לפני מספר שבועות סער עולם הספורט בעקבות החלטתם של כמה משחקני ליגת ה-NBA לא להתחסן רגע לפני פתיחת העונה. העדר אמצעים חוקיים לחייב את הסרבנים, בשילוב החשש של חבריהם לספסל, מנהלי הקבוצות, בעלי תפקידים נוספים בקבוצות, ואפילו התנגדות מצד הערים המארחות, הלהיטו את הרוחות ויצרו משבר של ממש שאיים על פתיחת העונה ועל שלמות הליגה.
לברון ג'יימס, כוכב הלוס-אנג'לס לייקרס, שסירב בעבר להתייחס לנושא, יצא בהודעה לעיתונות והסביר, כי למרות שבתחילה היה סקפטי לגבי החיסון, לאחר שהתעמק בנושא שינה את דעתו והתחסן. לנוכח מימ שהעלה לפני כשבוע לאינסטגרם, המשווה בין קורונה לשפעת ולהתקררות, יתכן שהוא שוכנע להתחסן אך לא השתחרר לחלוטין מספקותיו בעניין צדקת המהלך.
לברון ג'יימס, כוכב הלוס-אנג'לס לייקרס, שסירב בעבר להתייחס לנושא, יצא בהודעה לעיתונות והסביר, כי למרות שבתחילה היה סקפטי לגבי החיסון, לאחר שהתעמק בנושא שינה את דעתו והתחסן
לברון, כמו רבים אחרים שסירבו להתחסן זכה במשך תקופה ארוכה לכינוי "מתנגד חיסונים". אולם האם ניתן להתייחס אליו באותה הדרך שבה מתייחסים למשל לחברו לליגה, קיירי ארווינג, הסבור שבחיסונים מושתלים צ'יפים שנועדו לרגל אחר אנשים? רובנו כנראה נשיב שלא, אבל הלך הרוח הציבורי וצעדי המדיניות בפועל מראים כי רבים מאתנו מתייחסים ללברון וארווינג תחת כותרת אחת – מתנגדי חיסונים.
Kareem Abdul-Jabbar Calls Foul on LeBron James' 'Confusion' After Controversial COVID Meme https://t.co/f5KLjNThB8 pic.twitter.com/b30JP9cEs6
— The Root (@TheRoot) December 31, 2021
מחקרים מתחום הכלכלה ההתנהגותית וקבלת ההחלטות, מכנים התנהגות זו בשם הטיית הבינאריות (binary bias). הטיה זו עוסקת בנטייה של רבים מאתנו לנסות לייצר בהירות בעולם המורכב שסביבנו על ידי פישוט וקיבוץ המורכבות לשתי קטגוריות: שחור ולבן (או בדיון שלנו, מתנגדי חיסונים ולא מתנגדי חיסונים), כשרק אחד מהצדדים יכול להיות צודק, כי יש אמת אחת.
החלוקה לשחור או לבן, איננה ייחודית לעולם הספורט או לעולם החיסונים, ואנו רואים אותה באתגרי מדיניות רבים הניצבים לפתחנו. הפסיכולוג אדם גרנט כותב בספרו "לחשוב שוב" (Think again), שנקודת התחלה טובה למי שמבקש להתמודד עם הטיית הבינאריות היא להסתכל על טווח עמדות כספקטרום ולא כשני קצוות מובחנים. הוא בוחן כדוגמה את משבר האקלים, אולם ניתן לאמץ את השיטה גם באתגר החיסונים:
הפסיכולוג אדם גרנט כותב בספרו "לחשוב שוב" (Think again), שנקודת התחלה טובה למי שמבקש להתמודד עם הטיית הבינאריות היא להסתכל על טווח עמדות כספקטרום ולא כשני קצוות מובחנים
גרנט מדגיש בעיקר את ההבחנה בין ספקנים (סקפטים) למכחישים. הספקנים מפעילים שיקול דעת ופועלים על פי עקרונות הגישה המדעית בבואם לקבל החלטות – הם נוטים לא ללכת בצורה עיוורת אחרי כל מה שהם רואים, קוראים או שומעים, אלא לשאול שאלות מאתגרות ולעדכן תדיר את עמדתם על סמך גישה למידע חדש. לעומתם המכחישים מבטלים את הצד האחר, נוטים ללכת אחר דמויות כריזמטיות המייצגות עמדות דומות לשלהם ומרבים להתעלם, או לסלף, מידע שנוגד את עמדותיהם.
כדי להצליח לשנות את המציאות, ולהציע מדיניות שתביא בסופו של דבר תועלת לחברה כולה, מעצבי המדיניות צריכים להתחיל בנקודה שמציע גרנט – לשרטט את הספקטרום, לפרק את הקבוצה הגדולה המכונה "הם" (אלו הבוחרים בשלב זה לא להתחסן), לזהות את המורכבות שמייצרת המציאות, ואז להתחיל ולחשוב על האתגרים והסיבות של כל קבוצה והפתרונות הייחודיים שיותאמו להם.
המציאות מלמדת אותנו שההתייחסות הבינארית – שחור ולבן, ולא משנה באיזה אתגר מדיניות, שנמנעת מבחינה מעמיקה של הנתונים על פני פלחים שונים של האוכלוסייה (לא רק עמדות שונות. הקבוצות יכולות להיות מובחנות על בסיס גיל, דת, מוצא אתני, אזור גיאוגרפי ועוד), ומזיהוי מאפייניה הייחודיים של כל אחת מהקבוצות – עשויה לייצר מדיניות שבמקרה הטוב תצליח לעזור למעט מאוד אנשים. במקרה הרע היא לא תצליח להשיג שום מטרה, ובמקרה הגרוע תפגע בקבוצות מסוימות בחברה.
בעולם שבו משתוללת בחוץ מגפה ושיעור החיסונים אינו מגיע ליעד הרצוי, סיווג הספקנים כמכחישים, פוגע בסיכויים להגיע אליהם, ולעיתים רבות, עשוי לפגוע בשמם הטוב או בהזדמנויות הניצבות בפניהם.
מעצבי המדיניות צריכים לשרטט את הספקטרום, לפרק את הקבוצה הגדולה המכונה "הם", לזהות את המורכבות, ואז להתחיל לחשוב על האתגרים והסיבות של כל קבוצה והפתרונות הייחודיים שיותאמו להם
הבחנה בין הקבוצות תסייע להגיע לאותם אנשים, שכמו לברון ג'יימס חוששים מהחיסון ומהשלכותיו, להעניק להם את הכלים ואת הידע לבחון בצורה מעמיקה את הסכנות מול היתרונות, ולהגיע להחלטה. הבחנה בין הקבוצות מסייעת להגיע לאוכלוסיית ה"אדישים" ולתזכר אותם, והיא מסייעת גם לפתוח עוד עמדות חיסון ביישובים בהם הנגישות מוגבלת, ולהצליח להגיע באופן מדויק יותר לאזרחים הפגיעים.
אלו הם צעדים שמתאפשרים רק בזכות הבנת מאפייניה הייחודיים של כל תת קבוצה באוכלוסייה.
את התועלת שבהבחנה בין אוכלוסיות ניתן היה לראות, למשל, במגמות השינוי בקרב החברה הערבית בישראל בעקבות הקמת "מטה הקורונה לחברה הערבית" באוגוסט 2020.
במהלך ספטמבר ועד מחצית אוקטובר 2020, נרשמה ירידה בהיקף התחלואה. בשבוע הראשון של אוקטובר, רק 13% מהחולים החדשים היו מהחברה הערבית, ומספר היישובים הערביים שהוגדרו "אדומים" ירד מ-32 ל-4 (ירידה של 87 אחוזים).
באוקטובר 2021 זינק מספר המתחסנים הצעירים מ-11 אחוז בגילאי 16 עד 39 שהתחסנו בחיסון אחד, לכמעט 77%. כשגם בגילאים המבוגרים יותר נרשמה עליה (מ-75 אחוז ל-82 אחוז בגילאי 40-59, ומ-82 אחוז, ל-86 אחוז בגילאי 60 פלוס).
אומנם התחלואה בחברה הערבית ממשיכה להתנדנד גם היום, ושיעור המחוסנים נמוך משאר האוכלוסייה, אולם לפי הנתונים, ההתייחסות הספציפית לאוכלוסייה הערבית ולצרכיה הובילה לבלימת ההתפשטות ולהשגת שיתוף פעולה רחב יותר. התאמת המדיניות לצרכים ולאתגרים של הציבור הערבי, כמו גם התאמת המסרים ודרכי מסירתם, הם שאפשרו לשינוי לקרות.
ההתייחסות הספציפית לאוכלוסייה הערבית ולצרכיה הובילה לבלימת ההתפשטות ולהשגת שת"פ רחב יותר. התאמת המדיניות לצרכי הציבור הערבי, כמו גם התאמת המסרים ודרכי מסירתם, הם שאפשרו לשינוי לקרות
ממשלת ישראל, שמעוניינת להרחיב את החיסון ולהגן על אזרחי מדינת ישראל, צריכה לפרק את הקבוצה הזאת שמכונה "מתנגדי חיסונים" למרכיביה ולהפסיק להתייחס אליה כמקשה אחת. להציע מדיניות מותאמת לכל אחת מהקבוצות, ולהשיג את המטרה הכוללת בעת הזו, העלאת שיעור המתחסנים.
ד"ר ענבל הקמן היא עמיתת מחקר בכירה במכון למדיניות העם היהודי ומרצה למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו