התקשורת הישראלית מדווחת על המשבר בין רוסיה, אוקראינה וארה"ב בעיקר מנקודת המבט האמריקאית. לפי זווית ראייה הזו ולדימיר פוטין הוא האיש הרע, התוקפן, הרוצה ליישם מדיניות הרסנית.

כך מפרסם עיתון הארץ מאמר של דיוויד סנגר מהניו יורק טיימס, בו הוא כותב שמבחינת נשיא רוסיה פוטין, השיחות הן ניסיון להקים מחדש את מה שכונה "אזור ההשפעה הסובייטית".

התקשורת הישראלית מדווחת על המשבר בין רוסיה, אוקראינה וארה"ב בעיקר מנקודת המבט האמריקאית, לפיה ולדימיר פוטין הוא האיש הרע, התוקפן, הרוצה ליישם מדיניות הרסנית

לפי סנגר:

"לכל מי שדמיינו שבשנת 2022 רוסיה תהיה חלק מהותי באירופה, היה השבוע האחרון תזכורת כואבת שלא הרבה השתנה בעידן שלאחר המלחמה הקרה. בעיניו של פוטין לפחות".

ביידן רוצה לצמצם סיכוי למלחמה באירופה. לפוטין יש תוכניות אחרות https://t.co/N28Ms2Ww3y

— Haaretz הארץ (@Haaretz) January 15, 2022

אלון פנקס, דיפלומט ותיק ויועץ פוליטי, כותב במאמר מאוזן יותר:

"נשיא רוסיה רוצה למנוע את הרחבת נאט"ו, למנוע מאוקראינה להצטרף לברית, ובפועל לשעבד אותה מחדש לרוסיה. […] פוטין מעלה זה שנים טיעון כבד משקל […] העובדה הברורה היא שבין 1999 ל–2014 הצטרפו לנאט"ו שבע מדינות — פולין, רומניה, צ'כיה, סלובקיה, ליטא, אסטוניה ולטביה. כולן היו חברות בברית ורשה, כולן מדינות שרוסיה מתייחסת אליהן כמרחב ההשפעה שלה. למרות זאת, טוען פוטין, מוסקבה לא יצרה משבר ולא שברה את הכלים. […] מדוע נדרשת הרחבה נוספת של נאט"ו, הוא תוהה. מדוע התחייבה הברית הצפון אטלנטית ב–2008 לצרף את גיאורגיה ואוקראינה, שתי רפובליקות סובייטיות לשעבר".

איש אינו יודע מה יעשה פוטין במשבר באוקראינה, גם לא הוא עצמו – אירופה
https://t.co/7L9ASZZTV9

— Alon Pinkas (@AlonPinkas) January 13, 2022

לצד ניתוחים אלו של המדיניות הרוסית, לא מוצאים כלל ניתוח של המדיניות האמריקאית, שיש לה חלק ניכר בהידרדרות למשבר הנוכחי. בהמשך לרשומה הקודמת שהתפרסמה זו, "החטא הקדמון של ארה"ב ביחס לרוסיה המודרנית", מה-13 בינואר, 2022, אציין כאן שני איפיונים של המדיניות האמריקאית מאז 1990.

1. פרויקט המאה החדשה האמריקאית

פרויקט המאה החדשה האמריקאית, PNAC. ב-1991, בעקבות התפרקות ברית המועצות והניצחון במלחמת עיראק הראשונה, ארה"ב הפכה למעצמה המובילה בעולם. לאחר סילוק הכוחות העיראקיים מכווית, החליטו הנשיא בוש האב ומפקד המטות המשולבים גנרל קולין פאוול לסיים את המלחמה, להסיג את הכוחות ולהותיר את סדאם חוסיין בשלטון.

החלטה זו נתפסה על-ידי חלק מאנשי הממשל, כמו פול וולפוביץ, אז תת שר ההגנה למדיניות, ובעיני הוגי דעות ניאו-שמרניים Neoconservatives כטעות קשה וכבגידה בעקרונות הדמוקרטיה האמריקאית. אלו רצו בהמשך המלחמה עד לסילוקו של סדאם חוסיין והשלטת משטר דמוקרטי בחסות אמריקאית בעיראק. שליטה במקורות הנפט העיראקיים העצומים הייתה כמובן חלק משיקולים אלו.

ניאו-שמרנים ראו בהסגת הכוחות האמריקאים מעיראק טעות קשה ובגידה בעקרונות. הם רצו במלחמה עד סילוק סדאם חוסיין והשלטת משטר בחסות אמריקאית, כולל שליטה במקורות הנפט העיראקיים

עם בחירתו של ביל קלינטון לנשיאות ב-1992, עברו בכירי הממשל הקודם למכוני חשיבה ימניים, שהחשוב לעניין הנוכחי היה PNAC – Project for the New American Century. מכון זה, שפעל בוושינגטון בשנים 2006-1997, נוסד כארגון ללא מטרות רווח על ידי ויליאם קריסטול ורוברט קגן, מאבות הניאו-שמרנות האמריקאית. בין החותמים על הצהרת העקרונות של המכון היו ריצ'ארד צ'ייני, פרנסיס פוקויאמה, נורמן פודהורץ, דונלד ראמספלד, ופול וולפוביץ, מראשי הניאו-שמרנים האמריקאים.

פרויקט המאה החדשה האמריקאית שאף לעצב את המאה ה-21 החדשה לטובת עקרונות ואינטרסים אמריקאיים, ולשימור וביצור ההגמוניה האמריקאית העולמית לקראת ובמשך המאה ה-21. מטרותיו המוצהרות היו שמירה על ביטחון ארצות הברית, וקידום האינטרסים האמריקאיים בין היתר תוך שימוש בכוח צבאי. ההיסטוריון הימני ניאל פרגוסון תאר מדיניות זו:

"הניאו-שמרנים טענו כי שאר העולם צריך למהר ולאמץ את הדרך הפוליטית האמריקאית, או להכין עצמו להיות מופצץ לעידן הדמוקרטי".

בספטמבר 2000, פרסם PNAC דו"ח עב כרס שכותרתו: Rebuilding America's Defenses: Strategies, Forces, and Resources For a New Century. נקודת המוצא של הדו"ח היתה: "אמונה כי אמריקה צריכה לשאוף לשמר ולהרחיב את עמדת ההנהגה העולמית שלה ע"י שמירה על עליונותם של כוחות צבא ארה"ב". אחת המשימות העיקריות המתוארות בדוח היא:

"להילחם ובנחישות ולנצח בו זמנית, במספר מלחמות גדולות בזירות שונות".

ב-20 בספטמבר 2001, תשעה ימים לאחר הפיגוע במגדלי התאומים, שלח PNAC מכתב לנשיא ג'ורג' בוש הקורא ל"מאמץ נחוש לסלק את סדאם חוסיין מהשלטון בעיראק", והחלפת המשטר בה "גם אם הראיות לא קושרות את עיראק ישירות להתקפה. כל אסטרטגיה המכוונת למיגור הטרור ונותני החסות שלו, חייבת לכלול מאמץ נחוש לסלק את סדאם חוסיין מהשלטון בעיראק. כישלון לבצע פעילות כזו יהווה כניעה מוקדמת ואולי מכריעה במלחמה בטרור הבינלאומי".

מלחמת עיראק השניה, המלחמה באפגניסטן ומלחמות דומות אחרות, הן דוגמאות למימוש השאיפות של PNAC, שהתגלמו במדיניות האגרסיבית של ארה"ב בשנים האחרונות, בין השאר בהתפשטות של נאט"ו מזרחה.

מלחמת עיראק השניה, המלחמה באפגניסטן ומלחמות דומות אחרות, הן דוגמאות למימוש השאיפות של PNAC שהתגלמו במדיניות האגרסיבית של ארה"ב בשנים האחרונות, בין השאר בהתפשטות של נאט"ו מזרחה

2. גיאורגיה

הניאו-שמרנים הגיעו לעמדות החלטה בעשור הראשון של המאה בממשל של הנשיא ג'ורג' בוש, והשפיעו בתחום הצבאי ובמדיניות החוץ, ובמיוחד בביטחון הלאומי והמלחמה בעיראק, עם תוצאות נוראות.

הם ראו בנשיא גיאורגיה, מיכאיל סאאקאשווילי, שהיתה לו אוריינטציה מערבית, בן ברית. הזיקה והקשרים הנמשכים של הניאו-שמרנים לסאאקאשווילי מתגלים למשל בהזמנתו לנאום בכנס של מכון החשיבה הימני "AEI" בוואשינגטון ביולי 2006, בו דובר על המאמצים של גיאורגיה להצטרף לנאט"ו, על השתתפות גיאורגיה במלחמה בעיראק, ועל היחסים עם רוסיה וארצות הבית.

ממשל בוש תמך בגיאורגיה תחת סאקשווילי בהשקעות – בעיקר בתחום הצבאי. בתחום הפוליטי-דיפלומטי ארצות הבית דחפה לצירוף גיאורגיה לנאט"ו, וללא ההתנגדות הנמרצת של גרמניה (בגיבוי צרפת) ייתכן שהייתה מצליחה בכך.

גיאורגיה, הובסה בקלות ובמהירות ע"י רוסיה במלחמת חמשת הימים בקיץ 2008. אבל ברור שמטרתה של רוסיה הייתה למנוע את צירופה של גיאורגיה לברית נאט"ו, ולא לחסל את עצמאותה של גיאורגיה. אם זו הייתה אז מטרתה של רוסיה, היא יכולה הייתה לעשות זאת בקלות.

על המדיניות האמריקאית אפשר ללמוד מדברי סגנית שר החוץ של ארה"ב, וונדי שרמן:

"לא נאפשר לאיש לטרוק את דלת המדיניות הפתוחה של נאט"ו, שהיתה תמיד עקרון מרכזי של הברית. לא נוותר על שיתוף פעולה עם מדינות ריבוניות המעוניינות בקשרים עם ארה"ב. ולא נקבל החלטות על אוקראינה בלי אוקראינה, על אירופה בלי אירופה, ועל נאט"ו בלי נאט"ו".

נשמע טוב, אלא שמדיניות הדלת הפתוחה של נאט"ו היא שם מכובס למדיניות ההתפשטות מזרחה של ארה"ב ונאט"ו, המאיימת על רוסיה.

"לא נאפשר לאיש לטרוק את דלת המדיניות הפתוחה של נאט"ו", אמרה וונדי שרמן. נשמע טוב, אלא שהמדיניות הזו היא שם מכובס למדיניות ההתפשטות מזרחה של ארה"ב ונאט"ו, המאיימת על רוסיה

לאלון פנקס יש הצעה לפתרון המשבר בקווים הדומים לדרישות הרוסיות: פשרה שתמנע בפועל מאוקראינה להצטרף לנאט"ו, והסכמות לא להציב טילים בסמוך לרוסיה ולהימנע מתרגילים צבאיים רחבי היקף באזורים המשיקים לגבולות רוסיה או בלארוס.

כל זה לא אומר שפוטין הוא "חסיד אומות העולם", אלא שכדאי לארה"ב, לחברות ברית נאט"ו, ולאוקראינה ללמוד מאירועי קיץ 2008 בגיאורגיה, ומאירועי 1962, משבר הטילים בקובה, לפני שהם ממהרים לצרף את אוקראינה וגיאורגיה לברית נאט"ו.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.