מי שהיה צריך עוד שכנוע בכך שריבוי נשק אישי במרחב הציבורי רק מזיק לביטחון שלנו, שיציץ בסרטון מעורר החלחלה בו ח"כ בן גביר שלף אקדח בחניון בלב תל אביב, בעקבות ריב מילולי עם מאבטחים ערבים.

מי שהיה צריך עוד שכנוע בכך שריבוי נשק אישי במרחב הציבורי רק מזיק לביטחון שלנו, שיציץ בסרטון מעורר החלחלה בו ח"כ בן גביר שלף אקדח בחניון בלב תל אביב, בעקבות ריב מילולי עם מאבטחים ערבים

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

למי שהספיק לשכוח, אירוע דומה הסתיים ב-2019 במותו של אופיר חסדאי בחניון ברמלה מירי באקדח שהוחזק ברישיון בידי ויקטור קטן.

ח"כ איתמר בן גביר התעמת עם מאבטח ערבי – ושלף אקדח. בן גביר: "קיללו ואיימו לפגוע בי" | תיעוד@ZeevKam @ittaishick pic.twitter.com/Sjwi6nItkl

— כאן חדשות (@kann_news) December 22, 2021

מדינת ישראל נמצאת בצומת דרכים ביחס שלה כלפי רישוי נשק: האם הוא חלק מהחירות האישית של האזרח, בדומה למצב בארה"ב, או שהוא נדרש במקרים חריגים בלבד שבהם אדם מצוי בסיכון בשל עבודתו או מקום מגוריו. השאלה הזו ניצבת כעת לפתחו של השר לביטחון פנים עמר בר-לב, שאמור להביא בקרוב בפני הכנסת את התקנות למתן רישיון נשק פרטי אחרי שנים שבהן ההחלטה הזאת הייתה מתקבלת בידי השר.

בן גביר אולי טוען להגנה עצמית מפני ה"ערבים" שאיימו עליו. אבל כל מי שצופה בסרטון ורואה את בן גביר מתקדם לעבר המאבטחים עם אקדח שלוף, מבין שהגנה עצמית לא באמת הייתה שם ושמדובר באירוע גזעני ומסוכן מצדו של בן גביר.

הבעיה היא שככה בן גביר ורבים אחרים מחברי הכנסת היו רוצים שהמדינה שלנו תיראה – מלאה ביהודים חמושים שימהרו לשלוף נשק מול ערבים שמאיימים עליהם ויחליפו את המשטרה בטיפול בהפרות סדר ואיומים אחרים.

בן גביר טוען להגנה עצמית מה"ערבים" שאיימו עליו. אבל צופה הרואה אותו מתקדם לעבר המאבטחים עם אקדח שלוף, מבין שהגנה עצמית לא הייתה שם ושמדובר באירוע גזעני ומסוכן מצדו

בשבוע שעבר התקיימה ישיבה בוועדה לביטחון הפנים בכנסת, שעסקה ב"מסקנות המשטרה בעקבות מבצע שומר החומות". חלק ניכר מהישיבה הוקדש לקריאות של ח"כים, ראשי ערים ואזרחים מודאגים להקמת מיליציות חמושות בערים המעורבות.

ח"כ אמיר אוחנה הסביר שאזרחים חמושים הם "מכפיל כוח" לרשויות הביטחון והציע "שנרחיב את מאגר נושאי הנשק". ח"כ נירה שפק הציעה לייבא לערים המעורבות את מודל הרבש"צים מההתנחלויות בשטחים ולהקים "צוותי חירום יישוביים". ח"כ אורית סטרוק תמכה ב"מכפלת הכוח האזרחית", ויו"ר הועדה, ח"כ מירב בן ארי, דיברה על בניית "משמר לאומי".

כשמנכ"ל ארגון "יוזמות אברהם", ת'אבת אבו ראס, העז לתהות בדיון על איזה "לאום" מדובר באותו "משמר לאומי" חמוש, ענתה לו ח"כ בן ארי: "אתה מתגייס לצבא? אתה מוזמן להצטרף למשמר הלאומי".

מעבר לאספקט הגזעני, לריבוי הנשק במרחב הציבורי יש גם השפעה ישירה על ביטחונן של נשים. במדינת ישראל נרצחות מדי שנה כ-20 נשים, כשליש מהן נרצחות בירייה. בשנת 2020 נרצחו 12 נשים בנשק, כאשר ב-5 מקרים היה מדובר בנשק ברישיון.

לשר @giladerdan1 ממליצה לשקול מחדש את היוזמה לנשיאת נשק אבטחה מחוץ לשעות העבודה ולדרוש ממאבטחים להפקיד נשק בבית העסק. נתונים שפרסמו ע"י יוזמת "האקדח על שולחן המטבח" @GunFreeHome הראו שנשק בידי מאבטחים כמעט ולא סייע במאבק בפיגועים אבל כן סייע לרצח נשיםhttps://t.co/FbzBWLmBW1

— זהבה גלאון (@zehavagalon) January 18, 2020

כמו כן, ריבוי נשק מהווה זרז משמעותי להתאבדויות בכלל האוכלוסייה ובקרב בני נוער וגברים צעירים בפרט. על פי נתוני המועצה הלאומית למניעת אובדנות, 11% מכלל המתאבדים משתמשים בכלי ירייה.

לריבוי הנשק במרחב הציבורי יש גם השפעה ישירה על ביטחונן של נשים. בישראל נרצחות מדי שנה כ-20 נשים, כשליש מהן בירייה. ב-2020 נרצחו 12 נשים בנשק, ב-5 מקרים נשק ברישיון

לאור זאת, צריך לשאול מאיפה השכנוע העמוק הזה, שכדי לטפל באלימות ובסדר הציבורי צריך יותר אנשים חמושים? למרבה הצער, המשרד לביטחון פנים מוביל את התיאוריה הזאת מזה כמה שנים.

זה התחיל ב-2018 כשהשר גלעד ארדן החליט לשנות מהיסוד את תפיסת הזכאות לנשק במדינת ישראל. מקריטריונים שהתבססו על "נחיצות", כלומר צורך ממשי ומוכח לנשק שיש לאדם בשל מגוריו או עבודתו, עברנו לקריטריון של "כשירות" – כל מי שעבר טירונות קרבית בחייו, גם אם לפני 50 שנה, זכאי לבקש רישיון לנשק. כך, בצעד אחד, הורחב מעגל הזכאים להגיש בקשה לנשק בחצי מיליון איש.

לתיאוריה זו, המובלת על ידי המשרד לביטחון פנים, אין כל ביסוס בנתונים ובשלל המחקרים בנושא מטעם ועדות בין-משרדיות, דוחות מבקר המדינה, עמדות משרדים ממשלתיים ועוד.

צריך להגיד באופן שלא משתמע לשני פנים: הפתרון לטיפול בתחושת הביטחון האישי שלנו היא לא באמצעות חימוש אזרחים והצפת הרחובות בנשק פרטי, אלא באמצעות חיזוק המשטרה בכוח אדם מיומן, הרחבת מעני קריאות ראשונות על ידי גורמים טיפוליים, ואיסוף נחוש ובלתי מתפשר של הנשק הבלתי חוקי.

אם אנחנו לא רוצים לראות מרחב שבו אנשים חמושים מסתובבים ברחובות ועושים דין לעצמם, וסכסוכים על חניה או במועדון נגמרים בשליפת נשק – צריך לשנות את המדיניות, לצמצם את הנשק הפרטי ולהשאיר את העבודה של טיפול בביטחון למי שהוסמכו לכך וזה תפקידם.

ב-2018, כשהשר ארדן החליט לשנות את תפיסת הזכאות לנשק במדינה. מקריטריונים שהתבססו על "נחיצות", צורך ממשי ומוכח לנשק בשל מגורים או עבודת, עברנו לקריטריון של "כשירות"

בעקבות עתירה של קואליציית "האקדח על שולחן המטבח", השר לביטחון פנים מחוייב בפעם הראשונה להביא את הקריטריונים לרישוי נשק פרטי לאישור של ועדת הפנים בכנסת. יש לקוות שממשלת השינוי והשר מטעמה יציגו שינוי פרדיגמה בפני הועדה, יכללו קריטריונים מוגבלים הרבה יותר ויתחשבו גם בסיכונים שנשק מציב לכלל הציבור, ובפרט לערבים, נשים ולמי שחיות וחיים בבתים אלימים. הגיע הזמן לחזור מכללים של "כשירות" לכללים של "נחיצות".

עו"ד אן סוצ'יו היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח. לפני הצטרפותה לאגודה לזכויות האזרח עבדה בארגון "קו לעובד" כרכזת מתנדבים וכרכזת תחום הסיעוד. אן היא בעלת תואר שני ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית, תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב ותואר ראשון בשפה וספרות צרפתית מהאונ' העברית.