ספר המבוסס על חקירה בינלאומית שהסתיימה לאחרונה סביב הסגרתה של אנה פרנק לידי הנאצים תואר על ידי היסטוריונים של השואה בהולנד כ"מגוחך לחלוטין וראוי לגינוי".

"הבגידה באנה פרנק: חקירת תיק ישן" (באנגלית) מאת רוזמרי סאליבן, שפורסם בשבוע שעבר, עוקב אחר עבודתם של חוקרים שעשו שימוש בבינה מלאכותית כדי לקבוע מי חשף את המחבוא, או "האגף הסודי", שבו הסתתרה כותבת היומן היהודייה עם משפחתה מפני הנאצים. מאז מותה של פרנק ב-1945, אינספור חקירות, סרטי תעודה וספרים ניסו לפתור את התעלומה הזאת.

על סמך מכתב אנונימי שנשלח לאב המשפחה אוטו פרנק, צוות חקירת התיק קבע כי ארנולד ואן דן ברך – נוטריון וחבר במועצה היהודית שמונתה על ידי הנאצים – מסר לגרמנים כתובות של יהודים במסתור בתמורה לחירותו. בין הכתובות הללו, טוענים החוקרים, היה הבניין שבו שכן משרדו של אוטו, ובו היו גם החדרים הנסתרים.

"מסקנות גדולות דורשות הוכחה גדולה", אומר ההיסטוריון יוהאנס הווינק טן קייט לזמן ישראל. "אני לא יכול להאמין שחבר במועצה היהודית סחר בכתובות תמורת חופש. אחרי שהמועצה פורקה, חבריה נשלחו למחנות, אלא אם הם מצאו מקום מסתור".

"איסוף" יהודי אמסטרדם במהלך השואה

כפרופסור אמריטוס ללימודי שואה באוניברסיטת אמסטרדם, הווינק טן קייט בילה עשרות שנים במחקר על העיר תחת הכיבוש הגרמני. על פי ההיסטוריון, ואן דן ברך שהה במסתור במשך רוב שנת 1944, בכלל זאת בזמן הפשיטה על המחבוא של משפחת פרנק בתחילת אוגוסט.

"המעמד המיוחד של ואן דן ברך [בין השאר בשל חברותו במועצה היהודית] נשלל ממנו על ידי הנאצים", אומר הווינק טן קייט. "כדי להסגיר את משפחת פרנק, הוא היה צריך לצאת החוצה – וזה בדיוק מה שהוא ניסה להימנע ממנו".

"המעמד המיוחד של ואן דן ברך [בין השאר בשל חברותו במועצה היהודית] נשלל ממנו על ידי הנאצים", אומר הווינק טן קייט. "כדי להסגיר את משפחת פרנק, הוא היה צריך לצאת החוצה – וזה בדיוק מה שהוא ניסה להימנע ממנו"

צוות החקירה, בראשותו של סוכן ה-FBI לשעבר וינסנט פנקוק, מנה עשרות חוקרים ויועצים. הצוות נעזר גם בעשרות יועצים חיצוניים, מדעני נתונים, קרימינולוגים ומומחים אחרים, שרבים מהם מוזכרים וזוכים להכרת תודה ב-99 עמודי הספר שמוקדשים לתודות ולהערות.

ספרה של סאליבן משחזר במידה רבה את התכנים הפרובוקטיביים ביותר של ספרים קודמים שעסקו באנה פרנק, כשהוא מתרכז ב"רמזים" לגבי זהותו של מי שהסגיר את בני המשפחה היהודית במסתור. רק בעמוד 228 של הנרטיב שנפרש על פני 298 עמודים היא מציגה את ה"תגלית" המרעישה של צוות חקירת התיק, שלפיה ואן דן ברך הוא זה שהסגיר את אנה פרנק.

עטיפת הספר "הבגידה באנה פרנק"

במהלך המלחמה ואחריה נשמעה ביקורת קשה על המועצה היהודית בשל "שיתוף פעולה" עם הנאצים. כמה מחבריה – ובהם ואן דן ברך, שמת ב-1950 – הועמדו למשפט לאחר השואה. עם זאת, אומר הווינק טן קייט, מעולם לא נטען כי המועצה החזיקה ברשימת מקומות מסתור של יהודים.

"היה מספר רב של האשמות נגד חברי המועצה היהודית, אבל הטענה שהם ניהלו רשימות של כתובות של יהודים ששהו במסתור מעולם לא נכללה בהן", אומר הווינק טן קייט, שגם משמש חוקר בכיר במכון ההולנדי לתיעוד מלחמתי.

"החוקרים לא מסבירים איך בדיוק ואן דן ברך ראה את אותן רשימות לכאורה ואם הכתובת של משפחת פרנק נכללה ברשימה כזאת", אומר הווינק טן קייט. "אז יש למעשה הרבה קצוות רופפים. ההצהרה של החוקרים שהם בטוחים [במסקנה שלהם] ב-85 אחוזים היא מוגזמת ומוזרה, לכל הפחות".

"החוקרים לא מסבירים איך בדיוק ואן דן ברך ראה את אותן רשימות לכאורה ואם הכתובת של משפחת פרנק נכללה ברשימה כזאת. ההצהרה של החוקרים שהם בטוחים ב-85% היא מוגזמת ומוזרה, לכל הפחות"

סאליבן, מצידה, מודה כי ממצאיו של צוות החקירה – ועל כן גם ספרה – עלולים לעורר אי-נוחות בקרב רבים. נושא רגיש במיוחד, כותבת סאליבן, הוא האפשרות שמסקנותיו של צוות החקירה יחזקו סטריאוטיפים שליליים של יהודים כאנוכיים ונכלוליים.

"כולם ידעו כמה חזקות – ומכעיסות – יהיו המסקנות שלהם; הם מוכנים לתגובה של העולם", כותבת סאליבן בהתייחס לצוות חקירת התיק.

"העובדה שיהודי הולנדי מכובד מסר ככל הנראה כתובות [לגרמנים], שמישהו שאינו שונה כל כך מאוטו פרנק עצמו הוא המלשין… זה מטלטל", כותבת סאליבן.

אנה פרנק

"לא מוכח, ידוע או מגובה בראיות"

כל ההיסטוריונים ההולנדים שהתראיינו לזמן ישראל הביעו אכזבה מניצול של משאבים לצורך חקירה שהניבה "שטויות", כפי שניסח זאת אחד החוקרים.

"מעל הכול, הספר מלא בביטויים כמו 'ככל הנראה', 'קרוב לוודאי', 'סביר להניח', ובכל זאת בסופו של דבר הממצאים מוצגים כסוג של אמת", אומרת לאורין פסטנהאוט, חוקרת ומרצה במכון הלאומי לחקר מלחמה, שואה ורצח עם.

"למזלנו, בינתיים נשמעו כמה הערות יותר ביקורתיות", אומרת פסטנהאוט.

"מעל הכול, הספר מלא בביטויים כמו 'ככל הנראה', 'קרוב לוודאי', 'סביר להניח', ובכל זאת בסופו של דבר הממצאים מוצגים כסוג של אמת. למזלנו, בינתיים נשמעו כמה הערות יותר ביקורתיות"

כמו רוב ההיסטוריונים שהתראיינו לכתבה, אנמיק גרינגולד לא קראה את "הבגידה באנה פרנק". אולם גרינגולד אומרת כי היא צפתה בחלק מהכיסוי התקשורתי הנרחב של חקירת התיק הישן.

"עצם הרעיון שהמועצה היהודית החזיקה רשימות של כתובות מסתור הוא לא מוכח, ידוע או מגובה בראיות", אומרת גרינגולד, אוצרת מוזיאון השואה הלאומי של הולנד.

"כל המומחים ששמעתי עד היום מאשרים שזה לא נכון", היא אומרת. "[להצביע על ארנולד ואן דן ברך] זה ללכת עוד צעד אחד רחוק מדי".

ההיסטוריונית אנמיק גרינגולד בוחנת את תעודת "המועצה היהודית" של ליון פאלאש בבית הכנסת הפורטוגלי באמסטרדם, הולנד, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')

באופן כללי, אומרים אנשי אקדמיה הולנדים, צריך להפעיל את "השכל הישר" כשמנסים לחשוב אם ייתכן שהמועצה היהודית החזיקה רשימות של מקומות מסתור של יהודים בזמן הכיבוש הנאצי.

"זה לא נראה סביר שאנשים יספקו מידע על מקומות המסתור שלהם, או של בני משפחתם, למועצה היהודית, שראשיה אימצו בגלוי את הגישה החוקית של שיתוף פעולה עם הגרמנים", אומרת פסטנהאוט.

"זה לא נראה סביר שאנשים יספקו מידע על מקומות המסתור שלהם למועצה היהודית, שראשיה אימצו בגלוי את הגישה החוקית של שיתוף פעולה עם הגרמנים"

"בנוסף, המועצה הייתה נתונה תחת פיקוח הדוק של השלטונות הגרמניים – זה היה מסוכן מאוד מצידה להחזיק רשימות כאלה", אומרת פסטנהאוט, שכתבה לאחרונה ספר על מועצות היהודים במדינות מערב אירופה במהלך השואה.

על פי בארט ואן דר בום מאוניברסיטת ליידן, ההנחה שבידי המועצה היהודית של אמסטרדם היו רשימות של מקומות מסתור "אינה הגיונית כלל, ואינה נתמכת בשום ראיה רצינית".

"לא הייתי מוכן לקבל דבר כזה מהסטודנטים שלי", אומר ואן דר בום, שספרו על המועצה היהודית של אמסטרדם עתיד לראות אור באפריל. "אם ראשי המועצה היהודית ערכו רשימות כאלה כדי להציל את עצמם, כפי שטוען הספר, אז מדוע הם לא עשו בהן שימוש בקיץ של 1943, כשהמועצה היהודית פורקה?"

חברי המועצה היהודית של אמסטרדם, שמונתה על ידי הנאצים. ארנולד ואן דן ברך יושב שני משמאל

באופן כללי, "הבגידה באנה פרנק" אינו עושה דבר כדי להפריך אמונות שגויות סביב פעילותה של המועצה היהודית, כמו המיתוס שלפיו המועצה – ולא הרשויות הגרמניות – היא שהחליטה אילו יהודים יגורשו למחנות המוות.

"זה בעייתי, מפני שהמועצה היהודית הייתה ארגון שממילא קיימות סביבו כל כך הרבה תפיסות שגויות", אומרת פסטנהאוט. "צוות החקירה היה צריך להיות זהיר מאוד בעיסוק בנושא הזה. הם יכלו לפחות לפנות להיסטוריון שעסק בנושא ובחומרים הארכיוניים. הם לא עשו את זה.

"צוות החקירה היה צריך להיות זהיר מאוד בעיסוק בנושא הזה. הם יכלו לפחות לפנות להיסטוריון שעסק בנושא ובחומרים הארכיוניים. הם לא עשו את זה"

"גישה זהירה ומאופקת יותר – בלי כל החשאיות הזאת לגבי הממצאים לפני כן, ובלי כל הקמפיין השיווקי סביב ההכרזה על הממצאים האלה – הייתה הולמת יותר".

ואן דר בום אומר כי הספר והחקירה מדגימים "עד כמה צינית ובלתי מציאותית התפיסה הרווחת של המועצה היהודית. העיתונים ההולנדיים דיווחו בהתחלה על כל הסיפור [של החקירה] באופן לא ביקורתי; נראה שלא עלה בדעתם שממצאי החקירה הם בלתי סבירים".

"מגוחכות לחלוטין וראויות לגינוי"

מסקנתו של צוות החקירה כי המועצה היהודית החזיקה ברשימות של מקומות מסתור של יהודים התבססה על מכתב שנשלח לאוטו פרנק אחרי המלחמה. אותו מכתב הצביע על ואן דן ברך כמי שהסגיר את מקום המחבוא של המשפחה.

ארון הספרים הנפתח (משמאל בשנות החמישים) בבית אנה פרנק באמסטרדם, הולנד, שמאחוריו הסתתרו אנה פרנק ושבעה יהודים נוספים מפני הנאצים (צילום: מאט ליבוביץ')

"המכתב האנונימי הוא למעשה הראיה היחידה", אומר ואן דר בום. "דבר קיומו והתוכן שלו כבר היו ידועים ופורסמו ב-2003, אבל צוות החקירה ראוי לקרדיט על כך שהצליח למצוא עותק שלו ולאמת את העובדה שהוא נעשה על ידי אוטו פרנק".

למרות זקיפת הקרדיט לצוות על איתור המכתב, ואן דר בום אינו מסכים שאותו מסמך מהווה "הוכחה" לכך שהמועצה היהודית החזיקה בידה רשימות של מקומות מסתור.

"המכתב רק מוכיח שזמן קצר לאחר המלחמה מישהו האמין, או רצה שאוטו פרנק יאמין, שוואן דן ברך הוא הבוגד", אומר ואן דר בום.

מוסכם וידוע כי התקופה שלאחר המלחמה בהולנד הייתה מלאת מרירות ומעשי נקמה שונים. צריך להביא בחשבון את האווירה הזאת כשמצביעים על המכתב כ"הוכחה" לכך שוואן דן ברך היה המלשין, אומרים היסטוריונים.

"כל עוד אנחנו לא יודעים מי כתב את המכתב, אין שום דרך לדעת עד כמה הוא אמין", אומר ואן דר בום. "זאת האשמה מאוד חמורה, שהספר למעשה אינו מספק לה שום הוכחה".

"כל עוד אנחנו לא יודעים מי כתב את המכתב, אין שום דרך לדעת עד כמה הוא אמין. זאת האשמה מאוד חמורה, שהספר למעשה אינו מספק לה שום הוכחה"

אוטו פרנק, אביה של אנה פרנק, מקבל פרס על מכירת מעל מיליון עותקים של "יומנה של אנה פרנק" באנגליה, 1971 (צילום: AP Photo/Dave Caulkin)

פסטנהאוט מוסיפה כי "החוקרים לא יכלו לזהות מי שלח את המכתב לאוטו פרנק, או מה היו המניעים שלו או שלה. ואן דן ברך היה חבר בולט בקהילה היהודית, גם זו של אחרי המלחמה, ובהתחשב בעובדה שהוא עבד בשביל המועצה היהודית, יכול להיות שמישהו רצה להאיר אותו באור שלילי".

באופן כללי, ואן דר בום אומר כי הוא סבור שהמסקנות במרכזו של "הבגידה באנה פרנק" הן "מגוחכות לחלוטין וראויות לגינוי".

"אולי כל זה יתפוגג ברגע שיובהר שהספר הזה לא מוכיח שום דבר. אבל בהתחשב בכיסוי התקשורתי – בכלל זאת בתוכנית '60 דקות' – יכול להיות שהנזק כבר נעשה", אומר ואן דר בום. "אנה פרנק, סמל התמימות העולמי, נבגדה על ידי יהודי".

"אולי כל זה יתפוגג ברגע שיובהר שהספר הזה לא מוכיח שום דבר. אבל בהתחשב בכיסוי התקשורתי – בכלל זאת בתוכנית '60 דקות' – יכול להיות שהנזק כבר נעשה"

ההיסטוריון אד ואן לימפט, מומחה בתחום "ציידי הראשים" ההולנדים, שלכדו יהודים במקומות מסתור בתקופת השואה, אומר כי החקירה הייתה הזדמנות שהוחמצה.

"יש לי הרושם שאותם היסטוריונים [הולנדים אחרים] צודקים בכך שצוות החקירה של התיק כנראה קפץ למסקנות כדי להפוך את המחקר שלו להצלחה, היסטורית ומסחרית", אומר ואן לימפט, שמאמריו על משתפי פעולה הולנדים מוזכרים בספר.

ורד אדום ותמונה של אנה פרנק מונחים על אבן ההנצחה של האחיות מרגו ואנה פרנק בברגן בלזן (צילום: AP Photo/Joerg Sarbach)

"[החקירה] הייתה החמצה", אומר ואן לימפט. "זה היה הסיכוי הטוב ביותר למצוא את האחראי להסגרתם של שמונת האנשים שהסתתרו בפרינסנגראכט 263 באמסטרדם. אני חושש שהם לא הצליחו".

"החקירה הייתה החמצה. זה היה הסיכוי הטוב ביותר למצוא את האחראי להסגרתם של שמונת האנשים שהסתתרו בפרינסנגראכט 263 באמסטרדם. אני חושש שהם לא הצליחו"

בסופו של דבר, לשימוש של צוות החקירה בבינה מלאכותית ובמטא-נתונים לא היה הרבה קשר לסימונו של ואן דן ברך כחשוד העיקרי, אומרת פסטנהאוט.

"לא לגמרי ברור איך כלי ההייטק האלה מילאו תפקיד בממצאים הסופיים שלהם", אומרת פסטנהאוט. "הראיות שהם מספקים הן רופפות מאוד".

רוב ההיסטוריונים מטילים ספק בכך שזהותו של האדם שהלשין על אנה פרנק – אם כלל היה כזה – תתגלה אי פעם.

"הנאצים, מסיבותיהם שלהם, השמידו 95% מהארכיונים שלהם שהיו קשורים לרדיפת היהודים, אז אותו אדם שהלשין לקח איתו, או לקחה איתה, את הסוד לקבר", אומר הווינק טן קייט. "כלומר, אם בכלל הייתה הלשנה. משפחת פרנק לקחה כל כך הרבה סיכונים, אז המעצר שלה גם יכול היה להיות תוצאה של חוסר זהירות".