נדב (שם בדוי), מהנדס בשנות ה־30 לחייו, מעולם לא תיאר לעצמו שיזדקק לעזרת שירותי הרווחה. הליך גירושים קשה, שבמרכזו ילדה בת שבע, לא התיר לו ברירה. "ישבנו מול עובדת סוציאלית בחדר קטן וצר על כיסאות מתכת, ליד שולחן מתפרק שעליו מחשב משנות ה־90. היה כל כך צפוף שאני וגרושתי – שקשה לנו אפילו להסתכל אחד על השני – נאלצנו להיצמד, ברמה של מגע בלתי נמנע.
"לא האמנתי שככה באמת נראים שירותי הרווחה של היום. אבל עיקר ההלם והאכזבה היו מכך שלא היה לעו"סית שום כלים כדי להגן על הילדה שלי. מאז שאני ואשתי נפרדנו, הילדה שלי שינתה את ההתנהגות שלה ואת היחס שלה אליי. תמיד כשהייתי אוסף אותה מהגן היא הייתה רצה אליי ושמחה לראות אותי.
"לעו"סית לא היו שום כלים כדי להגן על הילדה שלי. מאז שאני ואשתי נפרדנו, הילדה שלי שינתה את ההתנהגות שלה ואת היחס שלה אליי. היא עצובה כשהיא רואה אותי"
"בחודשים האחרונים היא עצובה כשהיא רואה אותי ואומרת שהיא רוצה ללכת לאימא. שואלת אותי, 'אבא זה נכון שאתה אדם רע? שאתה פגעת באימא ובגללך היא עצובה'? הבנתי שאימא שלה משתמשת בה כדי להתנגח בי, מסיתה אותה נגדי, פוגעת בנפש של הילדה ובקשר שלי איתה".
הסתת ילדים נגד אחד ההורים היא תופעה מוכרת בישראל. נהוג לקשור אותה להליכי גירושים, אולם במקרים רבים היא מתרחשת כעבור זמן מה גם בקרב משפחות שהחליטו להיפרד בהסכמה.
מנתוני משרד הרווחה והביטחון החברתי לשנת 2020 עולה כי מתוך 10,400 תסקירים שנערכו למשפחות בסכסוך משפטי – ב־8% מהמקרים הקשר של הילדים עם אחד משני הוריו נפגע באופן משמעותי עד כדי ניתוק.
ביותר משליש מהמקרים (36%) הניתוק נגרם בעקבות הסתה שמובילה לסרבנות קשר בקרב ילדים. בשפה המשפטית מכנים את התופעה "ילדים סרבני קשר" או "ניכור הורי". במרבית המקרים קשה להוכיח הסתה והמערכת המשפטית ושירותי הרווחה מתקשים לזהות את הסימפטומים של התופעה. על מנת לטפל בה כראוי נדרש אבחון מעמיק וטיפול מקיף ואינטנסיבי לכל בני המשפחה.
"קיוויתי שבית המשפט ושירותי הרווחה יוכלו לעזור לנו לטפל באימא של בתי, להשגיח על האופן שבו היא מתנהלת עם הילדה. שיפנו אותה אולי להדרכת הורים"
"קיוויתי שבית המשפט ושירותי הרווחה יוכלו לעזור לנו לטפל באימא של בתי, להשגיח על האופן שבו היא מתנהלת עם הילדה. שיפנו אותה אולי להדרכת הורים, יכריחו אותה ללכת לטיפול. אבל העובדת הסוציאלית רק הקשיבה לסיפור ואמרה שאין לה כל סמכות לטפל. היא אמרה שבשביל להפנות לטיפול יש צורך בהחלטת שופט. היא רק יכולה להמליץ על הסדרי שהייה.
"משום שאנחנו כבר הסכמנו על זמני שהות ולא רציתי לשנות אותם כי אני לא רוצה שהבת שלי תגדל בלי אימא – שם נגמר הסיפור. קיוויתי ששופט יאלץ אותה להגיע לטיפול או להדרכה ושהיא תהיה בהשגחה שתגרום לה לשנות את דרכיה מול הילדה, אבל זה לא קרה".
"ילד יתום להורה חי"
המערכת המשפטית מכירה בניכור והסתה של ילדים נגד אחד ההורים כתופעה שדורשת התערבות דחופה. נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות אף ניסחה נוהל בנושא. במסגרתו, בין היתר, בתי משפט לענייני משפחה חייבים לקבוע דיון במקרים כאלה תוך 14 יום מהרגע שהוגשה הבקשה.
אולם תוקפו של הנוהל יפוג באפריל 2022 ויש חוסר ודאות לגבי המשך ההתנהלות בנושא. כמו כן, בשנה האחרונה החל בית המשפט למנות עורך דין אפוטרופוס שמטרתו לייצג את אינטרס של הקטינים המעורבים בסכסוך. גם משרד הרווחה מעורב בהליכים משפטיים מהסוג הזה כדי לאבחן ולזהות את הבעיה. עם זאת, אין נוהל טיפולי ברור אם מזהים הסתה.
המערכת לא מתייחסת להסתה הורית כמעשה פלילי או אקט של אלימות והתעללות בילדים. לכן גם כשמקרים כאלה כבר מגיעים לפתח הרשויות, לא עומדים לרשותן הכלים הנדרשים כדי לאבחן ולטפל בהסתה במשפחה. הנפגעים העיקריים מכך, כאמור, הם הילדים שמתנתקים מאחד ההורים.
"אני קוראת לזה 'ילד יתום להורה חי'. זה נורא לראות את זה. תהליך ההסתה הוא מהיר מאוד ולא צריך יותר משבוע כדי לשטוף להם את המוח באמצעות מניפולציות", מספרת עורכת הדין אורית דרור־הראל, מתמחה בדיני ירושה ומשפחה ומטפלת בתיקים של ניכור והסתה.
"אני מייצגת אישה, אם לשני בנים בגיל ההתבגרות, שבעלה תפס אותה עם מאהב במכונית. מייד הוא סיפר לבנים שלו שאימא שלהם בגדה בהם ובו, שאימא אוהבת מישהו אחר ולא אותם. הוא שטף להם את המוח עד כמה הוא קורבן ומסכן ושלאימא שלהם יש חיים אחרים בלעדיהם. מהר מאוד הילדים ניתקו קשר עם האם".
"זו אלימות כלפי ילדים פר אקסלנס, אבל בניגוד לטיפול באלימות, במקרים האלה אין פרוטוקול טיפולי או התוויה מסודרת כיצד להתנהל"
בזמן שההסתה עובדת מהר, הרשויות עובדות לאט. "עד שגורמי הטיפול נכנסים לתמונה זה הרבה פעמים מעט מדי ומאוחר מדי", מסבירה דרור־הראל. "זו אלימות כלפי ילדים פר אקסלנס, אבל בניגוד לטיפול באלימות, במקרים האלה אין פרוטוקול טיפולי או התוויה מסודרת כיצד להתנהל. יש ערבוב וחוסר אבחנה בין אבחון לטיפול".
על פי נתונים שהוגשו לוועדה המיוחדת לזכויות הילד בנושא "הכשלים בשמירה על הקשר בין הורים לילדיהם במשפחות הנמצאות בהליכי גירושין" ב־10 בינואר, יש היום כ־30 אלף ילדים מנוכרים ו/או מנותקי קשר בעקבות הסתה. אלפי הורים – גברים ונשים – סובלים מהמצב.
על פי מחקר שערכה הפסיכולוגית ההתפתחותית ד"ר איימי בייקר בשנת 2007 בארה"ב, לניכור הורי יש השלכות חמורות על הילדים. הם גדלים להיות מבוגרים עם ערך עצמי נמוך ונוטים לדיכאון ושימוש בסמים. חצי מהם הופכים להורים מנותקים בעצמם. לטענת מומחים, בהיעדר ההכרה בתופעה כאלימות והתעללות בילדים, הרשויות לא יפעלו כדי למגר אותה.
בנייר העמדה שהעביר משרד עורכי דין איכבום, שמייצג אבות ואימהות בהליכים משפטיים שמטרתם לסייע ולהביא לחידוש הקשר עם ילדיהם, נכתב: "לסלחנות והסובלנות הנהוגה, גם כיום, בקרב שופטים רבים, בכל המחוזות, לתופעה הקשה של ניכור הורי ולהתעללות הקשה מצדו/ה של ההורה המנכר ומשפחתו בהורה המטרה ובילדים, יש השלכות אקוטיות.
"הניסיון 'להוריד את הלהבות' בדרך של סלחנות וסובלנות, מתאים במקרים רבים של סכסוכי גירושין וטוב שקיים, אך השלכותיו במקרי ניכור הורי עלולות להיות הרסניות, בדיוק כמו שלא היינו מקבלים סלחנות וסובלנות במקרי אלימות במשפחה כלפי בן/בת הזוג וכלפי הילדים, וכמו שאין מקום לסובלנות במקרי חטיפת ילדים".
"סימנים לאלימות"
השיח אודות תופעת ניתוק הקשר עם אחד ההורים מתנהל לעתים כדיון שוביניסטי – נשים נתפסות כמסיתות נגד האבות. חלק מארגוני הנשים מתנגדות לעצם המושג "ניכור הורי", ומציגות אותו כנרטיב ותיוג אסטרטגי של אבות, שמכסה על ההתנהגות האלימה שלהם כלפי האם והילדים.
"כשאימהות מרימות דגל על אלימות במשפחה ומבקשות הגנה על הילד, מופעל שימוש אסטרטגי בתיוג 'ניכור הורי' על ידי ההורה הפוגעני לצורך הגנה משפטית"
בדיון של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, ארגון "אימהות נגד אלימות" התייחס למקרים בהם קיימת אלימות במשפחה: "כשאימהות מרימות דגל על אלימות במשפחה ומבקשות הגנה על הילד, מופעל שימוש אסטרטגי בתיוג 'ניכור הורי' על ידי ההורה הפוגעני לצורך הגנה משפטית וקבלת שליטה על הסדרי הראייה, לצורך משמורת וגם כפגיעה רגשית וכלכלית באם.
"בשלב זה, הילדים, תלוי בגילם, או שמדווחים על כך בעצמם או שהאם שמה לב לסימני אלימות על גופם. חלק מהסימנים – הם סרבנות טבעית להישאר לבד ללא פיקוח. לרשויות אין כלים לאבחן מקרי אלימות נגד פעוטות, חסרי ישע או ילדים. לא מאמינים לדיווחים שלהם. הם מתויגים כמוסתים והאימהות כמתלוננות שווא".
מנגד טען ארגון "אבות למען הצדק" כי יש להכיר במושג "ניכור הורי" ולמגר את התופעה בכל דרך אפשרית.
"בשטח אנחנו רואים גם אימהות וגם אבות שסובלים מנתק מילדיהם באותה המידה", מבהירה דרור־הראל. "אני רואה הרבה מאוד מקרים בהם אבות מסיתים ילדים. זה קורה בעיקר על רקע בגידה בנישואים.
"בימים אלה, למשל, אני מייצגת אישה, אם לשלוש בנות בגיל ההתבגרות, שבגדה בבעלה. האב גילה את הבגידה וסיפר לבנות שהפסיק לאכול ולישון מאז שאימא בגדה ועזבה. הוא בכה ובכה כל היום.
"הבנות תפסו את המקום של האימא בבית וניתקו את הקשר איתה. רק לאחרונה, בעבודה מאומצת, הצלחנו לחדש את הקשר עם האם. זה קרה רק לאחר שאב נכנס למערכת יחסים חדשה והסכים לשחרר את הבנות".
כל הצדדים מסכימים כי מה שעומד במרכז העניין הוא טובת הילדים שנמצאים בלב הסכסוך. גם הוועדה, שמהותה לדאוג לזכויות הילדים בישראל, התמקדה בצורך של המערכות להשקיע זמן ומשאבים ב"חקר האמת" ובטיפול המשפחות על מנת לזהות תופעות חמורות של אלימות והסתה כדי לטפל בהן כראוי.
מדיוני הוועדה עולה כי נכון להיום אין בישראל נהלי עבודה שינחו את גורמי הרווחה והמשפט כיצד לבחון בצורה שיטתית ויסודית את בעיות הקשר שבין הורה לילד, תוך בחינה לעומק של טענות להסתה או אלימות, אם קיימות בין הצדדים.
רוב המשפחות מופנות לטיפול של גורמים פרטיים ומתקשות לממן את התהליך. חסרים מענים לטיפולים משפחתיים מסובסדים בקהילה. תוכנית "גשר לקשר" היא תוכנית חריגה בהקשר הזה ומופעלת על ידי עיריית אשדוד.
במסגרת התוכנית, יותר מ־100 מקרים של בעיות במערכת היחסים בין הורים לילדים מטופלים בשנה. ליאת בכר, מומחית מטעם התוכנית, הסבירה בדיון כי רק בטיפול ממושך, כשכל המשפחה מתגייסת לתהליך, שבמסגרתו מתקיימות פגישות עם כל המשפחה וגם בנפרד, בצורה אינטנסיבית, מצליחים המומחים לזהות דפוסים של הסתה או אלימות.
"נשארתי חסר אונים. קיוויתי שהמערכת תזהה שיש פה מישהי שמוכנה להקריב ילדה חסרת ישע כדי להתנגח בצד השני ותתייחס בחומרה למצב, אבל זה לא קרה"
ואם המשפחה לא גרה באשדוד? במקרה של נדב, אחרי בירורים בשירותי הרווחה, כשהרשויות הבינו שאין מחלוקת בנושא הסדרי ראייה ואין אלימות פיזית – התיק נסגר בלי שהאם הופנתה לטיפול או להדרכת הורים, גם לא באופן פרטי.
"נשארתי חסר אונים. קיוויתי שהמערכת תזהה שיש פה מישהי שמוכנה להקריב ילדה חסרת ישע כדי להתנגח בצד השני ותתייחס בחומרה למצב, אבל זה לא קרה", מסכם נדב בכאב. "המערכת בעצם זורקת אותי ואת הילדה שלי לחסדיה של האם המסיתה, זה סיוט כי אני ממש מזהה שינויים בהתנהגות של הילדה שלי, אני מודאג ולא יודע מה לעשות".
משרד הרווחה והביטחון החברתי מסר בתגובה כי הסדרי הראייה נקבעים על ידי בתי המשפט. המשרד הדגיש שהוא מסייע למשפחות בהליכי גישור, בהכנת תסקירים ובחיזוק הקשרים בין הורים לילדים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אין לי ילדים, אך מהיכרות עם רבות עד מאוד מבנות המין השני במהלך השנים, כולל עם חד-הוריות, ראיתי לא אחת את התופעה העצובה הזאת. צריך יושר והגינות משני הצדדים במידה שווה כדי לא להגיע למקום הזה