האקדח מהמערכה הראשונה כבר מתנופף כמו דגל

איתמר בן גביר, ממ של אורן אדלר
איתמר בן גביר, ממ של אורן אדלר

האקדח מהמערכה הראשונה כבר מתנופף כמו דגל, זה המגן-דוד החדש, ושוב מוצג המערבון בכיכובו של הנבל האולטימטיבי בן גביר. יש לא מעט אוחזים בתואר המפוקפק והם מתרבים במהירות מבהילה, אבל התפקיד הראשי תפור עליו מ-95, עת היה נער כהניסט.

האקדח מהמערכה הראשונה כבר מתנופף כדגל, זה המגן-דוד החדש, ושוב מוצג המערבון בכיכוב הנבל האולטימטיבי בן גביר. יש לא מעט אוחזים בתואר והם מתרבים במהירות מבהילה, אבל התפקיד הראשי תפור עליו

עכשיו הוא רושם עוד פרק בתולדות ישראל הגזענית והכוחנית. הפטריה של עמישראל חזר והפעם חמוש באקדח שקיבל בכנסת. האיש שהורשע בתמיכה בארגון טרור יהודי ורשם על שמו פרובוקציות שתדלקו עוד מלחמה מיותרת ומדממת קיבל צעצוע רצחני הישר מפי הגבורה ובלי לשרת שעה בצבא שדחה אותו כמו איבר שהושתל הפוך.

מאבטח ערבי שם נפשו בכפו והעיר לו על חניה ושערי גיהינום נפתחו. אתה צופה בזה ומתכווץ. ההיסטוריה לא הולכת לשום מקום, רק הקורבן היהודי השפוף מאימת הגויים הפך למקרבן בארצו.

אם זה היה הפוך והבחור הערבי היה שולף אקדח מול כוחותינו בשטחים הוא כבר היה, ובכן, מנוטרל, אותה מילה מכובסת להוצאה להורג בלי משפט, שאחריה גם הבית שלו היה עף באוויר ומשלם על לא עוול בכפם של יושביו. חוק זה לחלשים.

הפטריה של עמישראל חזר. האיש שהורשע בתמיכה בארגון טרור ורשם על שמו פרובוקציות שתדלקו מלחמה מיותרת, קיבל צעצוע רצחני הישר מפי הגבורה, ובלי לשרת שעה בצבא, שדחה אותו כאיבר שהושתל הפוך

אני יודעת שזה רק בן גביר וכבר התרגלנו למופעי האימים שלו: פה יורק שנאה, קול היסטרי מצווח ושפת גוף מאיימת, בחולצת צחורה שחטאיה כשלג ילבינו וכפתוריה מתפקעים על כרס שנאבקת במכנסיים הנשמטים תחתיה. בריון יהודי חסר כבוד. תסתכלו עליו ותראו אותנו, ישראל 2022.

הגביר הלך עוד צעד ונפנף באקדח מול מאבטח ערבי שלא ידע את מקומו בתחתית שרשרת האזרחות, אין תחתית נמוכה מדי מול הח"כ הלא נכבד, וביקש בעזות מצח שלא יחנה את רכב מלכות דוד במקום אסור.

ערבי שלא יודע את מקומו זו עילה לאיומים ועל כן זכה לנפנוף אקדח מול פניו הנדהמים, אבל לא נבהל והשיב מלחמה באומץ רב, כמו בסיפורים המיתולוגים על יהודים בניכר, רק ערבים. כמו אסתר המלכה הפרסית, כמו מרדכי היהודי איראני, כמו מוסא בתיבה, כמו חנה ושבעת בניה, כל המיתוסים שילד יהודי מתחנך עליהם ותראו מה יצא, ערבי.

ידיעה על מותו של שבתאי גלבוע
ידיעה על מותו של שבתאי גלבוע

לפני חודש הלך לעולמו בן-דוד של אבא שלי, שמו שבתאי גלבוע. הוא נולד בסלוניקי ועלה בילדותו עם משפחתו, גדל בפלורנטין בדרום ת"א והיה טייס בחיל-אוויר, שירת גם כמפקד טייסת קרב, וב-1962 התנוססו פניו על הכרזה המפורסמת: "הטובים לטיס". קורות חייו שלובים בחיי המדינה.

שבתאי גלבוע כבר איננו. גם ימי ישראל הצעירה חלפו לבלי שוב. הכרזה המיתולוגית נרשמה בתולדות חיל האוויר והיתה לסמל במדינה הצעירה והאופטימית, שימיה תמים עכשיו לגווע ומתגלגלים מחדש לגרסה גזענית, בעזרת אנשים כמו בן-גביר, שהולך וכובש חלקים גדלים והולכים בציבור בעזרת עיתוזנות שמכרה את נפשה לשטן.

הגביר הלך עוד צעד ונפנף באקדח מול מאבטח ערבי שלא ידע את מקומו בתחתית שרשרת האזרחות, אין תחתית נמוכה מדי מול הח"כ הלא נכבד, וביקש בעזות מצח שלא יחנה את רכב מלכות דוד במקום אסור

עכשיו זה זמן בן-גביר. הוא בכל מקום, האיש והאקדח שנכנסו לפרלמנט העברי בעזרת פוליטיקאי נכלולי נאשם בפלילים.

שבתאי גלבוע בכרזת ה"טובים לטיס"
שבתאי גלבוע בכרזת ה"טובים לטיס"

הפרובוקטור מעולם לא שירת בצה"ל, אפילו שם הבינו שהבחור שרדף את רבין והתגאה: "כמו שהגענו לסמל הרכב של רבין נגיע גם אליו" הוא לא מה שהצבא, שיצחק רבין היה הרמטכ"ל שלו, צריך לראות במדים. רק נתניהו, עוכר-כל שהוא, שידע להכשיר כל שרץ למען כיסאו, הצניח אותו על ראשינו, וכמו בשוליית הקוסם נולדים עוד ועוד בן גבירים. הביוב האידיאולוגי הציף הכל.

עכשיו כשהוא אוחז באקדח כמו שריף מהגיהינום, מותר להודות על האמת, בן גביר הוא יותר הפנים שלנו מאשר הטייס שבתאי גלבוע הטוב מ"הטובים לטיס".

אומר זאת כך, ילדים, ועכשיו אני פונה באמת לילדים שלי כי עכשיו זה אישי: זו לא המדינה שהבטיחו לנו. לא המדינה שהסבים והסבתות שלכם הקימו מעפר אחרי שעלו אליה מתימן, יוון ובולגריה בשנות ה-30, גדלו בה ולחמו עליה ב-48' וראו ילדים ונכדים ונינים. זו לא המדינה ששירתתם בצבאה בזמן שח"כ בן גביר גדל והתפשט בה כמו עשב שוטה ומילא את הארץ שונאי ערבים כמוהו.

זו לא אותה מדינה, זה יצור כלאיים יהיר ומפונק שהשמש שוקעת עליו.
בכל יום אני מתביישת מחדש במה שהפכנו להיות, ולא, אני לא הולכת לשום מקום, תלכו אתם, כל הבן-גבירים מהרסיה ומחריביה של הארץ הזאת.

זו לא אותה מדינה, זה יצור כלאיים יהיר ומפונק שהשמש שוקעת עליו. בכל יום אני מתביישת מחדש במה שהפכנו להיות, ולא, אני לא הולכת לשום מקום. תלכו אתם, כל הבן-גבירים מהרסיה ומחריביה של הארץ

כבר כתבתי את זה פעם בפוסט דומה, כל הפוסטים שלי דומים, אני לא גיא פינס, אני וואן טריק פוני של הפוסטים ואין לי ברירה אלא להודות שוב במה שכבר כתבתי:

זו ארץ חומצת אבות.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אויייייייייי. לו הייתי צעירה יותר - הייתי עושה הפסקה מכאן. או שהבהמות יתמעטו..או - שאני לא אהיה פה. משאירה מאחורי גבי את כל הקברים הכואבים של הארץ הזאת ושל הורי שהזיעו דם עבורה ואנחנו ש... המשך קריאה

אויייייייייי. לו הייתי צעירה יותר – הייתי עושה הפסקה מכאן. או שהבהמות יתמעטו..או – שאני לא אהיה פה. משאירה מאחורי גבי את כל הקברים הכואבים של הארץ הזאת ושל הורי שהזיעו דם עבורה ואנחנו שילמנו את המחיר…בכבוד.

עוד 727 מילים ו-3 תגובות
סגירה