על ידי איש העסקים בועז אברהמי.
בשנת 2017 נקלע השבועון לקשיים והוצע למכירה בשנית, ולבסוף נמכר לאשת העסקים החרדית נעמה עידן, קרובת משפחתו של מימון. זמן קצר לאחר שנודעה כוונתה של עידן לרכוש את השבועון, הודיע דרעי על הקמת עיתון מתחרה משלו בשם "הדרך".
בראיון ל"זמן ישראל" שפורסם בתחילת החודש אמרה עידן "בניגוד ל'הדרך', שהוא בטאון של ש"ס, 'יום ליום' הוא עיתון אמיתי, ללא מימון מפלגתי או הטיה פוליטית. ש"ס עדיין מחזיקים במניות, כך שהם יכולים להתערב בהחלטות ניהוליות, אבל אין להם השפעה על התוכן".
בראיון סיפרה עידן שמאז הרכישה היא סובלת מהתנכלויות ואיומים מצד גורמים בש"ס ובקהילה החרדית, וסיפרה שרשת החינוך התורני של ש"ס כבר ביטלה 2,000 מנויים למורים שלה, אבל הביעה אופטימיות ביחס לעתיד העיתון.
עידן אמרה אז: "יש לנו כמה אלפי מנויים, והמספר מגיע לסדר גודל של מספר המנויים בכל עיתון במגזר. כל המגזר כולו הוא כמיליון איש, ויש שמונה עיתונים בתשלום. ההכנסה העיקרית היא כמובן המנויים, שמשלמים 15 שקל בשבוע עבור עיתון, וכן מפרסום".
מזל טוב אבאל'ה, ליום הולדתך ה- 95. זה מה שהייתי אמור לומר ביום שישי לאבי, וגם לתת לו חיבוק ונשיקה, ואגב כך לנשום לתוכי את ריחו האהוב והמוכר, עם ניחוח הבושם האופייני, שעד היום, כשאני משתמש בו, משרה עלי אוירה של ביטחון וחוזק.
אבי, אפרים קישון, נולד בכלל בשם פֶרֶנץ הופמן, בבודפסט הונגריה ב- 23 לאוגוסט 1924 – ילד הונגרי עם ניחוח יהודי קל ביותר. הוא לא ידע מילה עברית ומעולם לא היה בבית כנסת. להפך -הוא חש עצמו כפטריוט הונגרי לכל דבר, שהיה שר בהתלהבות, בבית הספר, את השירים על הצבא ההונגרי הבלתי מנוצח, אשר נקרא ככה – כפי שהסביר לי אבי – בגלל שלא ניצח מעודו אף מלחמה.
בגיל 13 הוא נעתר לבקשת הסבא והסבתא לעלות לתורה בבית הכנסת, ולהקריא כמה דברים מן הכתוב, באותיות הונגריות, בטקס שהוא בכלל לא הכיר: בר-מצווה.
הוא מילמל שם פסוקים שלא הבין כלל את משמעותם, אבל משפט אחד נחרט בתת-המודע שלו: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" – המשפט הזה יציל אותו בהמשך חייו.
השואה הייתה בלי ספק האירוע המכונן של חייו – רעידת אדמה נוראית, אגרוף פלדה שהוטח בפרצופו, ואמר לו אתה לא הונגרי אתה יהודי עלוב. בגיל 20 הוא נשלח למחנה עבודה בסלובקיה – את פניהם קידם מפקד המחנה בברכה הלבבית: "חזירונים יהודים מטונפים, הגעתם הנה כדי לעבוד עד צאת נשמתכם – אתם תצאו מהמחנה רק בארונות מתים".
את פניהם קידם מפקד המחנה בברכה הלבבית: "חזירונים יהודים מטונפים, הגעתם הנה כדי לעבוד עד צאת נשמתכם – אתם תצאו מהמחנה רק בארונות מתים"
אבל אבי לא הסכים אף פעם להיכנע לגורל ולכן תכנן וביצע בריחה מתוחכמת מהמחנה ביחד עם עוד אסיר. הוא חזר לבודפסט ושרד שם בקושי רב את אקט הסיום של מלחמת העולם השנייה.
עם סיום המלחמה הוא התחתן עם אימי, שהיתה פליטה יהודיה אוסטרית, יפת תואר ולבבית, וביחד הם ניסו לשכוח את זוועות השואה ולנסות ולהתבסס בהונגריה הקומוניסטית. שם אבי החל את הקריירה שלו כהומוריסטן בעיתון הסאטירי הנודע: לודאש מאטי.
את שמו הוא שינה מהופמן לשם הונגרי שורשי – הונט. אבל עד מהרה חבריו החלו לכנות אותו הונט הקטן – דהיינו קיש-הונט, בהונגרית. הוא לקח את הכינוי הזה כשם רישמי – מה שהתחיל את המסע לעבר היעד הסופי – קישון.
אחרי 4 שנות קומוניזם – אבי ואימי הבינו שזה מודל לא כל כך מוצלח. שהקומוניזם הוא תאוריה מאוד יפה – אבל הבעייה שלה היא – שניתן להגשים אותה. אחרי שעבר כבר 2 ניסויים אכזריים בבני אדם: נאציזם וקומוניזם, חמוש בניסיון חיים יוצא דופן זה, הוא החליט לברוח לארץ ישראל. אימי ואבי ברחו לוינה ובקשו מסוכנות הבריחה היהודית להביא אותם ארצה.
את שמו הוא שינה מהופמן לשם הונגרי שורשי – הונט. אבל עד מהרה חבריו החלו לכנות אותו הונט הקטן – דהיינו קיש-הונט, בהונגרית
הסוכנים בקשו מהם להוכיח את יהדותם – המסמכים שבידם לא הספיקו כי "ניתן לזייף אותם". באבי חשדו במיוחד כי היה לו מראה לא-יהודי מובהק – בלונדיני, עם עיניים כחולות ואף קטן, לכן חקרו אותם בנפרד ובקשו מהם לומר מילה או משפט אחד בעברית. אבל אבי לא ידע אפילו מילה אחת.
אם מישהו היה אומר לו ברגע זה שהוא יהיה בעתיד הסופר העיברי הנפוץ ביותר בעולם (אחרי התנ"ך) הוא היה חושב שהאיש משוגע (דרך אגב הוא אוחז בתואר הזה עד היום, ארבע עשרה וחצי שנים אחרי מותו).
כדי להוכיח את יהדותו הוא נאלץ להוריד את מכנסיו כדי להראות הוכחות חתוכות..אהה..חותכות. אבל גם זה לא הספיק כי החוקרים טענו – ש"גם את זה אפשר לזייף".
ברגע דרמטי זה, צף ועלה ממעמקי זכרונו, המשפט מהבר-מצווה: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט…", וכך הכירו ביהדותו ושלחו אותו לישראל על סיפון האוניה גלילה – במאי 1949.
כבר בנמל חיפה הוא למד המון על מדינת ישראל הצעירה והמתפתחת, כשהספינה המתינה במשך שעות רבות, מתנדנדת בנמל, ומחכה לשלטונות שיפתחו עבורם את שערי הארץ. אבל הפקיד הג'ינג'י שצריך היה לקלוט את העולים, נעלם.
לבסוף הגיע אחד, שאבי תאר אותו כך: הגיע פקיד קשיש לעייפה, שכולו חאקי, יידיש וותק, התיישב על ארגז תפוזים ורשם את השמות שלנו – אני אמרתי לו את האמת: פֶרֶנץ קישהונט, אבל הוא החליט שעדיף: אפרים קישון – כי ככה זה פה בישראל.
אבי עמד שם המום ואמר: ברגע זה הבנתי שאני והמדינה החדשה הזאת – הולכים כנראה לכתוב הרבה מאוד הומורוסקות ביחד. ואחרי התחלה כזאת קשה להפסיק. את כל החוויות הראשוניות בארץ אבי אצר בתוכו בדייקנות מופלאה, והשתמש בהם בהמשך ביצירותיו. דבר שגרם לו, די מהר, לקרוא למדינת ישראל "פרטאצ'יה" – מדינת הבלאגן האין סופי.
מהנמל אבי ואימי נשלחו למעברת שער עלייה שם קיבלו צריף קטן ביחד עם משפחה ממרוקו ותשעת ילדיהם העירניים. במעברה אבי למד להכיר את בני עדות המזרח – הוא שם לב מיד, שאמנם יש להם את המסורת, המנהגים, המוזיקה והמאכלים שלהם – אבל הם יהודים ציונים נפלאים האוהבים את המדינה בכל נפשם ומאודם. הוא לא הבין למה הממסד הוותיק מתעמר בהם וקולט אותם בגסות וזלזול.
מהמעברה עבר לקיבוץ כפר החורש, שהיה קיבוץ של יוצאי הונגריה – הוא ניסה כבר בימים הראשונים ללמוד לדבר בעיברית – בדיוק כמו המקומיים: הדר אוהל (חדר אוכל), הוההות הותהות (הוכחות חותכות) וכדומה. הוא לא ידע שהכל נאמר במבטא הונגרי כבד – וכך דבק בו המבטא הזה עד סוף ימיו.
בקיבוץ הוא עשה צעד נועז וקיצוני – הוא התחיל ללמוד עברית. בתור התחלה צנועה הוא החליט ללמוד את כל המילון בעל-פה מא' ועד ת' – וכך הוא אכן עשה. הוא התנדב להיות מנקה בתי-השימוש הקבוע של הקיבוץ, כדי שיהיה לו זמן פנוי לשינון השפה העיברית.
מצער אותי מאוד שעד היום, בקיבוץ כפר החורש לא תלוי אפילו שלט זיכרון קטן, האומר: "את האסלה הזאת ניקה אפרים קישון במו ידיו…"
מצער אותי מאוד שעד היום, בקיבוץ כפר החורש לא תלוי אפילו שלט זיכרון קטן, האומר: "את האסלה הזאת ניקה אפרים קישון במו ידיו…"
הוא עוזב את הקיבוץ ומגיע לתל-אביב – ופה הכישרון היצירתי שלו פשוט מתפוצץ. המהירות והשלמות שבה הוא למד עיברית הן בעצם שיא עולמי.
בכל תולדות האנושות לא דווח על אדם שלמד בגיל כה מבוגר שפה זרה לגמרי, ותוך שנתיים וחצי כבר כותב בה הומורסקות בהצלחה אדירה, תוך שלוש וחצי שנים מעלה על בימת התאטרון הלאומי "הבימה" את המחזה שלו "שמו הולך לפניו", שקוצר הצלחה ותהילה חסרת תקדים, ועוד קצת בהמשך מתחיל לכתוב בעיתון מעריב את הטור האייקוני שלו "חד-גדיא", הנמשך 30 שנה והופך לטור הנקרא ביותר בעיתונות העיברית.
בהמשך הוא עשה עוד כמה דברים קטנים, כמו למשל סרטו הראשון סאלח שבתי שאותו עשה בגיל 39, ללא שום ניסיון קולנועי קודם, ובכל זאת הפך להיות לסרט הישראלי הראשון המועמד לאוסקר, והיחיד שזכה ל 2 פרסי גלובוס הזהב ועוד פרסים רבים.
אבל בעיקר הפך לאייקון – סרט הומוריסטי ביקורתי חברתי נוקב, שגרם לאנשים רבים לעלות אליו לרגל, משפחות שלמות שראו אותו כמה פעמים – כי הוא היטיב לזעוק מלבם את הטענה ההגיונית הפשוטה והברורה כנגד הממסד: "למה אני צריך לשכוח את המסורת והמנהגים שלי – הם טובים בדיוק כמו שלכם".
גם סרטיו הבאים: ארבינקא, תעלת בלאומילך והשוטר אזולאי היו להצלחה גדולה עתירת פרסים בינ"ל חשובים. הוא גם היה מחזאי ובימאי תאטרון בולט בישראל עם 14 המחזות שכתב, ביניהם גם: הכתובה, הו הו יוליה, סאלח שבתי, שהפכו גם הם להצלחה עולמית.
ספר ההומורסקות שלו: ספר משפחתי – הוא עד היום הספר העברי הנפוץ ביותר בעולם (אחרי התנ"ך).
את פרס ישראל הוא קיבל בגיל 78 – שנתיים לפני מותו. הוא רצה פרס לספרות – אבל קיבל פרס על מפעל חיים.
אני בטוח שהוא מצטער מאוד שהוא לא חיי עדיין איתנו – כי מדינת ישראל היא גן עדן לסטיריקנים והומוריסטנים.
ד"ר רפי קישון הוא בעל כמה תארים: ווטרינר, מרצה ואיש תקשורת ומדיה. אבל התואר הראשון שלו הוא: הבן הבכור של אפרים קישון - גדול ההומוריסטים ואנשי הקולנוע בישראל. לד"ר רפי קישון יש הופעה הומוריסטית ייחודית, מצחיקה ומצליחה, בשם: ״אפרים קישון - ההומור, הבידור והסרטים״ בתאטרון הקאמרי בתל אביב, וברחבי הארץ, כולל חוגי-בית ואירועי תרבות רבים. רפי מרצה גם על ההומור היהודי , על אהבה מהסרטים , על ההומור שמאחורי הפוליטיקה , וגם על חיות וחיוכים , עולם החיות המופלא, האבולוצייה של האדם הקוף ועוד. לרפי דף פייסבוק פעיל שבו הוא מפרסם יום יום את הגיגיו בכל התחומים. אם אתם רוצים להזמין את המופע שלו - התקשרו או כתבו לו ישירות : 054-7475599, rafi@kishon.com
למקרה שפיספסת
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
תגובות אחרונות
כולם רוצים את גדעון סער בראש הליכוד - חוץ מהליכודניקים
מבין שלל האירועים הפוליטיים של סוף השבוע – הראיונות, הציוצים ושבתות התרבות – נדחק הצידה נתון מעניין שעלה בסקר חדשות 12 שפורסם בשישי בערב: גדעון סער מוביל בפער ענק על פני כל המועמדים האחרים בצמרת הליכוד בשאלה מי ראוי לרשת את מקומו של בנימין נתניהו בראשות מפלגת השלטון.
סער, על פי הסקר שערך מכון מדגם בראשות מנו גבע לאולפן שישי, מקבל 29 אחוזים מהקולות בציבור הרחב, בעוד האחרים בצמרת הליכוד – יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, גלעד ארדן ומירי רגב – נעים סביב אחוזים חד ספרתיים נמוכים.
הנתון הזה, מתברר, העסיק את היורשים הפוטנציאליים של נתניהו ואת חברי הכנסת והפעילים כמעט כמו הסקרים על תוצאות הבחירות, אם לא יותר.
הבכירים בליכוד הולכים אחרי נתניהו בעיניים עצומות, אבל גם מביטים מסביב בדאגה כדי לבחון את מצב היריבים בקרב הצפוי על ההנהגה. כולם בכוננות גבוהה ומדברים כמעט בוודאות על מצב שבו נתניהו יצטרך לעזוב את החיים הפוליטיים בגלל הפסד פוליטי בבחירות, משולב עם החלטה להגיש נגדו כתבי אישום אחרי שימוע.
עם זאת, כל הבכירים בליכוד עמם שוחחנו מאוחדים בדעה כי פרסום הסקרים הללו (פעם שנייה בחודש האחרון) אינם טובים לסער עצמו. הטענה היא כי סער אינו הכי פופולרי בליכוד, ובפריימריז האחרונים שהתקיימו במפלגה בתחילת פברואר השנה הוא תפס רק את המקום הרביעי, אחרי אדלשטיין, כ"ץ וארדן.
מאז המעמד של סער השתנה עוד לרעה, בבעקבות הזוגיות המתוקשרת (והמאושרת) של אלונה בתו עם השחקן הערבי אמיר חורי, שלא התקבלה בקלות בקרב חלק מהליכודניקים. "בחוץ הוא חזק, בפנים הוא גמור", אבחן אחד הבכירים אמש.
לפי הבכירים, סער מוביל כרגע בסקרים הללו, משום שהוא כבר מתויג כמי שיתמודד על ראשות הליכוד אחרי נתניהו – והלוא ראש הממשלה עצמו הפך אותו לאלטרנטיבה בעימות הגדול שפרץ ביניהם לפני חצי שנה.
בכירים אחרים עוד לא נכנסו למרוץ, ואיש מהם לא הצהיר באופן רשמי על המועמדות שלו, אלא רק על כוונות בעתיד. כך אדלשטיין, כ"ץ, רגב, הנגבי ואחרים. כולם רומזים אבל לא מנופפים בראש חוצות. ארדן, למשל, החליט להישאר בארץ ולא לקחת את תפקיד שגריר ישראל באו"ם – אבל הוא לעולם לא יודה בפומבי כי הוא רואה את קץ שלטונו של נתניהו מתקרב ורוצה להיות כאן ביום הדין.
הסקרים עלולים גם להפוך את סער למטרה. היום כבר מתגבשות בריתות בין יריבים מרים לשעבר, בגלל האיום של סער. ישראל כ"ץ וארדן שיתפו פעולה בפריימריז האחרונים בהצלחה גדולה, ודחקו את סער למקום הרביעי.
יחד עם זאת, הנחת עבודה בקרב פעילי הליכוד היא שאם סער ימשיך להיות פופולרי בציבור ויתגלה כשואב מנדטים רציני, לא תהיה לחברי המפלגה ברירה והם יבחרו בו כדי שיבטיח להם את השלטון גם אחרי נתניהו.
אין לי מושג איך סער עצמו מקבל את הנתונים המחמיאים, שעלולים לעורר מולו גל של התנגדות, כאמור. מה שבטוח, ראש הממשלה ומקורביו רותחים מול האפשרות הנוראה שנתניהו יאלץ לעזוב את תפקידו בבושת פנים ואילו שנוא נפשו יתפוס את מקומו. נתניהו הרי חשד כי סער חתר תחתיו וזמם נגדו פוטש יחד עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. הוא לא שינה מאז את דעתו.
פרשנות מבקר בלי שיניים
כמדי שבת גם היום נערכו ברחבי הארץ אירועי שבתרבות, ופוליטיקאים נדרשו בהם לענייני השעה –
ליברמן תקף את יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ': "זה שהוא ממשיך להיות חבר קבינט זה בלתי נסבל". על הגירעון בקופת המדינה הוסיף – "הגענו לגירעון שהוא כפליים מהיעד שאישרה הממשלה, והשאלה גדולה היא אם יקצצו בבריאות, בחינוך או התקציב הישיבות" @yaara_shapira
— כאן חדשות (@kann_news) August 24, 2019
ח"כ עופר שלח: "עשר שנים נתניהו ראש הממשלה, עשר שנים שאין בעוטף עזה שקט וביטחון, ועכשיו הטרור מתפשט גם לאיו״ש. ככה זה כשראש ממשלה לא פועל כשצריך, ועסוק רק בניסיון להימלט ממשפט". את הדברים אמר באירוע שבתרבות בחדרה @10elilevi pic.twitter.com/nqkJkVtkLF
— חדשות 13 (@newsisrael13) August 24, 2019
יעלון: "בלי להזיז את נתניהו שום דבר לא ייפתר כי הוא נמלט מאימת הדין. שיהיה שר או חבר כנסת, לא ראש ממשלה". שר הביטחון לשעבר סירב לענות על השאלה אם בכחול לבן יסכימו לרוטציה כשנתניהו שני @pozailov1
— כאן חדשות (@kann_news) August 24, 2019
חברת הכנסת מרב מיכאלי באירוע שבת תרבות בבאר שבע: "אני לא מאמינה שעמיר פרץ יצטרף לקואליציה של נתניהו, הוא אמר שלא ואני מאמינה לו. אם זה כן יקרה – לא אצטרף לקואליציה"@pozailov1
— כאן חדשות (@kann_news) August 24, 2019
חבר הכנסת רם בן ברק, באירוע שבת תרבות בשוהם: לא אשב עם עוצמה יהודית כי הם גזענים ולא דמוקרטים. יש לי אפילו קושי גדול לשבת עם ימינה, שרוצה לפגוע בבית המשפט העליון. אני גם לא מוכן לשבת עם מפלגות ערביות שלא תומכות בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי"@yaara_shapira
— כאן חדשות (@kann_news) August 24, 2019
ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק: "נתניהו מתקפל מול טראמפ כמו כלבלב ולא כמו מדינאי, שעומד בראש מדינה עצמאית המעוניינת בקשר עם שני חלקי החברה האמריקנית – בעיקר כשמבחינה פוליטית רוב הקהילה היהודית תומכת דווקא במפלגה הדמוקרטית ולא במפלגתו של טראמפ". את הדברים אמר בשבתרבות בשוהם @sefiova
— חדשות 13 (@newsisrael13) August 24, 2019
ח"כ דוד ביטן אמר כי להערכתו כחול לבן יחברו לחלק מחברי הרשימה המשותפת: "מה ששמענו השבוע היה בלון ניסוי. אני מזכיר שזו רשימה של ארבע מפלגות, הם יכולים להתפצל מבל"ד". את הדברים אמר באירוע שבת תרבות בחדרה
(אורלי אלקלעי)— כאן חדשות (@kann_news) August 24, 2019
חבר הכנסת עפר שלח, מספר 8 ברשימת כחול לבן, אמר כי "לא היה איסוף חומרים על בני גנץ". בשבתרבות בחדרה אמר חבר הכנסת כי "רוב הידיעות שפורסמו (בנושא) היו שקריות". שלח הוסיף שאינו יודע מה גנץ חיפש – "(אני) יודע מה נמצא". כך דיווח יואב איתיאל ב"וואלה! נוז".
