שר המשפטים גדעון סער לא הסתפק במינוי איש אמונו, עו"ד ערן דוידי, למנכ"ל משרד המשפטים. בנוסף לכך, הוא מסר בידיו של דוידי כוח עצום בהכוונת הפעולות שעושה משרד המשפטים, בכלים של מדיניות ושל חקיקה, בגזרה משמעותית ביותר של ביצוע – תחת הכותרת "התאמת המשפט לאתגרי הטכנולוגיה".

בחודש אוקטובר האחרון מסר סער בידיו של דוידי את כתב המינוי רחב הידיים להקמת הוועדה, שהיא ועדה קבועה שאמורה ללוות תהליכי חקיקה ורגולציה. "המשפט מפגר אחר הטכנולוגיה", כתב סער בכתב המינוי, "פער זה הולך ומתרחב. השינויים הם מהירים, קשים להבנה, והשלכותיהם על האנושות קשות לתפיסה. התרחבות הפער מביאה לכך שהאינטרסים של המדינה, כלכלת המדינה וזכויות הפרט עלולים להינזק באופן בלתי הפיך".

"המשפט מפגר אחר הטכנולוגיה. פער זה הולך ומתרחב. השינויים הם מהירים, קשים להבנה, והשלכותיהם על האנושות קשות לתפיסה. התרחבות הפער מביאה לכך שהאינטרסים של המדינה עלולים להינזק באופן בלתי הפיך"

סער מנה חלק מהתחומים שבהם צריך עולם המשפט להתמודד עם אתגרי ההתפתחות הטכנולוגית: האינטרנט של הדברים, מטבעות דיגיטליים, טכנולוגיית בלוקצ'יין, לבוש חכם, הדפסה תלת-ממדית, מציאות רבודה, ענן, רכב אוטונומי. הוא ביקש שהוועדה תשים דגש מרכזי על הרשתות החברתיות, כלכלת המסחר במידע ובינה מלאכותית.

מתוך מצג משרד המשפטים על ועדת דוידי

הוועדה בראשית דוידי, צריך לציין לשבחה, פועלת בשקיפות: שני הדיונים שערכה עד כה שודרו בפלטפורמות הדיגיטליות של משרד המשפטים, וניתן למצוא ברשת את התיעוד המלא שלהם.

בדיון הראשון ניסתה הוועדה למפות את התחומים המשפטיים – להבדיל מהטכנולוגיים – שבהם היא עשויה לפעול. היא מצאה שהמנדט שלה מתפרש בין היתר על תחום הפרטיות, חופש הביטוי, קידום תכנים ברשתות, מונופול על מידע, תחרות, קניין רוחני, מיסוי ותמלוגים, בריונות רשת ואתיקה של בינה מלאכותית.

זה החשש המרכזי שאורב לפתחה של הוועדה הזו, עם כל חשיבותה. היקפו של המנדט שהופקד בידיה, מאפשר לה לכאורה לשנות סדרי עולם בשורת נושאים המקיפים עולם ומלואו. מטבע הדברים, אין ועדה אחת, גם אם יישבו בה כל גאוני הדור, שתוכל לעשות עבודה יסודית ומעמיקה בכל הנושאים האלה.

היקפו של המנדט שהופקד בידי הוועדה מאפשר לה לכאורה לשנות סדרי עולם בשורת נושאים המקיפים עולם ומלואו. מטבע הדברים, אין ועדה אחת שתוכל לעשות עבודה יסודית ומעמיקה בכל הנושאים האלה

דוידי, יו"ר הוועדה, מודע לכך. בשל כך, הוא אינו מתכוון לטפל בכל הנושאים בבת אחת, וגם לא לחרוש מחדש שדות שכבר עובדו ע"י ועדות אחרות. הוועדה הציבורית בראשות השופטת בדימוס עדנה ארבל, למשל, סיימה לפני מעט יותר משנה את דיוניה בנושא פרסומים פוגעניים באינטרנט. דוידי אינו מתכוון לגבש המלצות חדשות, אלא רואה את הוועדה בראשותו כמי שתפקידה ליישם את ההמלצות הקיימות.

מנכ"ל משרד המשפטים ערן דוידי ושר המשפטים גדעון סער, יוני 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

משום כך, בישיבתה השנייה של ועדת דוידי, בחודש שעבר, כבר הוחלט לבחור שני תחומים בלבד, ולהתמודד איתם באופן חזיתי: האחד הוא פרסומים פוגעניים במרחב המקוון, והאחר הוא פשיעה והונאת סייבר. "ההגדרה בחוק של תוכן פוגעני היא ארכאית ולא מעודכנת", אמר דוידי בפתח הדיון, "אין בה התייחסות להיבטים רכים יותר כמו שיימינג, הטרדה ובריונות".

ההגדרה שעליה מדבר דוידי מופיעה בתיקון משנת 2011 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) שמטרתו לחייב ספקי אינטרנט ליידע את מנוייהם בדבר תכנים פוגעניים שונים, כמו "חומרי תועבה", לרבות הצגת יחסי מין, וכן הסתה, גזענות, משחקים הכוללים אלימות והימורים ברשת.

מבחינתו של דוידי, "ההגדרה מיושנת ואינה משקפת את מה שקורה היום ברשת". אבל לא רק שינוי ההגדרה והרחבתה היא הפואנטה – אלא מה החובה החוקית. לפני עשור, החובה שהוטלה על ספקי האינטרנט הייתה ליידע בדבר קיומם של התכנים הללו. כעת מדברים על החובה להסירם מהרשת.

החשש הוא שהסמכות הנרחבת המצויה בידיה של הוועדה תגרום לאפקט של פעולה מכוח האינרציה. מי שניתן בידו פטיש גדול, בסופו של דבר יאתר מסמר שבו יוכל להלום.

החשש הוא שהסמכות הנרחבת המצויה בידיה של הוועדה תגרום לאפקט של פעולה מכוח האינרציה. מי שניתן בידו פטיש גדול, בסופו של דבר יאתר מסמר שבו יוכל להלום

פייסבוק. אילוסטרציה (צילום: AP Photo/Martin Meissner)

המגמה הנוכחית מוליכה לכיוון של פאניקה מוסרית, שמשמעותה הוספת רגולציה על תכנים המתפרסמים ברשת. הרגולציה הזו עלולה להפוך לצנזורה של ממש, תוך שימוש בכוחה הדורסני של המדינה – מיכולת ללחוץ על ענקיות האינטרנט כדי להסיר תכנים או להעלימם ממנועי החיפוש, ועד ענישה פלילית בדיעבד.

המגמה הנוכחית מוליכה לכיוון של פאניקה מוסרית, שמשמעותה הוספת רגולציה על תכנים המתפרסמים ברשת. הרגולציה הזו עלולה להפוך לצנזורה של ממש, תוך שימוש בכוחה הדורסני של המדינה

מגמה כזו עלולה להפר את האיזון שבין פעולות הנדרשות להסרת תכנים אלימים, פוגעניים או מסיתים – לבין הצורך לשמור על חופש הביטוי ברשת. זהו, בעצם, האתגר האמיתי, העומד לפתחה של ועדת דוידי. אך כוועדה ממשלתית בעיקרה, שכמעט אין בה משקל למגזר החוץ-ממשלתי, לא בטוח שהיא מצוידת בכלים להתמודד עמו.