פרשת זדורוב היא פרשה כה מדוברת, עד שנראה כי הכול כבר נאמר עליה. אך יש פינה אליה אני מבקש להפנות את תשומת-הלב – הנזק האדיר שהיא גרמה לאמון הציבור במערכת המשפט, ובפרט למערכות החקירה והתביעה.

פרשת זדורוב כה מדוברת, עד שנראה כי הכול כבר נאמר עליה. אך יש פינה אליה אני מבקש להפנות את תשומת-הלב – הנזק האדיר שגרמה לאמון הציבור במערכת המשפט, ובפרט למערכות החקירה והתביעה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מערכת המשפט בישראל נתונה הייתה מיומה הראשון תחת מתקפה, והלגיטימיות שלה הועמדה בסימן שאלה. אולם בהיותה אפקטיבית, מקצועית ויעילה יחסית למערכות משפט דומות במדינות מערביות אליהן נשאה מדינת ישראל את עיניה (שהרי העיניים נשואות תמיד מערבה), היא הצליחה לצבור לעצמה מוניטין ולגיטימיות לא מבוטלים בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה.

כידוע – ובאמת תקצר היריעה מלתאר ולו את קצה קצהו של התהליך – החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החלה הלגיטימיות של מערכת המשפט להישחק באופן הולך וגובר. הן בגלל מתקפות של פוליטיקאים שרצו בהחלשת עוצמתה, הן בשל שקיפות הולכת וגוברת שחשפה כשלים – חלקם קשים וחמורים – בתפקודה של המערכת, והן בשל טענות ל"פוליטיזציה" של ביהמ"ש העליון תחת ברק (אותו "אקטיביזם משפטי" משוקץ לטענת מתנגדיו הקולניים).

תהא הסיבה אשר תהא, האמון במערכת המשפט החל לצנוח, עד שהגיע לשפל בלתי רגיל, כפי שנחשף רק לאחרונה. אלא שמערכת המשפט – שנדמה כי תופסת את עצמה כנטולת יכולת לטעות (Infallibility) – סירבה להודות בכשלים ובבעיות החמורות, דחתה כל ביקורת שהיא ונמנעה באופן עקבי מלבצע תיקונים ורפורמות מחויבי המציאות.

רק עוד הערה לפני שאמשיך – הלגיטימיות של מערכת המשפט נובעת משני מקורות משלימים:

1

לגיטימיות מוסדית: היינו, מקובל על הציבור שהיא הגוף המתאים להכריע בעניינים בהם היא עוסקת.

2

לגיטימיות מקצועית: היינו, שהעוסקים במלאכה יודעים אותה על בוריה ורק הם יכולים לבצעה.

מערכת המשפט – שנדמה כי תופסת את עצמה כנטולת יכולת לטעות (Infallibility) – סירבה להודות בכשלים ובבעיות החמורות, דחתה כל ביקורת ונמנעה בעקביות מביצוע תיקונים ורפורמות מחויבי המציאות

אלא שבעוד שהלגיטימיות המוסדית שנויה במחלוקת חריפה, הלגיטימיות המקצועית אמורה הייתה להיות מעל לכל ויכוח. אמורה, משום שכפי שאטען להלן, פרשת זדורוב חשפה כשלים כה חמורים בתפקודה המקצועי של המערכת, עד כדי כך שהיא למעשה "השמידה" כליל את ערכה ויוקרתה של מערכת המשפט.

זה לא קרה ביום אחד ולא ברעש גדול. זה היה תהליך של חלחול ממושך, של לחישה מפה לאוזן, של עבודת נמלים של "משוגעים לדבר", שלמדו את התיק עד לרמה האטומית שלו. חשפו את כל הפרכות שבו, את השקרים, העיוותים, בידוי הראיות, עדויות השקר והשמדת הראיות שיש בו בשפע, ויצרו "קורפוס" עממי של ידע, ממנו יכול היה כל ישראלי שהפרשה עניינה אותו ללמוד עד כמה מופרכת הרשעתו של זדורוב. לטעמי, אולי המקרה החמור ביותר של הרשעת חף מפשע בתולדות המדינה. זוהי דוגמה מופלאה לאופן שבו צומח "ידע עממי" מלמטה, ומצליח לחלחל אל תוך הספירה המשפטית "הפרופסיונלית".

אני אומנם לא עוסק כאן בראיות, אך פטור בלא כלום אי אפשר: כבר מתחילת הדרך צצו ועלו סימני שאלה קשים. בעיקר בשל היעדר כל ראיה פורנזית הקושרת את זדורוב לזירה – זירה עקובה מדם, מלאה עקבות, שערות וטביעות אצבע שאף אחת מהן לא קשורה לזדורוב בדרך כלשהי.

ניתוח תיק זדורוב: "בדקנו כל קצה חוט"https://t.co/kBsYtKGuqa pic.twitter.com/ugnYy1eXcS

— ynet עדכוני (@ynetalerts) March 11, 2019

אח"כ צצו שאלות קשות בעניין כלי הרצח, לאחר שד"ר מאיה פורמן – להבדיל ממי שהודתה מפורשות בהשמדת ראיות לחפותו של זדורוב, ד"ר מאיה פרוינד – קבעה בחוות דעת מפורשת שכלי הרצח היה סכין משוננת ולא כפי שנטען.

עבודת נמלים של "משוגעים לדבר", שלמדו את התיק עד לרמתו האטומית, חשפו את פרכותיו, שקריו, עיוותיו, בידוי הראיות והשמדתן ועדויות השקר, ויצרו "קורפוס" עממי של ידע

מעל לכל, בולטת "פארסת טביעת הנעל", שהיא כבר בגדר ביזיון קולוסלי של רשויות החקירה והתביעה. כפי שזה נראה עתה, אם הייתה בכלל עקבה כלשהי על מכנסיה של תאיר – ואני שם לרגע בצד את השאלה איך הגיעה לשם – הרי שאין שום ראיה שהייתה זו עקבת נעליו של זדורוב.

רצח תאיר ראדה: ההקלטה שעומדת בלב הבקשה למשפט חוזר של רומן זדורוב > https://t.co/fJPTxgZpru @BranuTegene pic.twitter.com/MO4RAPIxzO

— החדשות – N12 (@N12News) October 26, 2020

פקד ירון שור, שהגה את עניין העקבה – ולפי המומחה בודזיאק בדה אתה מדמיונו לכאורה – ואת מה שאני חושב על מעשיו אי אפשר להעלות עלי כתב, הוא אחד השחקנים המרכזיים בתהליך "התפירה" של זדורוב.

עוד יש לציין גם את עוצמת הזובור לו זכתה דר' פורמן על שהעזה "לשבור שורות" בניצוחו של פרקליט המדינה שי ניצן – אדם שגם לו תפקיד משמעותי בהרס המערכתי – קשה לתאר. באו הדברים כדי כך שביה"ד לעבודה הורה להשיבה לתפקידה במכון לרפואה משפטית.

זה היה ניסיון לסיכול ממוקד של דעה מקצועית עצמאית ולסתימת פיות. גם מנהל המכון, ד"ר חן קוגל, זכה למנת הייסורים שלו על שהעז להטיל ספק באשמתו של זדורוב וסירב להגיש תצהיר שאינו אמת, אף שנדרש לעשות כן.

ד"ר מאיה פורמן:
"כך כמעט חיסלה לי הפרקליטות את הקריירה"https://t.co/7p9qnNoiBH

ולמעוניינים, קישור לועדת הכנסת:https://t.co/MgvevlSNAU

— israel ohana – Ec (@ohana_israel) December 10, 2019

ואז הגיעה "צל של אמת"- צונמי תקשורתי עוצמתי שהותיר אחריו בעיקר הרס, בחלקו חיובי ובחלקו מזיק. לא נגזים אם נאמר שגופתה של הפרשה הושמה מחדש על שולחן הניתוחים הפורנזי ואחד לאחד נשמטו כל יסודות ההרשעה.

ואז הגיעה "צל של אמת" וצונמי תקשורתי. לא נגזים אם נאמר שגופת הפרשה הושמה מחדש על שולחן הניתוחים הפורנזי ואחד לאחד נשמטו כל יסודות ההרשעה

נחשפו כל השקרים, ההטעיות, בידוי הראיות ושיבושי החקירה שביצעו רשויות החקירה, כמו גם מסכת השקרים וההטעיות שטוו רשויות התביעה ולבסוף, וחמור מכול, רשלנותן החמורה הקשה של ערכאות המשפט, שפשוט עצמו עיניהם נוכח הראיות הזועקות את חפותו של זדורוב ולמצער, מצביעות על כך שיש לזכותו ולו מחמת הספק.

וכמו בסרטי האימה, בהם רוח הרפאים אינה מוכנה לשוב למנוחתה עד שיעשה הצדק, כך מרחפת רוחה של תאיר ראדה ז"ל מעל לראשיהם של כל מי שקשרו או שנקשרו בקשר השתיקה, ההטעיה ועיוות הדין. אלה שהולידו בתורם את המפלצת האיומה של הרשעת זדורוב, המאיימת עתה לבלוע את יוקרתה וכבודה של מערכת המשפט – או מה שנותר מהן – ולא להותיר מהן שום שריד.

אנחנו ב"זמן פציעות"- לא אמתיות כפי שסבלה תאיר ז"ל בראשה ושזדורוב לא ידע עליהן דבר, היות ש"השחזור" המגוחך נערך קודם לגילויין ולכן לא ניתן היה לתדרך אותו אודותיהן – אלא מטאפורי. בעוד רגע ירד המסך על מחזה האימים של "פרשת זדורוב", כשעל הבמה ניצבת מערכת המשפט וקופת שרצים תלויה לה מאחוריה, נר בידיה והצדק מוטל לרגליה, נושם את נשמותיו האחרונות. וכל עוד הנר דולק, ניתן לתקן.

עו''ד חגי אפרתי הוא עו''ד עצמאי בתחום הליטיגציה האזרחית במקצועו, אך מקפיד להעשיר את עצמו בידע מכל תחומי החיים. נשוי באושר ואב לתאומות מקסימות בנות 3.5 שנים.