כן נדרש שלח להתנהלותם הפוליטית של החרדים –
חבר הכנסת עפר שלח מכחול לבן אמר בשבת תרבות בחדרה כי החרדים יעשו הכל על מנת שנתניהו יהיה ראש ממשלה: "אבל ביום שאחרי הם יבואו לדבר איתנו ואנחנו נדבר איתם"
(אורלי אלקלעי)— כאן חדשות (@kann_news) August 24, 2019
העיתונאי בני ציפר, המקורב לבנימין ושרה נתניהו, אומר כי רעיית ראש הממשלה "לקחה נורא קשה" את פרשת השלכת החלה על הארץ באוקראינה. לדברי ציפר, נתניהו לא הייתה מוכנה לטקס שנערך ברדתה מהמטוס. "פשוט לא התחשק לה לחם", הסביר. הדבר, לדברי עורך "תרבות וספרות" ב"הארץ", נעשה בשוגג ומבלי משים, ולא בזדון. את הדברים אמר מקורבם של בני הזוג לניסים משעל בתחנת הרדיו 103 אף-אם, והם פורסמו באתר "מעריב".
בראיון אמר ציפר כי הדיווח על הנושא היה מוגזם. כן טען לגבי ההתפרצות של נתניהו בזמן הטיסה כי הדבר "לא היה ולא נברא".
נושאי סביבה מעולם לא תפסו מקום מרכזי בפוליטיקה הישראלית. לראיה, מפלגות ירוקות מעולם לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה, כשהתמודדו בבחירות באופן עצמאי.
חברת הכנסת תמר זנדברג, מספר 4 ברשימת המחנה הדמוקרטי, מנסה להעלות לסדר היום את נושא השריפות באמזונס –
זו תמונת לווין של נאסא מהאמזונס השבוע. האמזונס מייצרים 20% מהחמצן של כדור הארץ. משבר האקלים כאן והוא מצריך פעולה דחופה מצד ממשלות בכל העולם pic.twitter.com/rapqerBPNa
— תמר זנדברג (@tamarzandberg) August 24, 2019
חבר הכנסת אלי אבידר, מספר 4 בישראל ביתנו, אמר כי ראש המטה לביטחון לאומי, "מאיר בן שבת, פועל למען קמפיין הבחירות של הליכוד – לא מעכשיו אלא עוד מלפני הבחירות האחרונות עם הביקור בעומאן, ולאחרונה הביקור באוקראינה". לדברי אבידר, "היועץ המשפטי לממשלה ראה שבן שבת מתדרך פוליטית את הרב דרוקמן כדי ללחוץ על נפתלי בנט. היועמ"ש היה צריך להתערב ולחקור את הנושא". אבידר אמר את הדברים בשבתרבות בבאר שבע, והם פורסמו על ידי יניר ינגה ב"וואלה! ניוז".
חבר הכנסת גם התייחס להשלכת החלה על הארץ על ידי שרה נתניהו: "כאיש שרות החוץ בעבר אני אומר שתקריות יכולות לקרות, אבל נתניהו היה חייב להתנצל בפני נשיא אוקראינה והעם האוקראיני ולהעביר את המשבר הזה. אי ההתנצלות רק העצימה את הנזק לקשרים בין המדינות".
מספר 2 במחנה הדמוקרטי, סתיו שפיר, קוראת להקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל –
ח"כ סתיו שפיר: "כדי לא להפוך למדינת רוב פלסטיני ולאבד את הציונות – צריך היפרדות. אנחנו מדברים על הסדר כולל במטרה שלצדנו תקום מדינה פלסטינית עם מוסדות יציבים ותמריצים כלכליים" – את הדברים אמרה באירוע שבתרבות בתל אביב
— חדשות 13 (@newsisrael13) August 24, 2019
יואב קיש מהליכוד עונה לשאלה בפגוש את העיתונות בחדשות 12, איך ייתכן שאדם אחד, בנימין נתניהו, מכהן כראש הממשלה, שר הביטחון, נמצא במערכת בחירות ומתכונן לכתבי האישום:
"אין מישהו אחר שמסוגל לעשות את זה יותר טוב ממנו – גם בנושא הביטחוני. מאוד ברור לי שהוא האדם הנכון בזמן האחרון".
עמר בר לב מהעבודה-גשר על ב"פגוש את העיתונות" על האפשרות שהמפלגה תצטרף לקואליציה בראשות נתניהו: "אין סיכוי שזה יקרה. הכל ספינים. אנחנו רוצים שביבי יעוף כמו שכל אחד אחר רוצה שיעוף".
איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת מתייחס לדבריו השבוע על כך שיישב בקולאיציה עם מפלגתו של בני גנץ: "אם הוא באמת בעד שלום, דמוקרטיה וצדק חברתי – כנראה שהוא נגד. כנראה שהוא מתייחס אליי כעל 'ערבי' וזו גזענות".
לשאלה מה התנאי שלו להיכנס לממשלה, ממנה התחמק שוב ושוב, ענה בסופו של דבר ב"פגוש את העיתונות": "המשא ומתן לשלום מבחינתנו הפך לדבר נתעב, למרות שהוא אמור להיות דבר טוב. ממשלות ישראל אהבו את תהליך השלום, אבל לא את השלום. השתמשו במשא ומתן בשביל למרוח. אני אמרתי – אם לגנץ יהיה האומץ להיות כמו רבין בשנות ה-90, יהיה לי את האומץ להיות יו"ר הגוש החוסם".
ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו: "אין סיכוי שנשב עם המחנה הדמוקרטי באותה ממשלה"
ישראל בוחרת | ח"כ @oded_forer (ישראל ביתנו): "אין סיכוי שנשב עם המחנה הדמוקרטי באותה ממשלה. אנחנו רוצים להקים ממשלה לאומית ליברלית עם הליכוד וכחול לבן. המרחק בין מפלגת העבודה למחנה הדמוקרטי לא רב. החשש שלי הוא שעמיר פרץ יכנס לממשלת נתניהו" #המטההמרכזי pic.twitter.com/O1X8HsXMNo
— חדשות 13 (@newsisrael13) August 24, 2019
בני גנץ, יו"ר כחול לבן: "אנחנו משוחחים עם כל המפלגות ברמות שונות. ליברמן הוא שותף אסטרטגי אפשרי. נקרא לממשלת אחדות עם הליכוד כשאנחנו מובילים".
על אמרתו של עודה על כך שהוא מתייחס אליו בגזענות, אמר גנץ ב"פגוש את העיתונות": "אנחנו הולכים לנצח בבחירות ולשרת את כל אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה לשרת את החברה הערבית בכל מה שחסר להם. אנחנו נשב רק עם אנשים שמכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
לשאלה האם הוא מצטער על שכירת חברת החקירות, אפילו מבלי לעדכן את שותפיו: "אני נושא באחריות ואני אעשה את כל מה שצריך כדי למנוע מאנשים שרוצים לפגוע בנו להצליח. אינני מצטער על כך, אני אבדוק את הליכי אבטחת המידע שלי".
אהוד ברק משתמש בגובהו של סמוטריץ' כדי לתקוף אותו: "בתרומה לביטחון סמוטריץ הוא גמד"
בתרומה לביטחון סמוטריץ הוא גמד, לעומת נשים בשרות משותף, שמסכנות את חייהן כדי להגן עליו ועל פרזיטים גזענים אחרים שלא שרתו. כן, הנשים שאתם רואים במג״ב וב׳קרקל׳ ואלו שאינכם רואים pic.twitter.com/EjinJLpInt
— אהוד ברק (@barak_ehud) August 24, 2019
הירוקים נגד משרד החקלאות: פועל לעטוף בפלסטיק פירות וירקות
בדרך למיקונוס שוכחים את האתיקה הבנקאית
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם