סנטימנט ציבורי הוא עניין חמקמק. תמיד פתוח לפרשנות. קשה למדוד ולהעריך אותו. אם תנסה לברר מה מרגישים ישראלים ביחס להצלחה המסחררת של עולם ההייטק, התשובות שתקבל תלויות בשאלות שתשאל ותלוי למי תפנה אותן.

"ארץ נהדרת" היא אולי לא כלי מדידה מדעי, אבל תמיד ברומטר טוב לתחושות הציבור. עורכי וכותבי התוכנית פיתחו עם השנים מנגנון מיומן לניטור וזיהוי הלכי רוח, שאותם אפשר לתרגם למערכונים מצחיקים. כשזיהו שם את העוינות שמעורר הישראלי הקולני, המצ'ועמם, שבטוח שהכול מגיע לו בטיסה או בצימר, הריצו את מערכוני הפילוסים. כשזיהו מעמד של נובורישים שנהנים להפגין את עושרם, נולדו הטורטלים.

העונה מככב ב"ארץ נהדרת" נדיר האקרמן (אודי כגן), המנכ"ל המוחצן של חברת ההייטק המצליחה Webos, שלא ברור מה היא עושה וזה גם לא ממש חשוב. למשרדי הסטארטאפ שלו נקלע קלולס צעיר (תמיר בר) שמספר שבחברה הקודמת שלו היו 24 טעמים של גלידות. הוא מקבל מייד טסלה, מושב אסלה מותאם אישית ומכניסים אותו לשיחת זום עם משקיעים באסיה.

בפרק האחרון, ששודר אמש (רביעי), האקרמן מופיע בפני כיתה בבית ספר יסודי ומסביר לתלמידים, "העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: ווינרים ויוזרים. אלה שעובדים בהייטקס – וכל השאר".

כנראה שהגיע הזמן לצחוק על הטירלול של עולם ההייטק.

הזרעים נטמנו בעיתונים הכלכליים. גלית חמי, עורכת "כלכליסט", כתבה ביוני השנה מאמר על המתעשרים החדשים של ההייטק. "לאן הולך הכסף?" היא כתבה, "קודם כל לדירות, וראו את המחירים המזנקים בחודשים האחרונים…

"הכסף הגדול והמהיר מערער את שוק הנדל"ן הרגיש ממילא, ומוביל לעליית מחירים בענפים נוספים. הפערים מתרחבים, ושאר העובדים – הרוב המכריע של העובדים, למעשה, גם מוכשרים ביותר, מנוסים, ותיקים, מלומדים – נותרים מאחור. לא עומדים בקצב ההתייקרויות. לא מצליחים לישר קו עם חבריהם שבהייטק…

"הפערים מתרחבים, ושאר העובדים – הרוב המכריע של העובדים, למעשה, גם מוכשרים ביותר, מנוסים, ותיקים, מלומדים – נותרים מאחור. לא עומדים בקצב ההתייקרויות. לא מצליחים לישר קו עם חבריהם שבהייטק"

"יש כאן תג מחיר חברתי שצריך להבין איך לצמצם את נזקיו, וזו אחריות של המדינה, אבל גם של החברות המדוברות וגם של המתעשרים החדשים".

ואיתן אבריאל, עורך מגזין "דה מרקר" בחר את "מתעשרי ההייטק" למקום הראשון ברשימת "מאה המשפיעים של השנה" והזהיר שאם לא ייעצרו המגמות החדשות – התעשרות מהירה, יהירות, ניתוק מיתר חלקי החברה – יהיו כאן שתי מדינות לשני עמים: אומת ההייטק וכל היתר.

"מעמד ההייטק עלול לגלות ששאר הציבור אינו מקבל את הפערים ואת אי-השוויון הכלכלי שיזעקו לשמיים, כמו גם את מעגל הקסמים הזה שמייצר הצלחות לילדיהם של מתעשרי ההייטק, ותתפתח כלפיו עוינות חברתית – שלבסוף תמומש בידי פוליטיקאים פופוליסטים, שיזהו הזדמנות לסחוף המונים נגד המתעשרים החדשים".

משרדי סטארטאפ בתל אביב. אילוסטרציה (צילום: Setter Architects)

ואת העוינות הזו ביטא העיתונאי חיים לוינסון במאמר ילדותי ב"הארץ" ב-11 בנובמבר בו ביכה את כניעת העולם של אתמול, זה שהיה בו מקום להולכי בטל ויושבי בתי קפה, לטובת "טיפוסים מפלסטיק שהתחביבים שלהם זה לדבר על דלקות כתוצאה מהקלדה ממושכת".

האם הגיע הזמן לדבר גם על שנאת ההייטק?

ההייטקיסט המיוסר

סדרת מערכוני ההייטק של "ארץ נהדרת" הצחיקו את שאול אולמרט. "לאנשים סביבי זה בכלל לא נראה מופרך. רוב החבר'ה בהייטק שראו את המערכון של 'ארץ נהדרת' לקח להם זמן להבין שזו פרודיה. שלא מראיינים שם מנכ"ל אמיתי.

"לאנשים סביבי זה בכלל לא נראה מופרך. רוב החבר'ה בהייטק שראו את המערכון של 'ארץ נהדרת' לקח להם זמן להבין שזו פרודיה. שלא מראיינים שם מנכ"ל אמיתי"

"אני אראה לך כל מיני אדם נוימן שרוקדים באותה צורה במסדרון, שמדברים באותה מהירות, שאומרים את אותן שטויות – והם מיליארדרים. זה כמו שלפעמים אני רואה את דודי אמסלם או מירי רגב נואמים ואני לא בטוח אם זה הם, או החיקוי שלהם ב'ארץ נהדרת'".

אולמרט, בן 46, בנו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, הוא יזם ומנהל. הוא היה ממייסדי חברת "פלייבאז" (הרפתקה עסקית שבהשראתה הוא כתב את הספר "מוכרי החלומות", שראה אור בתחילת השנה). הוא היה מעורב מאז במספר חברות הזנק ומנהל היום את הסטארטאפ החדש שלו Piggy.

"אני תמיד מתבונן על מה שקורה מתוך ביקורת פנימית. מישהי קראה לי פעם 'ההייטקיסט המיוסר'. מצד אחד אנחנו מרגישים, בצדק, שאנחנו מביאים הרבה ערך לחברה סביבנו. אנחנו מייצרים המון מקומות עבודה. אנחנו מייצרים שגשוג. בזכותנו המון עסקים קטנים בהמון תחומים מצליחים להתקיים. אנחנו מביאים המון כספים מבחוץ, שמגיעים פנימה ומייצרים הזדמנויות למוביליות חברתית.

יזם ההייטק שאול אולמרט (צילום: באדיבות המצולם)

"מצד שני – נוצרת תרבות של נהנתנות והדוניזם חזירי, שפורץ גבולות. ועולה השאלה העמוקה, האם בזכות הקידמה הזאת אנחנו גם אנשים מאושרים יותר, שחיים בחברה צודקת יותר. ופה יש סימן שאלה מאוד גדול.

"אז כן, הרבה סטארטאפים עושים המון כסף. זה נכון. אבל האם יוצא מזה משהו טוב בסוף, או לא? זאת שאלה. האם אתה לא יוצר ככה חברה שרודפת אחרי התעשרות מהירה ומקדמת ערכים של הקצנה, של קיטוב חברתי ורמיסה של ערכים שאני מאמין בהם – שלוות נפש, העמקה אינטלקטואלית?

"נכון שהקפיטליזם תמיד היה כזה. אבל יש משהו מעוות בפרופורציות של התקופה הזו. פעם האידיאל היה, נניח, להיות רופא. וכן – להתפרנס יפה מאוד בתור רופא. להגיע לרכוש משלך ולממן את הילדים שלך. וזה נהדר. פתאום האידיאל הוא לעשות בגיל 25 מיליוני דולרים. האידיאל הוא לא לעשות דבר טוב ולהרוויח ככה כסף, אלא רק לעשות כסף".

"פעם האידיאל היה, נניח, להיות רופא. וכן – להתפרנס יפה מאוד בתור רופא. להגיע לרכוש משלך ולממן את הילדים שלך. וזה נהדר. פתאום האידיאל הוא לעשות בגיל 25 מיליונים"

ולפעמים לעשות כסף מטכנולוגיה שממש פוגעת בחברה. מה שמגדיל עוד יותר את העוינות מסביב.
"עזוב את NSO וחברות כאלה. אלה מקרי קיצון. בוא נשים אותן בצד. קח חברות שמפתחות משחקי רשת, נגיד. אתה יכול להגיד שחברה כזו מייצרת משחקים ועושה אנשים שמחים, ומה הבעיה. לא – היא יוצרת התמכרות לאיזו חוויה מחורבנת, שמרדדת את המוח של האנשים. והיא חברה שמדפיסה כסף. בדיוק כמו חברות הטבק הגדולות.

"אף אחד לא מכריח אנשים לעשן. הם מעשנים מרצונם. אבל הם מתמכרים למשהו שעושה להם רק רע. הם עושים מבחירה חופשית משהו שעושה להם רע ועולה להם הרבה כסף, ומאפשרים למיעוט של אנשים להתעשר. ובהייטק, בסופו של דבר, יש יותר מזה, מאשר מחברות שבאמת משפרות את החיים".

עובדי מאנדיי, סטארטאפ ישראלי, חוגגים בטיימס סקוור בניו יורק ביום ההנפקה של החברה בנאסד"ק לפי שווי של 6.8 מיליארד דולר, 10 ביוני 2021 (צילום: מאנדיי)

וחלק מהכעס על הייטק הוא שלמרות שהוא כזה, הוא ממשיך לדבר בסיסמאות נבובות של 'אנחנו עושים עולם טוב יותר'.
"נכון. מסכים לגמרי. אז כן – בזכות פייסבוק אני שומר על קשר עם חברים מהתיכון. אז איזה כיף שיש פייסבוק? כנראה שבסוף, החיים שלנו פחות טובים מאז שפייסבוק כאן".

וכשאתה אומר דברים כאלה בפגישות של אנשי הייטק, אנשים מהנהנים בהסכמה או מסתכלים עליך כעל תימהוני?
"זה מאוד קשה. כשאני הולך למשקיעים שלי, דיבורים מהסוג הזה לא בדיוק מעודדים אותם לתת לי יותר כסף. זכות הקיום של חברת ההייטק שאני מנהל היא אם המשקיעים יאמינו שהיא יכולה לתת להם תשואה גבוהה.

"אבל גם בתוך זה יש אנשים שהם לגמרי חזירים ונטולי עכבות, ויש אנשים שאומרים 'וואלה, נשקיע בחברה של שאולי, כי אנחנו מאמינים שהיא יכולה לייצר מוצר שאנשים יאהבו ושיביא להם ערך. לא תרופה לסרטן, אבל משהו שהוא חיובי, ויש לו פוטנציאל מסחרי. אז אולי זו לא תהיה ההשקעה עם התשואה הכי גבוהה בעולם, אבל עדיין שווה להשקיע בזה'.

"אני מנסה, כאינדיבידואל, לקיים איזון נכון בין זה שאני פועל בעולם מסחרי, שמונע רק על ידי השאיפה לרווח, לבין הרצון לעזור לאנשים. זה לא חייב להיות אחד על חשבון השני".

"אני מנסה, כאינדיבידואל, לקיים איזון נכון בין זה שאני פועל בעולם מסחרי, שמונע רק על ידי השאיפה לרווח, לבין הרצון לעזור לאנשים. זה לא חייב להיות אחד על חשבון השני"

אתה במיעוט בין אנשי ההייטק?
"יש ויש. בסוף נורא קשה לעמוד מול המכבש הגדול של החבר'ה שעושים מיליארדי דולרים. בוא נסתכל על חברות יוניקורן ובוא נדבר על מה התרומה שלהן למין האנושי. אני חושב שאנחנו לא יוצאים מהחשבון הזה נשכרים".

ההנפקה של פיוניר בנאסד"ק, 28 ביוני 2021 (צילום: עמוד הפייסבוק של פיוניר)

איך מתמודדים עם השאלות העקרוניות האלה זו בעיה נפרדת, שאנחנו רק בתחילת הדרך להתמודד איתה. וגם כאן נתקענו בינתיים בקורונה שסיבכה את העניינים אפילו יותר.

"אנחנו מדברים על שכבה של אנשים, שיודעים לייצר עסקים שהם מאוד מאוד רווחיים. הם אלה שיוצרים עכשיו את הפערים החברתיים", אומר אולמרט, "והפערים החברתיים הבלתי נסבלים האלה הם הבעיה העיקרית.

"קח למשל מורה. הוא חלק מאוד חשוב מהתשתית החברתית שלנו. והוא מרוויח כל החיים שלו קרוב למשכורת מינימום, ולא יכול אחרי זה לממן לעצמו דירה. ולא יכול להשאיר לילדים שלו שום דבר. בעוד שמישהו שאני מכיר היטב, שיצא מהצבא בגיל 22, קיבל הצעות של 35 אלף שקל לחודש. כשכר בסיס. בתור התחלה.

"אני מבין שיש בחברה מקצועות יותר מבוקשים ומקצועות פחות מבוקשים. יש מקצועות יותר יוקרתיים ופחות יוקרתיים. סבבה. אבל הפערים עכשיו הם באמת מטורפים. והבחור הזה בן ה-22, שאני מדבר עליו, הוא לא איזה עילוי. הוא לא אלוף העולם באלגוריתמיקה. לא. סתם בחור אינטליגנטי. יש במחזור שלו עוד אלפי מוכשרים כמוהו".

"אני מבין שיש בחברה מקצועות יותר מבוקשים ומקצועות פחות מבוקשים. יש מקצועות יותר יוקרתיים ופחות יוקרתיים. סבבה. אבל הפערים עכשיו הם באמת מטורפים"

וכל זה התחדד מאוד בקורונה כשעלו שאלות כמו מי יכול או לא יכול לעבוד מהבית. כולל טענות שעלו מכיוון ההייטק למורים שלא 'מטפלים להם בילדים'. וכשאתה מוסיף לזה את הכתבות החודשיות על התנאים המופלגים, הפינוקים, הרהבתנות, זה מתחיל ליצור עוינות.
"לגמרי. זה עניין של ערכים. לי יש בעיה נורא קשה. העובדים שלי מאוד מפונקים. אנחנו עוד חברה קטנה, אז מנסים לשמור על צניעות. עובדים בחברה שאני מכיר, אם לא תשים להם שלוש מכונות אספרסו משוכללות, בפעם הבאה שהם ילכו לבקר חבר שלהם וייראו מה יש לו, יגידו 'סליחה, שם אוהבים את העובדים יותר. שם משקיעים בהם יותר. אני לא רוצה להמשיך לעבוד בחברה שלא מתייחסת אליי ככה'.

כיסאות מסאז' במשרדי מאנדיי (צילום: מאנדיי)

"נוצר איזה סטנדרט שמחייב את כולם, שנורא קשה לעמוד בו. זה כמו ההורים שקונים לילד בן השש אייפון, ואז שאר הילדים בכיתה רוצים גם".

ומצד שני: שוק חופשי. זה הרי לא בא על חשבון אף אחד.
"בעניין הזה אני הסמן הביקורתי בתוך המחנה. אפשר גם להגיד שאם ילד בן 22 הקים סטארטאפ והסטארטאפ נורא מצליח, גם אני שותף לזה. אני חלק מהמערכת שמימנה את החינוך שלו. את הטבות המס, שמשכו משקיעים להשקיע בסטארטאפ שלו. בסוף אנחנו חלק מקולקטיב ומחברה. ולכן ההצלחה שלו היא גם ענייני.

"זה אולי לא ענייני כמה כסף הוא הכניס לכיסו ואיך הוא משתמש בו. אבל זה גם לא בדיוק קורה בחלל ריק. יש פה אקו-סיסטם. או שאנחנו חברה וכולנו חלק מאותו קולקטיב. או שאין בינינו קשר ואדם לאדם זאב. אם אנחנו רוצים לחיות בסצנריו הראשון – אנחנו צריכים להגיד, ההצלחה שלו היא לא רק עניינו. היא צמחה בזכות איזשהו אקלים ותשתיות שכולנו שותפים להם.

"בסופו של דבר לא אתה ולא אני מאמינים ברגולציה קומוניסטית, נכון? אבל אם המדינה נותנת הטבות מס לאינטל, ואינטל משלמת פחות מיסים, אז מישהו אחר צריך לשלם יותר מיסים למדינה. ככה זה עובד. ומאחר שהמדינה זה גם אנחנו, כקולקטיב, אז אנחנו צריכים להיות שותפים להצלחה.

"אם המדינה נותנת הטבות מס לאינטל, ואינטל משלמת פחות מיסים, אז מישהו אחר צריך לשלם יותר מיסים למדינה. ככה זה עובד. ומאחר שהמדינה זה גם אנחנו, כקולקטיב, אז אנחנו צריכים להיות שותפים להצלחה"

"לבוא ולהגיד לאנשים שההייטק פסח עליהם, או שהוא לא חלק מהם, זה בעצם להגיד שהם מממנים אותו, עוזרים לו, תומכים בו, אבל לא נהנים מהפירות שלו".

פינת אוכל במשרדי צ'ק פוינט בתל אביב (צילום: צ'ק פוינט)

שאלת 8200

אי אפשר לברוח בדיון הזה מהמספר 8200, שהפך לסמל של התקופה הזו. מגלם גם את החלומות והתקוות, וגם את הטענות והביקורת. "מישהו משרת ב-8200", אומר אולמרט, "אתה ואני שילמנו לו משכורת. אתה ואני מימנו את ההכשרה שלו. מישהו אחר שלח את הבן שלו להילחם בלבנון במקומו. אחרי זה הבחור הזה יוצא מ-8200 עם ידע שהוא צבר, שאפשר לעשות ממנו הרבה כסף בעולם האזרחי. האם אין לנו גם חלק בזה? אני לא יודע.

"אני חושב שיש מקום להגיד, שאנחנו כחברה זכאים להנות מהפירות של זה באיזושהי צורה. נתנו לו לעשות את זה, אפשרנו לו לשרת שירות שהוא קיבל ממנו כל מיני ערכים מוספים, וגם אפשרנו לו לצאת עם הידע הזה החוצה. אבל אם הוא הצליח בזכות תחום ההתמחות שלו בצבא, אולי יש מקום לחשוב מה עוד הוא צריך להחזיר לחברה".

ליזם ההייטק רן הר-נבו כבר נמאס לשמוע את "טענת 8200", שחוזרת על עצמה בווריאציות שונות בעשור האחרון. "עזוב, נו. הנתח של יוצאי המודיעין בהצלחות של ההייטק מאוד קטן. אתה יודע למה חוזרים על זה כל הזמן? כי רק שם אפשר למצוא איזושהי רמה של נפוטיזם, אז אתה יכול להיאחז בזה כדי לפתח קצה של טיעון נגד ההייטק. שאם גדלתי ברמת השרון אז הסיכוי שלי להיכנס ל-8200 יותר גבוה. מה שנכון, אגב.

"אבל לא משם יצאה תעשיית ההייטק. מנפחים את זה, כי יש שם משהו שדומה לקייס. וזה קייס מסוים, אבל קטן מאוד. 8200 זה סייבר, וסייבר זה רק סקטור קטן בהייטק. יש פה חברות ענקיות, שאין להן שום קשר ל-8200.

"לא משם יצאה תעשיית ההייטק. מנפחים את זה, כי יש שם משהו שדומה לקייס. וזה קייס מסוים, אבל קטן מאוד. 8200 זה סייבר, וסייבר זה רק סקטור קטן בהייטק. יש פה חברות ענקיות, שאין להן שום קשר ל-8200"

"הקשר בין התעשייה ל-8200 מועצם ולא נכון, וכל מי שבתעשייה יודע את זה. בחיים שלי לא עבדתי עם יוצאי 8200 והעסקתי לאורך השנים 200-300 איש. בחיים לא היה לי מישהו מהמודיעין. זה נכון שבסייבר בנו מעצמה שיצאה מהצבא. אבל הסייבר הוא לא ההייטק".

יחידת 8200 של המודיעין. אילוסטרציה (צילום: דובר צה"ל)

אולמרט שומע את הטענה ומרחיב את היריעה: "8200 זו רק יחידה אחת, מאוד גדולה. היא סמל. יש עוד יחידות בצבא, גם במודיעין וגם במקומות אחרים. אחת החברות הראשונות שעבדתי איתה – חברה בשם טרגטיקס – הייתה חברה שהקימו יוצאי חיל התותחנים, שהשתמשו באלגוריתם לטירגוט טילים לצורך טירגוט פרסומות. אני לא חושב שהם ממש לקחו שורות קוד, אבל הם בפירוש השתמשו בידע טכנולוגי שהם צברו בשירות. איך להגדיר מטרה, איך לברור בין מטרות וכן הלאה. והשתמשו בזה לצרכי פרסום.

"וזה לא רק השירות הצבאי. את האקדמיה גם אתה וגם אני מממנים, נכון? אנחנו מסבסדים את הלימודים מכספי המיסים שלנו. כספי המיסים האלה לא הולכים לדברים אחרים, בגלל שהם מופנים לזה. ואז יושבים שם אנשים, עורכים מחקר, צוברים ידע ואז משתמשים בידע הזה לצרכים הפרטיים שלהם.

"כל מה שאני טוען זה שיכול מאוד להיות שאפשר לעשות יותר, כדי שהכלל יהנה מהפירות של הדבר הזה. אפשר לשייף את זה ברמה הרגולטורית, בלי לעבור לקצה של 'כל מה שנוצר באקדמיה שייך למדינה ב-100%.

"יש לי חבר שהיה סגן מפקד 8200. הייתי בהרצאה שלו, והוא דיבר על זה שבסוף – אין מה לעשות – רוב מי שמגיע לשם זה אשכנזים מאזור המרכז. אז נכון שאין חוק שאוסר על מישהו להיכנס להייטק בגלל גזע או דת או נתונים אחרים, אבל כשמסתכלים על הסטטיסטיקה רואים שיש הטיה מאוד מפלה.

"בסוף – אין מה לעשות – רוב מי שמגיע לשם זה אשכנזים מאזור המרכז. אז נכון שאין חוק שאוסר על מישהו להיכנס להייטק בגלל גזע או דת או נתונים אחרים, אבל כשמסתכלים על הסטטיסטיקה רואים שיש הטיה מאוד מפלה"

"אי אפשר להתעלם מזה ולהגיד שזו הברירה הטבעית, ואין מה לעשות בעניין הזה. זה שנתעלם מזה לא יגרום לקיטוב להתמתן. להיפך".

חייל מיחידת 8200 מבקר בכיתה בתיכון בבית שמש (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

וכשאתה מסתובב בין חדרי הישיבות של הדירקטוריונים וההנהלות וקרנות הון סיכון, אתה פוגש גם מזרחים, נשים, ערבים?
"ערבים קרוב לאפס. העניין האשכנזי-מזרחי נוכח פחות, לדעתי, כי בחברה בכלל הוא נוכח פחות. והיום גם נורא קשה לדעת. כשכבר מדברים על זה, אז מסתבר שהבן אדם שפגשת הוא חצי מפה, ורבע משם. החברה הישראלית עברה יותר כור היתוך בתחום הזה מאשר בתחומים אחרים. למרות שיש גורמים שמנסים כל הזמן להציף את הדיון הזה, ממה שאני רואה הוא פחות דומיננטי.

"אבל אין מה לעשות: רמת ההשכלה של בני עדות המזרח הייתה נמוכה יותר, רמת ההשתכרות של ההורים שלהם הייתה נמוכה יותר, נקודת המוצא ההיסטורית הייתה נמוכה יותר וככה נוצרו פערים, שעוד צריך לסגור אותם. אני מרגיש שיש בעניין הזה התקדמות גדולה, אבל מסכים שכל זמן שמתקיימים פערים, צריך להקים קול צעקה ולשאוף לצמצם אותם.

"נקודת המוצא ההיסטורית הייתה נמוכה יותר וככה נוצרו פערים, שעוד צריך לסגור אותם. אני מרגיש שיש בעניין הזה התקדמות גדולה, אבל מסכים שכל זמן שמתקיימים פערים, צריך להקים קול צעקה ולשאוף לצמצם אותם"

"אפשר להגיד שיש יותר נשים משהיו פעם. וגם יש יותר מודעות. ממש היום חבר שלי, שהוא גם משקיע שלי בחברה החדשה, דיבר איתי שאעזור לו למצוא שותפה חדשה לקרן. והוא אמר 'שותפה. אני חייב שותפה. אישה'. הוא באמת רוצה, כי הוא רגיש לאספקט הזה.

"אבל אם הוא יחפש ויחפש ולא ימצא יקרו אחד משני דברים – או שהוא בסוף ייקח מישהי כאפליה מתקנת ויקווה לטוב, או שבסוף הוא ייקח מישהו שישב שולחן לידו ב-8200 או למד איתו בוורטון. והסיטואציה תימשך ותנציח את עצמה".

ליגת העל העולמית

הר-נבו חזר לאחרונה עם משפחתו לישראל אחרי שהות של 14 שנים בארצות הברית, אחרי שסגר בצער את הסטארטאפ האחרון שלו, "הומיז". לפני כן היה נווט קרב בחיל האוויר, עיתונאי במקומונים של תל אביב, וממייסדי חברת 5min, שנמכרה לאמריקה אונליין (AOL) תמורת 65 מיליון דולר, עסקה שבמסגרתה מונה לנשיא חטיבת הווידיאו בתאגיד האמריקאי.

זו לא צלחת מעופפת מהחלל – זה המרכז החדש של אפל בצפון קליפורניה (צילום: Arne Müseler / arne-mueseler.com / CC-BY-SA-3.0)

הוא עבר לארצות הברית, דואה על גלי ההערצה והערכה להייטקטיסטים ששיחקו אותה, ואומר שהוא לא מרגיש שינוי בסנטימנט הציבורי הזה גם היום. "שמע, ההייטק היא באמת תעשייה שיש לנו בישראל המון סיבות להתגאות בה. אנחנו משחקים בליגה הכי תחרותית בעולם, וגם בארצות הברית המוניטין שלנו הוא מ-עו-לה. אז אני מבין שיש שנאה כלפי תופעות מסוימות. תמיד שנאו עשירים כי הייתה להם נקודת מוצא טובה יותר. במקרה של מתעשרי ההייטק, אתה לא יכול לטעון את זה".

"ההייטק היא באמת תעשייה שיש לנו בישראל המון סיבות להתגאות בה. אנחנו משחקים בליגה הכי תחרותית בעולם, וגם בארצות הברית המוניטין שלנו הוא מ-עו-לה"

אבל המחירים עולים. הנדל"ן בשמים. השפע מנקר עיניים ומדווחים עליו כמעט בכל שבוע בכתבות טלוויזיה שדומות זו לזו, על התנאים המופלגים והמוגזמים. זה דוקר בעין.
"התסכול הוא מובן. מאוד. האמפתיה היא רבה מאוד. השאלה היא אם זה אשמת אלה שייצרו את התעשייה הזאת? והתשובה היא כנראה שלא. מה זו אשמתו של מנכ"ל סטארטאפ, שהצליח לבנות חברה גלובלית וכדי שיהיו לו עובדים הוא חייב לשבת במרכז תל אביב? יש פה הרי היצע וביקוש. יש פה מאבק על כוח אדם.

"היום להיות עובד זה נפלא, כי יש מחסור. אלה כוחות שוק שאתה בטח לא רוצה לעשות להם רגולציה. אתה גם לא צריך ועדי עובדים. ועד עובדים חיוני בתעשיות מתות. לא בתעשיות מתפוצצות. אין שום צורך בוועד עובדים בתעשייה מתפוצצת. אין על מי להגן.

"סגרתי לא מזמן את 'הומיז'. תוך שבועיים כל העובדים הישראלים שלי כבר היו במקום אחר. שבועיים! עשרים עובדים. אז אתה צודק שיש חוסר שוויון ופערים. אף אחד לא יכחיש את זה. ויש בעיה שמחירי הנדל"ן עולים. אתה יודע מה קורה בבני ציון ובצרה היום? יש שם מחירים לא רציונליים, כי כל כך הרבה אנשים התעשרו, שמה איכפת להם בכלל כמה עולה הווילה?

יזם ההייטק רן הר-נבו (צילום: באדיבות המצולם)

"אנשים שואלים אותי אם יש עכשיו בועה. ואני אומר להם שאני חושב שבועה זה דבר טוב. כי בועה בעצם עושה חלוקה מחדש של העושר. אם פתאום נפלו פה כמה מיליארדים, ונחלקו לעשרות אלפי אנשים, אז יש בזה גם משהו מגניב. עשרות אלפי ישראלים התעשרו. זה דבר טוב. למה לא? זה כסף שיצא מקרנות פנסיה של אמריקאים, ממיליארדרים אמריקאים, מוול סטריט, ונחלק בין הרבה אנשים אצלנו".

"בועה זה דבר טוב. כי בועה בעצם עושה חלוקה מחדש של העושר. אם פתאום נפלו פה כמה מיליארדים, ונחלקו לעשרות אלפי אנשים, אז יש בזה גם משהו מגניב. עשרות אלפי ישראלים התעשרו. זה דבר טוב. למה לא?"

כל זה נכון כשאתה מסתכל על זה מבפנים. כשמתסכלים מבחוץ מה שרואים זו טירה שקשה להיכנס אליה, כי חסמי הכניסה אליה מורכבים.
"זה פשוט לא נכון. זו תפיסה שגויה. יש פה מחסור משוגע בכוח אדם. הבעיה היא שהמדינה לא הצליחה לייצר מספיק אנשים שעוברים את חסמי הכניסה. התעשייה עצמה לא אליטיסטית. התעשייה נואשת לעוד אנשים. זו בעיית מאקרו. בעיה של חמש יחידות מתמטיקה. בעיה של אנגלית".

אבל אם אתה לא יכול להצטרף למשחק, אתה נשאר הרחק מאחור.
"נכון מאוד. חד-משמעית. ולכן לא צריך לשנוא את ההייטק, אלא להגדיל אותו. לצרף אליו עוד ועוד אנשים. אם זה החלום הישראלי החדש, אז בואו נעשה מה שצריך כדי לממש אותו".

קום התנערה

אם ההייטק מציע את החלום הישראלי החדש, אולי אפשר לערוך השוואה בינו לבין החלום הישראלי הישן, על החלוץ מפריח השממה? הפיתוי ברור. החלוץ הציג בשעתו מודל חדש של ישראלי – שזוף, חזק, דובר עברית, מחובר לאדמה, אוחז בנשק – הפוך מהגלותיות הרופסת וחיוורון הפנים של בני הדורות הקודמים.

אחרי שנים שבהן זכה להערצה ולשירי תהילה, רוח הזמן השתנתה והחלוצים המזדקנים וצאצאיהם חטפו גלי טענות על אליטיזם, הסתגרות, התנשאות, ניכור לעיירות הפיתוח. הסיפור המוכר.

הסטארטאפיסטים הראשונים? חלוצים בעמק חפר, ב-1935 (צילום: זולטן קלוגר/לע"מ)

מהפכת ההייטק מציעה מודל אחר: מחובר לכלכלה הגלובלית, בינלאומי, מנהל את ענייניו באנגלית, שולט בטכנולוגיה, מעודכן, מתכתב עם בירות המערב, איש העולם. האם גם המודל הזה בדרך לעבור מסלול ייסורים דומה?

פרופ' סמי סמוחה (80) מאוניברסיטת חיפה, חתן פרס ישראל לסוציולוגיה, לא חושב שיש בכלל מקום לערוך השוואה כזו. "אלה שני דימויים שונים. מיד קופצים לי ההבדלים, לא הדמיון. הצבר או החלוץ יצר חברה ומדינה. הוא עמד בראש החנית של היצירה הזו, וקיבל על כך המון כבוד. ולא רק כבוד אלא גם משאבים. החברה או המדינה גייסו אותו למשימה לאומית, והוא קיבל משאבים מיוחדים והעדפות מעל ומעבר, כדי שיוכל להגשים את זה.

"זה לא המצב היום. מה שאנחנו רואים היום, זו התפתחות כלכלית וטכנולוגית. המדינה נהנית ממנה, כמובן. אבל אי אפשר להגיד שזה פרויקט של המדינה.

"תיקח את הצעירים שמתגייסים לצבא. הרבה מהם רוצים ללכת ל-8200. הם לא רוצים ללכת לשם משום שיש להם דימוי עצמי של חלוצים. או שהם הולכים לשרת את המדינה במקום הכי חשוב ולהקריב וכן הלאה. לא – אלה אינדיבידואליסטים שרוצים להתעשר, רוצים להגשים את עצמם. זה משהו אחר לגמרי מהחלוץ.

"החלוץ תרם לכלל – בשביל זה הוא היה קיים. הוא היה בן אדם צעיר שהקריב את עצמו למען הכלל. לזה קוראים היום פראייר. החלוצים היו פראיירים. מקריבים ולא בשביל לקבל תמורה.

"החלוץ תרם לכלל – בשביל זה הוא היה קיים. הוא היה בן אדם צעיר שהקריב את עצמו למען הכלל. לזה קוראים היום פראייר. החלוצים היו פראיירים. מקריבים ולא בשביל לקבל תמורה"

פרופ' סמי סמוחה (צילום: ויקיפדיה)

"החלוץ שירת את הלאום. את היהודים ואת הישראלים. זה לא היה דגם אוניברסלי. ההייטקיסט – תזרוק אותו בכל מקום, הוא יישאר הייטקיסט. אין לו שום זיקה מיוחדת ללאום או לחברה שהוא בה הוא חי".

חוץ מזה שהוא מככב כבר כמה שנים במקום הראשון ברשימת החלומות של האמא או האבא הישראלים כשהם נשאלים מה הם היו רוצים שהילדים שלהם יעשו כשהם יהיו גדולים.
"זה קורה כי החברה הישראלית עוברת תהליך של אמריקניזציה, אינדיבידואליזציה, חומרנות, תחרותיות וכן הלאה. ההייטקיסטים החדשים מנצלים את הפיתוחים הטכנולוגיים החדשים כדי להתעשר, לא יותר מזה".

אבל הם גם עושים את זה עם המון יומרה של "אנחנו בונים עולם טוב יותר", "אנחנו מחברים בין אנשים", "אנחנו יוצרים קהילות". ולפעמים זה אפילו נכון.
"ברור שההייטק גם תורם לחברה. קח את ההייטק בתחום הרפואה – זה אדיר הרי. ברור שהם לא רק עושים לעצמם ומרוויחים כסף, אלא גם מקדמים את החברה. אבל החשיבה של רוב האנשים בהייטק – אני לא רוצה להגיד כולם, כי יש גם יוצאי דופן – היא לא איך לפתור בעיות חברתיות לטובת הכלל. הם חושבים על עצמם".

"ברור שהם לא רק עושים לעצמם ומרוויחים כסף, אלא גם מקדמים את החברה. אבל החשיבה של רוב האנשים בהייטק – לא כולם, יש יוצאי דופן – היא לא איך לפתור בעיות חברתיות לטובת הכלל. הם חושבים על עצמם"

איך היית מתאר את השינוי החברתי הזה, שהוא מאוד עמוק ומאוד מהיר? הפערים החברתיים גדלים במהירות, צעירים מרוויחים יותר מהוריהם, נוצר דגם חדש של העסקה וכן הלאה.
"אין ספק שאלה שינויים שמשסעים את החברה. ההייטק מגדיל את אי-השוויון החברתי בצורה מאוד רצינית. ברור שאותה קבוצה של מתעשרים חדשים, שהם צעירים – זה המאפיין הבולט שלהם – זה שינוי חברתי מאוד מהיר. וזה שינוי שילך ויתעצם. ברור לגמרי שהחלק של ההייטק בכלכלה רק ילך ויגדל. ברור שזה העתיד של העולם, לא רק של ישראל.

"הישראלי החדש שאתה מדבר עליו הוא פחות ופחות ישראלי. בתפיסה שלי, וכתבתי על זה לא מעט, ישראל היא לא מדינה מערבית ולא חברה מערבית. אבל החלק המערבי בתוכה אלה ההייטקיסטים. לא רק בתחום שהם עוסקים בו, גם במובן של מחשבה, מבחינת הזיקה שלהם לעולם המערבי. הם הכי פחות ישראלים שיש".

איך, לצורך העניין הזה, אתה מגדיר 'ישראלי'?
"קודם כל נבחין בין ישראלי ערבי לישראלי יהודי. הישראלי היהודי הממוצע הוא אדם בעל זהות יהודית חזקה, מחובר למולדת, לטריטוריה, לא מאמין בפתרון הסכסוך בטווח הנראה לעין, בשבילו דמוקרטיה היא משנית למדינה יהודית, עם ריבוי טבעי גבוה, שלושה ילדים למשפחה ומעלה.

מרכזי הייטק בהרצליה פיתוח, אוקטובר 2020 (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"זה ריבוי טבעי לא מערבי. עם תפיסה שלפיה אתה לא יכול להפריד בין לאום לדת ולמדינה. הכול מחובר ביחד. כפייה דתית מאוד גבוהה, שלא קיימת במערב בכלל. עם נימוסים ברמה מאוד ירודה, בהשוואה למערב. עם חוצפה, פלישה לפרטיות וכו'. אני יכול להמשיך ככה, עם סדרה ארוכה של תכונות, שהן לא מערביות בכלל.

"אם תיקח את ההייטקיסטים, הם יהיו בקצה הכי קרוב למערבי. תמצא אצלם הכי פחות תכונות מאלה שמניתי קודם. מהבחינה הזו אפשר בכל זאת להגיד שהם חלוצים, בזה שהם מביאים את המערביות לישראל. וזו לא רק תרבות הצריכה, אלא גם דרך חשיבה. הם יהיו יותר מחוברים לזכויות אזרח, לדמוקרטיה וכן הלאה. ויחד עם זה הם מאוד חומרניים, מאוד אינדיבידואליסטים. כמו במערב. אין אצלם אתוס של קולקטיביזם".

האבחנה הזו שלך מעניינת כשנזכרים שראש הממשלה הנוכחי הוא אדם שהגיע מאקזיט בהייטק.
"הוא גם ימני. כמו הישראלי הממוצע, שהוא מאוד ימני. אגב, הייטקיסטים – כעיקרון – לא יצביעו לבנט. קשה לי להאמין שההייטקיסטים הם בימין הפוליטי. זה לא שלא תמצא פה ושם. אבל רובם המכריע יהיה במחנה המרכז-שמאל".

"הייטקיסטים – כעיקרון – לא יצביעו לבנט. קשה לי להאמין שההייטקיסטים הם בימין הפוליטי. זה לא שלא תמצא פה ושם. אבל רובם המכריע יהיה במחנה המרכז-שמאל"

אני בכלל לא בטוח שאתה צודק בעניין הזה.
"נערכו המון מחקרים בנושא הזה והתוצאות חוזרות על עצמן. תומכי שמאל-מרכז הם חילונים, אשכנזים, שגרים בערים הגדולות, בעלי הכנסה גבוהה והשכלה גבוהה. אלה הם הישראלים שתומכים בפשרה ופתרון הסכסוך. את זה אנחנו יודעים. והפרופיל של אנשי ההייטק מתאים לפרופיל הזה בדיוק.

"מאיפה באים ההייטקיסטים? מהפריפריה? מהמזרחים? מהדתיים? חלק מהדתיים הלאומיים, כמו בנט, נמצאים שם. אבל זה לא הרוב. הרוב המכריע הוא עדיין חילונים, אשכנזים, שגדלו בבתים של המעמד הבינוני-גבוה בערים הגדולות. ומבחינה פוליטית הם עברו סוציאליזציה פוליטית של המרכז-שמאל. אני אהיה מאוד מופתע לגלות שבהייטק עכשיו זה לא ככה".

ספירת פתקי ההצבעה בבחירות הכלכליות, 10 באפריל 2019 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

אז אתה בעצם מחזיר אותנו לשסעים המוכרים בין ישראל הראשונה והשנייה, אשכנזים-מזרחים, חילונים-דתיים, מרכז-פריפריה.
"נכון. וההייטק מחריף את השסעים האלה. הרי כבר עכשיו מדברים על זה שבצבא הם תופסים את העמדות החשובות ב-8200. אתה לא יכול להתחרות איתם כדי להיכנס לשם. האם משם תקום האליטה החדשה של ישראל, זו שתציע לישראל חזון משותף חדש? קשה לי להאמין שזה יקרה. למה דווקא מהם? הם אנשי טכנולוגיה, לא אנשי מדעי הרוח".

"האם משם תקום האליטה החדשה של ישראל, זו שתציע לישראל חזון משותף חדש? קשה לי להאמין שזה יקרה. למה דווקא מהם? הם אנשי טכנולוגיה, לא אנשי מדעי הרוח"

זו הצלחה משוגעת

את יזמית ההייטק ארנה ברי, האישה הראשונה בישראל שכיהנה בתפקיד המדענית הראשית וראש מנהל המחקר והפיתוח של משרד התעשייה, כל הדיון הזה על היחס המשתנה להייטק – מקומם.

"אני לא מבינה מה הבעיה. אנחנו רוצים לחזור לחשכת ימי הביניים? אנחנו צריכים לכלול יותר אנשים, גם בהשכלה, גם בחינוך וגם בתעסוקה. ואז גם כלכלת ישראל תהיה יותר חזקה ויותר אנשים יזכו לשכר הולם ולפריון גבוה.

"אני לא עוסקת בסוציולוגיה. אני לא יודעת להגיד לך מה אנשים מרגישים ביחס להייטק. אני כן יודעת להגיד לך, שאם אנשים מקבלים חינוך, מצפון המדינה ועד דרומה, חינוך טוב, חינוך מקצועי, אז היכולת שלהם להסתגל לשינויים שקורים בעולם וגם להיות מועסקים בשכר הוגן לאורך חייהם פשוט עולה".

את לא נתקלת בעוינות או בטענות כלפי ההייטק?
"לא. ואני גם חושבת שההצלחה של ההייטק קריטית. היא קריטית לביטחון המדינה. היא קריטית לכלכלה של המדינה. היא קריטית לאיכות החיים של האנשים. כולל בריאות, כולל הכול. אני באמת לא מבינה על איזה טענות מדובר".

ארנה ברי (צילום: משה שי/פלאש90)

מדובר, למשל, על טענות שנוגעות לרהבתנות, לחומרנות, לסגנון חיים, להגדלת הפערים בחברה.
"תראה, אני בת 71. עוד מעט בת 72. מספר השעות שאני עובדת ביום, כולל השעות שאני עובדת לטובת הקהילה כולה ולא למטרות רווח, הוא מאוד גדול. ואני לא שונה מאחרים. לכן אני לא מבינה על איזה טענות אתה מדבר. אני לא רואה שום שינוי בסנטימנט. אני טוענת שגם העולם לא רואה שינוי בסנטימנט.

"אני טוענת שעברנו תקופה מאוד לא טובה, בעקבות המגפה. אני טוענת שמערכת החינוך מטפלת היום בתשתיות חינוך לא רק אצל אנשים בעלי כישורים גבוהים, אלא גם אצל אנשים בעלי כישורים ממוצעים. וזה מצוין. ואני צופה שאם הפעילות לרוחב ולעומק הגילאים תמשיך, תהיה כאן תעסוקה יותר טובה בעוד חמש ועשר שנים. זה מה שאני צופה".

וזה מה שאת גם רואה בעיניים?
"זה מה שאני רואה בעיניים. דווקא מפאת הקורונה יצא לי לדבר עם יותר שכבות ויותר אזורים גאוגרפיים. ואני חייבת להגיד שאני מאוד מתרשמת".

מה הרשים אותך במיוחד?
"קודם כל – ההתעדכנות של מערכת החינוך. שנית – הביזור הגאוגרפי. אני חושבת שלמרות שעברנו שנתיים קשות, נעשו הרבה מאוד צעדים לקראת זה שיותר אנשים יוכלו להיות מועסקים במקצועות שיש להם פריון גבוה ובשכר הולם".

"אני חושבת שלמרות שעברנו שנתיים קשות, נעשו הרבה מאוד צעדים לקראת זה שיותר אנשים יוכלו להיות מועסקים במקצועות שיש להם פריון גבוה ובשכר הולם"

וזאת המגמה שאת רואה גם מחוץ למרכז הארץ והערים הגדולות?
"הייתי לא מזמן בירוחם יום שלם, מהבוקר עד הערב. ואחר כך הייתי בבאר שבע, בבית החולים סורוקה. אני לא מדברת על מדינת תל אביב אלא על מדינת ישראל.

"למשל בירוחם, הייתה התמקדות ספציפית בנושא של כלי טיס בלתי מאויישים. כתב"מים ורחפנים. ואני רואה שמרכז המדעים של ירוחם בשילוב עם המועצה, הרחיבו את שיתוף הפעולה בתחום הזה, שהוא מוכר במדינות אחרות, למרות שבארץ עוד אין לו סיווג מקצועי, חוץ מאשר במערכת הביטחון.

בני נוער מפתחים רחפנים וכתב"מים במרכז מדעים ירוחם (צילום: מרכז מדעים ירוחם)

"גם בנושא של בניית כתב"מים וגם בנושא של הטסתם והשימוש בהם, התפתח שם דבר חדש, לאורך שנים, במקום שהוא יחסית מרוחק, כמו ירוחם. וזה בהחלט הפך לנושא שמעניין שם את מערכת החינוך. מאוד מרשים מה שקורה שם עכשיו".

ואת מעריכה שנראה יותר ויותר מעורבות של אנשי הייטק בפרויקטים חברתיים כאלה?
"אני רואה הרבה מאוד דברים כאלה כבר עכשיו. אנשים מבינים שחינוך הוא הצוהר לעתיד טוב יותר של כולם. חינוך הוא הכלי היחיד להוציא אנשים ממעגל כלכלי מסוים. ולפני שבאים בטענות צריך ללכת ולהתרשם ממה שקורה בבני ברק, בלוד ורמלה, בירוחם. קורים שם עכשיו דברים גדולים".

"חינוך הוא הכלי היחיד להוציא אנשים ממעגל כלכלי מסוים. ולפני שבאים בטענות צריך ללכת ולהתרשם ממה שקורה בבני ברק, בלוד ורמלה, בירוחם. קורים שם עכשיו דברים גדולים"

ובאותה נימה אופטימית הר-נבו מסכם: "מי שמנהל פה את הבסטה צריך להסתכל על ההייטק ולהגיד 'זו הצלחה כל כך גדולה – חייבים לגרום לה לגדול'. ואז ההיי טק צריך לעזור לזה לגדול. כי הבעיה של ההייטק היום היא איכות כוח האדם. אם ישראל הייתה מנפקת היום פי שניים ופי שלושה מתכנתים, כולם היו מוצאים עבודה.

"אין מה לבוא בטענות להייטק, כי לא קורה פה דבר רע. קורה פה דבר מדהים ממש. נכון שיש לו נזק שיורי, שצריך לראות איך מטפלים בו. אבל בגדול – קורה פה דבר טוב. הצלחה משוגעת.

"נוחי דנקנר, כולם ידעו שהוא יונק ערך מקשרים עם השלטון. זה לא המצב בהייטק. ואנשים יודעים את זה. אני מרגיש שהיחס היום אל ההייטק יותר טוב ממה שהיה כשעזבתי את ישראל לפני 14 שנה. יש הכרה מאוד חזקה בחשיבות של מה שאנחנו עושים. ויש הערכה. וכן, זה החלום הישראלי החדש".