שרים בממשלה, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הודפים את הטענות על פגיעה בדמוקרטיה כאשר הם מייחסים את הביקורת לאופוזיציה ולארגוני המחאה – כלומר, צובעים את הביקורת כ"פוליטית". הם אף טוענים שה"רפורמה המשפטית" (ההפיכה המשטרית) שהובילו הפכה את ישראל ל"דמוקרטית יותר".

אבל במציאות, בית המשפט הגבוה לצדק, בהרכבים מורחבים, קבע פעמיים בתוך שנתיים כי מהלכי הממשלה פוגעים במאפיינים הדמוקרטיים הגרעיניים של המדינה. בהרכבים הללו השתתפו גם שופטים שמרנים, וחלקם פסלו גם הם את החלטות הממשלה והחוקים שיזמה.

אידה קידר-מליץ היא סופרת. בעבר כיהנה כסגנית נשיא לכספים אלביט בע"מ. בעלת תואר M.Sc בניהול תעשייתי מהטכניון, ותואר M.A בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה.

הטענה שמניעה חלק מרכזי ברפורמה פשוטה לכאורה: העם ריבון, הכנסת היא הגוף הנבחר, ולכן לבית משפט שלא נבחר אין סמכות לבטל את רצון הרוב. הכשל טמון בהגדרה.

"דמוקרטיה" אינה רק פרוצדורה של ספירת קולות, אלא גם מערכת ערכים המגבילה את כוח הרוב ומגינה על המיעוט. במבנה הישראלי הייחודי – בית מחוקקים אחד, בלי חוקה נוקשה, וממשלה השולטת בכנסת – הביקורת השיפוטית היא כמעט הבלם היחיד על כוח השלטון. שלילתה אינה "החזרת הכוח לעם"; היא הסרת המעצור.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.