במחברות ששמר פיליפ מאנס – איש עסקים יהודי־גרמני מוביל בתחילת המאה ה־20 – במהלך השנתיים שבהן הוחזק במחנה הריכוז טרזיינשטט, מופיעות שני דיוקנאות שלו.
שניהם צוירו זמן קצר לפני שמאנס גורש למחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו באוקטובר 1944. הדיוקנאות שונות זו מזו לחלוטין. בראשון נראה מאנס כאדם זקן עם עיניים עייפות ועור מדולדל. בשני הוא מוצג כדמות הרואית, דמוית הסופר הגרמני הענק יוהאן וולפגנג פון גתה, והוא מלווה בהקדשה שמתארת אותו כ"חלוץ התרבות של טרזיינשטט".
מאנס זכה לכינוי הזה בעקבות השנים הקשות בהן שהה בטרזיינשטט. הוא היה מעמודי התווך המרכזיים בפריחה התרבותית יוצאת הדופן במחנה, פריחה שבשיאה פעלו עשרות אינטלקטואלים יהודים. מאנס ארגן יותר מ־500 הרצאות, מחזות והופעות מוזיקליות, וקיבץ יחד רבים מהיהודים הטובים והמבריקים באירופה לרגעים קצרים של נורמליות בגטו.
מחברותיו – שמעניקות הצצה נדירה לחיים בתקופת השואה – הן רק חלק מתוך יותר ממיליון מסמכים שנמצאים בספריית וינר בלונדון, ארכיון השואה העתיק בעולם. "מדובר במסמכים ייחודיים לחלוטין", אמר טובי סימפסון, מנהל הספרייה, בשעה שדפדף באחת ממחברותיו של מאנס הכרוכות בבד פרחוני בהיר.
סימפסון שוטט בארכיון וינר והזיז שני מדפי מתכת במרתף הצר. בניין הספרייה צמוד לשני בנייני לבנים אחרים בכיכר ראסל ההומה בלונדון, כמעט נחבא מעיני עוברי אורח.
בין המדפים מתגלות ערמות על ערמות של קופסאות מתויקות ומקוטלגות בצורה מסודרת, שבהן תיאור מדוקדק של עליית האנטישמיות בגרמניה משנות ה־20 של המאה ה־20 ואילך, והאירועים הטרגיים שבאו בעקבותיה.
הספרייה נוסדה בשם "לשכת המידע המרכזית היהודית" בשנת 1933, והחלה את פעילותה במשרדו של אלפרד וינר בשנות ה־20 בברלין כדי לנטר את האנטישמיות בגרמניה. רוב המסמכים נאספו לפני השואה ובמהלכה.
אלפי העיתונים, העלונים, התמונות והמסמכים במכון נאספו ונשמרו בזמן אמת בהחלטת חוקרים ופליטים שאיישו את המכון, בלי לדעת מה באמת יהיה נחוץ בראייה רטרוספקטיבית
אלפי העיתונים, העלונים, התמונות והמסמכים במכון נאספו ונשמרו בזמן אמת בהחלטת חוקרים ופליטים שאיישו את המכון, בלי לדעת מה באמת יהיה נחוץ בראייה רטרוספקטיבית, כפי שנהוג ברבים מאוספי השואה האחרים. "בשל כך יש לארכיון אופי מתפתח", אמר סימפסון. "ייחודה של הספרייה הוא בכך שהיא התפתחה במהלך השואה ולפניה".
וינר, מזרחן בהכשרתו וחייל מעוטר ממלחמת העולם הראשונה, היה מוטרד מהקנוניות האנטישמיות שהתפשטו ברחבי גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ומיקד את מאמציו במעקב ובמאבק במחתרת הימנית־קיצונית בגרמניה.
העלון הראשון שלו, "פתיח לפוגרומים", פורסם בשנת 1919 והזהיר – באופן נבואי – כי פלגים מיליטריסטים ופלגים מהימין הקיצוני בחברה הגרמנית מוקסמים מרעיון האלימות המאורגנת נגד יהודי גרמניה.
עד אמצע שנות ה־20 הוא התעמת בפומבי עם לאומנים גרמנים – בעיתונות המודפסת ובעימותים פומביים, ובשנת 1925 כתב מאמר ביקורת על "מיין קמפף" של היטלר
הוא התחיל לאסוף עלונים, ספרים וחוברות כדי לעקוב אחרי לאומנים קיצוניים גרמנים ופתח משרד בחסות הגוף המייצג המרכזי של יהודי גרמניה. עד אמצע שנות ה־20 הוא התעמת בפומבי עם לאומנים גרמנים – בעיתונות המודפסת ובעימותים פומביים, ובשנת 1925 כתב מאמר ביקורת על "מיין קמפף" של היטלר.
כשהיטלר עלה לשלטון בשנת 1933, וינר כבר לא היה יכול להישאר בגרמניה. הוא העביר את פעילותו לאמסטרדם, שם צוותו הקים רשת איסוף מידע על החיים היהודיים ברייך השלישי.
"כשהיטלר עלה לשלטון, הם כבר הבינו מה צריך לשמור", סיפר סימפסון. "הם היו חדשניים למדי, לדוגמה, באיסוף גזרי עיתונים, מסמכים יומיומיים ועלונים של הימין הקיצוני. מדובר בדברים שאחרים בדרך כלל לא שמרו או אבדו", הוא הוסיף.
דוגמה אופיינית לעבודתו של וינר היא חוברת יוצאת דופן שחיברו בשנת 1935 זוג פליטים יהודים שנסעו במכונית ברחבי גרמניה כדי לצלם שלטי דרכים אנטישמיים. התמונות, שהוצגו והופצו באירוע באמסטרדם בשנת 1935, משרטטות תמונה מטרידה של הנאציפיקציה שעברה גרמניה.
"יהודים אינם רצויים כאן!" זועק שלט אחד. "ידידות עם יהודים מובילה להרחקה מקהילת הכפר", נכתב בשלט אחר, בפאתי כפר קטן. אולם, ליל הבדולח שינה הכול.
דיווחים של עדי ראייה זרמו למשרדו של וינר באמסטרדם מיהודים מרחבי גרמניה ואוסטריה. חוקרים, שרבים מהם נמלטו עם וינר בשנת 1933, החלו לגבות עדויות – 305 מהן נותרו באוסף המוזיאון ונכללו בדיווחים שנשלחו לפוליטיקאים ולעיתונים ברחבי העולם.
"כשנתקלים ברבים מהמסמכים כאן", אמר סימפסון, "יש לעיתים קרובות תחושה של הפתעה, בהלה או ספק שעולים מהמסמכים עצמם". בשנת 1939 וינר צפה את הנולד, והעביר את הארכיון ללונדון, שם יצר קשרים הדוקים עם הקהילה היהודית הבריטית.
לאורך המלחמה וינר ועמיתיו אספו מידע מגרמניה ומאירופה הכבושה על ידי הנאצים. הם פרסמו תקציר דו־שבועי של מידע שנאסף ממקורות מהימנים, מאנשים שנמלטו ומעיתונים מרחבי אירופה, מהם החלה לעלות תמונה ברורה יותר של ההשמדה השיטתית של הקהילות היהודיות באירופה.
באחת המהדורות המוקדמות של "חדשות יהודיות", נציג מה־Jewish Telegraphic Agency בלונדון מדווח כי גולים פולנים בלונדון קיבלו דיווחים על "מחנות ריכוז באושוויינצ'ים [השם הפולני של אושוויץ]".
באותו דיווח פורסם כי יש במחנה אושוויץ "1,500 אסירים". "אני חושבת שלעיתים קרובות אנשים סבורים בטעות שאיש לא ידע דבר עד הסוף, וכי רק בשחרור הבריטי של [מחנה ריכוז] בלזן הבינו באמת מה קרה", אמרה ברברה וורנוק, מנהלת החינוך של הספרייה. "יש ברשותנו כל מה שנדרש כדי להראות שדברים מסוימים הגיעו לאנשים בבריטניה בנוגע לשואה בזמן התרחשותה".
![דיווח חדשות קצר של Jewish Telegraphic Agency מכיל כמה מהדיווחים הראשונים על "מחנות ריכוז באושוויצ'ם" (צילום: ג'ייקוב ג'ודה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/01/12-27-21-wiener-library-4-1024x640.jpeg "דיווח חדשות קצר של Jewish Telegraphic Agency מכיל כמה מהדיווחים הראשונים על "מחנות ריכוז באושוויצ'ם" (צילום: ג'ייקוב ג'ודה)")
המידע שנאסף על ידי וינר ושותפיו לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה הוצג במשפטים שנערכו לאחר המלחמה, בין היתר במשפטי נירנברג ובמשפטו של אדולף אייכמן
המידע שנאסף על ידי וינר ושותפיו לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה הוצג במשפטים שנערכו לאחר המלחמה, בין היתר במשפטי נירנברג ובמשפטו של אדולף אייכמן בירושלים בשנת 1961.
כבר בשנות ה־50 התחילו עמיתיו של וינר לאסוף עדויות מפי עדי ראייה על השואה מרחבי אירופה. בשנות ה־60 הם החלו גם לאסוף עדויות על רצח הצוענים באירופה. יותר מ־1,000 עדויות נגבו ותועדו, באופן שהבטיח את הנצחת הקולות והזיכרונות שבדרך כלל לא תועדו.
"שומעים עדויות מאנשים מבוגרים", אמרה וורנוק. "הן כל כך שונות מהעדויות שנגבו מייד לאחר המלחמה, שניתנו לעיתים קרובות במהלך משפטים שנערכו, או בהקשר שהושפע על ידי נסיבות מקומיות".
ככל שחולף הזמן, גוברים מאמצי הספרייה לאסוף עוד מידע. "אנחנו עדיין מקבלים פניות לתרומות מדי שבוע", אומרת וורנוק. עם זאת, הספרייה הפכה יותר ויותר למרכז חינוכי בנושא השואה, שמתריע מפני אנטישמיות, רצח עם ופשיזם.
אתר האינטרנט The Holocaust Explained, שמנוהל על ידי הספרייה, רשם יותר משני מיליון צפיות ייחודיות מ־200 מדינות ברחבי העולם בשנת 2021, מה שהפך אותו לאחד האתרים הפופולריים בעולם לחינוך בנושא השואה.
נוסף על כך, בספרייה מתקיימים באופן קבוע הרצאות, תערוכות וכנסים, ומוצגים בה המחקרים ההיסטוריים העדכניים ביותר בנושא השואה, בסיוע אוצר המסמכים יקר הערך של וינר.
חדר הקריאה, שבו נמצאים חלק מ־85 אלף הספרים שבבעלות הספרייה, ממחיש את חשיבות החומרים המצויים בספריית וינר עבור היסטוריונים. חוקרים נדהמים למראה המסמכים.
בחוץ, נשמעת המולת סטודנטים מבית הספר ללימודי אפריקה והמזרח הסמוך – אחת מארבע האוניברסיטאות העיקריות במרכז לונדון – שעולים ויורדים במדרגות המבנה הצר. צוות ספריית וינר, שזוכה להערכת החוקרים בזכות הסיוע שהוא מספק והגישה הידידותית של חבריו, מסייע לאנשי אקדמיה צעירים באמצעות שיחות, ייעוץ, וסדנאות.
בשנים האחרונות הספרייה קיבלה מסמכים בנושא רדיפת היזידים בעיראק ובסוריה על ידי דעאש, על הפרות של זכויות אדם במיאנמר ועל פשעים נגד האנושות בדארפור
הספרייה מציעה את עצמה כמקום לשימור מסמכים וראיות מאירועי רצח עם נוספים. בשנים האחרונות הספרייה קיבלה מסמכים בנושא רדיפת היזידים בעיראק ובסוריה על ידי דעאש, על הפרות של זכויות אדם במיאנמר ועל פשעים נגד האנושות בדארפור – כולם הוגשו כראיות בבתי דין בינלאומיים.
הספרייה מוציאה מעת לעת התרעות על אירועים חריגים, ומשתפת פעולה עם ארגונים אנטי־פשיסטיים בבריטניה, ביניהם "Hope, Not Hate". כמו כן, הספרייה פועלת כדי להעלות את המודעות בנושא רדיפת האויגורים בסין ועל פעולות אנטישמיות של הימין הקיצוני בבריטניה.
"אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כעל ארגז כלים לאחרים", אמר סימפסון. "אנו רואים את עצמנו כחלק מהמאבק נגד הכחשת השואה וקריאת תיגר על דעות קדומות בכל מקום. אנחנו יודעים במה אנחנו טובים – לספק לאחרים את הכלים כדי לעשות בדיוק את זה.
"אלפרד וינר ומקימי המכון ראו עצמם חלק מהמאבק", הוא הוסיף. "אנחנו מגיעים מאותו מקום ומכירים בכך שכעת יהיו אחרים שנמצאים בעמדה טובה יותר לעמוד בקו החזית ולקרוא תיגר על פשיסטים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו