פרשת זדורוב היא פרשה כה מדוברת, עד שנראה כי הכול כבר נאמר עליה. אך יש פינה אליה אני מבקש להפנות את תשומת-הלב – הנזק האדיר שהיא גרמה לאמון הציבור במערכת המשפט, ובפרט למערכות החקירה והתביעה.

פרשת זדורוב כה מדוברת, עד שנראה כי הכול כבר נאמר עליה. אך יש פינה אליה אני מבקש להפנות את תשומת-הלב – הנזק האדיר שגרמה לאמון הציבור במערכת המשפט, ובפרט למערכות החקירה והתביעה

מערכת המשפט בישראל נתונה הייתה מיומה הראשון תחת מתקפה, והלגיטימיות שלה הועמדה בסימן שאלה. אולם בהיותה אפקטיבית, מקצועית ויעילה יחסית למערכות משפט דומות במדינות מערביות אליהן נשאה מדינת ישראל את עיניה (שהרי העיניים נשואות תמיד מערבה), היא הצליחה לצבור לעצמה מוניטין ולגיטימיות לא מבוטלים בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה.

כידוע – ובאמת תקצר היריעה מלתאר ולו את קצה קצהו של התהליך – החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החלה הלגיטימיות של מערכת המשפט להישחק באופן הולך וגובר. הן בגלל מתקפות של פוליטיקאים שרצו בהחלשת עוצמתה, הן בשל שקיפות הולכת וגוברת שחשפה כשלים – חלקם קשים וחמורים – בתפקודה של המערכת, והן בשל טענות ל"פוליטיזציה" של ביהמ"ש העליון תחת ברק (אותו "אקטיביזם משפטי" משוקץ לטענת מתנגדיו הקולניים).

תהא הסיבה אשר תהא, האמון במערכת המשפט החל לצנוח, עד שהגיע לשפל בלתי רגיל, כפי שנחשף רק לאחרונה. אלא שמערכת המשפט – שנדמה כי תופסת את עצמה כנטולת יכולת לטעות (Infallibility) – סירבה להודות בכשלים ובבעיות החמורות, דחתה כל ביקורת שהיא ונמנעה באופן עקבי מלבצע תיקונים ורפורמות מחויבי המציאות.

רק עוד הערה לפני שאמשיך – הלגיטימיות של מערכת המשפט נובעת משני מקורות משלימים:

1

לגיטימיות מוסדית: היינו, מקובל על הציבור שהיא הגוף המתאים להכריע בעניינים בהם היא עוסקת.

2

לגיטימיות מקצועית: היינו, שהעוסקים במלאכה יודעים אותה על בוריה ורק הם יכולים לבצעה.

מערכת המשפט – שנדמה כי תופסת את עצמה כנטולת יכולת לטעות (Infallibility) – סירבה להודות בכשלים ובבעיות החמורות, דחתה כל ביקורת ונמנעה בעקביות מביצוע תיקונים ורפורמות מחויבי המציאות

אלא שבעוד שהלגיטימיות המוסדית שנויה במחלוקת חריפה, הלגיטימיות המקצועית אמורה הייתה להיות מעל לכל ויכוח. אמורה, משום שכפי שאטען להלן, פרשת זדורוב חשפה כשלים כה חמורים בתפקודה המקצועי של המערכת, עד כדי כך שהיא למעשה "השמידה" כליל את ערכה ויוקרתה של מערכת המשפט.

זה לא קרה ביום אחד ולא ברעש גדול. זה היה תהליך של חלחול ממושך, של לחישה מפה לאוזן, של עבודת נמלים של "משוגעים לדבר", שלמדו את התיק עד לרמה האטומית שלו. חשפו את כל הפרכות שבו, את השקרים, העיוותים, בידוי הראיות, עדויות השקר והשמדת הראיות שיש בו בשפע, ויצרו "קורפוס" עממי של ידע, ממנו יכול היה כל ישראלי שהפרשה עניינה אותו ללמוד עד כמה מופרכת הרשעתו של זדורוב. לטעמי, אולי המקרה החמור ביותר של הרשעת חף מפשע בתולדות המדינה. זוהי דוגמה מופלאה לאופן שבו צומח "ידע עממי" מלמטה, ומצליח לחלחל אל תוך הספירה המשפטית "הפרופסיונלית".

אני אומנם לא עוסק כאן בראיות, אך פטור בלא כלום אי אפשר: כבר מתחילת הדרך צצו ועלו סימני שאלה קשים. בעיקר בשל היעדר כל ראיה פורנזית הקושרת את זדורוב לזירה – זירה עקובה מדם, מלאה עקבות, שערות וטביעות אצבע שאף אחת מהן לא קשורה לזדורוב בדרך כלשהי.

ניתוח תיק זדורוב: "בדקנו כל קצה חוט"https://t.co/kBsYtKGuqa pic.twitter.com/ugnYy1eXcS

— ynet עדכוני (@ynetalerts) March 11, 2019

אח"כ צצו שאלות קשות בעניין כלי הרצח, לאחר שד"ר מאיה פורמן – להבדיל ממי שהודתה מפורשות בהשמדת ראיות לחפותו של זדורוב, ד"ר מאיה פרוינד – קבעה בחוות דעת מפורשת שכלי הרצח היה סכין משוננת ולא כפי שנטען.

עבודת נמלים של "משוגעים לדבר", שלמדו את התיק עד לרמתו האטומית, חשפו את פרכותיו, שקריו, עיוותיו, בידוי הראיות והשמדתן ועדויות השקר, ויצרו "קורפוס" עממי של ידע

מעל לכל, בולטת "פארסת טביעת הנעל", שהיא כבר בגדר ביזיון קולוסלי של רשויות החקירה והתביעה. כפי שזה נראה עתה, אם הייתה בכלל עקבה כלשהי על מכנסיה של תאיר – ואני שם לרגע בצד את השאלה איך הגיעה לשם – הרי שאין שום ראיה שהייתה זו עקבת נעליו של זדורוב.

רצח תאיר ראדה: ההקלטה שעומדת בלב הבקשה למשפט חוזר של רומן זדורוב > https://t.co/fJPTxgZpru @BranuTegene pic.twitter.com/MO4RAPIxzO

— החדשות – N12 (@N12News) October 26, 2020

פקד ירון שור, שהגה את עניין העקבה – ולפי המומחה בודזיאק בדה אתה מדמיונו לכאורה – ואת מה שאני חושב על מעשיו אי אפשר להעלות עלי כתב, הוא אחד השחקנים המרכזיים בתהליך "התפירה" של זדורוב.

עוד יש לציין גם את עוצמת הזובור לו זכתה דר' פורמן על שהעזה "לשבור שורות" בניצוחו של פרקליט המדינה שי ניצן – אדם שגם לו תפקיד משמעותי בהרס המערכתי – קשה לתאר. באו הדברים כדי כך שביה"ד לעבודה הורה להשיבה לתפקידה במכון לרפואה משפטית.

זה היה ניסיון לסיכול ממוקד של דעה מקצועית עצמאית ולסתימת פיות. גם מנהל המכון, ד"ר חן קוגל, זכה למנת הייסורים שלו על שהעז להטיל ספק באשמתו של זדורוב וסירב להגיש תצהיר שאינו אמת, אף שנדרש לעשות כן.

ד"ר מאיה פורמן:
"כך כמעט חיסלה לי הפרקליטות את הקריירה"https://t.co/7p9qnNoiBH

ולמעוניינים, קישור לועדת הכנסת:https://t.co/MgvevlSNAU

— israel ohana – Ec (@ohana_israel) December 10, 2019

ואז הגיעה "צל של אמת"- צונמי תקשורתי עוצמתי שהותיר אחריו בעיקר הרס, בחלקו חיובי ובחלקו מזיק. לא נגזים אם נאמר שגופתה של הפרשה הושמה מחדש על שולחן הניתוחים הפורנזי ואחד לאחד נשמטו כל יסודות ההרשעה.

ואז הגיעה "צל של אמת" וצונמי תקשורתי. לא נגזים אם נאמר שגופת הפרשה הושמה מחדש על שולחן הניתוחים הפורנזי ואחד לאחד נשמטו כל יסודות ההרשעה

נחשפו כל השקרים, ההטעיות, בידוי הראיות ושיבושי החקירה שביצעו רשויות החקירה, כמו גם מסכת השקרים וההטעיות שטוו רשויות התביעה ולבסוף, וחמור מכול, רשלנותן החמורה הקשה של ערכאות המשפט, שפשוט עצמו עיניהם נוכח הראיות הזועקות את חפותו של זדורוב ולמצער, מצביעות על כך שיש לזכותו ולו מחמת הספק.

וכמו בסרטי האימה, בהם רוח הרפאים אינה מוכנה לשוב למנוחתה עד שיעשה הצדק, כך מרחפת רוחה של תאיר ראדה ז"ל מעל לראשיהם של כל מי שקשרו או שנקשרו בקשר השתיקה, ההטעיה ועיוות הדין. אלה שהולידו בתורם את המפלצת האיומה של הרשעת זדורוב, המאיימת עתה לבלוע את יוקרתה וכבודה של מערכת המשפט – או מה שנותר מהן – ולא להותיר מהן שום שריד.

אנחנו ב"זמן פציעות"- לא אמתיות כפי שסבלה תאיר ז"ל בראשה ושזדורוב לא ידע עליהן דבר, היות ש"השחזור" המגוחך נערך קודם לגילויין ולכן לא ניתן היה לתדרך אותו אודותיהן – אלא מטאפורי. בעוד רגע ירד המסך על מחזה האימים של "פרשת זדורוב", כשעל הבמה ניצבת מערכת המשפט וקופת שרצים תלויה לה מאחוריה, נר בידיה והצדק מוטל לרגליה, נושם את נשמותיו האחרונות. וכל עוד הנר דולק, ניתן לתקן.

עו''ד חגי אפרתי הוא עו''ד עצמאי בתחום הליטיגציה האזרחית במקצועו, אך מקפיד להעשיר את עצמו בידע מכל תחומי החיים. נשוי באושר ואב לתאומות מקסימות בנות 3.5 שנים.

התרבות הפוליטית שלנו, השיטה הפוליטית שלנו, שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא רק עוד ביטוי של השבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר ו"נירמל" שוחד, מירמה והפרות אמונים בכל תחום שבו נגע, כולל שיחוד פוליטיקאים כשיטה.

התרבות הפוליטית והשיטה הפוליטית שלנו שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא עוד ביטוי לשבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר

נכון שהיו דברים כאלה גם בעבר. המונח "כלנתריזם" – קניית בגידה של נבחר ציבור בבוחריו תמורת טובת הנאה – בא לעולם כבר ב-1956, המיצובישי של גולדפרב שסייעה להעברת הסכמי אוסלו זכורה היטב גם היא.

אבל נתניהו לקח את המעשים הללו כמה וכמה מדרגות הלאה, והפך אותם לכלי העבודה המרכזי שלו, לצד הקמפיינים השחורים ברשתות, והשגת כספי טייקונים למימונם ולמימונו. אלו העוגנים של השיטה הביביסטית, אלו הערובות והבטוחות להישרדותו הפוליטית, וזו תהיה מורשתו הבאושה שאתה נחייה עוד שנים ארוכות, ושאת מחיריה כולנו משלמים כבר שנים.

עכשיו, עם עריקתה המפתיעה של זועבי – חברת כנסת שלא נבחרה בבחירות פנימיות אלא שוריינה ברגע האחרון ברשימת מרצ – מן הקואליציה, אם אכן תתפזר הכנסת וישראל תלך לבחירות חמישיות רק בגלל חוסר המעצורים הטוטלי של נתניהו וחסידיו, אנחנו עלולים לשלם בעוד הידרדרות משמעותית לעברי פי פחת.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל כאן נתניהו, והוא העברת חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו של נתניהו ושל כלל הנאשמים והמורשעים האחרים מן הכנסת ומן החיים הציבוריים בכלל. הכנסת צריכה לסמן קו ברור ולקבוע נורמות חדשות לאישי ציבור.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל נתניהו: חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו וסילוק כלל הנאשמים והמורשעים מהכנסת והחיים הציבוריים

אילו היה חוק כזה מובא למשאל עם הוא היה זוכה לרוב מוחץ. אף אזרח/ית הגון/ה איננו מעוניין להפקיד על הקופה הציבורית ולהושיב בחדרי קבלת החלטות גורליות נוטלי שוחד או חשודים בנטילתו, וגם לא רמאים או מפירי אמונים.

הדיון בנושא הפך פרסונלי, ממוקד-נתניהו, אבל מדובר בנושא עקרוני וקיומי.

דמוקרטיה אכולת-שוחד לא תשרוד ככזו, וישראל בתקופת נתניהו כבר הידרדרה משמעותית בכל המדדים הבינלאומיים של שחיתות ושל דמוקרטיה. אם לא נשכיל לעצור את ההידרדרות, נצלול לחברתן של מדינות עולם שלישי, ביטחוננו הלאומי ייפגע אנושות, ומירקם חיינו כישראלים ישתנה לבלי הכר.

לחוק טוהר המידות בנוסח מורחב, שינקה את הממשלה, הכנסת והחיים הציבוריים בכלל מנאשמים/ות ועבריינים/ות, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – חוק שימנע מחבר/ת כנסת לגנוב את המנדט שהעניקו בוחריו/ה למפלגתו/ה, ולהישאר בכנסת.

המנדט צריך להיות נכס של המפלגה, ולא של הח"כ הבודד. ח"כ/ית שלא ירצה להמשיך להיות חלק מסיעתו מכל סיבה שהיא – אידאולוגית עם או בלי מרכאות, בריאותית, פסיכולוגית, תעסוקתית או כל סיבה שלא תהיה –  יחוייב להתפטר מיידית מהכנסת והמנדט שלו/ה יוחזר אחר כבוד למפלגתו/ה. לא תהיה לא שום אופציה לערוק או להתפטר רק מהמפלגה, ולהישאר בכנסת. מספיק עם השיגעון הזה.

לחוק טוהר המידות שינקה את החיים הציבוריים מנאשמים ועבריינים, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – שימנע מחכ"ים לגנוב את המנדט שהעניקו הבוחרים למפלגתם ולהשאר בכנסת

גם את החוק המאפשר פיצול של שליש מחברי סיעה מכהנת צריך לעדכן. במפלגות קטנות של מתחת ל-10 מנדטים אין לאפשר פיצול בשום אופן. במפלגות של מעל 10 מנדטים ניתן אולי לאפשר פיצול של מינימום 50% מהסיעה, וגם זה בהתניות מחמירות שצריך להגדיר במדויק.

פיצול כזה צריך להיעשות רק כאשר יש סיבה אידאולוגית מוצקה, ורק כשניתן לוודא שאין מדובר בשוחד פוליטי או מתן טובות הנאה מכל סוג. לא ברור שניתן ליצור תנאים כאלה כלל.

במצב הנוכחי, לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה והממשל הישראלי, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת ח"כ/ית בבוחריו/ה מבלי שיתפטר מהכנסת, ההצבעה שלנו בבחירות היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי.

אם כל ח"כ/ית יכול/ה לגנוב את המנדט ולערוק לצד השני, וכך קורה בפועל והופך ל"נורמלי החדש", מה משמעות ההצבעה שלנו למפלגת X או Y? אנחנו בידיים של הנוכלים/ות, של המשחדים/ות ושל המשוחדים/ות.

בנוסף, העובדה שסחר-מכר בחברי/ות כנסת, הפעלת טרור כלפיהם/ן וכלפי בני משפחותיהם/ן, מתן שוחד וטובות הנאה, כל אלה עוברים מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק שהפכו אסקופה נדרסת תחת ממשלות נתניהו, מוציאה עוד לבנה משמעותית מחומת ההגנה על הדמוקרטיה.

לדוגמה, בעלה של עידית סילמן והיא עצמה היו אמורים להיחקר מיידית במשטרה על סמך דבריהם-שלהם באשר להבטחות שניתנו להם. ההבטחות שניתנו לכאורה לחברי כנסת נוספים מסיעת ימינה מהוות גם הן עילה מוצקה לחקירה יסודית. אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות לעצום עיניים.

לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת חכ"ים בבוחריהם, הצבעתנו היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי

כך קורסות דמוקרטיות. כך קורסות מדינות. ישראל נמצאת בצומת הסטורי, והציבור חייב לאלץ את נבחריו/ותיו להניח חסמי-עורקים על הפצעים המדממים שפצע הביביזם בדמוקרטיה שלנו. מיד אחר כך, ומשתיכון ממשלה מתפקדת ויציבה, יש לגשת לשינוי יסודי של שיטת הממשל ושיטת הבחירות כולה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע בלבנון, לראשונה מאז פרוץ המחאה הציבורית ב-2019 מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אך עם התפתחויות מעניינות

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

• מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
• בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
• "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

Voters in Lebanon drove the Hezbollah militant group and its political allies out of a parliamentary majority, and a dozen new independents won seats, according to official results released on Tuesday. https://t.co/wWs8QmYna3

— The New York Times (@nytimes) May 18, 2022

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

לא שחר של יום חדש, ואף לא שינוי משמעותי שיבלום את כוח והשפעת חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שלו

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

Lebanon's next parliament will feature fragmented blocs including:
– A smaller share of seats for Hezbollah’s allies
– A more empowered pro-Saudi party
– A surprise showing for reform-minded first-time MPs.https://t.co/tRJ5tbbUn6

— Timour Azhari (@timourazhari) May 18, 2022

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

למרות שלא צפוי שינוי בכוח חזבאללה, אין לבטל את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושת הישגיות, שיש לקוות כי תישמר

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/