ב-1853 תבע העבד השחור דרד סקוט את אדונו ג'ון סנפורד, בדרישה לשחררו. סנפורד וסקוט התגוררו במיזורי, מדינה שבה שררה עבדות, אבל סקוט נמכר לסנפורד מאדונו הקודם ד"ר ג'ון אמרסון, רופא בצבא ארה"ב, שבשנים קודמות הוצב במספר בסיסים במדינות ובטריטוריות שבהן עבדות הייתה אסורה. אמרסון לקח את סקוט אתו לבסיסים אלה; מרגע שדרכה רגלו על אדמה חופשית, טען סקוט, הוא אדם חופשי ואסור לשעבדו שוב.
בשנות ה-50 של המאה ה-19, ארצות הברית נקרעה בשאלת העבדות בטריטוריות המערביות. פשרת מיזורי מ-1820, שקבעה שכל הטריטוריות מצפון לקו רוחב מסוים תהיינה חופשיות מעבדות ואלה מדרום לו תאפשרנה עבדות, הפכה ללא רלוונטית משהתקבלה קליפורניה לאיחוד.
מדינות הדרום הפכו אגרסיביות יותר ויותר בדרישתן לאסור כל הגבלה על עבדות בטריטוריות, ומאבק זה עורר מצידו תנועה הולכת וגדלה של התנגדות להתפשטות העבדות בצפון, ממנה צמחה המפלגה הרפובליקאית.
באווירה זו התגלגל תיק דרד סקוט במעלה מערכת המשפט האמריקאית, עד שהגיע לבית המשפט העליון. ב-1857 דחה בית המשפט העליון בנחרצות את עתירתו של סקוט. ראשית, מכיוון שסקוט לא נחשב אדם מבחינת החוקה האמריקאית ולכן אין לו זכות עמידה בבית המשפט; ושנית, מכיוון ששחרורו של סקוט יהווה פגיעה לא חוקתית בזכות הקניין של סנפורד.
בכך גם ביטל בית המשפט את פשרת מיזורי ואת חוק קנזס-נברסקה – הפשרה שבאה בעקבותיה. זו הייתה הפעם השנייה בלבד בהיסטוריה האמריקאית שבה בית המשפט העליון ביטל חוקים. הוא גם פסק שכל הגבלה כלשהי על עבדות בכל טריטוריה (חוץ ממדינות שכבר התקבלו כמדינות לאיחוד) אינה חוקתית.
בית המשפט העליון, שאוכלס ברובו על-ידי שופטים לבנים דרומיים, וכן ממשל ביוקנן שתמך בעמדת מדינות הדרום, קיוו שבכך ישימו סוף לשאלה הבוערת של העבדות בטריטוריות, אלא שהפסיקה השיגה הישג הפוך. המוניטין של בית המשפט העליון קרס מיידית. הפלג הצפוני במפלגה הדמוקרטית, בראשות הסנטור דגלאס מאילינוי, שניסה עדיין לקדם פשרות, נחלש משמעותית.
מאידך, המפלגה הרפובליקאית, שתמכה באיסור גורף על עבדות בטריטוריות, התחזקה עד שאברהם לינקולן, המועמד מטעמה, נבחר לנשיאות ב-1860. גם תומכי העבדות הקיצוניים במדינות הדרום התחזקו והביאו לפרישת מדינותיהם מהאיחוד לאחר בחירת לינקולן, ומכאן הדרך נסללה למלחמת האזרחים.
פסק דין דרד סקוט נחשב עד היום לאחת ההחלטות הגרועות ביותר בתולדות בית המשפט העליון האמריקאי, אם לא הגרועה שבהן. כעת נראה שבית המשפט העליון האמריקאי בדרך לעוד החלטה אגרסיבית דומה, שגם אם לא תביא למלחמת אזרחים של ממש תוביל לזעזוע משמעותי בחברה האמריקאית.
בדיונים בבית המשפט בשבוע שעבר בתיק דובס נ' ג'קסון וומן הלת', שבו מדינת מיסיסיפי מאתגרת ישירות את תקדים רו נ' ווייד שקבע כי הזכות של אישה להחליט על הפלה היא זכות חוקתית, נראה שהשופטים השמרנים נחרצים בדעתם לבטל את תקדים רו ולאפשר למדינות לאסור על הפלות כרצונן.
מה יקרה אם אכן החלטה כזו תתקבל? ב-17 מדינות ייכנסו לתוקף מיידית חוקים המגבילים ברמה כזו או אחרת הפלות. במדינות אלה חיים 104 מיליון בני אדם, כשליש מאוכלוסיית ארה"ב. רובן בדרום, אבל הן כוללות גם את איווה ואוהיו. בארבע מדינות נוספות – בהן 25 מיליון תושבים – קיים חוק המגביל הפלות עוד מלפני תקופת רו, אבל לא ברור אם אכן יאכפו אותו כעת.
מה יקרה אם אכן החלטה כזו תתקבל? ב-17 מדינות ייכנסו לתוקף מיידית חוקים המגבילים הפלות. במדינות אלה חיים 104 מיליון בני אדם, כשליש מאוכלוסיית ארה"ב
מאידך ב-15 מדינות ובוושינגטון הבירה קיימים כבר היום חוקים ברמה המדינתית המגנים על הזכות להפלה. במדינות אלה – הממוקמות בצפון מזרח, בחוף המערבי וכן אילינוי והוואי – חיים כ-111 מיליון בני אדם. בנוסף, בניו-ג'רזי חוק בסגנון זה מצוי בתהליך חקיקה מתקדם. ב-14 המדינות הנותרות, על כ-110 מיליון תושביהן, המצב המשפטי של הפלה לא מוגדר בחוק לכאן או לכאן.
כך שברמה הכי הבסיסית, קודם כל מיליוני נשים הולכות להיות חשופות להרבה יותר סיכונים בחייהן. אבל אלה לא כל הנשים האמריקאיות; בצפון מזרח ובחוף המערבי הלכה למעשה לא הולך להיות כל שנוי.
זאת ועוד, גם אישה בעלת אמצעים מטקסס או מדרום קרולינה שמעוניינת לבצע הפלה תוכל לנסוע או לטוס למדינה בה הפלה כזו היא חוקית ולבצע אותה (בדומה לנשים האיריות שהיו טסות לבריטניה לפני שהפלה הותרה באירלנד). מי שבאמת תסבולנה הן, כרגיל, הנשים העניות במדינות האוסרות הפלה – בין אם נשות מיעוטים או נשים לבנות בדיוק באותן עיירות נשכחות הטובעות באופיאטים.
מי שבאמת תסבולנה הן, כרגיל, הנשים העניות במדינות האוסרות הפלה – בין אם נשות מיעוטים או נשים לבנות בדיוק באותן עיירות נשכחות הטובעות באופיאטים
ברובד העמוק יותר, ההבדל החוקי הזה רק יעמיק את פערי החיים בין אמריקה הכחולה לזו האדומה, ואולי אף לשאת השלכות כלכליות. לא מופרך לראות חברת היי-טק שתכננה להעביר פעילות שלה מקליפורניה לטקסס חושבת על כך שוב מתוך חשש שעבודות שלה לא ירצו לעבור, או חוקרות שמעדיפות לוותר על הצעת עבודה באוניברסיטת דיוק.
האם לחץ כזה יגרום למדינות לבטל את החוקים המגבילים הפלות? לאור אינטנסיביות הנושא באלקטורט הרפובליקאי סביר שלא, לפחות בתקופה הקרובה, אבל בהמשך ייתכן שכן.
מעבר לכך, ישנה את הרמה הפוליטית הפדרלית. מאז נפסק, התמיכה בפס"ד רו נ' וייד הלכה וגברה; כיום 60% מהאמריקאים תומכים בו בעוד 27% בלבד סבורים שיש לבטלו. 58% מתנגדים להגבלות על מרפאות הפלות בעוד 36% בלבד תומכים בהן.
פסיקה אגרסיבית של ביהמ"ש העליון יכולה להביא לתגובת נגד פוליטית חזקה מהצד השמאלי. לדמוקרטים, שסובלים מפופולריות נמוכה בחודשים האחרונים, נושא זה יכול להיות הצלה אלקטורלית. וככל שהפסיקה תהיה אגרסיבית יותר, כך גם תעלה תמיכה בצעדים קיצוניים לשנוי פניו של בית המשפט העליון, כמו הוספת שופטים נוספים (court packing).
פסיקה אגרסיבית של ביהמ"ש העליון יכולה להביא לתגובת נגד פוליטית חזקה מהצד השמאלי. לדמוקרטים, שסובלים מפופולריות נמוכה בחודשים האחרונים, נושא זה יכול להיות הצלה אלקטורלית
וכאן אנחנו חוזרים לבית המשפט העליון. פסיקה המבטלת באגרסיביות את רו נ' וייד אמנם תגרום לפגיעה משמעותית במעמדו של ביהמ"ש העליון, אבל לא בגלל שבית המשפט יהפוך את התקדים שלו עצמו רק בשל שינוי ההרכב הפוליטי של השופטים.
הפסיקות הכי הרסניות לבית המשפט – למשל, פסיקת דרד סקוט – לא באו בהפיכת תקדים; למעשה, הפרשנות של דרד סקוט לא היוותה שינוי משמעותי מתפיסת בית המשפט בשנים קודמות.
מאידך, החלטות שבהן בית המשפט תאם את התפיסה החברתית לא פגעו בו למרות שלעתים נהפך בהן תקדים. כך, למשל, פס"ד לובינג נ' וירג'יניה מ-1967, הקובע שהאיסור על נישואין בין-גזעיים אינו חוקתי, הפך במישרין וללא התנצלות את פס"ד פייס נ' אלבמה מ-1883 שאישר איסורים כאלה, ולא עוררה כל סערה.
הפגיעה במעמדו של ביהמ"ש העליון נובעת במקומות בהן בית המשפט מפר את האיזון העדין בין המשפט לבין הערכים החברתיים המקובלים. בבית המשפט העליון הנוכחי שלושה מתוך ששת השופטים השמרנים נבחרו על ידי נשיא שנבחר על ידי מיעוט מהבוחרים ואושרו על ידי רוב בסנאט המייצג מיעוט מהבוחרים. לרוב האמריקאי לא הייתה אפילו נקודה אחת של השפעה על היבחרותם.
בבית המשפט העליון הנוכחי שלושה מתוך ששת השופטים השמרנים נבחרו על ידי נשיא שנבחר על ידי מיעוט מהבוחרים ואושרו על ידי רוב בסנאט המייצג מיעוט מהבוחרים
גם שאר השופטים נאלצו לעבור את מסננת הסנאט שבו עודף ייצוג דרמטי לטובת מדינות אדומות. בכך מראש סובל בית המשפט העליון מגירעון דמוקרטי משמעותי.
אם בנוסף לכך יבחר בית המשפט העליון להתעמת באופן ישיר ובלתי מתנצל עם עמדה של רוב מוחץ בציבור, בהחלטה של רוב של 5 השופטים השמרנים ביותר מול שלושת הליברלים והנשיא רוברטס השמרן בעצמו – הבחירה הזו היא שתגרום לירידה במעמדו, לא הנימוקים המשפטיים שלה.
אחת ההצלחות המשמעותיות של נשיא ביהמ"ש העליון ארל וורן בפסקי הדין שביטלו את חוקי ג'ים קרואו בשנות ה-50 וה-60 הוא יכולתו לבנות קונצנזוס גם בין השופטים – ההחלטות החשובות כמו בראון נ' מועצת החינוך התקבלו פה אחד – ולוודא שההחלטות לא מרוחקות מדי מהתפיסה הציבורית.
![פעילים נגד ובעד הפלות מפגינים מול בית המשפט העליון בארה"ב, 1 בדצמבר 2021 (צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/12/AP21335689184273-1024x640.jpg "פעילים נגד ובעד הפלות מפגינים מול בית המשפט העליון בארה"ב, 1 בדצמבר 2021 (צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)")
גם אצלנו, אחת ההצלחות העיקריות של נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק במהפכה החוקתית ושל הנשיאה הנוכחית אסתר חיות הוא יכולתם למצוא את האיזון העדין בין הערכים המשפטיים לבין התפיסות שהחברה יכולה לקבל.
עם כל ההתרעמות הידועה בארץ על בית המשפט העליון, הוא עדיין הרשות שזוכה באמון הרב ביותר, כמעט פי-2 מהכנסת והממשלה; ועם כל ההתלהמות הרטורית נגד המהפכה החוקתית, עד כה מעולם לא קם רוב בכנסת להעביר את פסקת ההתגברות.
היכולת לשמור על האיזון המדויק בין המשפט לחברה היא הסוד להצלחתו של ביהמ"ש העליון. בישראל – וגם בארצות הברית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם