אליעזר שוורץ נולד בגרמניה בשנת 1928 והיגר כילד עם משפחתו לצרפת. אחרי שגרמניה כבשה את צרפת, הוא הצטרף למאקי – קבוצה של גברים צעירים שנמלטה להרים וליערות כדי להימנע מגיוס לעבודות כפייה. במהרה הם הפכו לחברים פעילים בתנועת ההתנגדות הצרפתית, הרזיסטנס, ויצאו לפעולות נגד הנאצים.
שוורץ שרד את המלחמה וכשהיה בן 17, בשנת 1945, נסע לפלשתינה המנדטורית. שנה לאחר מכן הפך לאחד ממייסדי קיבוץ נווה אילן, קיבוץ שנוסד על הגבעות שמעל הדרך הצרה שהובילה לירושלים. הקרקע להתיישבות נרכשה על ידי הקרן הקיימת לישראל מאפנדי ערבי, אחרי שדוד בן־גוריון, לימים ראש הממשלה הראשון של ישראל, קבע שיהיה נבון אסטרטגית לבסס שם נוכחות צבאית.
האדמה הסלעית במקום הקשתה על גידול חקלאי ולא היה חשמל. מים הובאו למקום על ידי משאית פעם בשבוע. בסוף נובמבר 1947, אחרי שהאו"ם אישר להקים שתי מדינות עצמאיות – ערבית ויהודית – היחסים הידידותיים עם השכנים הערבים התדרדרו. הערבים ניתקו מייד את הדרך לירושלים וניתן היה להביא אספקה לעיר הקודש רק באמצעות שיירות משוריינים.
ב־15 בינואר 1948 הותקפו שוורץ וחבריו סמוך ליישוב שהקימו. שוורץ בן ה־19 נורה ונהרג – החלל הראשון של נווה אילן. במהלך מלחמת העצמאות, צבאות ערב ירו על נווה אילן והוא נפגע אנושות. אחרי שהסתיימה המלחמה, התחיל הקיבוץ בפיתוח כלכלי מואץ באמצעות הקמת לולים ורפתות, כמו גם גידול פטריות.
בזמן שהקיבוץ התרחב ושגשג כלכלית, היחסים בין חבריו התדרדר. בתחילת שנות ה־50 עזבו חברים רבים את הקיבוץ והוא ננטש סופית ב־1956. נווה אילן של היום נוסד בתור קהילה חקלאית שיתופית
למרבה הצער, בזמן שהקיבוץ התרחב ושגשג כלכלית, היחסים בין חבריו התדרדר. בתחילת שנות ה־50 עזבו חברים רבים את הקיבוץ והוא ננטש סופית ב־1956. נווה אילן של היום נוסד בתור מושב, קהילה חקלאית שיתופית, על ידי קבוצה של צפון־אמריקאים שהשתייכו לארגון הנוער הציוני "יהודה הצעיר".
בתחילת שנות ה־70 עברו החברים למבנים החדשים שנבנו ליד היישוב המקורי. היום, חוץ מחקלאות, מתפרנס המושב מהמלון הפופולרי והמודרני שלו. חלק מהמבנים של היישוב המקורי עדיין עומדים על תילם, אף שמעולם לא הוקם אתר מורשת.
מטיילים יכולים להתבונן במבנים הישנים ולצאת למסלול מעגלי קטן ומקסים בטבע, ממנו יזכו לחזות בנופים הרריים מרהיבים כמו גם בצבעונים אדומים כדם, כלניות בוהקות ועכנאי נאה בשני צבעים. ביער נווה אילן, ליד הבתים החדשים ביותר במושב, יש שלל אתרים נפלאים. כולם הוכשרו למבקרים על ידי קרן קיימת לישראל.
בפארק בלגיה קיימים אזורי פיקניק ואנדרטאות אבן המוקדשים ל־29 אלף יהודי בלגיה שנרצחו בשואה. טיפוס קצר ומקסים בתוך הפארק מוביל לתצפית מצפור לוקי עוצרת הנשימה
בפארק בלגיה קיימים אזורי פיקניק ואנדרטאות אבן המוקדשים ל־29 אלף יהודי בלגיה שנרצחו בשואה. טיפוס קצר ומקסים בתוך הפארק מוביל לתצפית מצפור לוקי עוצרת הנשימה. בתצפית, שפזורים בה ספסלים מקוריים מקסימים, נראים נופיה היפים של הסביבה.
אתרים מיוחדים ממתינים גם לאלה שיעלו בדרך המתפתלת מימין לכניסה לפארק. כמה מאות מטרים לתוך הכביש, מצד שמאל, יש שלט קטן בעברית. אם תמשיכו בו, דרך עלייה חדה, תגיעו ליער הסמינרים והמכללות לחינוך.
כשטיילנו באזור בסוף נובמבר, פרחי החורף התחילו לפרוח. ביניהם מצאנו כרכומים ורודים שהסמיקו, פריחה עדינה סמוכה לקרקע. הפקעת הרעילה של הכרכום שצומח כאן משמשת, פרדוקסלית, לטיפולים מסוימים נגד סרטן.
גם הרקפות התחילו להנץ מהקרקע, ובמהלך החורף הן יגיחו בהמוניהן בגוונים נפלאים – מלבן עשיר ועד ורוד מסחרר. הרקפת נקראת בערבית "סבון אל־ראעי", כלומר "סבון הרועים". בעבר השתמשו הערבים המקומיים בפקעות רקפת כחלופה לסבון. החלק התחתון של עלי הרקפת דמויי הלב לרוב סגולים, צבע ששומר על חום ומגן על העלים במהלך הימים והלילות הקרים של החורף.
נרקיסים, עם עלי הכותרת הלבנים והכתרים המוזהבים שלהם, התחילו לפרוח כבר בסוף הסתיו, וימשיכו לפרוח מספר חודשים. יש המאמינים ששמו של הפרח מקורו במיתוס "נרקיסוס" הרומאי, שבו צייד צעיר ויהיר טבע למוות כשניסה לחבק את השתקפותו במי אגם.
אך ייתכן שהשם מגיע מהמילה היוונית "נרקאו", שפירושה "קהה חושים", מכיוון שלצמח יש תכונות נרקוטיות. ואכן, אם תמרחו תמצית של הפקעות על פצע פתוח, זה עלול להוביל לשיתוק של הלב ומערכת העצבים.
שביל קצר מוביל מפה לתצפית על שם בני קפלן, שמעשיו כיו"ר חבל לכיש ומדבר הנגב היו חיוניים ליישוב הדרום. הנוף מהתצפית נפלא, האדמה מנוקדת בפרחים. נוסף על שולחנות פיקניק ותצפית – הנקודה היפהפייה הזאת היא בית לחמישה פסלים יוצאי דופן שנקראים "יעלים", "רוח", "כיסאות", "חלון לנוף" ו"דמויות ביער".
לא כל השמות מופיעים על הפסלים, אז תוכלו לנסות ולנחש לבד איך נקרא כל פסל. ליד הפסל "יעלים" תמצאו משעול סלעי שעולה ליער הולנד – יער שחודש בעזרת הידידים ההולנדים של קק"ל אחרי ששרפה החריבה את האזור.
בקצה הגבעה, 530 מטר מעל גובה פני הים, נמצאות חורבות ממבצר עתיק. המבצר, שנבנה לפני יותר מ־2,000 שנה בתקופת שלטונו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, משקיף על הדרך שבין עמק איילון לירושלים.
המטיילים מוזמנים לחקור את המבצר, שאליו הוסיף המלך הורדוס הראשון חצר פנימית בסוף המאה הראשונה לפני הספירה. בשנת 70, במהלך המרד היהודי ברומאים, ננטש המבצר. מטבע שהיה שייך לחייל מהלגיון הרומאי שנמצא באזור, הוא הוכחה לכך שהצבא הרומאי עבר כאן.
מאות שנים אחר כך, כשהח'ליפות האסלאמיות שלטו בארץ, המבצר הפך לחאן, אכסניה לשירות סוחרים. לצד פריטים שמקורם בעידן הברזל – 1,200 לפני הספירה, בערך מתי שהתנ"ך מתאר את יציאת מצרים – ארכאולוגים מצאו באזור 22 קברים שבהם נקברו המתים על הצד ופניהם למכה.
כאן, על הגבעה, מלאים השדות בשלל פרחי בר – ורדי סלע, חרדלים צהובים ופרגים אדומים. בחודש מרץ אפשר יהיה למצוא כאן גם את הצהרון המצוי בצבעי הסגול והלבן (שנקרא בעבר אירוס מצוי). מכאן אפשר לזכות בתצפית מעולה על יער בן שמן, מודיעין והגבעות הנמוכות סביב. לפעמים, כשהשמיים בהירים והראות טובה, אפשר לראות מפה גם את תל אביב.
אביבה בר־עם פרסמה שבעה מדריכים לישראל בשפה האנגלית. שמואל בר־עם הוא מדריך טיולים מורשה שמציע טיולים מותאמים אישית לאנשים פרטיים, משפחות וקבוצות קטנות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו