Little Simz – Sometimes I Might Be Introvert (צילום: Nick Dale)
Nick Dale

איש לא מסוגל לעכל את כמויות המוזיקה שנוצרות היום בעולם. כל רשימת "אלבומי השנה" - גם כאלה שנוצרו על בסיס אלפי בחירות, שקלול ביקורות וכן הלאה - תהיה בהכרח חלקית, חסרה, לא משקפת. ככה שמומלץ להיות צנועים ● אמיר בן-דוד בוחר את עשרת האלבומים שעשו לו את 2021

התקופה משונה, מבלבלת, מקוטבת. ימי מעבר. העולם עדיין מסתגל למצב החדש, מנסה להתאושש מהטראומה הקולקטיבית של המגפה, ששינתה סדרי עולם. ללמוד איך חיים בתנאים שהיא מכתיבה.

מוזיקאים בכל העולם נפגעו במיוחד. אחרי שהסטרימינג מעך את המכירות ואת התמלוגים, הגיע הנגיף וסגר את הבמות. חודשים רבים בלי הופעות בכלל, ואז חזרה מהוססת, גם של הקהל, שחלקו חושש עדיין מכינוסים המוניים, חלקו מתנגד להגבלות וכועס על מי שמשתף איתן פעולה, וחלקו התרגל בינתיים לנוחות של הסלון, מול המסך הגדול, עם השכטה והדרינק, בלי כל הטרחה וההוצאות.

ייתכן שמהבלגן הזה תבקע בקרוב מהפיכה מוזיקלית אדירה. קשה לדעת. המהפכה של הסיקסטיז בקעה מתוך הפיפטיז הקודרים, עם חרדות המלחמה הקרה והפחד מהפצצה. אולי המהפכה הגדולה מעבר לפינה של הקורונה? אם כבר מסכמים שנה, למה שלא נהיה אופטימיים?

בינתיים: בלבול וחיפוש דרך.

האלבומים הכי פופולריים ב-2021 בספוטיפיי. אף אחד מהם לא יופיע ברשימה של אמיר בן-דוד (צילום: ספוטיפיי)
האלבומים הכי פופולריים ב-2021 בספוטיפיי. אף אחד מהם לא יופיע ברשימה של אמיר בן-דוד (צילום: ספוטיפיי)

בכתבה "סקס, סמים ותוכן גולשים" שפורסמה בזמן ישראל בחודש יולי ותיארה את הטלטלה והשינויים הדרמטיים בהרגלי צריכת המוזיקה, כתבתי: "אם לא תתחולל בקרוב פריצת דרך רפואית שתאריך את תוחלת החיים האנושית, אנחנו צפויים להיפרד בעשור הקרוב מרוב המוזיקאים שביססו בסיקסטיז את עולם המוזיקה כפי שהכרנו ואהבנו. אגדות הרוק, גיבורי הגיטרה – כל מי שהיו המתיישבים הראשונים בכוכב הלכת סקס, סמים ורוקנרול – יהפכו לפרק בהיסטוריה. איזה מין עולם נשאיר אחרינו לקית' ריצ'רדס?".

זה יהיה עולם בלי צ'רלי ווטס, המתופף האדיר של הסטונס שמת בינתיים. וזה גם יהיה עולם שבו אחד האירועים המוזיקליים הבולטים היה שידור סידרת הדוקו "גט בק", שמתארת על פני כמעט שמונה שעות את הימים האחרונים של הביטלס בסוף שנות השישים.

זה יהיה עולם בלי צ'רלי ווטס, המתופף האדיר של הסטונס שמת בינתיים. וזה גם יהיה עולם שבו אחד האירועים המוזיקליים הבולטים היה שידור סידרת הדוקו "גט בק"

ספק אם מישהו מגיבורי העידן הזה יזכה בעוד חמישים שנה לסדרת דוקו נרחבת כזו. לא כי אין היום מוזיקאים מעניינים. יש המון. הם ממילא חשופים לגמרי. מנהלים את חייהם מול עיני המעריצים בכל הפלטפורמות האפשריות. בילי אייליש, הזמרת הבולטת בדורה, כבר כיכבה השנה הסרט דוקו באורך שעתיים ועשרים, כשעוד לא מלאו לה עשרים. זה היה כנראה סרט הדוקו בעל היחס הכי גבוה בהיסטוריה של דקות מסך לדקות חיים.

התחרות על תשומת הלב היא בלתי נתפסת ממש. כ-60 אלף שירים חדשים מועלים בכל יום לפלטפורמות הסטרימינג השונות. בחשבון שנתי זה טריליון שירים חדשים, שאת רובם ישמעו מתי מעט בלבד.

התחרות על תשומת הלב היא בלתי נתפסת ממש. כ-60 אלף שירים חדשים מועלים בכל יום לפלטפורמות הסטרימינג השונות. בחשבון שנתי זה טריליון שירים חדשים, שאת רובם ישמעו מתי מעט בלבד

ברור שבתוך השפע העצום הזה הולכים לאיבוד המון שירים נהדרים ואלבומים מרגשים של אמנים מעניינים, שהשקיעו את ליבם, כשרונם, זמנם וכספם בתקווה לצוף איכשהו מעל הנהר הגועש. והם מנסים, כל אחד בדרכו, להתמודד עם הבלבול, חילופי העונות, אי הוודאות והחרדות שתוארו למעלה.

יש מהם שמתרפקים על העבר, מציגים את הגרסה האוהבת שלהם לסאונד שהם אוהבים. יש מהם שמחפשים את העתיד, מפרקים, בודקים גבולות, מערבבים, מגששים אחרי צורה וצליל חדשים.

אף אחד לא מסוגל לעכל את כמויות המוזיקה שנוצרות היום בעולם. כל רשימת "אלבומי השנה" – גם כאלה שנוצרו על בסיס אלפי בחירות, שקלול ביקורות וכן הלאה – תהיה בהכרח חלקית, חסרה, לא משקפת.

קיד איי של רדיוהד. לא קשור ל-2021, אבל נבחר השנה לאלבום הטוב ביותר ב-25 השנים האחרונות
קיד איי של רדיוהד. לא קשור ל-2021, אבל נבחר השנה לאלבום הטוב ביותר ב-25 השנים האחרונות

אתר המוזיקה הבינלאומי המשפיע ביותר, "פיצ'פורק", שחגג השנה 25 שנה, ערך משאל ענק בין הקוראים, שבחרו את 200 האלבומים הגדולים של 25 השנים האחרונות. "קיד איי" של רדיוהד הגיע למקום הראשון. כשהאלבום הזה יצא לפני 20 שנה, הביקורות קטלו אותו, מעריצים התאכזבו ורבים האמינו שהוא יקבור את הלהקה.

ככה שמומלץ להיות צנועים. אלה עשרת האלבומים שעשו לי את 2021.

10

Sufjan Stevens and Angelo De Augustine – A Beginner’s Mind

בתוך כל השפע האדיר, בין הגירויים המוזיקליים האינסופיים, יש אלבומים שמצליחים להיכנס ללב ולהתנחל שם לתמיד. "קארי ולואל", האלבום שובר הלב של סופיאן סטיבנס מ-2015 היה כזה. מבחינתי "קארי ולואל" היה אחד האלבומים הגדולים והמרגשים של העשור הקודם.

מפעם לפעם אני ממליץ עליו לאנשים שלא מכירים אותו, והם תמיד חוזרים אלי נפעמים ואומרים שהם לא מבינים איך יצירת מופת כזו יצאה בעולם בלי שהם בכלל שמעו עליה.

מפעם לפעם אני ממליץ עליו לאנשים שלא מכירים אותו, והם תמיד חוזרים אלי נפעמים ואומרים שהם לא מבינים איך יצירת מופת כזו יצאה בעולם בלי שהם בכלל שמעו עליה

גם זה קורה בעולם של 60 אלף שירים חדשים ביום. וכשרוב השירים והאלבומים החדשים שאתה מחבב ואפילו אוהב נזנחים מהר מאוד לטובת חדשים, וחוזר חלילה, אני עדיין שב וחוזר ל"קארי ולואל" שש שנים אחרי שהוא יצא, וכנראה אמשיך לעשות את זה כל זמן שאמשיך לאהוב מוזיקה. כלומר עד הסוף.

צילו של "קארי ולואל" מרחף מאז מעל הקריירה של סטיבנס, כמו שהרבה פעמים קורה לאמנים שמוציאים יצירות מופת. הוא כבר הוציא גרסת הופעה חיה, מוצלחת כשלעצמה, של האלבום. הוא גם ניסה לתפוס ממנו מרחק ופנה למחוזות אלקטרוניים ניסיוניים יותר ואישיים פחות.

Sufjan Stevens and Angelo De Augustine – A Beginner’s Mind
Sufjan Stevens and Angelo De Augustine – A Beginner’s Mind

ב"בגינרז מיינד", האלבום שהוציא השנה יחד עם תלמידו וממשיך דרכו, אנג'לו דה אוגוסטין, שגם חתום בלייבל של סטיבנס, השניים חוזרים יחד לסאונד ולאווירה של "קארי ולואל". חלק מהשירים נשמעים כמו המשך ישיר של האלבום ההוא. וזו מחמאה גדולה.

בדרך לאלבום הם צפו יחד בסרטים ואז כתבו יחד 14 שירים שהושפעו מחוויית הצפייה. מלאכים בשמי ברלין, הכול אודות חווה, שתיקת הכבשים, מקס הזועם וגם הקוסם מארץ עוץ (שהקליפ שלו מצורף). האסוציאציות פרטיות לגמרי.

זה עלול להישמע כמו פרויקט קונספט יומרני ומקושקש, אבל האמת היא שאין כל צורך בידע מוקדם כדי לצלול פנימה. השירים סוחפים, גם בלי להכיר את הרקע. לתלמיד יש קול, סגנון ואינטונציה שמזכירים מאוד את אלה של רבו. וככה האלבום כולו נשמע לפעמים כמו דואט בין סופיאן סטיבנס למראה מלוטשת של עצמו. כאילו סיימון וגרפונקל, רק עם שני פול סיימונים.

9

Silk Sonic – An Evening With Silk Sonic

עוד פרויקט של צמד. מסיבת הסול-ריתם-אנד-בלוז-פאנק של אנדרסון פאאק וברונו מארס היא הצדעה נוצצת, מלוטשת ומודעת לעצמה למוזיקה השחורה של תחילת הסבנטיז. מי שירצה, מוזמן לצאת לצוד את כל הציטוטים, המחוות והאזכורים שמפוזרים כאן בשפע.

הנה מארווין גיי מציץ, ואז הסאונד של מוטאון קם לתחייה, והנה פראזה של בארי וייט, וגם רוחם של סליי סטון ופאנקדליק כאן. בוטסי קולינס – אגדת הבס מהסבנטיז – אפילו הגיע בעצמו לאולפן.

 Silk Sonic – An Evening With Silk Sonic
Silk Sonic – An Evening With Silk Sonic

אבל גם במקרה הזה, כמו תמיד, לא חייבים לנתח. אפשר פשוט לרקוד, לחייך, להוריד שוט או להתמזמז. כמקובל בז'אנר, זה אלבום חדר מיטות מושלם.

אנדרסון פאאק הוא מוזיקאי אדיר וראפר מצוין. ברונו מארס סופרסטאר ענק. שניהם כאן כדי ליהנות (ומן הסתם גם לעשות קצת כסף. לבריאות). מרגישים את ההנאה והתשוקה שלהם בכל צליל. נכון שאין כאן שום יומרה לבשורה חדשה. גם לבשורות ישנות יש מקום.

9

Noga Erez – Kids

מכל האלבומים ברשימה הזו, זה כנראה האלבום היחיד שלא יוזכר באף רשימת סיכום שנה שתתפרסם מחוץ לישראל. נגה ארז ואורי רוסו, בן זוגה ושותפה ליצירה, אמנם מטפסים בחריצות ובכישרון במעלה הסולם העולמי, עם הופעות סולדאאוט ברחבי ארצות הברית וצמידי כניסה לפסטיבלים נחשבים, אבל עוד ארוכה הדרך לצמרת. ככה שבינתיים, רק בישראל הם כבר מקבלים את הפוקוס וההכרה שמגיעים להם.

"קידס" שיצא בתחילת השנה הוא אלבום מבריק, עם שירים נהדרים והפקה מתוחכמת של אמנים שיודעים מה הם רוצים מעצמם וגם איך להגיע לשם. ההופעות החגיגיות בקיסריה – בליווי להקת רקדנים – היו ברמה הגבוהה ביותר.

Noga Erez – Kids
Noga Erez – Kids

רוחו של דיוויד ביירן מ"טוקינג הדס" ריחפה מעל, מהחליפות הגדולות שמזכירות את ימי "סטופ מייקינג סנס" (נגה ארז היא אחת המתלבשות המגניבות בעולם) ועד הכוריאוגרפיה הבימתית. צריך גם לדעת ממי לשאוב השראה. זו הייתה בלי תחרות ההופעה הכי טובה שראיתי השנה, שהייתה מטבע הדברים שנה שחונה מהבחינה הזו.

ואז הם הפתיעו והוציאו את "קידס אגיינסט דה משין". אותו אלבום, רק בלי האלקטרוניקה, עם נגינה חיה וכלים אקוסטיים. הקשבתי לו בלי ציפיות גדולות (כי למה להוציא את אותו אלבום פעמיים באותה שנה?) ולהפתעתי התאהבתי בו אפילו יותר מאשר באלבום המקורי.

7

 James Blake – Friends That Break Your Heart

בעולם מוזיקה תזזיתי, עם מתקפות אינסופיות על תשומת הלב, השאיפה של כל אמן היא לאסוף סביבו קהל נאמן, שילווה אותו לאורך הדרך. ככה אין יותר תלות במתווכי המדיה המסורתיים. הרשתות החברתיות מחברות על בסיס יומי בין האמנים לקהל שאוהב אותם ועוקב אחריהם. המסתורין הלך לאיבוד, אבל הנאמנות גדלה.

ג'יימס בלייק נמצא גבוה ברשימת האמנים האהובים עליי, מתחילת דרכו ובכל הגלגולים שעבר עד היום. וככה אנחנו שומרים על קשר מרחוק כמעט מדי יום. וכשאני כותב "שומרים על קשר" הכוונה היא שהוא מעלה צילומים, שירים וקטעי וידיאו ואני תורם לייקים ולבבות.

גם אם "חברים ששוברים את הלב שלך" לא הצליח להתעלות על אלבומו הקודם, "אסיום פורם" (שאותו בחרתי לאלבום הטוב ביותר ב-2019 ), הוא עדיין אלבום נפלא. תחנה נוספת במסע המוזיקלי של גאון האלקטרוניקה הבריטי שעשה את כל הדרך מהשוליים של המועדונים הבריטיים בתחילת העשור שעבר אל לב המיינסטרים האמריקאי בעשור הזה.

James Blake – Friends That Break Your Heart
James Blake – Friends That Break Your Heart

"אסיום פורם" היה אלבום ההתאהבות של ג'יימס בלייק בבת זוגו בשנים האחרונות, השחקנית ג'מילה ג'מיל. בימי הסגרים של השנה שעברה הוא הופיע בהופעות סלון מזדמנות ונהדרות, שבהן היא הייתה מוחאת הכפיים היחידה בקהל (למרות שכמעט לא נכנסה לפריים).

באלבום החדש ג'מיל כבר זוכה לקרדיט על תרומתה לשירים. ולהייטרים שהתפלאו למה היא נדחפת, היא הזכירה שעוד לפני שהכירה את שותפה לחיים, ועוד לפני שהתפרסמה כשחקנית, היא הייתה בעצמה מוזיקאית מוצלחת.

ג'יימס בלייק, שהתחיל בתור בחור עגמומי, מלנכולי, על גבול הדיכאון, עבר לחוף המערבי, השתלב באולפנים של צמרת ההיפ-הופ האמריקאי, מצא את אהבת חייו ונולד מחדש כטיפוס חייכן, קומוניקטיבי, וכמו שאפשר לראות בקליפ הזה – שבו מככב מישהו שנפגוש באלבום הבא ברשימה – גם עם הומור עצמי נהדר.

6

Billie Eilish – Happier Than Ever

אלבומה הקודם של בילי אייליש היה שני ברשימת 2019 שלי, מיד אחרי המאסטרפיס של ג'יימס בלייק. ומה שקרה איתה מאז הוא כמובן אחד הסיפורים הגדולים בתולדות המוזיקה הפופולרית. גם המגפה, שטרקה לה את הדלת על האצבעות דקה אחרי שהעולם התעלף לרגליה, לא עצרה אותה.

היא התחילה את 2021 עם הדוקו הארוך ההוא, וסיימה אותה בהופעת ניצחון כמנחה וכאמנית אורחת ב"סטרדיי נייט לייב", מוזמנת לבמה על ידי הוריה, וכמובן מלווה באחיה פיניאס, שגם השתתף בחלק מהמערכונים.

Billie Eilish – Happier Than Ever
Billie Eilish – Happier Than Ever

הרומן שלי עם "שמחה מתמיד" היה איטי. אולי בגלל הציפיות המוגזמות. אולי בגלל התחושה שבילי אייליש נמצאת בכל מקום, מחליפה תדמיות, קוטפת את כל הפרסים, מתראיינת, מצטלמת, ומתחילה קצת להעיק. בהתחלה חשבתי שזה אלבום מאכזב, הוא נשמע הרבה פחות מלהיב מקודמו הנוצץ. אקלקטי יותר. בלי סינגלים מנצחים. לא ממוקד ולא לגמרי ברור. ואז הוא החל לגדול מהאזנה להאזנה, בתהליך ההתאהבות האיטי, שקורה לפעמים לאלבומים טובים במיוחד.

על הדרך גם קיבלנו השנה תשובה מעניינת לשאלה איפה בילי אייליש מתחילה ואיפה אחיה פיניאס נגמר. לא היה ברור קודם מה החלק של כל אחד מהם ביצירה המשותפת. השנה גם פיניאס – מוזיקאי ומפיק מוכשר וזמר לא רע בכלל – הוציא אלבום סולו. וזה התגלה כאלבום בינוני ומאכזב למדי. רחוק מאוד מהברק, המקוריות והקסם שעליהם הוא חתום יחד עם אחותו הצעירה.

הנה בילי אייליש מוזמנת לבמה של "סטרדיי נייט לייב" על ידי הוריה, וחורכת את האולפן עם אחיה:

5

Lucy Dacus – Home Video

יחד עם פיבי ברידג'ס וג'וליאן בייקר, שתי חברותיה לפרויקט הצד המעולה "בויג'ינייס", לוסי דאקוס היא מהקולות המעניינים ביותר באינדי-רוק-פולק הפמיניסטי החדש באמריקה.

בייקר הוציאה השנה אלבום שכדאי להכיר, ברידג'ס הוציאה את אחד האלבומים היפים של 2020. ושתיהן מתארחות בקולות רקע ב"הום וידיאו", אלבום שהוא הזמנה להצטרף לדאקוס לביקור במחוזות הילדות וההתבגרות שלה בווירג'יניה.

בלי פילטרים מרככים של נוסטלגיה וגעגוע, דאקוס מגישה פיסות מדממות מחייה. הבדידות. החרדות. ההטרדות. הבלבול. המהומה הפנימית.

Lucy Dacus – Home Video
Lucy Dacus – Home Video

אנחנו איתה כשהיא פוגשת את החבר הראשון שלה במחנה תנ"ך, והוא קורא באוזניה שירה איומה שהוא כותב, והם מסניפים אבקת אגוז מוסקט (מתברר שזה דבר שעושים באמריקה) ונשארים ערים כל הלילה והיא שרה "כשאתה הלכת לישון המוח שלך השאיר אותך ער /  לנגן את 'סלייר' בפול ווליום עזר להטביע אותו".

אנחנו איתה כשהיא פוגשת את החבר הראשון שלה במחנה תנ"ך, והוא קורא באוזניה שירה איומה שהוא כותב, והם מסניפים אבקת אגוז מוסקט (מתברר שזה דבר שעושים באמריקה) ונשארים ערים כל הלילה

וב"בהונות" – מהשירים העוצמתיים ביותר של השנים האחרונות – היא מתארת איך בדיוק הייתה רוצחת את אביה של חברתה הטובה, אחרי שהן פוגשות אותו בדיינר.

אפשר רק לנחש מה הוא עשה לחברה שגרם לדאקוס לשיר "אני לא יודעת איך את ממשיכה לחייך" ומבטיחה לה "הייתי רוצחת אותו אם רק היית נותנת לי, הייתי רוצחת אותו מהר ובקלות".

4

Tyler, The Creator -Call Me If You Get Lost

אם "סילק סוניק" שהוזכרו קודם מצדיעים בהכנעה למוזיקה השחורה של העבר, "טיילר, דה קריאייטר" מנסה לדמיין איך תישמע המוזיקה השחורה בעתיד.

אחרי "איגור" האדיר מ-2019, טיילר הבורא רקח אלבום שבו כל הקטעים נמסים אחד לתוך השני, כשמדי פעם בוקעת הצעקה "קרא לי אם תלך לאיבוד", כי זו בדיוק התחושה שהאלבום הזה מייצר.

הליכה לאיבוד בתוך מפולת של צלילים, היפ הופ, סול, מוזיקה מסרטים שעוד לא צולמו ומסיוטים שעוד לא נחלמו, שמתוכם בוקעות שתי הפרסונות המוכרות של טיילר. הראפר הבוטה ש"דונט גיב א פאק" וצוחק על תרבות הביטול, כי הוא עצמו "עבר ביטול עוד לפני שזה הגיע לטוויטר".

Tyler, The Creator -Call Me If You Get Lost (צילום: Gregory Ferrand/Tyler, The Creator)
Tyler, The Creator -Call Me If You Get Lost (צילום: Gregory Ferrand/Tyler, The Creator)

הבחור הרגיש והמלודי עם המיניות הגמישה, שיעדיף להחזיק ידיים מאשר להיות קול. ויש פה גם פרסונה חדשה, סר טיילר בודלייר, כנראה על שם המשורר הצרפתי, שמתנצל על השימוש המוגזם במילה Bitch ("אני אפילו לא אוהב להשתמש במילה הזאת").

טיילר הוא מוזיקאי מגוון ואחד הפרפורמרים הכריזמטיים בסביבה. "קרא לי אם תרגיש אבוד" הוא תצוגת תכלית של אמן שיכול לעשות כמעט כל מה שבא לו, לקפץ בין שירים קצרצרים – שנשמעים לפעמים כמו רעיונות גולמיים – ולחבר אותם אחד לשני ברצף אסוציאטיבי דמוי זיפזופ, ואז לשתול ביניהם שני שירים ארוכים מאוד, יותר משמונה דקות כל אחד, שהם גם היכין והבועז של האלבום הזה.

3

 

Big Red Machine – How Long Do You Think It's Gonna Last?

ג'סטין ורנון ואהרון דסנר חברים בשתיים מהלהקות שאני הכי אוהב בעולם – בון איבר והנשיונל, בהתאמה. כשהם הקימו לפני שלוש שנים את פרויקט הצד שלהם "ביג רד משין", הציפיות שלי היו כמובן בשמיים. אלבום הבכורה היה סביר, לא יותר. גם ההופעה שלהם בערב הפתיחה של פסטיבל פרימוורה 2019 לא נסקה, אפילו לא כשג'וליאן בייקר עלתה להתארח.

ואז הגיעה הקורונה, דסנר נקרא להפיק את "פולקלור" של טיילור סוויפט (אלבום השנה 2020) והזמין את ג'סטין ורנון להתארח בדואט האדיר "גלות", וסוויפט – ששקעה בינתיים בפרויקט חסר תקדים של הקלטת כל אלבומיה המוקדמים מחדש, כדי להשיב לעצמה את הזכויות – גמלה להם בהופעת אורח באלבום החדש, שרוח של קהילה שורה עליו. ורוח של קהילה זה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו. חיסון נגד בדידות וריחוק חברתי.

Big Red Machine – How Long Do You Think It's Gonna Last?
Big Red Machine – How Long Do You Think It's Gonna Last?

דסנר מעז לשיר, לראשונה בקריירה שלו. "ברייס" מוקדש לאחיו התאום ברייס דסנר, שותפו לתהילת "הנשיונל", שהתגייס לעבד את השיר. גם שרון ואן איטן מתארחת, ב"האץ'", שמוקדש לחברו של דסנר, סקוט האצ'ינסון, סולן הלהקה הסקוטית "פרייטנד ראביט", שגופתו נמצאה על גדות נהר ב-2018, יממה אחרי שצייץ בטוויטר "תהיו טובים לכל מי שאתם מכירים. זה לא מובן מאליו. קשה לי שזה המצב. לא חייתי ככה וזה הורג אותי. אנא, חבקו את אהוביכם". ואז "אני כבר לא כאן. תודה".

וב"פניקס" – השיר הכי יפה ששמעתי השנה – אנאיס נין הנהדרת חוברת לרובין פקנולדס, סולן ה"פליט פוקסס", ויחד עם דסנר וורנון הם סופר אינדי-גרופ מהחלומות (כאן בביצוע לייב  באולפן של סטפן קולבר, בלי ורנון שלא הגיע לצילומים משום מה)

ב"פניקס" – השיר הכי יפה ששמעתי השנה – אנאיס נין הנהדרת חוברת לרובין פקנולדס, סולן ה"פליט פוקסס", ויחד עם דסנר וורנון הם סופר אינדי-גרופ מהחלומות

2

Manchester Orchestra – The Million Masks Of God

"מנצ'סטר אורקסטרה" זוכה מזמן לכבוד גדול בעולם האינדי-רוק. לרוע מזלה, היא נכנסה למשחק בדיוק כשתשומת הלב עברה מלבן לשחור, ומרוק להיפ-הופ ולפופ. בדיוק כשבאטלנטה – שם גדל אנדי האל, הסולן, הכותב והמלחין של "מנצ'סטר אורקסטרה" – הפכו את הטראפ לסגנון הדומיננטי בעולם.

כשדונלד גלובר (צ'יילדיש גמבינו) צילם לפני ארבע שנים את "אטלנטה", הסדרה המופתית שלו על האנדרגראונד של עירו, והימם את העולם עם השיר והקליפ "זוהי אמריקה", האל ו"מנצ'סטר אורקסטרה" הקליטו את "מייל שחור עד לפני השטח", אלבום שהציג אסתטיקה חדשה לסאונד הלהקה. אסתטיקה שהם העמיקו ושכללו השנה ב"מיליון המסכות של אלוהים".

Manchester Orchestra – The Million Masks Of God
Manchester Orchestra – The Million Masks Of God

האל ו"מנצ'סטר אורקסטרה" (שם שהוא בחר כמחווה לרוק הבריטי שעליו הוא גדל) לא ממציאים שום דבר חדש. הם מסכמים, בכישרון עצום, את כל תולדות האינדי רוק לדורותיו.

האל ו"מנצ'סטר אורקסטרה" (שם שהוא בחר כמחווה לרוק הבריטי שעליו הוא גדל) לא ממציאים שום דבר חדש. הם מסכמים, בכישרון עצום, את כל תולדות האינדי רוק לדורותיו

זה אלבום מושלם מסוגו. אין בו אפילו רצועה אחת חלשה או מיותרת, והוא מתפוצץ מתשוקה ומכריזמה. החצי הראשון שלו בעיטות לראש, ואז מוריד הילוך ונרגע בהדרגה אל הגיטרות האקוסטיות של האינדי-פולק.

1

Little Simz – Sometimes I Might Be Introvert

ראשי התיבות של האלבום האדיר הזה – SIMBI – הוא כמו כינוי החיבה של סימביאטו ("סימבי") אביסולה אביולה אג'יקאוו, שגדלה בצפון לונדון למשפחה ממוצא ניגרי והחלה למשוך תשומת לב ב-2015 כליטל סימז.

כבר מצלילי הפתיחה הקולנועיים – התופים מכים, תזמורת כלי הנשיפה בהילוך גבוה – ברור שבניגוד להבטחה שגלומה בשמו של האלבום, זה לא הולך להיות סיפור של מופנמות. ליטל סימז מגדירה את המסגרת הרגשית: "קרובה להצלחה אבל הכי רחוקה מאושר / בלילה אני תוהה אם הדמעות שלי יתייבשו מעצמן".

כבר מצלילי הפתיחה הקולנועיים – התופים מכים, תזמורת כלי הנשיפה בהילוך גבוה – ברור שבניגוד להבטחה שגלומה בשמו של האלבום, זה לא הולך להיות סיפור של מופנמות

מכאן והלאה המאזינים מוזמנים למפגן עוצמה וירטואוזי ושאפתני של מי שנכנסה לאולפן כדי לצאת משם עם יצירת מופת, לא פחות.

Little Simz – Sometimes I Might Be Introvert
Little Simz – Sometimes I Might Be Introvert

זה אלבום שהולך בגדולות: מבומבסטיות בסגנון פסקולי ג'יימס בונד, מקהלות כנסייתיות, אפרוביט, לופים סקסיים של רטרו-סול, כשמעל הכול משייטת ראפרית בטוחה בעצמה, רהוטה, אינטליגנטית, שיודעת מתי ללחוץ, יודעת מתי להרפות, ויודעת גם לעצור ולצחוק על עצמה ("הראפרית שקפצה לתה"). ולצידה תצוגת הפקה מוזיקלית נדירה של אינפלו – שחתום, בין היתר, על ההפקות של מייקל קיוואנוקה והפיק השנה גם שלושה שירים מתוך "30", האלבום המאכזב למדי של אדל.

ליטל סימז בת 27. בערך בגילם של לנון ומקרטני בזמן צילומי "גט בק", ובת גילה של איימי ויינהאוס כשהיא הצטרפה למועדון הידוע לשמצה ההוא. ומה שליטל סימז עושה להיפ-הופ ב-2021 מזכיר את מה שהביטלס עשו לרוקנרול בשנות השישים, ומה שוויינהאוס עשתה לפופ ולסול בתחילת המילניום. היא מערבבת את כל מה שנעשה לפניה, מזריקה פנימה חוכמה, מקוריות, יצירתיות, מוזיקליות ובוראת טריטוריה חדשה.

מה שליטל סימז עושה להיפ-הופ ב-2021 מזכיר את מה שהביטלס עשו לרוקנרול בשנות השישים, ומה שוויינהאוס עשתה לפופ ולסול בתחילת המילניום

עיתונות המוזיקה הבריטית ידועה מזמן בחיבה שלה להגזמות, וממילא ירדה מגדולתה, אבל יש מצב ש-NME לא הפריזו כשקבעו בנחרצות כי "זה אלבום על-זמני שמבסס את ליטל סימז כאחת האמנים הגדולים ביותר שצמחו בבריטניה".

פסק הדין הסופי של ההיסטוריה יינתן בעוד חמישים שנה, אם כדור הארץ לא יימס עד אז.

עוד 2,830 מילים
סגירה